פסוק א:וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ את דברי ההתפארות של רבשקה, נציג המעצמה הגדולה, וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק, לאות אבל, וַיָּבֹא אל בֵּית ה'.
פסוק ב:וַיִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, וכולם מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים, אֶל־יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן־אָמוֹץ, הנביא הגדול והנכבד בעיני הכול.
פסוק ג:וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ: "יוֹם־צָרָה וְתוֹכֵחָה, ויכוח, או: עונש וּנְאָצָה, קללה הַיּוֹם הַזֶּה, שכן בעצם השוואת ה' אל אלילי העמים חירף השר האשורי את ה', כִּי־בָאוּ בָנִים עַד־מַשְׁבֵּר, מקום מושב האשה בעת הלידה וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה. מצבנו קשה כמצבה של אשה הכורעת ללדת, בניה כבר כמעט יצאו מן הרחם, אבל היא הותשה בציריה, ולא נותר בה הכוח למאמץ האחרון שיוציא אותה ממצוקתה.
פסוק ד:אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל־דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי, וְהוֹכִיחַ ה' את כוחו ואת צדקתנו במעשה שיהיה בו אות, או: והתווכח בַּדְּבָרִים, על הדברים הללו אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ, וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית של עם ישראל הַנִּמְצָאָה, שנותרה בירושלים לאחר שנכבשו ערי יהודה האחרות".
פסוק ה:וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ.
פסוק ו:וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ: כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶם המלך: כֹּה אָמַר ה': אַל־תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ־אַשּׁוּר – ביטוי מזלזל בנציג הממלכה – אֹתִי.
פסוק ז:הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ, אעורר בו רצון, או: בהלה וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ. יתרה מזו – וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ. הוא אמנם לא ייהרג כאן, אך יתנקשו בחייו בארצו שלו.
פסוק ח:וַיָּשָׁב רַבְשָׁקֵה אל המקום שממנו יצא, סמוך ללכיש הכבושה בדרום יהודה כדי לספר על שליחותו. וַיִּמְצָא אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל־לִבְנָה, כִּי שָׁמַע רבשקה כִּי נָסַע סנחריב בינתיים מִלָּכִישׁ.
פסוק ט:וַיִּשְׁמַע מלך אשור שמועה אֶל, על תִּרְהָקָה מֶלֶךְ־כּוּשׁ, המלך הכושי שמלך אז במצרים, לֵאמֹר: הִנֵּה יָצָא מלך כוש לְהִלָּחֵם אִתָּךְ. מכיוון שמאחורי מלך כוש עמדה מעצמה חזקה, החליט מלך אשור להפנות את צבאו מן המלחמה הקטנה ביהודה לעבר המערכה הגדולה במצרים. וַיָּשָׁב רבשקה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, שליחים אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר באמצעות איגרות רשמיות:
פסוק י:כֹּה תֹאמְרוּן אֶל־חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר: נוכח השמועות שאנחנו עוזבים את ירושלים ויהודה ופונים דרומה, אתה בוודאי מקווה שהאיום האשורי יסור ממך, אך אַל־יַשִּׁאֲךָ, יסית אותך אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר: "לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר". אין זו אלא פעולה טקטית של שינוי בסדרי המערכה.
פסוק יא:הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל־הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם, להביסם, וְאַתָּה חושב שאתה תִּנָּצֵל?!
פסוק יב:הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת־גּוֹזָן וְאֶת־חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי־עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר?? אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת־גּוֹזָן וְאֶת־חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי־עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר כל המדינות הללו קרובות יותר לאשור ונכבשו עוד בדורו של שלמנאסר ולפניו.
פסוק יג:אַיּוֹ, איפה הוא מֶלֶךְ־חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם?! היכן הם מלכי הֵנַע וְעִוָּה?! כולם נכבשו, נהרגו או הוגלו. גם אתה ברשימה זו, ובמוקדם או במאוחר יהיה גורלך כגורלם.
פסוק יד:וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת־הַסְּפָרִים, האיגרות מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵם, וַיַּעַל בֵּית ה', וַיִּפְרְשֵׂהוּ – את מכתבו של רבשקה חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה'.
פסוק טו:וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה', וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, השוכן בבית הזה, אשר סנחריב בא עליו, אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ, היחיד לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ. הרי אתה בורא הכול ומושל בכול, ויכולתך אינה מוגבלת.
פסוק טז:הַטֵּה, ה', אָזְנְךָ וּשֲׁמָע; פְּקַח, ה', עֵינֶיךָ וּרְאֵה; וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי.
פסוק יז:אָמְנָם, אכן, ה', הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת־הַגּוֹיִם וְאֶת־אַרְצָם. הם הכניעו ערים בצורות יותר מירושלים והחריבו אותן.
פסוק יח:וְנָתְנוּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ ושרפו את מקדשיהם, אבל כל זאת כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם־מַעֲשֵׂה יְדֵי־אָדָם עֵץ וָאֶבֶן, ולכן – וַיְאַבְּדוּם.
פסוק יט:וְעַתָּה, ה' אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ של סנחריב, וְיֵדְעוּ כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. ממלכתי אינה חזקה יותר מהממלכות שהחריבו מלכי אשור, וכבודי אינו גדול יותר מכבוד מלכיהן. אני מבקש שעתידי יהיה שונה מהמוצאות את הגויים ההם לשם כבודך.
פסוק כ:וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: את התפילה אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל, על דבר סַנְחֵרִב מֶלֶךְ־ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי.
פסוק כא:זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' עָלָיו: בָּזָה לְךָ, לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת־צִיּוֹן, אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם. ציון וירושלים מדומות לאשה המניעה ראשה בזלזול.
פסוק כב:אֶת־מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל־מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל, וַתִּשָּׂא מָרוֹם, אל השמים את עֵינֶיךָ בגאווה?! – עַל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
פסוק כג:בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ את אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר: "בְּרֹב רִכְבִּי, ברכבי ובחילי הרב אֲנִי עָלִיתִי אל מְרוֹם, גבהי הָרִים, והגעתי ליַרְכְּתֵי, קצות לְבָנוֹן. הלבנון אינו אלא ביטוי ציורי לכל הממלכות והעמים שבאזור שאותם תכנן מלך אשור להביס. וְאֶכְרֹת את קוֹמַת אֲרָזָיו, ארזיו הגבוהים של הלבנון, מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו, העצים העצומים והמובחרים הצומחים בו. וְאָבוֹאָה אל מְלוֹן קִצֹּה, מקום קצהו, יַעַר כַּרְמִלּוֹ, מטעיו וגניו, היער שממנו בא פריונו.
פסוק כד:אֲנִי קַרְתִּי, חפרתי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים, את מימיהם של עמים אחרים. וְאַחֲרִב, ייבשתי בְּכַף־פְּעָמַי, ברגלי את כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר, כל החפירים שחפרו מסביב לחומות ומילאו אותם במים כדי לבלום את התקרבותי לערים. מכיוון שאני וצבאי מיומנים מאוד במצור ובכיבוש ערים, הצלחנו לעבור הן במקום ללא מים והן במקום שבו המים אמורים לבלום אותי, ודבר לא עמד בפני".
פסוק כה:אולם מדוע תתפאר בהצלחותיך – הֲלֹא־שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אֹתָהּ – את גזרתי שעָשִׂיתִי, לְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ. כבר לפני זמן רב גזרתי אני שכך יקרה, ועַתָּה הֲבֵיאתִיהָ, אני הוצאתי אותה אל הפועל באמצעותך, וּתְהִי לַהְשׁוֹת, להחריב עד שיהיו גַּלִּים נִצִּים, תלים חרבים – העָרִים הבְּצֻרוֹת.
פסוק כו:וְיֹשְׁבֵיהֶן של הערים הללו היו קִצְרֵי־יָד, לא היה בהם כוח להתנגד, חַתּוּ, נשברו וַיֵּבֹשׁוּ, ויתביישו. הָיוּ מול כוחך ועצמתך כמו עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא המשמשים מאכל, כחֲצִיר, עשב הגדל על גַּגּוֹת. מכיוון שהגגות היו שטוחים ובנויים טיט, העשבים שצמחו בהם הם מועטים ודלים. וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה, כמו שיבולים שדופות שלא הספיקו להבשיל לכדי קמה. כניעתן של כל האומות לפניך אינה נובעת מגדולתך שלך. גם אתה, סנחריב, אחד השחקנים בתוכניתי הקדומה. כל צעדיך ידועים לי –
פסוק כז:וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבֹאֲךָ יָדָעְתִּי, וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי, דיבוריך הרוגזים עלי.
פסוק כח:יַעַן, בשל הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי, ומכיוון ששַׁאֲנַנְךָ, ביטחונך העצמי עָלָה בְאָזְנָי כאילו שום אסון אינו נשקף לך. על כן – וְשַׂמְתִּי חַחִי, את טבעת הברזל שלי בְּאַפֶּךָ, ואת מִתְגִּי, יתד המתכת שהיא מחוברת לרסן בִּשְׂפָתֶיךָ. תוגבל ותובל כבעל חיים רתום, הקשור בשרשרת הנתונה בטבעת שבאפו, והוא מכוון באמצעות המתג המחבר אותו לרסן. וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־בָּאתָ בָּהּ.
פסוק כט:כעת פונים הדברים אל חזקיהו: וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת, כך יתרחשו המאורעות עד שתצאו לרווחה שלמה – אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, גידולי שדה שעלו וצמחו מעצמם, שכן בגלל המלחמה לא זרעו השנה תבואה חדשה. וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, הבאה תאכלו סָחִישׁ, ספיחי ספיחים. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם. אחרי השנה הנוכחית, שאינה שנה קלה, ואחרי השנה הקשה יותר שתבוא בעקבותיה, בשנה השלישית יבוא הכול על מקומו בשלום.
פסוק ל:וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית־יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה, וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה. ממלכת יהודה תוסיף ותשגשג.
פסוק לא:כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, וּפְלֵיטָה תצא מֵהַר צִיּוֹן. קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת.
פסוק לב:ומן החלק הפיוטי והמליצי עובר הנביא לדבר בסגנון פרוזאי יותר: לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֶל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר: לֹא יָבֹא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא־יוֹרֶה, יירה שָׁם חֵץ, וְלֹא־יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן, חייליו לא יגיעו במגניהם להבקיע את חומת העיר, וְלֹא־יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה, סוללת עפר שעורמים ליד החומות כדי לאפשר חדירה אל העיר.
פסוק לג:בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־יָבֹא – בָּהּ יָשׁוּב, וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא, נְאֻם־ה',
פסוק לד:וְגַנּוֹתִי, אגונן אֶל, על הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי.
פסוק לה:וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא – שלאחר נבואת ישעיהו וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף. וַיַּשְׁכִּימוּ הנותרים בחיים בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. הם ראו סביבם מתים מכל צד.
פסוק לו:וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה. אף שסנחריב עצמו לא הוכה במלחמה, צבאו הגדול הוכה, ועל כן חזר סנחריב למקומו.
פסוק לז:ולאחר זמן – וַיְהִי בשעה שהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בתוך בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, אחד מאלילי אשור, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב. וְהֵמָּה נִמְלְטוּ לאֶרֶץ אֲרָרָט, שהייתה אז מדינה עצמאית בגבולה הצפוני של ממלכת אשור מחוץ לתחום שלטונה. וַיִּמְלֹךְ אֵסַר־חַדֹּן בְּנוֹ האחר של סנחריב תַּחְתָּיו.
