פסוק ג:ותוכחה. מלשון ויכוח וברור דברים:
פסוק ג:ונאצה. ענין בזיון, כמו (שמואל א ב יז): כי נאצו האנשים:
פסוק ג:משבר. הוא מקום מושב היולדות, וכן (הושע יג יג): במשבר בנים:
פסוק ד:אולי. הלואי, כמו (שמואל ב טז יב): אולי יראה ה׳ בעיני:
פסוק ז:רוח. רצון, כמו (יחזקאל א יב): אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת:
פסוק י:ישיאך. יסית ויפתה אותך:
פסוק טז:פקח. פתח כמו (זכריה יב ד): אפקח את עיני:
פסוק כג:כרמלו. מקום שדות וכרמים משובחים, קרוי כרמל:
פסוק כד:קרתי. חפרתי אחר מקור, והוא מלשון (משלי ל יז): יקרוה עורבי נחל, שהוא ענין נקב ובקוע:
פסוק כד:זרים. שוטפים, כמו (חבקוק ג י): זרם מים עבר:
פסוק כד:ואחריב. מלשון חורב ויובש:
פסוק כד:יאור. ענין נהר ונחל:
פסוק כד:מצור. ענין חתק, והוא מלשון צור:
פסוק כה:להשות. מלשון שאיה ושממון, כמו (איוב ל ג): אמש שואה ומשואה:
פסוק כה:גלים. הוא כענין תל:
פסוק כה:נצים. פרחים, כמו (שיר השירים ז יג): הנצו הרמונים:
פסוק כו:ושדפה. מלשון (מלכים א ח ל): שדפון ירקון, והוא לקות הזרע:
פסוק כז:התרגזך. ענין תנועת חרדת המהירות, וכן (ישעיהו כג יא): הרגוז ממלכות:
פסוק כח:ושאננך. הוא מלשון שאון והמייה:
פסוק כח:חחי. הוא הטבעת המושם בפי הבהמה שעסקיה רעים, למושכה על ידו, וכן (יחזקאל כט ד): ונתתי חחים בלחייך:
פסוק כח:ומתגי. הוא כעין רסן, כמו (משלי כו ג): מתג לחמור:
פסוק כט:ספיח. הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו, כמו (ויקרא כה ה): ספיח קצירך:
פסוק כט:סחיש. ענינו ספיחי ספיחים, או ספיחי האילנות, ואין לו דומה:
פסוק לב:ולא יקדמנה. לא יערוך לפניה, כי התרגום של ׳לפני׳, הוא ׳קדם׳, וכן (מיכה ו ו): במה אקדם ה׳:
פסוק לב:סללה. הוא צבור העפר ששופכין מול העיר, ועולים בה להלחם, וכן (ירמיהו ו ו): ושפכו על ירושלים סוללה:
פסוק לד:וגנותי. מלשון הגנה: