פסוק א:וספר הכתוב שחזקיה המלך קרע את בגדיו על מה שהגידו שחרף וגדף רבשקה את האל יתברך ונתכסה בבגדי שק לצער עצמו, כדי שירחם השם יתברך עליו ועל ירושלם, ויבא בית ה' להתפלל שם, (ב-ג) ושלח את אליקים ושבנא וזקני הכהנים לאמר יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה, ר"ל שהיום ההוא היה יום תוכחה שהוכיח רבשקה, ונאצה שנאף וגדף את הש"י, וכמו שאמר והוכיח בדברים אשר שמע ה' אלקיך, וגם כוון בזה שהיה יום צרה חזקה מפני שגזר מלך אשור להשחית את ירושלם, והודיעו שרפו ידי העם כל כך ונחלש כוחם בשמעם דברי רבשקה עד שלא היה בהם עוד כח להלחם, וזהו כי באו בנים עד משבר, שהמשיל הצרה ההיא לאשה הרה אשר יאחזוה חבליה ובא הבן עד המשבר, והוא פי הרחם מקום יציאת הולד, שאז החבלים יותר קשים כשהילד קרוב לצאת ואין כח ליולדה לחזק עצמה להוצי' הולד, כאלו אמר כן אנחנו בצרה הגדולה הזאת ואין לנו כח לצאת ממנה אם לא יעזרנו האל. ואמר אולי ישמע, כמהתל, כאלו אמר מחוייב הוא שהש"י ישמע את דברי רבשקה וחרופיו, ולכן יאות שהנביא יעזור אל זה בתפלתו, וזהו ונשאת תפלה בעד השארי' הנמצאה, שהם בני יהודה וישראל אשר נשארו מעט מהרבה מחרבן עשרת השבטים:
פסוק ו:והנביא ישעיהו השיבם כה תאמרון אל אדוניכם כה אמר ה' אל תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך אשור אותי, ר"ל הנה חזקיהו לא תבע כבוד השם מצד השם בלבד, אבל היה ירא מיכולת סנחריב שיבא על ירושלם, ולכן היה מבטיחו שלא ירא ממנו עם כל חוזק הדברים והגדופים אשר אמרו נערי מלך אשור, ר"ל עבדיו ומשרתיו אותו, שזה מורה יותר על זדונו ורוב חילו, (ז) כי הנה אני נותן לסנחריב רוח, ר"ל רצון ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו. והבן כמה דברים כללה התשובה הקצרה הזאת, שהם ארבעה גזרות. האחת הנני נותן בו רוח, ולא אמר זה על העתיד כי אם על מה שעבר, ופירושו מה שראית מחזקו ומגבורתו בשאר מלחמותיו וחפצו ורצונו לבא על ירושלם עתה מאתי היה זה כלו, כי אני נתתי בו אותו הרצון ורוח המושל, וכמו שאמר ישעיהו (ישעיה ח' ז') הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וגומר. והגזרה השנית היא באמרו ושמע שמועה, והשמועה ההיא היתה ששמע שתרהקה מלך כוש יצא להלחם אתו והצטרך סנחריב ללכת מלכיש שהיה יושב בה אל לבנה להלחם עם מלך כוש שמה, והיה זה מהש"י כדי שיסור מהמצור בזמן ההוא באופן שיוכלו בני ישראל להביא ולהכניס בעיר מה שיצטרך אליהם מהמזון ושאר הדברי' ההכרחיים מחוץ, וכל זה נכלל באמרו ושמע שמועה. והגזרה השלישית הוא אמרו ושב לארצו, ואמר ושב בלשון יחיד, לרמוז על המגפה אשר יגוף השם את מחנהו כמו שיזכור אחרי זה, באופן שימותו אנשיו וישוב כאלו הוא יחיד לארצו. והגזרה הרביעית היא אמרו והפלתיו בחרב בארצו, ר"ל שאחרי שובו אל ארצו יפול בחרב שמה כי בניו יהרגוהו. הנה אם כן הנביא נתן בזה המאמר הקצר ארבע גזרות, והאחת כבר נתקיימה בביאת מלך אשור על ערי יהודה בגזרת עירין ומאמר קדישין, והשלשה היו יעודים עתידים להתקיים:
פסוק ח:(ח-ט) וזכר הכתוב שמיד נתקיימה הגזרה השנית שאמר ושמע שמועה, כי הנה רבשקה כאשר עשה שליחותו מהדברים אשר דבר בירושלם ושב אל אדוניו, מצא כי נסע מלכיש וילך על לבנ', ר"ל אצלה, שהיה עיר מבני יהודה, לפי ששמע שבא מלך כוש להלחם עמו, וסנחריב יצא לקראתו אל לבנה ושם נלחמו ונצח אותו סנחריב ומשם שב על ירושלם, ושלח מלאכים אחרים אל חזקיהו וספרים בידם ועליהם ככל הדברים אשר דבר רבשקה, אם לא שרבשקה האריך בדבריו נגד הבטחון אשר היה חזקיהו בוטח בחוזק אנושי, אם בגבור' עמו ואם במלך מצרים, וגם כן האריך פה והרחיב לשון בספרו אל העם הטובות אשר יעשה עמהם סנחריב אם יצאו אליו ויכנעו לפניו, וסנחריב מגודל מעלתו לא זכר מזה כלל, לא מבטחון מצרים כי מה יעשה אדם לו? וגם כן חשב לפחיתות לדבר על לב העם טובות כי אם להכניעם בהכנעה ובזיון, ולכן היו דבריו בלבד מכוונים אל חזקיהו שהיה מלך יהודה לא על העם כאשר עשה רבשקה כי חרפה היא לו, והיו דבריו כנגד האלוה יתברך, (י-יא) וזהו כה תאמרון אל חזקיהו מלך יהודה אל ישיאך אלקיך אשר אתה בוטח בו לאמר לא תנתן ירושלים ביד מלך אשור, הנה אתה שמעת וגומר.
פסוק יד:ולפי שהיו הדברים ההם כנגד השם יתברך, לקח חזקיהו הספרים ויעל בית ה' ויפרשהו, ר"ל הספר אשר היו בו אלו החרופים לפני השם, (טו) והתפלל אליו ואמר ה' אלקי ישראל יושב הכרובים, ר"ל שיזכר לפני כסא כבודו שהוא אלקי ישראל ולכן ראוי שיחמול עליהם, ועוד שהוא יושב הכרובים אשר היו בבית המקדש, ואם השגחתו וקדושתו שמה איך יבא סנחריב להשחית מקום מקדשו? ולפי שסנחריב קרא שמו המלך הגדול, אמר חזקיהו אתה הוא האלקים לבדך לכל ממלכות הארץ, ואין סנחריב מלך גדול כמו שאמר, כי לה' הארץ ומלואה, ועם היות גבורתו בדרך הטבע כפי רבוי חילו, הנה הש"י בדרך נס יוכל להשיבו אחור, כי מי שברא העולם בכללו אחרי האפס המוחלט, מה יהיה לפניו סנחריב ומחנהו? וזהו אמרו אתה עשית את השמים ואת הארץ. ומלבד הסבות האלה אשר זכר הביא עוד סבה שלישית, (טז) והיא אמרו הטה ה' אזניך ושמע את דברי סנחריב אשר שלחו, ר"ל ששלח את המלאך שהביא הדברים לחרף אלקים חי, ומפני כבוד שמו ראוי שישיב גמולו בראשו כדי שלא יתחלל שמו, אע"פ שאין ישראל ראויים שתעשה להם נס. ואולי אמר אשר שלחו, על רבשקה, שבא ראשונה לחרף אלקים חי, ובספר ישעיהו (ל"ו ט"ז) כתוב אשר שלח לחרף אלקים חי מבלי כנוי. ונתן הסבה למה אמר אלקים חי, ואמר שהוא להבדילו משאר האלוהות שזכר סנחריב והשווה את כלם, (יז-יח) כי אמנם החריבו מלכי אשור את הגוים ואת ארצם אשר אמרו וגם נתנו את אלהיהם באש, היה כל זה לפי שהאלוהות ההם לא היו אלקים באמת, כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ולכן היה להם היכולת לאבדם, ואין כאל ישורון, (יט) ולכן ה' אלוקינו הושיענו נא מידו, כדי שידעו כל ממלכות הארץ שאתה ה' אלקים ומלך עולם לבדך, וששאר האלוהות הבל המה מעשה תעתועים:
פסוק כ:וישלח ישעיהו בן אמוץ וגומר. עתה יספר הכתוב מה שהשיב ישעיה אל חזקיהו בשם ה' על תפלתו, (כא) והיו הדברים כאלו השם יתברך אומר אותם כנגד סנחריב ומדבר ומתוכח אתו, וזה אמרו בזה לך וגומר, רוצה לומר אתה סנחריב חשבת להפחיד ולהבהיל את ישראל בזדון דבריך, ידוע תדע שבתולת בת ציון בזה לך ובת ירושלם עשתה לעג ובזיון ממך, ולזה גם הניעה ראש אחריתך, כאדם הרואה את חברו עושה גוזמות גדולות ומיעד בגבורות אשר יעשה והוא יודע שביום ההוא ימות, שהנה הוא ישחק וילעג על דברי חלומותיו ועל דבריו, ואמר זה להגיד כי כן יהיה ענין ישראל עם סנחריב, וקרא מלכות יהודה בתולה, לפי שכמו שהבתולה לא ידעה אדם כן בת ציון היה ראוי שלא ידעה אלוה כ"א הש"י, הנה אם כן על מה שאמרת כנגד בת ירושלם אין ראוי להושיבך דברים בשמה, כי היא בזה לך לעגה לך ולא תשיב אמריה לך. ואמנם אצטרך להשיב על מה שדברת כנגדי, (כב) וזהו את מי חרפת וגדפת וגומר, לפי שהמחרף יעשה שלשה דברים רעים בחרופיו, האחד רוע הדברים בעצמם, ועל זה אמר את מי חרפת וגדפת, והשני באמרו אותם הדברים בקולות וברקים, כאלו הקול הוא יותר רע מהדברים, ועל זה אמר ועל מי הרימות קול, והשלי' בצורות והתנועות אשר יעשה המגדף בפניו, קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעתיו, כי בזה יורה רשעת לבבו יותר, ועל זה אמר ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל שהוא בתכלית הרוממות והמעלה, וכדי לחרף אותו יותר לא לבד חרפת אותו בעצמך, (כג) אבל גם ביד מלאכיך חרפת ה' שחשבת שעבדיך יוכלו לחרפו, ומלבד החרופים הנה עוד דברת כזבים ושגעונות הרבה, וזהו במה שאמרת כי ברוב גבורתך ורוב דבריך תעלה מרום הרים, שהיא ארץ ישראל הגבוה מכל הארצות, ותכנס ללבנון ותכרות קומת ארזיו ומבחר ברושיו, שהם השרים והנכבדים אשר בירושלם שנמשלו ללבנון, ואמרת עוד שתביא מלון קצו יער כרמלו שהוא בית המקדש, ובישעיהו כתוב מרום קצו, כי היה בית ה' קץ וסוף המעלות והרוממות אשר בארץ, וקראו כאן מלון להיות משכן האל ומלונו שם, (כד) ואמרת עוד אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור, רוצה לומר שאמר שקרה ושתה מים שהיו מזרים, וזה משל למקומות שכבש שהיו כלם חזקים שלא עלה בלב אדם שיוכל לכובשם, ושתחריב בלי השתדלות כל יאורי מצור, והם הערים החזקים שלא יתכן לכבשם כי אם בבנין המצור עליהם. ויש מפרשים יאורי מצור על מצרים, לפי שהוא נהר גדול ומלך אשור החריב את מלך מצרים:
פסוק כה:הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי, זה מאמר יתברך ותשובתו על כל זה, רוצה לומר על מה תתפאר על הצלחותיך במלחמות? הלא שמעת כי אני עשיתי את כל זה וברצוני הצלחת בהם, וכלן למרחוק הודעתי עניני הצלחתך ע"י עבדי הנביאים וזה לאות כי אני עשיתים, וכמאמר ישעיהו (ישעי' מ"א ד') מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, ולמימי קדם יצרתיה עתה הבאתיה, כלומר מימי קדם חשבתי וציירתי הפעולה הזאת אשר אתה בה, ועתה הבאתיה והוצאתי אותה לפעל, כי השם יתברך עשה את מלך אשור כלי מפצו, וכמו שאמר הנביא (שם י' ה') הוי אשור שבט אפי, ולכן הצליחו מלכי אשור במלחמותיהם להיותם גזורות מהשם, וכן עתה שעשיתי זאת להחריב ערים בצורות עד שיהיו לגלים חרבים, (כו) ושיהיו יושבי הערים ההם קצרי יד ויחתו ויבושו, לפי שלא יהיה להם כח לפני כעשב השדה וירק דשא וכחציר הגגות וכשדפה לפני קמה, שהם כלם משלים לחולשתם, שעשב השדה אינו זז ממקומו כשיכרתו אותו וחציר הגגות הוא יותר נקל להכרת, וכמו העשב השדוף טרם שיגיע להיות קמה, ואיך אם כן בהיות שכל זה אני גזרתי וצויתי תתפאר אתה סנחריב עליו? וכמאמר הנביא על זה (שם שם ט"ז) היתפאר הגרזן על החוצב בו. ויש מפרשים למרחוק אותה עשיתי, על בת ירושלם שזכר, וכן אמר ישעיהו (שם כ"ב י"א) ויוצרה מרחוק לא ראיתם כלומר כי מימים קדמונים אני עשיתיה ויצרתיה לי, אם כן התחשוב שעתה הבאתיה לשתהיה דומה ונערכת לגלים נצים, ר"ל חרבים, כמו (ירמי' ד' ז') עריך תצינה, ושיהיו יושבי ירושלם קצרי יד חתים ונכלמים ובלי כח כעשב השדה וגומר? הנה באמת זה לא יתכן, ולפי זה הפירוש יהיה אמרו עתה הבאתיה בתמיה:
פסוק כז:ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי, ר"ל כשהיית יושב בארצך וכשיצאת לכבוש הארצו' וכשבאת עד המקום הזה כל זה ידעתי והיה מסודר מלפני, אבל גם כן שמעתי התרגזך אלי בחרופים אשר חרפת וגדפת אותי. והנה איני מעניש ומחריב אותך על הארצות שכבשת, ולא על הממלכות שהחרבת, ולא על בואך על כל ערי יהודה ועד שערי ירושלם, (כח) אבל יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני, באותם החרופים אשר דברת, בעבור זה אני אשים חחי באפך, והוא הברזל הנעשה כמין מחט וראשו כפוף נוקב אף הדג ולחיו ובו מעלין אותו מן המים, כך אעשה לך, ואשים מתגי בשפתך, שהוא הברזל שמשימין בפי הבהמה להנהיגה, ובזה אראה לך שאני האדון והמנהיג ואתה העבד או הבהמה והדג אשר ביד האדם להביאו ולהוציאו, ובזה הדרך אנהיג אותך והשיבותיך בדרך אשר באת בה. והיה משל החח ההוא והמתג למגפה אשר יגוף השם את מחנה מלך סנחריב וישוב לארצו בפחי נפש:
פסוק כט:ואמנם אמרו וזה לך האות אכול השנה ספיח, לחזקיהו אמרו, ר"ל זה הדבר אשר תראה אתה חזקיהו מסנחריב שישבו בדרך אשר בא בה ולא יבא על ירושלם, יהיה לך האות על ייעוד אחר שמיעד אותך השם יתברך והוא שהשנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות ולא יהיה מחוץ אויב שימנע אתכם מזה, ויתברכו הספיחים באופן שיספיקו כל השנה, ואמר זה לפי שאעפ"י שמתו רבים מחיל מלך אשור עדיין בני יהודה נשארו בפחד אולי ישוב עליהם סנחריב עם חיל אחר. ובשנה השנית גם כן לא תצטרכו לזרוע, כי תאכלו הסחיש, והוא היוצא מהנופל מהספיח הראשון, וידמה שאותה השנה היתה שנת השמטה, שאם לא היה כן מדוע לא יזרעו ולא יקצרו? ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים בהשקט ובטחה, (ל-לא) לפי שאותה הפלטה הנשארה מבית יהודה תוסיף ותעשה שרש למטה ופרי למעלה, כדרך העצים השתולים על יבלי מים, ושזה לא יעשה השם לזכותם, כי לא היו ראויים שיעשה להם נס כזה, אבל קנאת ה' על החרופין שחרף אותו מלך אשור תעשה זאת הפליאה. ואחרי ההמשלים כלם הוציא הנביא הכלל מדבריו, (לב) והוא שמלך אשור לא יבא אל העיר הזאת, ר"ל שלא יכנס בה כי סמוך לעיר בא עם מחנהו ושם נגף ולא נלחם בה, ולזה אמר שלא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן, לפי שההורסים החומות מקדמין לפניהם מגן, ושגם כן לא ישפוך עליה סוללה, והוא כלי שמשליכין בו אבני' גדולות להפיל החומות בחוזק, (לג-לד) וישוב בדרך אשר בא בה, והיה הש"י מגן ומחסה אל העיר להושיעה, לא בזכות העם היושב בה כי אם למען כבוד שמו יתברך ובעבור הברית אשר כרת לדוד עבדו, שאם ישמרו בניו את מצותיו לא יסור המלכות מהם, ולכן בהיות חזקיהו ירא את השם במצותיו חפץ מאד היה משורת הדין שה' צבאות יגן עליו. והעיר הנביא בזה שזכות חזקיהו וצדקתו תגין על העיר, (לה) וכן היה שבלילה ההוא יצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף, והנה היה רמיזת הלילה ההוא להגיד שסנחריב בהיותו בלכישה ידע שתרהקה מלך כוש היה בא נגדו ויצא לקראתו עד לבנה ושם נלחם עמו ויתפשהו ויקח את כל חילו, ומשם שלח המלאכים השניים עם הספרים שנזכרו למעלה אל חזקיהו, ובא מיד סנחריב על ירושלם עם כל השבי ממצרים ומכוש שהחריב אותם, ואותו היום שבא עם מחנהו על ירושלם נבא ישעיהו הנבואה הזאת שזכר, ובלילה הסמוכה לאותו יום יצא מלאך ה' והכה במחנה אשור. וחז"ל (עיין ש"ר פר' י"ח דף קל"ה ע"א) אמרו כי ליל פסח היה, ועוד אמרו כי לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו וביום השלישי לחליו שעלה בית ה' היתה מפלתו, ואותה הלילה אמר ישראל שירה, שנאמר (ישעי' ל' כ"ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. ואמרו עוד (סנהדרין דף צ"ד ע"ב) מאה ושמונים אלף שהכה המלאך במחנה אשור כלם היו קשורים כתרים בראשיהם, וכן נראה בדברי הימים שאמר (דברי הימים ב' ל"ב כ"א) ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור, וכן אמר ישעיהו (ישעי' י' ט"ז) במשמניו רזון. ואמרו עוד (סנהדרין דף צ"ד ע"א) שמכתם היתה שרפת נשמתם והגוף קיים, וזהו אמרו (ישעיה שם) ותחת כבודו יקד יקוד, ר"ל תחת הלבוש, שהוא כבודו של אדם, היה יקד יקוד, כשרפת בני אהרן שנאמר בהם (ויקרא י' ח') וישאום בכתונותם. ראה גם ראה מה גדלו מעשי השם מה מאד עמקו מחשבותיו, הנה סנחריב חרף וגדף את שם כבוד מלכותו ולכן הוא ירב לו ושלח מלאכו והכה במחנהו אשר היה בוטח בו, ולא רצה יתברך שיהיה מפלתו על ידי בני אדם כי אם ביד האלקי'. כמו שהוא חרף וגדף לאלקים. ולפי שישוב לארצו בפחי נפש גזרה חכמתו שלא ימיתהו המלאך בקרב המחנה, אבל כדי להדאיג עוד נפשו יבא לארצו בקלון ובחרפה רבה ושם יהרג על ידי בניו. ואחז"ל (תנחומא פר' ויקרא) שסנחריב שאל מה זכות יש לאומה זאת שאלהיהם נלחם להם? ושהשיבוהו חכמיו אברהם אביהם העלה בנו עולה, ושהוא אמר אף אני אעלה את שני בני אליו, וכאשר שמעו זה בניו הרגו אותו בעוד שהיה משתחוה בית אלהיו. וזימן עוד האל יתברך שכדי שמלכי מצרים וכוש יראו מפלתו וישמחו בה, סדר וגזר יתברך שתהיה המפלה הזאת אחרי שנצח סנחריב את מצרים וכוש, וגם כדי שישראל יזכו בשללם שהביא עמו כאשר בא על ירושלם, ועל זה אמר ישעיהו (ישעי' מ"ג ג') נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך, וכן (שם מ"ה י"ד) יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו אליך יהיו, ואף אותם האומות הכירו וידעו בגדולת האל יתברך במה שראו בזה, כמו שאמר (שם שם) אך בך אל ואין עוד אפס אלקים, ועליהם ניבא ואמר (שם י"ט י"ח) ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות, וכמו שאמרו חכמים ז"ל בסדר עולם (פרק כ"ג):