פסוק א:הנבואה הרביעית תחילתה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר עמוד בשער בית ה' וגומר עד הדבר אשר היה אל ירמיהו שמעו את דברי הברית הזאת וכו'. ויש בה כ"ה פרשיות. הראשונה, הדבר אשר היה וגומר. השנית, ואתה אל תתפלל. השלישית, לכן כה אמר ה' צבאות. הרביעית, כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל עולותיכם ספו על זבחיכם וגומר. החמישית, גזי נזרך והשליכי וגומר. השישית, לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד התופת וגומר. השביעית, ואמרת אליהם כה אמר ה' היפולו ולא יקומו אם ישובו וכו'. השמינית, אסוף אסיפם וגומר. התשיעית, כי הנני משלח בכם נחשים צפעונים וכו'. העשירית, מי יתן ראשי מים וכו'. האחד עשר, איש מרעהו השמרו וגומר. הי"ב, לכן כה אמר ה' צבאות הנני צורפם וכו'. הי"ג, על ההרים אשא בכי ונהי וכו'. הי"ד, מי האיש החכם. הט"ו, ויאמר ה' על עזבם וכו'. הי"ו, לכן כה אמר ה' צבאות הנני מאכילם וכו'. הי"ז, כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות וכו'. הי"ח, כי שמענה נשים וכו'. הי"ט, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו וכו'. הכ', הנה ימים באים נאם ה' ופקדתי על כל מול בערלה וכו'. הכ"א, שמעו את הדבר אשר דבר עליכם וכו'. הכ"ב, מאין כמוך ה' וכו'. הכ"ג, עשה ארץ בכחו וכו'. הכ"ד, אספי מארץ כנעתך. הכ"ה, אוי לי על שברי. ושאלתי בדברי הנבואה הזאת ששת השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה באמרו הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים, והוא כי למה יחס בעירת האש לאבות והכוונים לנשים ולא היה הדבר בהפך, גם לא זכר דבר אחד מהעבודות הזרות זולת אלה ומה ענין מלכת השמים שנזכר כאן ולמה מלכת ולא מלך:
פסוק א:השאלה השנית באומרו כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוצי' אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח, כי הנה ביום הוציאי ענינו באמת בזמן הוציאי אותם ואיך יצדק המאמר הזה והרי בהר סיני ניתנו להם מצות רבות על דברי עולה וזבח והנה כל ספר תורת כהנים ואיך אמר א"כ שלא צוה להם עליו דבר, ובביאור הפרשה אזכור דברי המפרשים בה:
פסוק א:השאלה השלישית באומרו לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי, כי הנה שריפת הבנים היא עבודת המולך שאסרה התורה אותו והרחיקו תכלית ההרחקה ואיך יאמר על עבירה מופלגת כזאת אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי כי הנה המאמר הזה לא יפול אלא בדבר הרשות לא בדבר האסור ושצוה על סותרו:
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו, כי למה זה זכר ג' המעלות האלה ולא זכר מעלה אחרת, והנה בן זומא שדרש אי זהו חכם אי זהו גבור אי זהו עשיר דורש גם כן אי זהו מכובד ולא זכרו הנביא, ורבי יונתן שאמר אין נבואה שורה אלא על חכם גבו' ועשי' זכר ג"כ עניו:
פסוק א:השאלה החמישית בפרשת אל דרך הגוים אל תלמודו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, כי אם היה מזהירם שלא יחתו מלקיות המאורות ומחברות הכוכבים כדרך האומות אשר חלק ה' אלקיך אותם להם מה יהיה ענין אומרו כי חקות הגוים הבל הוא כי עץ מיער כרתו וכו', ומה ענין הפסילים עם אותות השמים ואיך אמר על הפסילים אל תיראו מהם כי לא ירעו כי הנה הם לא היו נחתים מהפסילים אלא מאותות השמים ומהכוכבים ממסלותם:
פסוק א:השאלה השישית באומרו כדנה תאמרון להום וכו', כי הנה המאמר הזה אינו מקושר עם התוכחה, והמפרשים אמרו שהם דברי האגרת ששלח ירמיהו לבני הגולה אשר בבל שישיבו כן לכשדים המתהללים באלהיהם אבל לא נזכר בכתוב דבר מזה ולא מבבל ולמה יאמר הפסוק ההוא בלשון ארמית, וקשה מזה אומרו לקול תתו המון מים בשמים כי הנה דברי המפרשים אין בהם בזה טענה לפי שהם פירשו לקול תתו המון מים בשמים שהש' יתן באויר קול המים להתילד שם ושיעשה זה אחרי שיעלה הנשיאי' שהם האידים מקצה הארץ ומוציא הרוחות ומביאם עם הגשם וכל זה הוא דבר טבעי ולמה יאמר על זה נבער כל אדם מדעת הוביש כל צורף מפסל כי אין בזה פלא כלל. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להתרות בבני יהודה שישובו בתשובה כדי שינחם השם על הרעה אשר אמר לעשות להם על חטאתיהם ושאל יבטחו בחושבם שהשם יתברך יחמול ויחוס על בית מקדשו והיכלו ולא יחריבהו ובזה יהיו גם הם ניצולים, כי הנה לא תהיה בית ה' כמערת פריצים אבל אם לא ייטיבו מעשיהם יעשה לבית המקדש כשילה, וגם לא יבטחו בקרבנות שהיו מקריבים בבית כי לא יחפוץ בהם וטוב שיאכלו מהם כי הנה על כל פנים יענישם על רוב פשעיהם ששמו שקוציהם מהע"ז בבית השם והיו שורפים בניהם ובנותיהם באש ולכן יהיה נבלתם כדומן על פני השדה וישבות מהם קול ששון וקול שמחה וגומר, ובעלות עליהם האויבים יבוא רעב עליהם ויאסף הענבים מהגפן והתאנים מהתאנות ולכן ראוי שמעתה יקוננו הנשים המקוננות על זה, ויתנו אל לבם על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ויאמר שהיה על עזבם את תורתו, ושלא יחשבו להנצל מהגלות לא בחכמת החכמות ולא בכח הגבורים ולא בעושר העשירים אם לא בידיעת השם והליכת בדרכיו, ושלא יחשבו שזה תלוי במערכת השמים כי הם מאותות השמים לא יחתו כיתר הגוים לפי שהם חלק ה' ונחלתו, ומזה הצד אין להם להתפתות בפסילים העושים להוריד רוחניות הכוכבים כי הכל תלוי בו יתברך והוא אלקים אמת ומלך חיים והוא הנותן מטר על פני ארץ וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
פסוק א:הדבר אשר היה אל ירמיהו וגומר עד כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל עולותיכם ספו וכו'. זאת היא נבואה אחרת שבאה אל ירמיהו בהפסקו הראשונה ולכן התחיל הכתוב בה הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר כי הוא יתברך צוה לו שיעשה כן, (ב) והוא שיעמוד בשער בית ה' הוא השער המזרחי, ועם היות שהיו ז' שערים בעזרה ג' בצפון וג' בדרום ואחד במזרח הנה השער המזרחי היה היותר מיוחד שבהם ולכן אמר עמוד בשער בית ה' ושיאמר שמעו דבר ה' כל יהודה הבאים בשערים האלה להשתחוות כלומר אל תחשבו שבבואכם להשתח' כאן יכופרו לכם מעשיכם הרעים שאין הדבר כן, (ג) אבל אם תטיבו דרכיכם ומעלליכם אשכנה אתכם במקום הזה רוצה לומר אעמידכם במשכנותיכם במקום הזה ולא תגלו ממנו ומכלל הן אתה שומע לאו והוא שאם לא תטיבו דרכיכם תקיא אתכם הארץ וינערו רשעים ממנה, (ד) ואל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמ' היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה והם דברי נביאי השקר שהיו אומרים להם שהקב"ה לא יחריב היכלו בעבור עונם, ובעבור שהיו במקדש ג' חלקים קדושים זה מזה והם האולם וההיכל והדביר ע"כ אמר ג' פעמים היכל ה', ואמר בסוף המה בלשון הרבים כנגד אותם חלקי המקדש, אמנם יב"ע תרגם הכפל היכל ה' לחזוק ואיננו נכון.
פסוק ה:וביאר להם במה ייטיבו את דרכיהם באומרו כי אם היטיב תטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם ויהיה זה אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו וזהו במצות עשה, (ו) ואמנם במצות לא תעשה גר יתום ואלמנה לא תעשוקו רוצה לומר אף ע"פ שהם חלושים במדרג' ואין להם כח וחוזק לעמוד על עצמם לא תעשוקו אותם, וכן לא תשפכו דם נקי במקום הזה כי להיותו מקום קדושה אין ראוי שתחנף הארץ בדמים, וכן תזהרו מהעבודה זרה ואחרי אלקים אחרים לא תלכו אשר הוא באמת לרע לכם כי מעבודתכם תמשך אליכם רעה לא טובה (ז) הנה אז אשכן אתכם במקום הזה רוצה לומר אתמיד אתכם במשכנכם תמיד כי כן היה דעתי לעשות לכם לפי שהיה הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם לאברהם יצחק ויעקב למן עולם ועד עולם רוצה לומר שהיה בדעתי ורצוני לתתה לכם מן העולם ועד העולם לנצח נצחים ושלא תגלו ממנה, (ח) ואמנם מה שחשבתם שבעבור היכל ה' יעבור על חטאתיכם הנה באמת אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל כי לא ימשוך לכם מזה תועלת כלל, (ט) האם יעלה על הדעת שימצאו ביניכם כל העבירות והפשעים גנוב רצוח ונאוף שהם כנגד לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, והשבע לשקר כנגד לא תשא, וקטר לבעל והלך אחרי אלקים אחרים שהוא כנגד לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, (י) ועם כל זה באתם ועמדתם לפני בבית הזה שנקרא שמי עליו ותאמרו ניצלנו מהעונש למען עשות את כל התועבות האלה כלומר למען תשובו לחטוא ותעשו את כל התועבות האלה שזכר ותהיה בית ה' סבה ועוזר לעשות התועבות האלה בבוטחכם בו, (יא) המערת פריצים היה הבית הזה לפני רוצה לומר האם חשבתם שהיה הבית הזה שנקרא שמי עליו לקדושה וטהרה כמערת הפריצים שכאשר יעשו התועבות ילכו להחבא במערה באמת כן הדבר בעיניכם כי גם אנכי הנה ראיתי כלומר כמו מה שאתם יודעים מה שבמחשבותי' כן גם אנכי ראיתי אותו וידעתיו כי אתם בבואכם אל הבית הזה יעלה בדעתכם לחזור לעשות התועבות אשר בידיכם אל תבטחו בזה, (יב) כי לכו נא אל מקומי אשר בשילה אשר שכנתי שמי שם בראשונה וראו מה עשיתי למקום ההוא מפני רעת עמי ישראל שהחרבתיהו וסלקתי שכינתי ממנו וגלה הארון משם והיה עם פלשתים כן אעשה לבית הזה בעווניכם ולכן אל תבטחו על דברי השקר שאמרתם היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה, (יג) והוא אומרו ועתה יען עשותכם את כל המעשים האלה והם התועבות אשר זכר למעלה ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם והיה זה על ידי הנביאים ואקרא אתכם לשוב בתשובה ולא עניתם, (יד) לכן אעשה לבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואתם בוטחים בו ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם והוא ירושלם כאשר עשיתי לשילה, (טו) וכאשר יחרב הבית אשליך אתכם מעל פני כאשר השלכתי את כל אחיכם זרע אפרים והם השבטים אשר גלו מלכי אשור.
פסוק טז:וצוה השם יתברך לירמיהו ואתה אל תתפלל בעד העם הזה כלומר אף על פי שתהיה מהם ומהמונם לא תשא תפלה בעדם כי באמת לא אשמע אליך, (יז) וכן הוא מהמשפט והיושר האינך רואה מה המה עושים בערי יהודה וגם בחצות ירושלם בהיות המקדש בתוכם, (יח) והוא שהבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש וגומר כלומר כבר יקרה שיהיה האדם חוטא והאשה תהיה יראת ה' וכאשר יהיו שניהם רעים וחטאים לה' מאד יהיו הבנים נקיים מהעון לקטנותם ואחוס על הבית מפני הבל פיהם של תינוקות, אבל אלה אינם כן כי הקטנים מתחילים בעבירה שהם מלקטים העצים לע"ז כי מקטנותם יחנכום בזה והאבות מבערים את האש והנשים לשות הבצק לעשות כוונים שהם מיני מאכלים שהיו מכינים ומגישים למלכת השמים והסך נסכים מהיין לאלקים אחרים כאילו הכוכבים ממסלותם יאכלו ממאכליהם וישתו יין נסיכם, וענין מלכת השמים ואלקים אחרים הוא שהיו שם עובדים לשמש ולירח רוצה לומר שהנשים היו עובדות לירח כאילו היא מלכת השמים בתוך הכוכבים, והאנשים היו עובדים לשמש כי הוא היה הבעל כמו שאמר למעלה וקטר לבעל ולכן היו האבות מבערים את האש כדי לעבוד את השמש כי הוא הגובר ביסוד ההוא אמנם הנשים היו עובדות למלכת השמים שהיא הירח כאילו היא היתה מלכה גבירתם והשמש הוא הבעל אדון בעליהם. והותרה בזה השאלה הראשונה.
פסוק טז:ואמר השם שאין ספק שהיו הרשעים ההם יודעים שהכוכבים לא ירעו וגם היטב אין אתם אבל היו עושים זה למען הכעיס את בוראם, (יט) ולכן אמר השם עליהם האותי הם מכעיסים נאם ה' כלומר הסבורים הם שמכעיסים אותי כי הנה אנכי לא אתפעל משום דבר אבל הכעס יבוא עליהם, וזהו הלא אותם למען בושת פניהם כי יהיה מעשיהם לבושת וגם לחרפה עליהם והוא על דרך מה שאמר אליהוא (איוב לה, ו) אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו וכו' לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך, (כ) לכן כה אמר ה' בעבור המעשים הרעים ההם ושהם עשו להכעיסני הנה אפי וחמתי נתכת אל המקום הזה שהוא ירושלם על האדם ועל הבהמה ועל הצומח כולו כי בעבור היותו לצורך האדם יאבד באיבודו וזהו ובערה ולא תכבה:
פסוק כא:כה אמר יהו - ה צבאות אלקי ישראל עולותיכם ספו על זבחיכם וגומר עד כי עשו בני יהודה הרע בעיני. בעבור שהוכיחם שלא יבטחו על הבית והיכל ה' לחשוב שהוא יגן עליהם והיו רשעי אותו הדור אומרים ואם ישראל ילכו בגולה ותחרב הבית מי יעלה עולות לפניו יתברך יהיו לרצון לפניו, לכן הוכיחם עליו באומרו עולותיכם ספו על זבחיכם וזכר העולות לפי שכולם כליל לגבוה, ואמר להם הנה עולותיכם שהוא הזבח היותר מקודש ספו והוסיפו אותו על זבחיכם שהם השלמים שמהם היו הבעלים אוכלים בשר ואכלו בשר רוצה לומר מהעולות כמו שאתם אוכלים מהשלמים כי אין העולה שלכם יותר נרצית אצלי להיותה כולה כליל מהשלמים שהם נאכלים לבעלים, ולכן לא זכר לא חטאת ולא אשם אלא העולות והשלמים להיותם שתי הקצוות בקדושת הקרבנות העולות במעלה עליונה מהקדושה ולכן לא היו נאכלות לא לכהן ולא לבעל והשלמים במדרגה היותר שפלה מהקדש ולפיכך לא לבד היו נאכלין לכהנים אבל גם הבעלים היו אוכלים מהם וכאילו אמר עשו עולותיכם כמו זבחי שלמיכם ואכלו בשר מזה ומזה, (כב) ואמנם אומרו כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כתב הרב המורה בפ' ל"ב ח"ג שכבר הוקשה זה המאמר בעיני כל מי שנשמעו דבריו רוצה לומר שלא צונו בדברי עול' וזבח לפי שהנה רוב המצות אמנם באו בזה, והשיב הרב על זה שתי תשובות. האחד, שהיא כוונת הכתוב לומר שרצון הש"י וכונתו היה שישיגוהו בני ישראל ולא יעבדו זולתו והוא יהיה להם לאלקים והמה יהיו לו לעם ושמצות הקרבנות ועבודת הבית אמנם היתה בעבור שתעלה בידנו הפנה הזאת ובעבורה העתיק אלו העבודות לשמו עד שימחה שם ע"ז ותתקיים פנת יחודו, ושבני ישראל בטלו התכלית ההוא והתחזקו במה שנעשה בעבורו כי הם ספקו במציאותו כמו שאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא ועבדו ע"ז וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים והיו באים אל הבית ומקריבים הקרבנות שלא היו מכוונים כונה ראשונה זאת היא תשובתו הראשונה, וכפי דרכו זה יהיה פירוש הפסוק כי לא דברתי אל אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח בכונה ראשונה וכו', ואתה רואה שהעיקר חסר מן הפסוק הזה כי לא נזכר בו כוונה ראשונה ולא שנייה, ולכן הפירוש הזה אינו נכון.
פסוק כא:והתשובה השנית שזכר הרב היא בדייקו אומרו ביום הוציאי אותם מארץ מצרים והוא שכבר התבאר בפסוק ובקבלה יחד שתחילת המצוות שנצטוינו בהם לא היה בדברי עולה וזבח כלל, כי הנה בראשונה אחרי יציאת מצרים התחילו לקבל מצות במרה ולא קבלו שם אלא שבת ודינים כדברי חכמים ז"ל וכמו שאמר שם שם לו חוק ומשפט אבל לא היו במצוות ההם דברי עולה וזבח, והוקשה לרב ענין פסח מצרים שהיה קרבן וזבח והשיב שהמצוה ההיא היתה לסבה אחרת ושלא נצטוו עליה אלא במצרים לא אחרי היציאה משם, וגם הפירוש הזה איננו נכון אצלי לפי שמה להם לישראל שיהיו הקרבנות המצוה הראשונה שנצטוו בה או שתהיי' מצוות אחרות ראשונות ואחריהן מצות הקרבנות כי הנה לא ימלט מהיות הקרבנות מצוה אלקית בין שתהיה ראשונה שנית או שלישית מהתרי"ג מצות ומה זה לענין התוכחה.
פסוק כא:ולכן הנראה לי בפירוש הפסוק הוא שהנה ישראל כשיצאו ממצרים ובאו לפני הר סיני ושמעו הורה והמצות לא צום השם דבר מענין הקרבנות אבל צום עניני האמונות והמעשים המשובחים אשר יעשו, האמנם כאשר עשו העגל וראה השם יתברך שרירות לבם הרע ובכל יום ויום יחטאו לפניו הוצרך לתקן להם צרי ורפואה למחלתם ורשעיהם ולכן באו מצות הקרבנות מהעולות אשר יעשו לכפר על הרהורי לבם ומהחטאת והאשם ושאר מיני הקרבנות כולם שלא נצטוו עליהם אילו לא היו חוטאים וזהו אומרו כאן כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים רומז למעמד הר סיני וקבול המצו' שבפרשת וישמע יתרו ומשפטים שבהם לא צוה אותם השם יתברך על דברי עולה וזבח, (כג) אבל צוה אותם לאמר שמעו בקולי באופן שאהיה לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם ותלכו בכל הדרך אשר אצוה אתכם, (כד) ואתם הדורות שהיו אז לא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו במועצות בשרירות לבם הרע שרומז בזה למה שחטאו בעגל במועצותם שהיו מתיעצים כי בושש משה והיה זה להיותם מוטבעים באמונות המצריים כי זהו שרירות לבם הרע, ומפני זה נענשו שם והוא אומרו ויהיו לאחור ולא לפנים, ועל זה מפני כובד חטאתם הוצרכו למצות הקרבנות, ואמנם אח"כ כפי הדורות שבאו נוטים אל הפשעים לא הספיקו הקרבנות והיו עכ"ז רעים וחטאים לה' מאד, (כה) עד שהוצרכו לשליחות הנביאים יום השכם ושלוח רוצה לומר בכל יום ויום בהשכמת הבקר בהשתדלות גדול הייתי שולח אותם, (כו) ואע"פ כן לא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם הרעו מאבותם רוצה לומר אותם שעשו העגל, (כז) והנה הודיע ה' לירמיהו שאחרי שידבר אליהם את כל הדברים האלה לא ירצו עוד לשומעו ויברחו מפניו ואע"פ שיקרא אליהם לא יענוהו דבר למאסם בתוכחתו, (כח) עד שמפני זה יצטרך לומר אליהם זה הגוי אשר לא שמעו בקול ה' רוצה לומר אין אלה מבני ישראל אשר שמעו דבריו בסיני אבל הם גוי אחר כאלו לא שמעו בקול ה' אלקיו, וג"כ מפאת שכלם ותבנותם לא לקחו מוסר והיה זה מפני שאבדה האמונה מלבותם, ואע"פ שיש מבני אדם שמדברים בפיהם מה שאין כן בלבם להראות עצמם טובים אלה אינם כן כי כמו שאבדה האמונה מלבותם ככה נכרתה מפיהם, (כט) ולכן גזי נזרך והשליכי כי לפי שגידול השער יקרא נזר היו בזמנים ההם וגם בזמננו זה המתאבלים על מת כורתים שער ראשיהם עליו וזהו גזי נזרך רוצה לומר כרות שערך שהוא נזר ראשך והשליכהו ארצה באבלות גדולה, ושאי על שפיים קינה כי מאס ה' שנטש ועזב את הדור ששפך עליו עברתו. הנה התבארו הפסוקים האלה והותרה השאלה השנית:
פסוק ל:כי עשו בני יהודה הרע בעיני וגומר עד אסוף אסיפם זכר הנביא שסבות רבות היו לחרבן הבית כי הנה מלבד תועבות הרשעים ומעשיהם בבתיהם וחשבם להמלט שמה כאשר ימלטו הלסטים והפריצים במעלה, הנה עוד מלבד זה עשו בני יהודה והוא רמז למלכים הרשעים כאחז ומנשה שעשו הרע בעיני ה' בב' דברים, הא' ששמו שקוציהם בבית אשר נקרא שמו עליו והיו מכניסים הע"ז בבית ה', (לא) והב' שבנו את במות התופת אשר בגיא בן הנם והם במות מיוחדות לעבודת המולך והיו שמה שורפים בניהם ובנותיהם באש, ולפי שהנערים היו צועקים במיתתם ובשריפתם כדי שלא ישמעום אבותיהם היו מנגנים שם התופת בקול גדול ולפיכך נקראו במות התופת שבנו אותם בגיא בן הנם לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש שהיא עבודת המולך שאסר' התורה, ואמנם אומרו אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי יראה זר מאד כי הוא היה הדבר החמור יותר מכל דרכי הע"ז ואיך יאמר השם אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי, ותרגם יונתן דלא פקדית באוריתי ולא רעוא קדמי וגם זה כפי תרגומו יקשה מאד כי איך יאמר בלשון הזה על עבודת המולך האסור', ורבותינו ז"ל דרשו (תענית ד, א) אשר לא צויתי זה יפתח ולא עלתה על לבי זה מישע מלך מואב שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה ודעתם ז"ל שהעלהו לשם שמים, אבל גם זה הדרש אינו מתיישב בפסוקים כי מבואר וידוע הוא שלא צוה השם יתברך דבר מזה לא ליפתח ולא למישע כל שכן אם היה כדברי המפרשים שלא הקריב יפתח את בתו עולה ולא גם כן מישע מלך מואב הקריב את בנו כי אם בן מלך אדום אשר תפס להכעיסו ולא לשם שמים, ולכן נראה לי לפרש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי שלא צוה השם בתורתו לעשות לשמו בעבודות האל כי הם אכזריות המה והם שצוה בקרבנות הבעלי חיים וזבחיה' ורשעי הדור ההוא לא דיים שזבחו לאלקים אחרים העבודות והזבחים שצוה השם לעשות לשמו אלא גם היו שורפים בניהם ובנותיהם באש שהיא עבודה שלא צוה ה' ולא עלתה על לבו לעשות דוגמתה בביתו אשר נקרא שמו עליו.
פסוק ל:ויש לחכמים ז"ל בזה דרך אחרת שדרשו אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי על יצחק בן אברהם ויהיה פירוש הכתוב לפי דרכם שאין להם שיאמרו וישרפו בניהם ובנותיהם באש מפני שכך צויתי אנכי לאברהם להעלות את יצחק בנו לעולה, כי הנה עם היות שאמרתי לו והעלהו שם לעולה לא צויתי אותו שישרפהו ולא היתה כוונתי באומרי לעולה לשרוף אותו באש אלא שיעלהו על גבי המזבח במקום עולה וזהו ולא עלתה על לבי כלומר לא היתה כוונתי בצווי ההוא אלא מה שנעשה לא שישרף יצחק ולכן אין לכם לקחת מזה דוגמא וסמך לשריפת בניכם ובנותיכ'. והותר' בזה השאל' השלישית. ולפי שהי' המעשה ההוא זר ונכרי מכל הצדדים לכן יהיה עונשו רב ועצום, והוא (לב) שהנה ימים באים שלא יקרא עוד המקום ההוא תופת מפני הנגונים והשמחה הנעשית שמה ולא יקרא גם כן גיא בן הנום אבל גיא ההריגה ובאותו מקום שהוא עתה התופת יקברו כל כך מההרוגים עד שלא ימצא עוד מקום לקבור, (לג) ולהעדר המקום תהיה נבלת העם הזה שם על פני האדמה מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד כי תהיה כ"כ הרעה שלא יחרדו בני אדם מזה ורש"י פירש ואין מחריד העופות מעל הפגרים וזו היא מדה כנגד מדה הם ייחדו המקום ההוא להרוג שמה בניהם ובנותיהם לכן יהיה גיא ההריגה לבנים ולאבות ובמקום שהיה שם נגוני התופת תהיה שם אבל גדול, (לד) כי הנה ישבות מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה לפי שאז תהיה הארץ לחרבה.
