פסוק א:צַדִּיק אַתָּה ה׳ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ. כְּשֶׁאֶתְוַכֵּחַ עִמְּךָ, יָדַעְתִּי כִּי תִצְדַּק בִּדְבָרֶיךָ, אַךְ חָפֵץ אֲנִי לְדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָךְ, לְהוֹדִיעֵנִי דַּרְכֶּךָ (שמות לג:יג):
פסוק א:מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה. שֶׁנָּתַתָּ גְּדֻלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע וְתַצְלִיחֵהוּ לְהַחֲרִיב בֵּיתֶךָ. דָּבָר אַחֵר: עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הָיָה צוֹעֵק וְקוֹרֵא תִּגָּר (ירמיה יא:כא):
פסוק א:שָׁלוּ. לְשׁוֹן ״שַׁלְוָה״ (תהלים קכב:ז):
פסוק ג:וְאַתָּה ה׳ יְדַעְתָּנִי. גַּם עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הָעוֹמְדִים עָלַי עָזְרֵנִי, כִּי אַתָּה יְדַעְתָּנִי:
פסוק ג:הַתִּיקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה. נַתְּקֵם מִן הַחַיִּים לָמוּת, דִּישְׁטָאקָאלוּ״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״עַד הַתִּיקְנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר״ (יהושע ח:ו):
פסוק ג:וְהַקְדִּישֵׁם. הַזְמִינֵם:
פסוק ד:עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ. עַד כָּאן דִּבְרֵי הַנָּבִיא, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָתוֹ: מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ סָפְתָה בְהֵמוֹת וָעוֹף:
פסוק ד:תֶּאֱבַל. תֶּחֱרַב:
פסוק ד:סָפְתָה. פוֹנִיד״א בְּלַעַ״ז:
פסוק ד:כִּי אָמְרוּ. יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת:
פסוק ד:לֹא יִרְאֶה אֶת אַחֲרִיתֵנוּ. אֵין גָּלוּי לְפָנָיו מַה יִהְיֶה בְּסוֹפֵינוּ:
פסוק ה:כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ. קְרוֹבֶיךָ, הַכֹּהֲנִים כְּמוֹתְךָ, וְאַנְשֵׁי עִירְךָ בָּאִים לְהָרְגֶךָ. אֶת רַגְלִים. עִם רַגְלִים, פִּיאוֹנִיד״ש בְּלַעַז:
פסוק ה:וְאֵיךְ תִּתְחָרֶה אֶת הַסּוּסִים. לָרוּץ אֶת הַסּוּסִים; כְּלוֹמַר: וּמָה קְרוֹבֶיךָ הַכֹּהֲנִים בָּאִים לְהָרְגְךָ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּקוּמוּ לְהוֹרְגְךָ שָׂרֵי יְהוּדָה; וְזֶהוּ קִצְפִּי עֲלֵיהֶם, וְזוֹ הִיא הַצְלָחַת הָאוֹיֵב. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״דְּנָא תְּיוּבְתָּא וְגוֹ׳״. וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין צו.): אִם עַל שְׂכַר שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת שֶׁרָץ נְבוּכַדְנֶצַּר לִכְבוֹדִי בִּימֵי מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן אַתָּה תָּמֵהַּ, שֶׁהִרְבֵּיתִי גְדֻלָּתוֹ כָּל כָּךְ, מָה תִּתְמַהּ עוֹד כְּשֶׁתִּרְאֶה שִׁלּוּם שָׂכָר שֶׁאֲשַׁלֵּם לַצַּדִּיקִים שֶׁרָצוּ לְפָנַי כַּסּוּסִים!
פסוק ה:תִּתְחָרֶה. אַאֲטִיר״שׁ בְּלַעַ״ז:
פסוק ה:וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם. אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ שָׁם הִלְאוּךָ:
פסוק ה:וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן. שָׂרֵי יְהוּדָה. וּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן מָשָׁל הוּא, לְפִי שֶׁהוּא מְקוֹם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, וְכֵן לִמְּדָנוּ יוֹנָתָן בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת; וְכָאן תִּרְגֵּם: ״וְאַכְדֵּין אַתְּ מְדַמֵּי לְקָבֵל חֵיוַת בָּרָא דִּי בְּרוּם יַרְדְּנָא״, וְהִנֵּה ״כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן״ (ירמיה מט:יט; נ:מד) תִּרְגֵּם יוֹנָתָן בִּשְׁתֵּי מְקוֹמוֹת: ״כְּאַרְיֵה דְּסָלִיק מֵרוּם יַרְדְּנָא״:
פסוק ו:קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא. קְבוּצַת אֲנָשִׁים:
פסוק ז:יְדִידוּת נַפְשִׁי. עַם סְגֻלָּתִי:
פסוק ח:נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ. עָלְתָה לְפָנַי צַעֲקַת חֲמָסֶיהָ:
פסוק ט:הָעַיִט צָבוּעַ. הַה״א תָּמוּהַּ, לְכָךְ הוּא נָקוּד פַּתָּ״ח: הֲכִי הֵם עוֹף צָבוּעַ, מְגֹאָל בְּדָם, שֶׁשְּׁאָר הָעוֹפוֹת נֶאֱסָפִים עָלָיו? דָּבָר אַחֵר: הָעַיִט צָבוּעַ עוֹף אֶחָד שֶׁהוּא צָבוּעַ וְכָל הָעוֹפוֹת נֶאֱסָפִים עָלָיו לְאוֹכְלוֹ שֶׁשּׂוֹנְאִים אוֹתוֹ:
פסוק ט:הָעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ. שֶׁמָּא עוֹף שָׁמַיִם הֵם אֵלּוּ הַחַיָּלוֹת, הַגְּדוּדִים הַקַּלִּים אֲשֶׁר סְבִיבֶיהָ?!
פסוק י:רוֹעִים רַבִּים. רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁל חֵיל נְבוּכַדְנֶצַּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה ״אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רוֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם״ (ירמיה ו:ג):
פסוק י:בֹּסְסוּ. לְשׁוֹן ״מִרְמָס״ (ישעיה י:ו); וְכֵן ״וְהָיוּ כַגִּבּוֹרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת״ (זכריה י:ה):
פסוק י:חֶלְקַת. קַנְפַנְיָ״א בְּלַעַ״ז:
פסוק יא:אָבְלָה עָלַי. לְפָנַי:
פסוק יג:זָרְעוּ חִטִּים וְקֹצִים קָצָרוּ. הִתְפַּלְלוּ וְלֹא נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתָם. לָמָּה? לְפִי שֶׁלֹּא נָרוּ לָהֶם נִיר תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, לְכָךְ זָרְעוּ אֶל קוֹצִים (ירמיה ד:ג). סֵפֶר שֶׁנָּקוּד בּוֹ זִרְעוּ, בְּחִירִ״ק הַזַּיִ״ן, שִׁבּוּשׁ הוּא:
פסוק יג:נֶחְלוּ. לְשׁוֹן חוֹלִי, נֶחְלוּ בְּמַכְאוֹבָם וְצָעֲקָתָם לְפָנַי, וְלֹא יוֹעִלוּ:
פסוק יג:מִתְּבוּאֹתֵיכֶם. מִמַּעֲשֵׂיכֶם:
פסוק יד:שְׁכֵנַי הָרָעִים. מִצְרַיִם, עַמּוֹן וּמוֹאָב וְצוֹר וְצִידוֹן, שֶׁהָיוּ שְׁכֵנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמַזִּיקִין אוֹתָם:
פסוק טו:אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים. כֻּלָּן לָקוּ סָמוּךְ לְחֻרְבַּן הַבַּיִת, וּבְכֻלָּם נֶאֱמַר ״וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת״ בְּסֵפֶר זֶה (ירמיה כט:יד; ל:ג, יח; לא:כב; לג:ז, יא, כו; מח:מז; מט:ו, לט):
פסוק טז:אִם לָמוֹד יִלְמְדוּ. אִם יַאֲמִינוּ בַּה׳:
פסוק טז:וְנִבְנוּ. לְשׁוֹן בִּנְיָן:
