תנ"ך על הפרק - ירמיה טז - החדש העברי והחדשים האחרים / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ירמיה טז

416 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃לֹֽא־תִקַּ֥ח לְךָ֖ אִשָּׁ֑ה וְלֹֽא־יִהְי֤וּ לְךָ֙ בָּנִ֣ים וּבָנ֔וֹת בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עַל־הַבָּנִים֙ וְעַל־הַבָּנ֔וֹת הַיִּלּוֹדִ֖ים בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְעַֽל־אִמֹּתָ֞ם הַיֹּלְד֣וֹת אוֹתָ֗ם וְעַל־אֲבוֹתָ֛ם הַמּוֹלִדִ֥ים אוֹתָ֖ם בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃מְמוֹתֵ֨י תַחֲלֻאִ֜ים יָמֻ֗תוּ לֹ֤א יִסָּֽפְדוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְי֑וּ וּבַחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֔וּ וְהָיְתָ֤ה נִבְלָתָם֙ לְמַאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ׃כִּֽי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־תָּבוֹא֙ בֵּ֣ית מַרְזֵ֔חַ וְאַל־תֵּלֵ֣ךְ לִסְפּ֔וֹד וְאַל־תָּנֹ֖ד לָהֶ֑ם כִּֽי־אָסַ֨פְתִּי אֶת־שְׁלוֹמִ֜י מֵאֵ֨ת הָעָ֤ם־הַזֶּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶת־הַחֶ֖סֶד וְאֶת־הָֽרַחֲמִֽים׃וּמֵ֨תוּ גְדֹלִ֧ים וּקְטַנִּ֛ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לֹ֣א יִקָּבֵ֑רוּ וְלֹֽא־יִסְפְּד֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א יִתְגֹּדַ֔ד וְלֹ֥א יִקָּרֵ֖חַ לָהֶֽם׃וְלֹֽא־יִפְרְס֥וּ לָהֶ֛ם עַל־אֵ֖בֶל לְנַחֲמ֣וֹ עַל־מֵ֑ת וְלֹֽא־יַשְׁק֤וּ אוֹתָם֙ כּ֣וֹס תַּנְחוּמִ֔ים עַל־אָבִ֖יו וְעַל־אִמּֽוֹ׃וּבֵית־מִשְׁתֶּ֥ה לֹא־תָב֖וֹא לָשֶׁ֣בֶת אוֹתָ֑ם לֶאֱכֹ֖ל וְלִשְׁתּֽוֹת׃כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֨י מַשְׁבִּ֜ית מִן־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לְעֵינֵיכֶ֖ם וּבִֽימֵיכֶ֑ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֥וֹל כַּלָּֽה׃וְהָיָ֗ה כִּ֤י תַגִּיד֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ עַל־מֶה֩ דִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את וּמֶ֤ה עֲוֺנֵ֙נוּ֙ וּמֶ֣ה חַטָּאתֵ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם עַל֩ אֲשֶׁר־עָזְב֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֤ם אוֹתִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיַּעַבְד֖וּם וַיִּשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֑ם וְאֹתִ֣י עָזָ֔בוּ וְאֶת־תּוֹרָתִ֖י לֹ֥א שָׁמָֽרוּ׃וְאַתֶּ֛ם הֲרֵעֹתֶ֥ם לַעֲשׂ֖וֹת מֵאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הֹלְכִ֗ים אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת לִבּֽוֹ־הָרָ֔ע לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֥עַ אֵלָֽי׃וְהֵטַלְתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יְדַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם וַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וַעֲבַדְתֶּם־שָׁ֞ם אֶת־אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־אֶתֵּ֥ן לָכֶ֖ם חֲנִינָֽה׃לָכֵ֛ן הִנֵּֽה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְלֹֽא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ חַי־יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃כִּ֣י אִם־חַי־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶעֱלָ֜ה אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדִּיחָ֖ם שָׁ֑מָּה וַהֲשִֽׁבֹתִים֙ עַל־אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתָֽם׃הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֜חַלדוגיםלְדַיָּגִ֥יםרַבִּ֛ים נְאֻם־יְהוָ֖ה וְדִיג֑וּם וְאַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁלַח֙ לְרַבִּ֣ים צַיָּדִ֔ים וְצָד֞וּם מֵעַ֤ל כָּל־הַר֙ וּמֵעַ֣ל כָּל־גִּבְעָ֔ה וּמִנְּקִיקֵ֖י הַסְּלָעִֽים׃כִּ֤י עֵינַי֙ עַל־כָּל־דַּרְכֵיהֶ֔ם לֹ֥א נִסְתְּר֖וּ מִלְּפָנָ֑י וְלֹֽא־נִצְפַּ֥ן עֲוֺנָ֖ם מִנֶּ֥גֶד עֵינָֽי׃וְשִׁלַּמְתִּ֣י רִֽאשׁוֹנָ֗ה מִשְׁנֵ֤ה עֲוֺנָם֙ וְחַטָּאתָ֔ם עַ֖ל חַלְּלָ֣ם אֶת־אַרְצִ֑י בְּנִבְלַ֤ת שִׁקּֽוּצֵיהֶם֙ וְתוֹעֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם מָלְא֖וּ אֶת־נַחֲלָתִֽי׃יְהוָ֞ה עֻזִּ֧י וּמָעֻזִּ֛י וּמְנוּסִ֖י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֤ם יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי־אָ֔רֶץ וְיֹאמְר֗וּ אַךְ־שֶׁ֙קֶר֙ נָחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ הֶ֖בֶל וְאֵֽין־בָּ֥ם מוֹעִֽיל׃הֲיַעֲשֶׂה־לּ֥וֹ אָדָ֖ם אֱלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה לֹ֥א אֱלֹהִֽים׃לָכֵן֙ הִנְנִ֣י מֽוֹדִיעָ֔ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אוֹדִיעֵ֥ם אֶת־יָדִ֖י וְאֶת־גְּבֽוּרָתִ֑י וְיָדְע֖וּ כִּֽי־שְׁמִ֥י יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

החדש העברי והחדשים האחרים

נאמר בפרקנו:

יד. לכן הנה ימים באים נְאֻם ד', ולא יֵאָמֵר עוד: חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים.
טו. כי אם חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה. וַהֲשִׁבֹתִים על אדמתם אשר נתתי לאבותם.

מפסוקים אלו למד הרמב"ן הנהגה שנוהגים אותה כל ישראל כבר יותר מאלפיים שנה, למרות שהיא נראית על פניה כאילו היא נגד מצות התורה.

א. הסבר הרמב"ן לחשיבות המנין ליציאת מצרים

הרמב"ן בפרשת בא (יב, ב) האריך להסביר את חשיבות המצוה למנות את החדשים ליציאת מצרים.

כך כתב הרמב"ן:

וטעם 'החֹדש הזה לכם ראש חדשים', שימנו אותו ישראל 'חדש ראשון', וממנו ימנו כל החדשים 'שני' ו'שלישי', עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול. כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר. ועל כן אין לחדשים שֵם בתורה, אלא יאמר: 'בחדש השלישי' (להלן יט, א), ואומר: 'ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן' (במדבר י, יא), 'ובחדש השביעי באחד לחודש' וגו' (שם כט, א), וכן כולם.
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו 'אחד בשבת' ו'שני בשבת', כאשר אפרש (להלן כ, ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו 'החדש הראשון' ו'החדש השני' ו'השלישי' לגאולתנו. שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחילת שנותינו מתשרי, דכתיב: 'וחג האסיף תקופת השנה' (להלן לד, כב), וכתיב: 'בצאת השנה' (שם כג, טז). אם כן כשנקרא לחדש ניסן 'ראשון', ולתשרי 'שביעי', פתרונו: ראשון לגאולה, ושביעי אליה. וזה טעם 'ראשון הוא לכם', שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתנו.

ב. הסבר הרמב"ן לשאלה מדוע כיום אין אנו מונים ליציאת מצרים

לפי זה נשאלת השאלה: כיצד יתכן שכיום אין אנו מונים "החדש הראשון" "החדש השני", וכדומה, אלא "תשרי", "חשון", "כסלו", "טבת" וכדומה?

שאלה זו שאל גם כן הרמב"ן שם, וענה עליה על פי הפסוקים המובאים בראש המאמר:

וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו: 'שמות חדשים עלו עמנו מבבל' (ירושלמי ראש השנה פ"א ה"ב, בראשית רבה מח, ט), כי מתחילה לא היו להם שמות אצלנו. והסבה בזה, כי מתחילה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל, ונתקיים מה שאמר הכתוב: 'ולא יאמר עוד חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון' (ירמיה טז, יד-טו), חזרנו לקרוא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו ד' יתברך. כי אלה השמות 'ניסן', 'אייר', וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א, ז, עזרא ו, טו, נחמיה א, א) ובמגילת אסתר (ג, ז). ולכן אמר הכתוב: 'בחדש הראשון הוא חדש ניסן' (שם), כמו: 'הפיל פור הוא הגורל' (שם). ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם 'ניסן' ו'תשרי', וכולם כמונו. והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה. 

עוד האריך בזה הרמב"ן בדרשתו לראש השנה.

ג. מדוע כיום אין לנו למנות למנין הנוצרים?

לכאורה לפי דברי הרמב"ן על שמות החדשים שעלו מבבל, היה לנו כיום למנות לחדשי הנוצרים, כמו שעשו בשיבת ציון, שמנו לחדשי הפרסים, כדי לקיים את המצוה "לכן הנה ימים באים נאם ד', ולא יֵאָמֵר עוד: חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה"!

שלש תשובות בדבר:

  1. כידוע, בדורותינו זכינו ברוך ד', לקיבוץ גלויות מארבע כנפות תבל, ולא רק ממקום אחד כמו שהיה בשיבת ציון מבבל. לא בכל הארצות שבהן היינו מנו למנין הנוצרים. בארצות ערב מנו למנין המוסלמים, ושם יש לחדשים שמות אחרים. כך שאם הינו מונים למנין הנוצרים לא היה בזה ביטוי לגאולה מארצות ערב.
    מה תאמר: העולים מארצות ערב ימנו לחדשים המוסלמים, כדי לבטא את גאולתם, והעולים מארצות הנוצרים ימנו למנין הנוצרים? ודאי שלא יתכן שחלק מהעם ימנה כך, וחלק מהעם ימנה אחרת.
  2. החֹדשים הנוצריים הם אינם חֹדשים כלל. כלומר: הם הסכמיים בלבד, אבל הם אינם חדשים מבחינה טבעית. שכן מה פירוש המלה "חֹדֶש"? מלשון חָדָש. כלומר: כאשר הירח מתחדש. ואילו "החדשים" הנוצריים אין בהם שום קשר לחידוש הירח, אלא הן (בערך) אחד חלקי שנים עשר של השנה השמשית. ואם היינו רוצים למנות לחדשים שיבטאו את גאולתנו היה צריך למנות לחדשי המוסלמים, שהם אכן חדשים, כלומר: מתחילים בחידוש הלבנה. אבל כאמור, חלק מהעם לא היה בארצות המוסלמים.
  3. כל דברי הרמב"ן מתיחסים רק לשמות החדשים, וממילא שתי הטענות הקודמות התיחסו רק לשמות החדשים. אבל למנין השנים ודאי שאסור למנות לאותו האיש שעשו אותו עבודה זרה, כמו שכתבו החת"ם סופר (בדרשותיו ח"א עמוד צג ג) והמהר"ם שיק (בשו"ת חלק יו"ד סימן קעא), ועוד רבים מגדולי ישראל.

עוד יש להוסיף שבנוסף לכל האמור, ההחלטה לשנות את שמות החדשים לשמות הפרסיים היתה של אנשי כנסת הגדולה, שבהם היו כמה נביאים, ובסמכותם היה לשנות. מה שאין כן בימינו, שאף אם יתקבצו כל חכמי ישראל יחדיו לא ירצו לשנות דבר שנהגו אבותינו במשך למעלה מאלפיים שנה.

יהי רצון שנדע להכיר טובה לד' על הגאולה ממצרים ועל הגאולה שאנו במהלכה, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך