פסוק ה:בית מרזח. משתה בספרי בפרשת בית פעור ראיתי חזרו לעשות להם מרזיחין אבל רבותינו פירשו מרזח אבל:
פסוק ה:כי אספתי את שלומי וגו'. כשהיה אברהם אביהם עושה צדקה ומשפט נתתי לזרעו חסד ורחמים ושמר ה' אלהיך לך וגו' (דברים ז׳:י״ב) ונתן לך רחמים (שם יג) הם הפכו ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו (עמוס ה׳:ז׳) אף אני חזרתי ואספתי אלי את חסדי ואת רחמי:
פסוק ה:אספתי. אטואי"ש בלעז כמו אסף אלהים את חרפתי (בראשית ל׳:כ״ג):
פסוק ו:ומתו גדולים וקטנים. ואחר שהכל מתים מה לך לספוד:
פסוק ו:ולא יתגודד ולא יקרח להם. דרך האבלים להתגודד ולשרוט בשרם ולקרוח קרחה בראשם ומכל מקום לישראל אסור ולא הזכירו כאן אלא לדוגמת אבל:
פסוק ז:ולא יפרסו. ל' שבירה כמו (דניאל ה׳:כ״ה) מנא מנא תקל ופרסין שמברין את האבלים ברחבה ופורסין להם ברכת המוציא כי הוא יברך הזבח (שמואל א ט׳:י״ג) תירגם יונתן ארי הוא פריס על מזונא:
פסוק ז:ולא ישקו אותם וגו'. הרי טעם למה שאמרתי אל תלך לספוד:
פסוק ח:ובית משתה. אשר אמרתי לך למעלה לא תבא זה הטעם הנני משבית מן המקום הזה וגו':
פסוק יג:ועבדתם שם את אלהים אחרים. תרגם יונתן ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעוותא:
פסוק יד:לכן. לשון שבועה אף על פי שבגדתם בי שבועה היא בידי שאגאול אתכם:
פסוק יד:ולא יאמר עוד וגו'. רבותינו דרשו (ברכות יב) לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים טפל לה:
פסוק טז:ודיגום. מה הדייג שולהו מתוך מקום גדולו אף אלו ילכדו אותם בתוך העיר ומה עסקו של דג משנלכד הוא מת כך אביא עליהם הורגים ואח"כ אשלח צידים לנשארים ולבורחים מן החרב על ההרים והגבעות וצדום להגלותם בשבי:
פסוק יח:משנה עונם. את ששנו על עונם לעשות עונות אבותיהם ויונתן תירגם כן ואשלם לתניינין כקדמאין על חד תרין:
פסוק יט:ה' עוזי ומעוזי ומנוסי. אנטיפויימאנ"ט בלעז ומנחם חברו ל' פלא כמו נתת ליראיך נס להתנוסס (תהילים ס׳:ו׳) וכן ה' נסי (שמות ז) ודונש פתר אותו ל' מנוס ממש:
פסוק יט:אליך גוים יבאו. סוף האומות לשוב אליך ולעבדך שכם אחד ועמך איך עשו להם אלהים והמה לא אלהים:
פסוק כא:כי שמי ה'. כמשמעו מושל ושליט לקיים גזרתי: