פסוק ג:יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה. ר"ל שהוא יום צרה חזק' מפני מה שגזר מלך אשור להשחי' את ירוש' עד שמרוב הצרו' הנה המעוברות הכורעו' ללדת אין להן כח ללדת ואע"פ שבאו בנים עד משב' והוא המקום מהרח' שיהיה בו הולד בעת יציאתו וגיחו מרחם והוא גם כן יום תוכח' ונאצ' כי הוכיח רבשקה בדברי נאצ' וחרוף וגדוף שהש"י לא יציל את ירושל' מיד מלך אשור וזהו אמרו אחר זה והוכיח בדברי' אשר שמע ה' אלהיך:
פסוק ו:נערי מלך אשור. עבדי מלך אשור ומשרתיו:
פסוק ז:הנני נותן בו רוח. ר"ל רצון:
פסוק ז:ושמע שמועה ושב לארצו. הנה השמועה היתה ששמע על תרהקה מלך כוש שיצא אליו להלח' אתו ואולי הניעו הש"י משם כדי שיצאו מהמצור בזמן ההוא וישימו לעיר מה שיצטרך להם מהמזון מחוץ ואחר זה ישוב לארצו אחר היות המגפ' בחילו ושם בארצו יפול בחרב כי בניו יהרגוהו והנ' רבשקה שב אל אדוניו אחרי עשותו שליחותו ומצא מלך אשור נלחם אצל לבנה שהיתה מישראל כי שם בא אליו מלך כוש להלחם עמו ומשם שב מלך אשור אל המצור שצר בו על ירושלם ושלח מלאכים אל חזקיה לאמר כמו הדברים הראשונים ודמה ממה שנאמר אחר זה שהם היו מלאכים הראשונים ושרבשקה אמר הדברים האלו:
פסוק יד:ויפרשהו. ר"ל הספר שהיה בו אלו החרופין והגדופין כי הם נשאו ספרים על זה ממלך אשור ועוד דברו בפיהם אלו החירופין ולזה אמר אחר זה את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים היים:
פסוק טו:ויתפלל חזקיהו. רוצה לומר ה' אלהי ישראל אשר השגחתו דבקה בהם ושכינתו תגלה ותראה על דרך המופת במקום הכרובים בקדש הקדשים כמו שנתפרסם זה מספורי התורה ונתבא' ג"כ במה שסופר בעניני שלמה וזה לאות כי הש"י השגחתו דבק' בישראל אתה הוא המנהיג לבדך לכל ממלכו' הארץ כי אתה שליט להשפיל מלכים ולהקימ' ואם אין להם מסודר ממערכ' הכוכבי' לפי שאתה מושל על הכוכבי' ועל השפע השופע מהם כי אתה עשית את השמי' ואת הארץ:
פסוק יט:וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה אלהים לבדך. ר"ל שראוי לך לעשות זה כדי שלא יתחלל שמך ואם אין ישראל ראויים שתעשה להם נס:
פסוק כא:בזה לך לעגה לך. ר"ל שהי' מבז' ומלעגת על דבריך ואינ' יראה מהם כי מהש"י יהיה עזרה בסוף כמו שבאר ולזה גם הניעה ראש אחריך וזה אמר להודיע שאינה צריכה שתירא מאלו הדברים אע"פ שכבר היו ישראל מתפחדי' מאד מהם כמו שקדם:
פסוק כב:ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל. ר"ל הנה הגדלת לעשות מאד עד שהשיאך גודל לבבך לחרף ולגדוף מי שהוא בתכלי' הרוממו' והוא קדוש ישראל:
פסוק כג:הנה ביד מלאכיך חרפת ה'. ואמרת כי בגבורתך ורב רכביך עלית לכבוש מרום הרים, והם המקומות החזקים הבנויים בהרים:
פסוק כג:ירכתי לבנון. הם קצות יער הלבנון וכל זה משל לארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות והיה מתפאר על שכבש רוב ארץ ישראל ולזה אמר ירכתי כי ירושלים היתה באמצע ולא כבש אותה והנה התפאר שיכרות קומת ארזים אשר באמצע היער ובמקום הגבוה יותר ממנו והנה קרא ארזים וברושים המלכות והשרי' או העיירות יותר חזקות:
פסוק כג:ואבואה מלון קצו. ובישעיה כתוב מרום קצו והנה קרא מלון קצו בית המקדש כי הוא קץ וסוף המעלות והרוממות אשר בארץ ישראל ורצה לומר שכבר יחריב בית המקדש ואחר כך יחריב יער המישור אשר לפניו אשר מגדל פירו' וצמחי' לרוב הם בני ירושלים:
פסוק כד:אני קרתי ושתיתי מים זרים. ר"ל לא היה פלא אם שתיתי מים המוכנים לשתותם אבל אני חפרתי והוצאתי מים זרים אשר לא עלה על לב איש שיוכל לשתות משם מים וזה משל למקומות שכבש שהיו כלם חזקים שלא עלה כלב איש שיוכל לכבשם ובכף פעמי לבד בלי השתדלו' אחר החרבתי והובשתי כל היאורים אשר בערי המצור והם הערים החזקים שלא יתכן לכבשם כי אם בבניית המצור עליהם ואפשר שיאמר אומר שכבר אמר אני קרתי ושתיתי בעבור חזקיה שסתם המעינות כמו שנזכר בספר ד"ה והבאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב:
פסוק כה:הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי. ר"ל על מה תתפאר על הצלחותיך במלחמות הלא שמעת כי למרחוק הודעתי אלו הדברים מהצלחותיך על כל הגוים על ידי עבדי הנביאים וזה לאות כי אותה עשיתי כמו שאמר ישעיה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש ר"ל שמי שיקרא הדורות מראש ויודע מה שעתיד להיות הוא מחוייב שיהיה הוא הפועל כי לולי זה איך יתכן שידע הוא מה שיעשה זולתי האלהים אלא אם היה הזולת ההוא משרת אותו בזה ויהי הפועל מסודר מהמודיע זה טרם היותו לא מהמשרת כי איננו הראשון בזה וכבר הארכנו המאמר בזה בראשון מספר מלחמות ה' ובספר ישעיה:
פסוק כה:למימי קדם ויצרתיה. ר"ל כי מימי קדם חשבתיה ורמיתיה והוא מענין ויצורי כצל כלם והנה עתה הבאתיה בימי מלכי אשור ותהי זאת המחשבה שחשבתי ועשיתי אותה להשאו' ולהחריב עד שיהיו ערים בצורות לגלים חרבים ועשיתי יושבי הערים קצרי יד כאילו אין להם כח חתו ובושו כי נהיו לשמה כרגע מה שלא חשבו זה מלפנים הנה לא היה להם כח להלח' כאילו הם עשב שדה וירק דשא שאיננו זז ממקומו כשיכרתו אותו וכמו חציר הגרוע שהוא יותר נקל להכרת וכמו העשב השרוף טרם הגיעו להיות קמה:
פסוק כז:ושבתך וצאתך ובאך ידעתי. ר"ל שבתך בארצך וצאתך למלחמה ובאך לעיירות שלכדת הכל ידעתי טרם היותו וגם ידעתי התרגזך אלי, רוצה לומר היותך מראה עצמך אלי נורא מאד עד שחשבת שלא אוכל לך ושאני צריך לירא ממך ולפי שכבר עלה באזני התרגזך אלי והיה סבת זה היותך שלו ושאנן ולזה יחסת לעצמך אלו ההצלחות לא לי הנה אראה לך שאני האדון והמנהיג ואתה העבד ולזה אשים חח באפך והוא הברזל שילכדו בו הדגים ואשים בשפתיך המתג שמשימין בשפתי הבהמות להנהיגם באשר ירצו:
פסוק כח:והשיבותיך בדרך אשר באת בה. ידמה שלאחר הלחמו עם מלך כוש שב אל ירושלם ושם נגף ה' את כל חילו:
פסוק כט:וזה לך האות אכול השנה ספיח. אמר זה לפי שלא היה בלי פחד עדיין אף על פי שימותו חיל מלך אשור כי אולי ישוב עליהם עם חיל אחר ולזה אמר הנביא לחזקיה וזה הדבר אשר תראה מסנחריב שישוב בדרך אשר בא בה ולא יבא על ירושלים יהיה לך אות על ייעוד אחר מייעד אותך הש"י והוא השנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות בחוץ ולא יהיה אויב בחוץ שימנע אתכם מזה ויתברכו הספיחים באופן שיספיקו כל השנה:
פסוק כט:ובשנה השנית תאכלו סחיש. והם ספיחים הצומחים מהיוצא מהספיחים הראשוני' וידמה שאותה שנה היתה שנת השמטה שאם לא היה כן מה זה שלא יזרעו ולא יקצרו:
פסוק ל:ויספה פליטת בת יהודה הנשארה. ממלך אשור ומלכי ישראל ורצין מלך ארם לעשות שרש למטה ותשתרש באופן שתעשה פרי למעלה:
פסוק לא:כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון. יעשה זה הש"י לקנאותו על החירופין שחרף אותו מלך אשור ואע"פ שאין ישראל ראויין לזה הנס:
פסוק לב:לא יקדמנה מגן. לפי שההורסים החומות מקדמים לפניהם מגן והם באים תחתיו והורסי' החומה בכשיל וכלפות אמר לא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה להפיל החומה והוא כלי שמשליכין בו אבנים גדולות מאד להפיל החומה בחוזק או ירצה באמרו ולא יקדמנה מגן ולא יקדמנה איש מגן ויהיה חסר הנושא כאמרו ומאכלו בריאה שהרצון בו ומאכלו שה בריאה:
פסוק לד:וגנותי. הוא מענין מגן:
פסוק לד:למעני ולמען דוד עבדי. ר"ל למען כבוד שמי ובעבור בריתי עם דוד עבדי שאם ישמרו בניו את מצותי לא תסור המלכות מהם:
פסוק לה:ויהי בלילה ההוא. ר"ל בליל היום ההוא שאמר בו ישעיה אלו הדברים והנה אם כן אמרה אחר ששב סנחריב על ירושלי' במצור כמו שפירשנו:
פסוק לה:וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים. ר"ל רובם וכזה רבים בדברי הנביאים והנה הנשארים היו מעטים כמו שזכר ישעיה בספרו והנה פגרים מתים הם גופי' מתים כי הגוף החי יקרא גם כן פגר והנה בניו המיתוהו אחר זה כמו שייעד לו הנביא: