וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' עד ויהי בעת ההיא וירד יהודה. והנה ראיתי בפרשה הזאת ספקות הרבה אזכור מהם היות עצמיים: השאלה הא' באמרו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען והוא כי הנה כתב למעלה ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק ולא נזכר עוד ויצא או נסע משם ובידוע אם כן שישב שם ומה בא ללמדנו וישב יעקב וגומר. ועוד למה אחרי שאמר בארץ מגורי אביו חזר לומר בארץ כנען. הלא ידענו שיצחק לא יצא מארץ כנען כל ימיו. והרמב"ן כתב לתקן זה כי לפי שזכר למעלה שעשו הלך לו אל ארץ אחרת ולקח לו אחוזת עולם הנה יעקב לא עשה כן אבל ישב גר בארץ מגורי אביו כי רצה שיתקיים בו כי גר יהיה זרעך ולדבריו היה ראוי שיאמר הכתוב ויגר יעקב כי יצחק לא נקרא גר כיון ששם נולד ושם ישב כל ימיו והגר הוא הבא מארץ אחרת כמו גר ותושב אנכי עמכם לגור בארץ באנו: השאלה הב' באמרו אלה תולדות יעקב יוסף כי אם נפרש תולדות על הקורות כדברי הראב"ע כבר הקשה עליו הרמב"ן כי אין האדם מוליד קורותיו רק לימים מיוחסים שיולידו גם כי אין צורך בזה המאמר והיה ראוי שיאמר וישב יעקב וגומר ויהי יוסף בן י"ז שנה. ועוד כי כל מה שנזכר בספור הזה אינם תולדות וקורות יעקב כי אם קורות בניו כספור יהודה ותמר ובניו ועניני אשת פוטיפר והמשקה והאופה ולכן אומר שהם קורות ראוי שייוחסו לבניו לא ליעקב ומה שפר"שי אלה של תולדות יעקב אין ראוי לקבלו כי יחסר הכתוב ואין לפרש תולדות כהרמב"ן על יוסף ואחיו כי כבר נזכרו למעלה תולדות יעקב רוצה לומר בניו בשמותם כלם אחד לאחד ובפרשת ויגש הזכיר פעם אחרת יחוס בניו הבאים מצרימה ולמה יזכרנו עוד פעם אחרת. ועוד שאם בא לבאר היחוס למה אמר אלה תולדות יעקב יוסף והיה לו להתחיל מראובן ולזכרם כלם: השאלה הג' באמרו יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער וגומר כי אם בא הכתוב להודיע שניו בעבור שהיה קטן ושהיה עכ"ז רועה את אחיו בצאן הרי יששכר וזבולון היו כמוהו בשניה והיו רועים ועוד שאחרי שזכר שניו בדקדוק למה אמר והוא נער ורש"י פי' שהיה עושה מעשה נערות ממשמש בעיניו וגומר ואם היה כן לא היה אוהבו אביו ולא היה מכנהו בבן זקונים והתרגום אומר בר חכים גם של דברי הרב היה ראוי שיאמר והוא נער והוא היה את בני בלהה וגומר. ופירוש אונקלוס אין לו ענין כי לא מצאנו בכתוב לשון נער על הגדול. והרמב"ן פי' והוא נער את בני בלהה כי להיותו נער היה עם בני השפחות כי להם צוה אביהם שישרתוהו וישמרוהו וגם זה אינו נכון כי יחסר בכתוב מלת והוא גם כי יהיה מותר אמרו יהוא נער כיון שכבר ביאר שהיה בן י"ז שנה: השאלה הד' איך אמר הכתוב שיוסף היה רועה את אחיו בצאן. והלא הכתוב אמר אחר זה הלא אחיך רועים בשכם לך ואשלחך אליהם ואז שלחו והוא ממה שיורה שאותה הליכה היתה בפעם ראשונה שהלך אל אחיו בצאן ולזה תעה בלכתו כי לא נסה ללכת באלה ואז היה נמכר ואיך היה אם כן רועה את אחיו בצאן: השאלה הה' באמרו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם והיא כי לא ימלט מהיות הדבר והשמועה ההיא שהביא אמתית או בלתי אמתית ואם היתה אמתית כפרש"י למה קראה דבה כי הנה בלשוננו לא נאמר דבה כי אם על הכוזבת ואם אמתית היתה איך ארז"ל שנענש על זה והלא ראוי שיקבל עליו שכר בגלותו אזן אביה' שייסרם וירחיקם מהעביר. ואם היתה הדבה כוזבת איך אמר ויבא יוסף היה ראוי שיאמר ויוצא יוסף כי הוא היה מוציא הדבה מעצמו ויקשה גם כן איך יעקב היה אוהב אותו בהיותו מלשין כוזב ומוציא דבה הוא כסיל והיה לו ליסרו עליו גם שהיה יעקב עובר על היותו מקבל לשון הרע: השאלה הו' באמרו וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. כי למה זה אהבו יעקב מכל בניו האם מפני שנולד לזקנתו וזהו פי' בן זקונים כדברי רש"י והראב"ע הנם כל בניו נולדו בזקנתו אחרי שהיה בן ע' שנה ויות'. וגם בנים רבים אחרים נולדו לו בזקנתו קרובים לשנות יוסף כיששכר וזבולון כמו שהקשה הרמ"בן שבנימין נולד אחריו ועוד כי ענין אמרו הוא לו כי הן שיהיה בן זקונים נולד בזקנתו או שיהיה בר חכים כדברי אונקלוס הוא היה בעצמו בן לא ביחס אליו כי אינו תואר צרופיי לאחד כאב או בן אדון או עבד שהוא אם היה בן נולד לזקנתו אצל הכל היה כן לו לבד אצל אביו ואם היה חכם בעצמו היה כן לא אל אביו בלבד כל שכן שהאהבה האמתית והראויה כל שכן לשלם כיעקב אבינו לא תהיה כי אם מפני המעלה והחכמה לא להיותו נולד לעת זקנתו ולכן היה ראוי שיאמר כי בן חכם הוא לו לא בן זקונים כי אין ספק שהיה יוסף בן חכם ולכן הושפעו עליו העתידות בחלום והבין בפתרון החלומות וכן ארז"ל שמסר לו אביו כל חכמתו ולמה לא זכר זה בסבת אהבתו אותו: השאלה הז' באמרו ועשה לו כתונת פסים כי איך יתכן שכל הגדולה שגדלו אביו באהבתו אותו היה שעשה לו מלבוש נאה וזה ממה שיאות לתינוקות לא לבחורים הנחמדים והמשכילים בכל חכמה ואיך קנאו בו אחיו על זה עד שלמדו מזה חז"ל דרך ארץ שלא יטיל אדם קנאה בין האחי' ואמנם שבשביל הלבוש הזה נתגלגלו הדברים וירדו למצרים. והנה אחיו היו רועים כל הצאן והמקנה הרב אשר לאביהם וכל מה ששלל להם בשכם והכרח הוא שיהי' מהם עושר רב לעשות להם גם רכב גם פרשי' כ"ש כתונת פסים אם ירצו: השאלה הח' למה יעקב הטיל קנאה בין הבנים בהיותו אוהב את יוסף מכל בניו ועשה לו כתונת פסים ויעקב חכם היה ורואה את הנולד ואיך לא ראה שיקנאו בו אחיו וימשך מזה ביניהם ריב ומדון ושנאה הלא תראה כמה כחה של שנאת האחים ממה שעבר בינו ובין עשו אחיו ואיך לא ירא מזה: השאלה הט' למה שנאו אחיו את יוסף האם מפני שאותו אהב אביהם מכל בניו ומה לו לעשות עוד ויוסף היה מתפעל ונאהב ויעקב היה האוהב. והיה ראוי שישנאו את אביהם על אהבתו אותו בבחירתו יותר מדאי לא את יוסף הנאהב. ועוד שאי יפול בזה ענין השנאה יותר היה ראוי שיקנאו כי השנאה היא על הנזק שיעשה לחבירו ברצונו אבל הקנאה שיקנא בגדול ממנו באיזה מעלה או כבוד כל שכן שזה דבר טבעי שבהיות לאדם בנים יאהב לאחד מהם יותר מהאחרים אם מפני היותו צעיר לימים או חכמה או מעלה שיראה בו יותר מבאחיו ואיך יהיה אפשר שיהיו לו י"ב בנים ויאהב את כלם בשוה מבלי חלוף זה אי אפשר ולמה אם כן ישנאו את יוסף על זה והיה ראוי שישתדלו להשתלם יותר ממנו לא לשנא אותו ואם מפני חלומותיו הנה לא היו בידיו חלומותיו לחלום כרצונו אף כי העקר בידינו דברי חלומות אינן מעלין ולא מורידין כי שוא ידברו: השאלה הי' למה זכר ששנאוהו אחיו על האהבה שאהבו אביו ועל החלום הראשון שחלם ועל פתרונו וזכר בזה ג' פעמים לשון שנאה ולא זכר ששנאוהו תחת היותו מביא דבתם רעה אל אביהם שהיא היתה סבה יותר מספקת לשנאה כי יכלימם אביהם על דבריו כי אין ספק שייסרם אביהם על הדבה ושידעו שיוסף הוא הביא הדבה ההיא וגם על החלום השני לא זכר ששנאוהו אלא ויקנאו בו אחיו ומה ענין ולא יכלו דברו לשלום שדברו אינו דבר עמו: השאלה הי"א איך יוסף בהיותו חכם ונבון היה מספר חלומותיו לאחיו לדעתו שהיו שונאים אותו ולא יכלו דברו לשלום האם לא ידע שיוסיפו עוד שנא אותו בשמעם שאפים ארצה ישתחוו לו ואין סכל כאיש אשר בפיו ובשפתיו יקנה אויבים את נפשו כל שכן את אחיו ובעלי בריתו: השאלה הי"ב בכפל הדברים שבאו בחלומות כי הנה בחלום הראשון אמר ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו. וכאשר ספרו אליהם נאמר שנית ויוסיפו עוד שנא אותו והוא כפל מבואר. גם בחלום השני נאמר ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו וגומר ואחר כך אמר ויספר אל אביו ואל אחיו ולמה זכר אחיו שני פעמים. השאלה הי"ג במאמר יעקב הלא אחיך רועים בשכם לכה וגומר כי מה היום מימים ששלח יעקב לבקרם ואיך לא ירא מהם שיזיקו ליוסף כי אין ספק שהיה יודע בשנאתם אותו ויוסף עצמו איך לא ירא ללכת אצלם והוא רואה שלא יכלו דברו לשלום. ומה האות היותר גדול על שנאתם אותו ולמה יזכיר הכתוב מה שהיה תועה בשדה ומה ששאלו האיש מה תבקש ומה שהשיבו ומה התועלת בידיעת הפרטים ההם: השאלה הי"ד אחרי שעלה רוח רעה באנשים האלה להרוג את יוסף אחיהם מיראתם שמלוך ימלוך עליהם או לסבה אחרת איך נסכלה עצתם ונבערה חכמתם לבקש תחבולות וערמומיות להמיתו וכמ"ש ויתנכלו אותו להמיתו היה להם להמיתו בסתר ולקברו ואיך שלחוהו למצרים והשאירו לו שם ושארית בזה היה מקום להתקיים חלומותיו כמו שהיה ולא עוד אלא שנראו קלי הדעת שבתחלה אמרו לכו ונהרגהו ונשליכהו באחת הבורות ותוך כדי דבור קבלו טענת ראובן אל תשפכו דם ועוד מעט קבלו טענת יהודה לכו ונמכרנו לישמעאלים: השאלה הט"ו מה היתה כוונת ראובן אצל אחיו באמרו אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור וגומר כי מ"מ לא היה יוצא בזה משפיכות דמו ומה ההבדל בין שפיכתו בידים או בגרום שישפך כיון שבסוף היו רצחנים ואיך אמר באזני אחיו הילד איננו ואני אנה אני בא שבזה היה מגלה שהיה דעתו בראשונה להצילו ולהביאו אל אביו: השאלה הט"ז בדברי יעקב ואבלותו כי הוא אמר כתונת בני והוא מאמר קצר שהיה לו לומר כתונת בני זאת כיון שהיה משיב על מה ששאלוהו הכר נא הכתונת בנך היא אם לא. ועוד למה אמר חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף ויקשה כפל טרוף טורף אחרי אומרו חיה רעה אכלתהו: השאלה הי"ז באמרו ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגומר ויקשה זה ראשונה לפי שאין דרך המתנחמים שיהיו בנים ובנות כי הם מכלל האבלים והמתנחמים אבל ראוי שיהיו אוהבים ורעים מחוץ. ושנית כי למה קמו כלם לנחמו הקטנים עם הגדולים ויבואו האנשים על הנשים והיה די שיבואו בניו הגדולים לנחמו לא הקטנים ולא הבנות כלותיו ושלישית מה ענין אמרו כי ארד אל בני אבל שאולה ולמה היה צערו של יעקב גדול ועצום כל הימים אשר נדח ממנו נדחו יוסף ולמה היה אבלו גדול ג"כ והוא יותר מדאי מתקשה בו כמ"ש וימאן להתנחם וכי דבר נפלא הוא להפקד אחד מבני אדם וכל שכן להיות אב י"ב בנים למה יפליג הפלגה עצומה כזאת על אחד מהם במותו ומי האיש אשר לא יצדיק עליו מלכות שמים על הרעה בבואה. ולא עוד אלא לסבב יעקב הסתלק ממנו רוח הקדש כל הזמן ההוא עד ששמע שיוסף עודנו חי כדבריהם ז"ל על זה אמר כפי המתרגם ותחי רוח יעקב אביהם. וקשה עוד מזה מה שהסכים בזה דעת עליון ולא דבר ולא הוכיח ליעקב עליו ולא הודיעו אמתת הענין. וגם חז"ל הפליגו לומר שכללו אחי יוסף את הקדוש ברוך הוא עמהם כביכול וכסה עליהם ודעת המדרש שהוא זר מאוד כשיובן כפשוטו שבמות אחד מבניו בחייו לא יהיה מבני העולם הבא. ורביעית מה ענין ויבך אותו אביו כי אחרי שאמר וימאן להתנחם בידוע שבכה ולמה אמר אביו הלא ידענו שהוא היה הבלתי מתנחם: השאלה הי"ח אחרי שפרשה התורה האכזריות והפשע הגדול הזה שעשו בני יעקב איך לא פרסמה העונש שקבלו עליו ולא עוד אלא שארז"ל שהוא יתברך סייע על ידם וישלח מלאך להכין לו הדרך ללכת שם כדי שיגיע לידם. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלו כלם: וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגומר עד ויעקב אהב את יוסף. הפסוקים הראשונים האלה נראה לי לפרשם על אחד משני פנים. הראשון ראוי שיקדם לו ביאור שתי מלות שהם בתחלת הפסוק והם וישב ומגורי והנה ביאר הרב המורה שלשון ישיבה יאמר כפי הנחתו הראשונה על ההתמדה והמנוחה בענין מה כמו שהביא וראמה וישבה תחתיה. מושיבי עקרת הבית וזולתם. ואמנם מגורי מלבד מה שיורה על לשון גרות והוא הביאה מארץ אחרת. הנה יורה גם כן על לשון פחד ומגור. כמו לא תגורו מפני איש. ואשר יגורתי יבא לי. מכל מגורותי הצילני מגור מסביב. ומגורתם אביא להם. ורבים ככה. וג"כ הוא לשון תגר וקטטה. אל תתגר בם. למה תתגרה ברעה. ומתגרת ידיך אני כליתי. ומזה מי גר אתך עליך יפול כל יום יגורו מלחמות יגורהו בחרמו. ויהיה לפי זה כי הפסוק הזה שנתישב יעקב ונשתקע בהתמדה בארץ מגורי אביו ר"ל פחד יצחק אביו בין יעקב ועשו וקטטתם וכאלו יעקב נתדמה באלו המגורות לאביו יצחק כי כמו שאביו יצחק בזקנתו סבל עמל עשו ויעקב ומשטמתם. כן יעקב סבל קטטת ומשטמת בניו. וכמו שיצחק היה סבת קטטת בניו באהבתו את האחד יותר מן האחר. ככה יעקב היה סבה במריבת בניו במה שאהב את יוסף. וכמו שיצחק סבל פרידת יעקב ממנו עשרים שנה בבית לבן ושתים שנים בדרכים כמו שביארתי. כן יעקב סבל פרידת יוסף ממנו כ"ב שנה. וכמו שיעקב עם היות שהלך מבית אביו עני ודל וכמ"ש כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועבד שם את לבן הנה במקום שהלך שם בורח ומגורש ועבד נתעשר ונתגדל ככה יוסף במצרים שגורש שם ונמכר לעבד נתגדל ונתעשר. וכמו שיצחק קודם מותו ראה את עשו ואת יעקב באהבה ובהסכמה כן יעקב קודם מותו ראה את יוסף ואת אחיו בהסכמה ובאהבה רבה. וכמו שיצחק מת בשיבה טובה וקברוהו בניו יחד. כן יעקב מת בשיבה טובה וקברוהו בניו יחד. וכבר ארז"ל בבראשית רבה קצת מהדמוים האלה זה נשטם וזה נשטם זה אחיו מבקשים להרגו וזה אחיו מבקש להרגו אבל אין דבריהם דברי כי הם רצו לעשות דמוי מיעקב ליוסף ואני דמיתי יעקב ליצחק אביו גם הוכחתי זה מפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו ואין זה ענינם. ולכן אומר שבעבור שנתדמה לאביו ליצחק בכל הדברים האלה וזולתם אמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו כי נתישב ונשתקע בכל הפחד והקטטות שראה יעקב בבניו עם היות בארץ טובה וזהו בארץ כנען ועל זה אמר מיד אלה תולדות יעקב יוסף ר"ל המגורות שהיו לאביו שמה אלא עצמם היו תולדות יעקב ר"ל קורותיו הבאות עליו כי נתדמה לאביו בכל המאורעות ההם ואחרי שאמר זה בכלל ספר איך היה כל זה בפרט והוא אמרו יוסף בן שבע עשרה שנה וגו'. ויצא מזה שלא אמר תולדות יעקב על כל מה שנזכר בפסוק אלא על הקורות אותו שנתדמו למגורות אביו ולכן נתיחסו אל יעקב. ומה שהקשה הרמב"ן שאין האדם מוליד קורותיו אינה קושיא כי הנה הדבר ייוחס אם אל הפועל אותו כאמרנו זה הבית לפלוני ר"ל שהוא פעל אותה או אל מי שהיה לו קנין אע"פ שלא בנאה והנה המקרים נתיחסו אל יעקב לא מפני שהולידם אלא למה שהוא האיש שהשיגוהו וקרו לו. וזהו הפן הראשון מהפירוש לאלו הפסוקי'. והפן השני הוא שבא הכתוב הזה להגיד שיעקב בהיותו חוצה לארץ ובדרכים עד בא אל בית אביו השתדל תמיד בקנין הטובות הזמניות הגופניות ולהרבות במקנהו כמ"ש הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה אבל מיד שבא אל בית אביו בארץ כנען להיותו מקום מוכן לעבוד את י"י משני צדדים אם מצד ששם גר אביו אברהם ואביו יצחק ואם מצד הארץ עצמה שהיא ארץ כנען הארץ הקדושה אשר בחר י"י בה ולא רצה להשתדל עוד בקניני העולם ולהרבות מקנהו רק להתישב שמה ולהתבודד בחכמתו כמעשה אביו. ובניו שהיו בחורים להוטים אחרי הקנינים לרתיחת טבעם אותם מנה לרעות הצאן כאשר היה הוא עושה קודם לזה ועל זה אמר הכתוב וישב יעקב רצה לומר שנתישב ולא רצה לצאת עוד מעירו לרעות את הצאן כאשר בראשונה ושעשה זה שמה להיותו מגורי אביו כי שם גר ודר דירתו בתוכו. וכן אברהם שבזקנתם נתפרשו מעסק הממונות והקנינים ונבדלו לעבוד את אלדיהם ולהכין עצמם לנבואה ולשפע האלדים וגם כן להיות זה בארץ כנען ארץ אשר י"י דורש אות' ושעל זה היה נדרו ושבתי בשלו' אל בית אבי והיה י"י לי לאלדים כלומר שכאשר ישוב לבית אביו לא יתעסק עוד בעניני העולם כי אם בעבודת אלהיו ועל זה אמר למעלה ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק כי לא אמר זה להודיע שהיה המקום ההוא חברון כי ידוע היה אלא להודיענו שבא שם לזאת הסבה ר"ל להתבודד שמה ולעזוב עניני העולם כאשר עשו אבותיו בזקנתם ואין ספק שהיה חברון בלתי ראוי לדירתו כפי מה שיאותו למרעה צאנו כי היא ארץ סלעים ואין מרעה לצאן אשר להם ולזה הוכרחו בניו ללכת לרעות את הצאן בשכם הרחק מחברון אבל יעקב בחר המקום ההוא כפי הנאות להתבודדותו וישובו ולא חשש לצאנו ולכן בחר בכלל בארץ כנען לא בחרן ולא בדרכים ובחר בפרט בחברון להיותו ארץ מגורי אביו כמו שביארתי ובא אם כן הכתוב הזה לספר במעלת יעקב שעם היות טבע בני אדם כל עוד יגדל עשרם ילכו אחריו כמ"ש אוהב כסף לא ישבע כסף הנה יעקב לא היה כן כי עזב הנהגת קנינו והבלי העולם והתישב בארץ מגורי אביו בארץ כנען שהם ב' הסבות אשר זכרתי לדעת את י"י. ולפי שמטבע השלם שישתדל להשלים זולתו כפי האפשר וכ"ש יוצאי חלציו אלא שלא יפעל הפועל אלא בהכנת המתפעל לזה אמר אלה תולדות יעקב יוסף ותולדות נאמר על הגדול והלמוד בדעוה ובחכמה וכמו שביאר הרב המורה בשתוף שם ילד שכל מי שלמד אדם והכינו נאמר שילדו ולכן נקראו תלמידי הנביאים בני הנביאים כי אתרי שהבן יקרא תולדות האב להיותו מהוה גופו יותר ראו שיקרא התלמיד בן להיותו מהו' גופו ר"ל מוציא' מן הכח אל הפועל ועל זה אחז"ל אלה תולדו' אהרן ומשה שלא הזכיר רק תולדות אהרן אלא שקראם תולדות משה לפי שלמד' תורה ולפי זה יאמר שעם היות ליעקב בנים רבים לבד יוסף היה דומה אליו בשלמות שכלו ודעתו. וזה לבד היה מלמדו ומוליד בו דעות וחכמה ומוסר מבין שאר בניו כי הוא היה עמו תמיד וכמ"ש חז"ל שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו ולכן נמצא בו השפע הנבואיי ורוח אלהין קדישין והיה א"כ יוסף בלבד תולדות יעקב כי בו בלבד היו גדוליו ולמודו. כי עם היות בניו כלם שלמים וכן רבים הנה ביוסף נראה עוד גדולו וחכמתו ושלמותו. והותרו בכל מה שפירשתי בכל אחד מהפנים האלה ב' השאלות הראשונות הא' והב'. וספר הכתוב משלמות יוסף בשכלו ומדותיו באמרו יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן ר"ל שהוא היה כ"כ נבון ומשכיל בכל דבר שגם בהנהגת הצאן והצריך אליהם היה הוא הרועה מדריך ומנהיג ומלמד את אחיו כי לא נאמר כאן היה רועה להיותו רועה צאן כי גם שאר אחיו לא היו רועי צאן בעצמם אבל היו מנהיגים את הרועים אשר תחת ידיהם ויוסף עם היותו קטון השני' בן י"ז שנה היה מטוב שכלו ובזכות הבנתו שהוא היה רועה כלומר מנהיג ומלמד את אחיו בעניני הצאן כי אע"פ שהוא לא היה הולך עם הצאן היה מבין ויודע בדברים הצריכים אליהם יותר מכל אחיו ויהיה רועה מלשון מנהיג ומלמד ומדריך כמו רועה ישראל האזינה אני ארעה את צאני גם ספר משלמות מדותיו שלא היה מתגאה בשכלו בדעתו כי הוא היה נער ר"ל משרת את בני בלהה ואת בני זלפה שהם הפחותים מכל אחיו כי לא די שהיה משרת את הגדולים בני לאה הגברת אבל גם אצל בני השפחות היה משתדל ומשרת ולא היה מזלזל בכבודם ולא היו בעיניו כבני שפחות אלא כאלו היו נשי אביו כן היה מכבדם ומשרת אותם והיה אם כן בדעתו מנהיג את הגדולים מדריכם ומיעצם במה שיעשו ובהשתדלותו משרת גם את הפחותים שבהם והתבאר אם כן מזה כמה מעלות טובות היו ביוסף התבונה וההשתדלו' והענו' והשפלות וכלם באמת נמשכות משלמות השכל ולכן היתה הגאוה משיג עצמי לחסרי הדעת כי הנה היודע מהות האדם ותכליתו וערכו במציאו' וחסרונו במעשיו לא יתגאה והותרו במה שפירשתי בזה השאלה הג' והד'. ואמנם אמרו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם בא להגיד גם כן משלמות מדותיו של יוסף שהיה חפץ שיהיו אחיו שלמי' במדותיהם ולכן לא היה מספר לאביו הוא מדה מגונה שראה בהם כי זה לא יקרא דבה רעה ולא ג"כ היה משקר בהם חלילה ולזה אמר ויוצא יוסף דבה ראה אבל אמר ויב' להגיד כי בעבור שהו' היה עם אביו בעיר כשהי' שומע מפי אנשי העיר בשוקים וברחובות שהיו אומרים גנות ממעשיהם אותה דבה כמו ששמעה היה הוא מביא אל אביו ולא היה מאמת שכן היה אלא שכן שמע מפי אנשי העיר והתבונן אמרו אל אביהם כי אלו היה מספר אותה בשוק היה בכלל מספר לשון הרע אמנם יוסף לא היה מביאה כי אם אל אביהם מהצד שהוא אביהם כדי שייסרם וידריכם וירחיקם מהחטא לזה אמר אל אביהם וימחה הגנות מהם ולא יהיה פוצה פה ומצפצף נגדם בכל הארץ ולא לתכלית אחר להראו' עצמו בפני אביו צדיק ואחיו רעים וחטאים אבל חז"ל יחסו בזה ליוסף אשמה לפי שהיה מביא לאביו הדבה ההיא ואולי שלא היתה אמת ולכן אמרו שלקה עליה. וכנוי דבתם חוזר אל כל האחים כי מה שהיה שומע היה מבני לאה או מבני השפחות היה מגיד ויצא מזה שהיתה ליוסף אהבה עם אחיו ולזה היה משתדל בתקנתם ע"י אביו ולא כמנהג הפחותים המקנאי' ברשע חבריהם למען ישובחו הם ולמדנו עוד שהיה אוהב השלמות ומואס החסרון מהמעשים. וכבר כתב הרב המורה כמה יש בזה מהמעלה כמו שמצינו במשה שאמר למה תכה רעך. וכן ויקם משה ויושיען כי היה שונא החמס והרשע בטבעו. ולהיות יוסף שלם בשכלו ובמדותיו ובענותנותו בהשתדלותו באהבתו לאחיו בהכנעתו אצל אביו היה תולדו' יעקב יוסף כי נתדמה אל אביו בשלמותו ונראו בו גדולי אביו ותולדותיו ולמודו בו והותרה השאלה הה': ויעקב אהב את יוסף וגו' עד וילכו אחיו לרעות. בא הכתוב הזה להודיע שהיתה אהבת יעקב ליוסף מפני חכמתו ושלמותו לא מפני שהוא בנו. לפי שאהבה אשר היא מהאב לבנים היא מפאת הדמיון ולכן תמצא בב"ח שאין להם שכל. ואם היתה אהבת יעקב אל יוסף מהצד שהוא בנו היה ראוי שיאהב את שאר בניו יותר ממנו כי האהבה היא כפי הדבר האהוב' ולכן בהכרח לאהוב י"א בני' מלאהוב בן אחד לבדו. אבל הוא ע"ה אהב את יוסף מכל בניו וזה מורה שהית' אהבתו אותו אהבה אמתית אהבה שהיא תלויה בדבר שלמו' חכמה והשכל והיא אהבת הטוב במה שהוא טוב. ואמרו כי בן זקונים הוא לו ענינו שבעבור שלמעלה שבח הכתוב את יוסף שהיה משתדל זריז ומהיר במלאכתו משרת את בני בלהה ואת בני זלפה כדרך הנערי' והיה אפשר שיחשב לו זה בטבע יצירתו ומזגו ולא מפאת שכלו לבחירת המעלה אשר היא כפי הבחירה והשכל לכן העיד הכתוב שלא היה כן כי לא היה יוסף בכל המקומו' ובכל הזמנים נער מהיר וזריז במעשיו כי הוא היה פועל ההפכים כפי המקומות ר"ל בהיותו עם אחיו הבחורים היה נער ובהיותו אצל אביו הזקן היה בן זקונים הוא לו בשובה ונחת ומתינות כמנהג הזקנים וזה טעם כי בן זקונים הוא לו ר"ל עם בני בלהה ובני זלפה היה נער ובערכו וישיבתו אצל אביו היה בן זקונים ולפי שהיו פעולותיו משוערות כפי הזמן והמקומות נראה שהיה חכם בכל מעשיו ולכן אהב אותו אביו מכל בניו. ואם לזה כיון אונקלוס במה שתרגם ארי בר חכים הוא ליה שמצא בו אביו טעם זקנים לא טעם נערים שבנינם סתירה לרתיחת טבעם ומעוט התבוננותם בדרכי השכל היטיב לראות בפי' הפסוק הזה באמת. והכלל שלא היה יוסף לבניי עצל כבד הפעלות גם לא היה אדומיי מהיר המעשים בלתי מיושב כי השקט לא יוכל אבל היה שלם השכל פועל בבחירה כפי התבונ' פעם המהירות ופעם ההתישבות וכן בשאר המדות ולכן אהבו אביו אהבת המעלה והטוב ועשה לו כתונת פסים כי למה שהכיר בו היותו גדול הערך מאחיו רצה שיהיה כן מלבושו בערך אל מלבושי אחיו בגדי קדש לכבוד ולתפארת וכבר הזהירו חז"ל על מלבושי החכמים שיהיו נקיים וטובים. ואמרו תלמיד חכם שנמצא רבב בבגדו חייב מיתה. ואמרו אסור לתלמיד חכם לילך במנעלים מטולאים וזולת זה הרבה. ולזה רצה יעקב אבינו שיהיה לסימן ואות לבוש מעלתו בגדי משי לא זולתו מהאחים כי היו המלבושים בימים ההם נערכים כפי מעלת האיש וכמו שהיה במצרים שאין עבד לובש בגדי שרים ולכן הלביש פרעה ליוסף בגדי שש והנה א"כ כתונת פסים היא לאות שלמותו והותרו בזה השאלה הו' והז' והח'. ואמנם אמרו ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם וגו' ראוי לתת טעם בשנאתם את יוסף בעבור שאהבו אביהם. והנראה לי בו הוא אחד מב' טעמים הא' הוא שהם בראותם שהיה אביהם אוהב ליוסף מלי"א בנים אחרים שהיו לו נתנו לב לחשוב למה מצא יוסף חן בעיני אביו יותר מכלם והם לא היו משערים מעלתו וחשיבותו כי לא ישער הפחות מעלת החשוב לעולם ולכן חשבו שהיה מכבד את יוסף בעבור שהיה מלשין אותם ומביא דבתם רעה אליו אין ספק שהיה יעקב מיסר לבניו על דבתם רעה ושלא יאמר אליהם מי המגיד אותו כל זה כי לא נכון לאב להטיל שנאה בין האחים אבל הם בראותם שאותו אהב אביהם מכל בניו חשבו מחשבות שבעבור היותו מגיד לאביו את כל מעשיהם בבית ובשדה היה עושה לו את כל הכבוד הזה וזה ממנהג הזקנים הכלואים בבית ואינם רואים מה נעשה בעיר יאהבו מאד לשמוע חדשות ויכבדו מאד את המגידים אותם אליהם כ"ש בהגיד לו ענינו ביתו ובניו כי לזה בעצמו היו המלשינים תמיד אהובים לשרים ולגדולים. וכן בני יעקב לזה בעצמו שחשבו על יוסף שנאוהו לא שהיתה שנאת' אותו בעבור שאהבו אביו אלא בעבור הסבה אשר בגללה אהבו אביו. והנה הכתוב גלה אמתת הדבר באמרו ויעקב אהב את יוסף כי בן זקונים הוא לו אמנם אחיו שלא שערו בשלמותו והיותו בן זקונים כאשר ראו כי אותו אהב אביהם חשבו שהיה מפני המלשינות ולכן וישנאו אותו והיה משנאתם אותו כ"כ עד שכאשר היה יוסף נותן להם שלום לא יכלו לשמוע דברו ולהשיב על שלומו וזהו ונא יכלו דברו לשלום כאלו אמר להשיב לו על שלומו שהיה מקדים להם תמיד זהו הטעם הא'. אמנם הטעם הב' בזה הוא שבני יעקב חשבו בראותם שאת יוסף אהב אביהם מכל בניו עלה בלבם כי הוא היה עקר הבית ויורש עצר ולו משפט הבכורה כי הוא הבן הבכור לאהובה. ושהיו כלם בערכו כבני הפלגשים וחשבו כי כמו שאברהם עשה עקר כל בניו מיצחק ויצחק עשה יעקב עקר הבית ויורש הברכות ונחלת הארץ ועשו נדחה אל הר שעיר. ככה בבית יעקב אביהם אחד יהיה היורש הברכות ונחלת הארץ הקדושה והוא יהיה יוסף והמה ידחו מעליו ושלזה אהבו אביהם מכל בניו וגם לזה עשה לו כתונת פסים כשר וגדול הבית ומסר לו כל מה שלמד משם ועבר ולכן וישנאו אותו וישטמוהו בעלי חצים כמו שהשטים עשו ליעקב על כדומה לזה והותרה בזה השאלה הט'. האמנם יגיד הכתוב שלא היתה השנאה כלה פעם הראשונה כי הנה בתחלה שנאו אותו בלבד שלא יכלו דברו לשלום כמו שפירשתי אבל כאשר ספר להם החלומות המורים על הממשלה והמלכות עליהם אז נתחזק אצלם המחשבה ההיא ויוסיפו עוד שנא אותו. ולזה ספר שיוסף עם היותו רואה שהיו אחיו שונאים אותו לא היה שונא אותם והיו מקדים לתת להם שלום ואף על פי שהם לא היו משיבים לו על שלומו הוא היה מתחבר אליהם ומספר להם חלומותיו וזהו אמרו ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ואין פירושו שהגיד אמתת החלום להם אלא שהגיד שחלם חלום והיה רוצה שיפתרוהו לו וזה כמנהג האוהבים שיספרו חלומותיהם לאוהביהם ולכן אמר להם אח"ז ויאמר להם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי כי בתחלה הגיד להם שחלם ועתה יספר להם ענין החלום שראה. ובעבור שהם היו שונאים אותו ולא יכלו דברו לשלום וראו שעכ"פ היה פוצר לדבר עמהם ורוצה להגיד להם חלומו לכן היו שונאים אותו עוד על השנאה שהיו שונאים אותו וזהו אמרו קודם ספור החלום ויוסיפו עוד שנא אותו כי כאשר אמר להם שחלם נראה להם שהוא היה פוצר לדבר עמהם בדרך חנופה ושקרו' ולכן הוסיפו בשנאתו כי היה הדרך הנאות לחנפי' המשקרים להתרחק מהם מדב' קטנה או גדולה וכמ"ש שלמה בפה חנף ישחי' רעהו ובדעת צדיקים יחלצו האמנם יוסף שהיה נקי המחשבו' וטהור ממה שחשבו עליו לא היה חושש לדבר מזה ולכן חלה פניהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו' הראהו בחלומו שע"י אלומות תבואה ישתעבדו לו ויבואו להשתחוות לו. וכמה מהענינים כלל זה החלום. ראשונה באמרו והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו' שתהיה מעלתו ע"י אלומות. ושנית שלא תהיה מעלתו מאתם בשיקימוהו עליהם שוטר ומושל אלא שהוא מעצמו מבלתי מעלה יעלה לגדולה כמ"ש והנה קמה אלומתי. ושלישית שיתמיד במלכותו זמן רב כי שמונים שנה מלך במצרים מה שלא נשמע באדם שתתמיד בו הממשלה כ"כ מהימים. ועל זה אמר וגם נצבה שקמה מעצמה ולא נפלה אבל נצבה בעמדה זמן רב. ורביעית שהם ישתדלו ויסבבו סבות ודרכי' רבות להסיר ממנו מעלתו או לסבב שלא יעלה אל?ה ולא יעלה בידיהם וזהו והנה תסובנ' אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי ר"ל אתם תעשו סבובי' והשתדליו' למנוע מעלתי כדי שלא תשתחוו אלי ולא תצליחו בהם כי לסוף סוף ותשתחוינה. והה' גלה בזה שהם בפעם הראשונים וגם בשנית לא השתחוו לו כי לא הכירוהו אבל השתחוו לאלומתו ר"ל לצורך התבואה שהיתה בידו כי בעבורה באו לפניו והשתחוו לא במה שהוא יוסף אלא בבחינת שלמותו וזהו ותשתחוינה לאלומתי. כי החלום הא' הזה נתיחד בלבד למה שקרה לו עם אחיו קודם ההכרה והנה אחיו הבינו בכללות פתרון החלום ולכן השיבוהו המלוך תמלוך עלינו ר"ל במה שחלמת והנה קמה אלומתי וגם נצבה מורה שמלוך תמלוך עלינו כי לשון קומה יאמר על המלכות כמו ויקם מלך חדש על מצרים הקים בני עבדו. ובמה שאמרת והנה תסובנה וגו' מורה שמשול תמשול בנו בחזקה התחשוב שיהי' זה אמת אם משול תמשול בנו. אחרי שאמרת והנה תסובינה אלומותיכם יורה שבחזקה ובעל כרחינו תמשול בנו וכן כתב רש"י המשול תמשול בנו בחזקה. והמפרשים פירשו שמלוך תמלוך עלינו ברצוננו שנמליך אותך עלינו. אם משול תמשול בנו על כרחנו. האמנם ראוי שהחלום יהיה מורה על גדולה ונתחזק' אז מחשבתם שהיה רצון אביו להחזיקו בביתו ובירושת הארץ ולכן שנאו אותו על חלומותיו כמו שישנא האדם למלאך המות לפי שייראו מלפניו שימיתוהו. ועל דבריו שהם הדב' שהית' סבה בהתחל' השנא' ואפשר לומר שחשדוהו שהוא מעצמו היה ממציא החלום ההוא כדי להכעיסם ולזה אמר ועל דבריו. או שהיה מוסיף בו דברים ומפני זה היו קוראין לו בעל החלומות שהוא היה עושה אותם כרצונו והוא היותר נכון בעיני. וספר הכתוב שחלם יוסף חלום אחר שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לו והנה זה היה רומז השמש ליעקב והירח לביתו והכוכבים לאחיו. ואמר משתחוים לי לפי שהחלום הראשון הורה שילכו אחיו קודם שיכירוהו להשתעבד אליו על ענין התבואה וכמ"ש ותשתחוין לאלימתי. והחלום השני הנה גלה שעוד ילכו אחרי שיכירו אותו להשתחוות לו לא לאלומתו כי אם לו במה שהוא יוסף אחיהם והיה זה כשהלכו עם אביו וביתו וזכר הכתוב שראשונה ספר זה החלום השני לאחיו בלבד והם לא ענוהו דבר אולי שלא הבינו ענינו או שחששו שהחלומות הולכי' אחר הפה ונתחרטו ממה שפתרו לו החלום הראשון אם מלוך תמלוך עלינו אם משול תמשו' בנו ולכן לא רצו לפתור החלום השני הזה אמנם החלום השני ספר אותו לאביו מה שלא עשה בראשון לפי שראה בו דברים נוגעים לאביו כמו שכתב והנה השמש והירח וגו' שהיה השמש רומז לאביו ולזה ספר אותו לו ואביו הבין לענינו וגער בו פן ישנאוהו אחיו באמרו הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה כלומר והלא דמיון כוזב והחלומות שוא ידברו ואם לא איפה איה אמך שהיה כבר מתה. וא"כ מה החלום הזה שתגידנו אין זה אלא גובה לב ונערות שהיית חושב בגאות בהקיץ ולכך רעיונך על משכבך סליקו בשינה. ואפשר עוד לפרש הבא נבא וגו' שעשה יעקב ג' מונעים במה שיורה חלומו. הא' מצדו שאיך יכנע הוא לבנו וזה אמר הבא נבא אני. והמניעה השנית מצד אמו שאיך תבא להשתחוות לו והיא כבר מתה. והג' מא' אחיו שהם שונאים אותו ואיך יבואו להשתחוו' לו וזהו אני אמך ואחיך להשתחות לך ארצה ועכ"ז אביו שמר את הדבר בלבו כי חשב בלבו כי האלדים הרא' לו את אשר הוא עושה אבל אחיו בהשנות החלום פעמים כבר יצאו מגדר השנא' שלא חשדוהו בהיותו חוטא בדב' ולא בדבר אחר ונפל חשש בלבם שאולי מאת האלדים היא ולכן ויקנאו בו אחיו כי הקנא' זולת השנאה כמו שביארתי. והנה כיון יוסף בספרי החלומות ההם לאחיו אם להורות להם אהבתו שהיה מדבר עמהם כל אשר בלבו. וגם להודיע שאם היה אביו מכבדו לא היה להיותו מלשין ומוסר ומוציא דבה אלא שמתת אלדים היא מן השמים הבדילוהו למעלה וכבוד וחשב שבזה יכבדוהו הם גם כן ויאהבוהו ולא היה הדבר כן אלא בהפך שמאותו חשש נכלו אותו להמיתו וכמו שיתבאר. הנה הותרו עם מה שפירשתי השאלה הי' הי"א והי"ב: וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם וגו'. עד ויקרע יעקב שמלותיו. ספר הכתוב שאחי יוסף בשנאתם אותו הלכו לרעות את צאן אביהם בשכם בחשבם שבהתרחקם לא ילך רכיל בינותם להביא לאביהם דבתם ולא יראו במה שיעשו אביהם אליו מהיתרון והכבוד גם שאולי הוא ילך שמה יום אחד ואז ישיבו לו עמלו בראשו וכמה שעשו. ואולי שמפני זה הלכו לרעות בשכם עיר הדמים כדי שיחשוב אביו אם יוסף ילך שם ויהרגוהו שמאויביהם אשר היו סביבותיהם הרגוהו ולכן ספר שישראל באהבתו את יוסף אמר לו בדרך שמחה והתול הלא אחיך רועים בשכם ואתה יושב בבית ארזים איני רוצה בזה לך ואשלחך אליהם ותרעה שם את הצאן כמוהם כי כלכם בני ולמה יהיה לך זה היתרון עליהם והוא בענותנותו השיבו הנני ר"ל אנכי אעשה כדבריך ואז כשראה אביו את תשובתו בענוה ומוסר אמר איני חפץ שאתה בני תשב שמה עם הצאן אלא שעת' תלך שמה לראות את שלו' אחיך ואת שלו' הצאן אולי שמפני היותם בשכם יבואו מהסביבות עליהם ויזיקום אבל מיד השיבני דבר ותשוב לעמוד לפני ולא תשאר עמהם וגם לאהבתו אותו לווהו מחברון עד עמק העיר וישלחהו מעמק חברון ללכת לשכם ובעבור שהיה יוסף נבון וחכם מבין דבר מתוך דבר וסימנא מילתא היא זכר הכתו' מה שקר' לו בדרך שמצא אותו איש אחד ויוסף היה תועה בשדה כמבקש אותם וישאלהו האיש לאמר מה תבקש כי נראה לו כמבקש דבר מה האמנם הנה תחת שאלתו עומק כי הוא שאל ממנו מה תבקש ר"ל התדע שתבקש טובה לעצמך או אולי תבקש רעה ויוסף לקח הדברים כפשוטים כדי שלא ימנע ממה שצוהו אביו ואמר את אחי אנכי מבקש כי חשב בו מתוך שאלתו שהיה מכיר בו ומק"ו יכיר את אחיו הגידה נא לי איפה הם רועים כי א"א שלא ראית את עדריהם בדרך אשר באת בו אבל האיש השיבו נסעו מזה כי אני שמעתי רועים אומרים נלכה דותיינה ודאי הם אחיך אשר תבקש וגם במאמר הזה רמז לו האיש בעבור שהוא אמר את אחי אנכי מבקש שנסעו מהיותם אחיו והיה לבבם למרעה ומה הוא אם כן מבקש ולפי שהיה כ"כ מהסימן בדבריו ארז"ל שהיה גבריאל שאמר לו מה שהיה עתיד לבא עליו ברמיזות ויוסף חכם היה ואין ספק שראה את הרמוז בדבריו אבל עכ"ז לא שב אחור דרכו פן יעבור על מצות אביו גם שהקב"ה היה מדריך אותו להגיע לתכלית הגזרה מחכמתו ולכן לא חשש מן הסימנים ההם. הנה א"כ שלח יעקב את יוסף לראות את שלום הצאן ומפני שהלכו לשכם ויצא משכם שמה ולא נתן אל לבו שיעשו רעה ליוסף כי ידע שהוא לא הרע עמהם לעולם ולמה יזיקוהו ויוסף לא נמנע מלהלוך כדי לקיים מצות אביו והותרה השאלה הי"ג. וזכר הכתוב שכאשר ראו אחי יוסף אותו מרחוק ויתנכלו אותו להמיתו רוצה לומר שבקשו ביניהם נכלים וערמומיות להסירו מן העולם ולסלק דעתו מעליהם כי כלם הסכימו להסיר מעליהם אדנות וממשלת הנער ההוא. אמנם היו מחולפים באיזה אופן יסירוהו מעליהם כי מהם אמרו שיהרגוהו בהחלט ועל זה אמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא רוצה לומר העושה החלומות מעצמו כחפצו הנה הוא בא ועתה לכו ונהרגהו וגומר ואז נראה איך יתקיימו חלומותיו כי היה דעתם של אלו שהחלומות שהיה מספר יוסף לא חלם אותם מעולם אבל שהוא מזדונו וגובה לבבו ממציא אותם החלומות ואז"ל שהיו אלו האומרים ועתה לכו ונהרגהו שמעון ולוי ויש להם טענה כי הנה ראובן ויהודה לא היתה שנאתם שלימה ובני השפחות היו קטנים ופחותים אצלם והוא היה שגור אצלם לא יעצרו כח לומר דבר בזה. כשאר אם כן שהיו שמעון ולוי כי מפני שבאותו שכם הרגו החללים רצו להרוג שם גם את זה. ואמנם לענין אביהם אמרו שישליכוהו באחת הבורות ויאמרו חיה רעה אכלתהו ואביו יאמין לזה ובפרט בראותו את כתונת הפסים כי יאמר אלו הרגוהו לסטים היו נוטלים הכתונת ועוזבים את נבלת גופו אבל מאחר שנמצאה הכתונת ולא הגוף חיה רעה אכלתהו. אמנם ראובן היה מדעת אחר כי הוא אמר אליהם אולי שהחלומות מאת האלדים ואיך תבטלו רצונו וגזרתי למה אתם עוברים את פי י"י והיא לא תצלח ולכן לא נכנו נפש ולפי שאחיו לא היו מקבלים עצתו לשיפטר בלא כלום הוצרך לדבר אליהם שנית והוא אמרו ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם רוצה לומר אל תשפכו אותו בידים כי דבר רע הוא לשפוך דם נקי. ואם הוא נקי מזה אשר חשבתם עליו מהחלומות אבל השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו רצה לומר שלא תשליכו עליו אבנים להרגו והיה דעתו אצלם בזה שבזה תראה אמתת הדבר כי אם בדרך נס היו חלמותיו הוא יסירהו משם בדרך נס בכחו הגדול ואם לא שם ימות בנפש מרה והיה אם כן כפי זה הדרך נסיון גדול בזה האמנם העידה התורה עליו שהיתה כונתו להצילו מידם להשיבו אל אביו כי מאשר חטא לאביו בחללו את יצועי אביו חשב שבזה יתקן את אשר עוותו. והנה אחיו קבלו ממנה העצה היעוצה הזאת להיותה כפי הנסיון ולכן בבא יוסף אליהם הפשיטו ממנו את כתנתו והוא כתונת הפסים שהיה עליו. והמפרשים פירשו את כתנתו את החלוק הסמוך לעור. ושכתונת הפסים היא אשר עליו והשליכו אותו בבור ערום ואינו נכון שאם כן היה ראוי שיאמר ויפשיטו את יוסף את כתונת הפסים אשר עליו ואת כתנתו כי אין ספק שראשונה יפשיטוהו כתונת הפסים שהיה למעלה קודם שיפשיטו ממנו החלוק אלא שלא הפשיטוהו לבד כתנתו המיוחדת למעלה והיא כתונת הפסים אשר עליו וישליכו אותו הבורה שהיה רק ואין בו מים כי אם היו שם מים היה נטבע ומת ומה הנסיון אשר ישאר. וספר מאכזריותם שישבו לאכול לחם התשעה אחים לא ראובן כי הוא לא היה שם במכירתו ובהיותם אוכלים ראו ארחת ישמעאלים באה מגלעד כי מצד משאם הכירו שהם ישמעאלים ומצד הדרך שבאים בו ידעו שבאים מגלעד כי כן היה מנהגם להביא באותו דרך נכאת וצרי ולוט משם למצרים וכן חשבו יהודה ואחיו שאמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים אבל כאשר נתקרבו אצלם הוסיפו עוד ידיעה והכרה בהם כי מלבד שהיו כבר יודעים שהם בכלל ישמעאלים הכירו בבואם שהיו בפרט מדנים שהם מכלל הישמעאלים ומחוז מדין ולכן נקראו כאן ישמעאלים ונקראו גם כן מדינים כי שני שמות היו להם בכלל ישמעאלים ובפרט מדינים וכן כתב הראב"ע שהמדנים נקראים ישמעאלים וזה יותר נכון ממה שפירש הרמב"ן שהיו הסוחרים מדינים והגמלים היו של ישמעאלים. והיו דברי יהודה לאחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו. רצה לומר הנה אחרי שהשלכנו את יוסף בבור הרי הוא כמת כי הנה י"י עושה ארובות בשמים איך יוציאוהו משם ואין שם הכנה להתברר הנסיון כדברי ראובן וידוע שהאדם ההורג את האדם לא יהיה כי אם לאחד מג' סבות אם לקחת ממנו כסף או זהב או דבר שבידו. ואם לשנאתו אותו אם הוא אויבו. או להתפאר עליו שגבר עליו והרגו. והנה בהריגת יוסף אין לנו אחד משלש אלה. אם לממון מה בצע מה ממון כפרש"י נרויח בהריגתו ואם לאיבה ונקמה ממנו הוא אחינו כי אחינו בשרינו הוא והרי הוא כאלו נקח הנקמה מעצמינו ומבשרנו. ואם להתפאר בהריגתו גם זה לא יחול כאן כי אנחנו בהכרח נכסה את דמו רוצה לומר מפני אבינו וא"כ מה תועלת בהריגה הזאת מוטב שנמכרנו לישמעאלים ולא להרגו בידינו ולא בבור אשר השלכנוהו כי אחינו בשרנו הוא והיתה כוונת מאמרו שאם מי"י יצא הדבר כאשר חלם שם ינוח לו ריוח והצלה יעמוד לו באשר ילך ואם החלומות השוא ידברו תתהפך ממשלתו ומלכותי לשפלות ועבדות עולם שהוא תכלית ההרחקה כאלו אמר וי"י הטוב בעיניו יעשה ואנחנו לא נעבור על דברו ולא נחטא לאבינו בהריגת בנו וישמעו אחיו וקבלו עצתו וימשכוהו מן הבור ומכרוהו להוריד מצרימה. ולפי שלא היתה כוונתם כמכירה כי אם להרחיקו מבית אביו לא לחמדת הכסף שנטלו ממנו לכן מכרו אותו בעשרים כסף שהיה דבר מועט כמו שכתב רש"י. וכאשר חזר ראובן מן המקום אשר הלך שם ולא מצא את יוסף בבור חרד חרדה גדולה כי חשב אם שאכלוהו שם חיות רעות תנין ובנות יענה או שחשדם שהם עצמם העלוהו והרגוהו ולכן קרע את בגדיו ואמר הילד איננו ואני אנה אני בא. ופירוש זה הוא כך אצלי הילד הזה עם היותו נקי מעון איננו שהרגתם אותו ואני אנה אני בא. שגם כן היום או מחר אם אשב בחברתכם יעלה בדעתכם ותהרגו אותי ולמה אני בא לשבת עם אנשים רצחנים. ואין ספק שהודיעוהו אמתת הדבר שמכרוהו לישמעאלים להורידו מצרימה אבל לא נתקררה דעתו של ראובן שהיה בדעת להשיבו אל אביו והותרו עם מה שפירש' בזה השאלות הי"ד והט"ו האמנם כאשר ראו שנעשה הדבר נתיעצו לענין אביהם ולכן שחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדמו וישלחו את הכתונת ר"ל שבחרבותם עשו בה חתיכות כדמות שיני חיות מלשון בשלח יעבורו והביאוה אל אביו כי הנה באו כלם עמה כמתאבלים על מציאותה ולכן שאלו ממנו הכתונת בנך היא אם לא. והזקן הכירה ואמר כתונת בני זו בלי ספק ואחרי שמצאתם את כתנתו ולא מצאתם את גופו אין ספק שחיה רעה אכלתהו והיא אכלה בשרו ועצמותיו ועזבה כתנתו. ואמנם התפלא הזקן איך לא מצאו ממנו עצם ולא דבר מכל גופו כלל ועל זה היה אומר עם היות שחיה רעה אכלתהו איך אפשר שטרוף טורף יוסף. כאלו כלו בבת אחת נטרף ראשו על כרעיו ועל קרבו שלא נשאר ממנו דבר. ומאשר לא אמר הכתוב כתונת בני זו אלא כתונת בני בלבד נראה לי לפרש הכתוב הזה שיעקב היה מדבר כנגד הכתונת ואומר כתונת אין ספק שהיו בנרצח הזה שתי בחינות בחינה מצד שהוא בני ובחינה מצד שהוא יוסף כפי שלמותו וחכמתו ומדותיו. ולכן עם היות שבבני חיה רעה אכלתהו כי לא הספיק זכותי לשמרו ולכן מצד שהוח בני אכלתהו חיה רעה הנה הוא מן הצד שהו' יוסף ר"ל יוסף בשלמו' השכל והמעלה. אך יתכן שטרוף טורף יוסף ושלא נדבקה בו ההשגח' האלדית זה בלי ספק שאין ראוי להאמינו והותרה בזה השאלה הי"ו: ויקרע יעקב שמלותיו וגומר. עד ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו. עם היות שיעקב שתי בחינות היו לצערו ואבלו וזה מצד שהוא בנו שהאב בטבע יצטער על מות בנו. ואם מצד שלמותו בעצמו זכר הכתוב שלא קרע שמלותיו ושם שק ואפר במתניו והתאבל ימים רבים אלא מאשר הוא בנו להיות כנגד הטבע שימות הבן הקטן בחיי אביו הזקן ולזה התאבל על בנו במה שהוא בנו ימים רבים. וחז"ל אמרו שהיו כ"ב שנים שעברו משנעדר ממנו עד שראה אותו וכבר ארז"ל שהקובר בניו בחייו מוחלים לו על כל עונותיו וזה לפי שנשתנה עליו המנהג הטבעים ודי בזה עונש לכל עון ולכן התאבל יעקב על בנו ימים רבים כי מצד שהיה בנו עשה זה לא במה שהוא יוסף כי לא יתאבל הקטון על הגדול כי זהו האופן מן האבל הגדול ולפי שהוא היה מתאבל עליו אומר אוי לי בני איה בני כדרך המתאבלים והמתרעמים. לכן קמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו כי לקחו בזה סימן רע לעצמם מהאוי והאבוי שהיה צועק על בנו ופחדו פן יגיע אליהם גם כן הרעה בראותם שהיה הוא מתאבל ומתרעם על בנו כאלו לא היה לו בן אחר ומי שיש לו בנים רבים אין ראוי שיתאבל על אחד מהם בהפלגה שכבר אז"ל כל המתקשה על המת יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה על זה קמו כל בניו וכל בנותיו שהם בתו וכלותיו שנקראו בנות כמו שאמרו בב"ר (ב"ר פ"ד) לנחמו בפחד' פן תגיע אליהם הרעה מהיותו מתקשה יותר מדאי על זה וימאן להתנחם רוצה לומר שלא נתן אל לבו לשמוע טענות הנחמה ונתן טעם לזה להיות דעתו כנגד המנהג הטבעי שדרכו של עולם שירד הבן על אביו אבל על קברו אבל לא שירד האב על בנו אבל לקברו וז"ש ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה רוצה לומר האם ראוי כי ארד אני הזקן אבל על בני הנער שאולה שהוא רמז לקברו זה באמת מכת אלדי' וכנגד הטבע הוא שהאב יתאבל על הבן. ואחר שהשלי' להתאבל עליו במה שהוא בנו התאבל עוד כפי הבחינה השנית והיא מפאת שלמותו ומעלתו על זה אמר ויבך אותו אביו רוצה לומר מצד שהיה בנו קרע שמלותיו ושם שק ואפר במתניו אבל מצד שהוא בעצמו מי שהיה בכה אותו אביו. וחז"ל דרשו הפסוק הזה על יצחק אביו של יעקב שבכה עליו רוצה לומר על יעקב מפני צרתו כי נגעה עד נפשו ואפשר לפרש עוד וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה באופן אחר והוא כי מלת כי במקום הזה משמש בלשון דלמא שהוא אחד מד' לשונות שתפורש מלת כי בכתוב כמו שזכרו חז"ל (שם) והביאם רש"י. ולפי שכל בניו וכל בנותיו היו מנחמים את יעקב על זה היה הוא משיבם איכה אתנחם מאבלי האם ארד על בני אבל שאולה כלומר הנה האב מתנחם על בנו כשירד על קברו אבל ויבכה שמה וימלא נפשו ויתנחם אבל אני שלא אדע קבורת בני ולא אוכל ללכת אבל על קברו שהוא השאול איך אפשר שאתנחם. וי"א שמצד יראת שמים לא קבל ההתנחמות מהם יען ראה שבעונו מת. ואם יתאפק מצערו ויסיר אותו מלבו יוסיף השם להכותו מכה רבה ולכן מאן להתנחם לפי שרצה לרדת באבלות כמו זה שאולה ולא יצטרך לחדש עליו אבל אחר בטרם ימות וזה אינו קריאת תגר אבל היה כוונה רצויה ומדה חשובה והעושה בהפך זה פורע מוסר והוא כפורע שטרו ואינו קורעו ועליו אמר (איוב ט' כו) איוב אם אמרי אשכחה שיתי אעזבה פני ואבליגה. יגורתי כל עצבותי ידעתי כי לא תנקני ופירושו מבואר. וזכר הכתוב שלענין נחמה היו לו רבים מנחמים אבל לענין הבכיה אביו לבדו בכה אותו כי אחיו ונשיהם לא היו עוזרים בבכיה וזהו ויבך אותו אביו. ואמנם בהפלגת אבלות יעקב הוא מקום תימה רב אבל אמתת הענין הזה הוא כי הנה הקדוש ברוך הוא התקין בנין האבות והשבטים דוגמת העולם העליון השמימיי והיה אברהם בעולם השפל בערך הגלגל העליון המקיף והראשון לכל הגלגלים כי כמו שהוא מתנועע תנועה חזקה ממזרח למערב ומניעו הסבה הראשונה יתברך כפי הדעת האמתי. כן אברהם הניעו האל יתברך במה שצוה לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך ונאמר לו התהלך לפני והיה תמים. ועל זה אמר הנביא על אברהם (ישעי' מ"א ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וכמו שהגלגל העליון מוליך כל שאר הגלגלים בתנועותו עם היותם מתנועעים מעצמם אל צד אחר. כן אברהם העיר והניע כל בני עולם והוליכם בתנועתו הקדושה עם היותם מתנועעים מעצמם ומעבודותיהם ואמונותיהם בתנועות האחרות משובשות וכמו שנמצא למעלה שכל נבדל בסבתו נמצא גלגל אחר אשר בו אפודת הי"ב מזלות הסובבים כל העולם כן מיצחק אבינו נולד יעקב שבו היו י"ב שבטים שמהם נבנה בית ישראל וכן ראה יוסף השמש והירח וי"א כוכבים משתחוים לו לפי שהיו הי"ב שבטים כנגד הי"ב מזלות שבשמים וכמו שנשלם הכדור השמשיי עם גלגלי שאר כוכבי לכת שלשה מהם למעלה מגלגל חמה שלשה למטה ממנו ש"צם חנ"כל כן נשלמה האומה הזאת ע"י שבעה אנשים מצויינים אחרי יעקב אבינו והם לוי וקהת עמרם ומשה ואהרן דוד ושלמה. והיה משה השמש באמצעיתם כשמש בין שאר הכוכבים. והיו נביאיהם וחכמיהם ככוכבים אשר בגלגל המזלות שזוהרים ואורם הוא כפי שלמותם וכמו שאמר (דניא' י"ב ג') והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ומרע"ה גם כן תארם והמשילם כן באמרו (דברים א' י') והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. ולמעלת מלכות בית דוד וכבודו וזוהרו אמר המשורר וכסאו כשמש נגדי. ובעבור שהיו הי"ב שבטי יה נערכים לי"ב מזלות סדר המלך שלמה להטיל פרנסת בית מלכותו חודש אחד לשבט באופן שכל השבטים יתפרנסו בשנה אחת כמו שהשמש סובב כל המזלות בשנה אחת ועל זה אמר ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו חדש בשנה וכבר ביארתי שעל זאת הכוונה נאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגומר ויאמר לו כה יהיה זרעך. והנביא ישעיה אמר מסכים לזה כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם. וירמיה אמר נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגומר אם ימושו החקים האלה מלפני נאם י"י וגם זרע ישראל ישבותו מהיות גוי לפני כל הימים. וכל זה מורה שהיתה מהחכמה האלדית לבנות את בית י"י על צורת העולם השמימיי עד שיהיה ענין קריאתו יתברך בשם אלדי ישראל כקריאתו בשם אלדי השמים ולכן ארז"ל האבות הן הן המרכב' ויצא מזה כי כמו שלא יצוייר שלמות המציאות בכללו רק במציאות וקיים הנמצאים העליונים שהם עקרי העולם והתחלותיהם ככה לא היה אפשר שימצא הטוב והשלמות באומה הזאת אם לא בהיות ההתחלות הכוללו' הראשונות בה על תלם ועל קיום מציאותם ובהמצא בהם כהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם כנגד שלשת חלקי הנמשך הנמצא שהם הנבדל השכלי והמתנועע השמימיי והשפל ההווה נפסד ובהעדר אחת מההתחלות הכוללות ההם אי אפשר שישלם ויעמוד הבנין. הנה התבאר מזה שהיות בני יעקב י"ב היה דבר הכרחי כדי שיהיו נערכים לי"ב מזלות ושלמות מספרם היה דברי עקרה במציאות האומה וכנגדם היו י"ב אבנים בחושן ונאמר (שמות כ"ח כ"ט) ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבואו אל הקדש לזכרון לפני י"י תמיד. ובאליהו נאמר (מלכים י"ח ל"א) ויקח אליהו י"ב אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר י"י אליו ישראל יהיה שמך שגלה בזה שלא היה נופל בו שם ישראל כי אם בהיות בניו י"ב וזה טעם החרדה הגדולה שחרדו כל ישראל בפלגש בגבעה ויבכו בכי גדול ויאמרו למה י"י אלדי ישראל היתה כזאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד. ומפני זה היה צער יעקב כל כך גדול בהפקד יוסף מתוך בניו מאנה הנחם נפשו לפי שבהבטל אחד מבניו יתקעקע כל הבנין ותפסד צורת המספר הנערך ההוא כאלו תאמר שבהפקד האחד מהעשרה יפסד העשרה מעקרו לפי שהצורה העשירית אי אפשר שתפול בנשארים ולזה כוונו חכמים זכרונם לברכה באמרם סימן זה היה מסור בידו של יעקב שאם לא ימות אחד מבניו בחייו שלא יירש גיהנם רוצה לומר שתהיה מציאותו באומה שלם ונכבד ומפני זה נסתלקה ממנו הנבואה כל אותם שנים ועשרים שנה שלא ידע מיוסף וכאשר אמרו לו עוד יוסף בני חי נאמר ותחי רוח יעקב אביהם. התבאר מזה התר השאלה הי"ז. והנה סמך הכתוב לזה והמדנים מכרו אותו אל מצרים להגיד שיעקב היה בוכה עליו כאלו יוסף מת ובטל מן העולם והוא לא היה כן כי המדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים רצה לומר גדול על כל ההורגים האנשים במצות המלך שהיה אדם גדול וכמו שכתב הרמב"ן והיה יוסף יושב בביתו ושאנן ושקט ומשם נמשך לו שבתו בבית הסוהר עם שר המשקים ושר האופים שמהם באה מעלתו אצל פרעה כמו שיתבאר. והנה נשאר עתה לבאר התר השאלה הי"ח האחרונה והוא אם היה שפרסמה התורה פשע בני יעקב בזה איך לא פרסמה גם כן העונש שקבלו עליו. וכבר חשבו אנשים חכמים שהיה כל המעשה הכרחי גזר מלפניו יתברך שירד יעקב ובניו מצרימה ולכן לא חטאו בני יעקב במה שעשו ולא היו אם כן ראוים לעונש עליו ויסתייעו בדעת הזה ממה שאז"ל וישלחהו (בראשית ל"ז ה') מעמק חברון והלא חברון בהר שנאמר ויעלו בנגב וגומר אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר כי גר יהיה זרעך. ואמרם גם כן ז"ל ראוי היה יעקב אבינו לירד במצרים בשלשלאות של ברזל וכו' ומאמרים אחרים מורים על זאת הכוונה אלא שכאשר יובן הדעת הזה בזה האופן מבלי התבוננו' אח' יהיה בלי ספק סותר פנת הבחירה אנושית לגמרי. ולכן מה שראוי שיאמר בזה כפי העיון הטוב הוא שהתכלית הכולל כפי הגזר' האלדית הוא הכרחי אמנם הדברים החלקיים המביאים אליו הם אפשריים בחריים באמת כי היה אפשר שימשך אותו תכלית הגזור לפניו יתברך באופנים רבים מתחלפים ולא ישיג ההכרח לאחד מהם כאלו תאמר שירידת יעקב ובניו מצרים לגור שם היה אפשר שימשך באופנים מתחלפים כלם אפשריים בחק הפועלים אותם ולכן היה מה שעשו אחי יוסף נגדו דברים אפשריים לא מוכרחיים בעצם ומה שארז"ל באותם המאמרים אשר זכרתי הוא בבחינת התכלית ולכן זכרו בו וישלחהו מעמק חברון גזרת בין הבתרים בלבד וכן זכרו אצל ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל הרעב שהביאם שמה בלבד לא שאר המעשים שהיו באחי יוסף. ומה שנאמין אנחנו באפשרות והבחירה הוא במעשים הפרטיים ושני הדברים אמת ולכן אומר אני שבני יעקב במה שעשו כנגד יוסף אחיהם חטאו ופשעו ונדונו עליו ואפשר לומר שנענשו בגלות מצרים באותו חטא כמו שביארתי במעמד בין הבתרים אצל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגומר. אבל בפרשת מקץ אזכור בזה התר שני מספיק מאד ואוכיח ששם פרסמה ענשם כמו שבכאן פרסמה חטאם והותרה השאלה הי"ח:
