בשנת שבע עשרה כו'. בן עשרים שנה אחז במלכו ולא עשה הישר בעיני ה' אלהיו כדוד אביו כמה יתחמץ לבב אנוש ויותר ממנו איך אשר עשה כל הכתוב בפסוקים שאחר זה וילך בדרכי מלכי ישראל וגם את בנו העביר באש כתועבות הגוים כו' ויזבח ויקטר כו' ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן ואיך יאמר לא עשה הישר בעיני ה' אלהיו כדוד אביו שיראה כי הטוב עשה אך לא כל כך כדוד אביו והלא הרשיע והכעיס את ה' כתועבות הגוים אשר מאס ה' ולא עוד אלא שמכנה עליו אלהותו יתברך שאומר בעיני ה' אלהיו אחר עשותו את כל התועבות ואפילו את חזקיהו בנו מסר ביד הכומרים לשרפו לע"א כמו שאמרו ז"ל לולי ה' עמו שמשחתו אמו בדם סלמאנדרא ולא נשרף והן אמת שעל קושי זה היה אפשר לומר כי סיפר הכתוב איך נמשך מרעה אל רעה בהדרגה עד כלה רעה כי בתחלה לא היתה רשעתו כי אם שלא עשה הישר בעיני ה' אלהיו כדוד אביו אך קצת יושר עשה ועדיין ה' אלהיו יקרא אך מאשר לא היה יושרו שלם נמשך כי וילך בדרכי מלכי ישראל הם חטאת ירבעם ומזה נמשך יותר עד כי גם את בנו העביר באש כו' אך כל זה איננו שוה רק לקושיא אך עוד יש קושיא אחר כי יאמר פה אז יעלה רצין מלך ארם ופקח כו' ויצורו על אחז ולא יכלו להלחם והנה בדברי הימים הוא אומר ויתנהו ה' אלהיו ביד ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק וגם ביד ישראל נתן ויך בו מכה גדולה ויהרוג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני חיל בעזבם את ה' אלהי אבותם ויהרוג זבדי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך כו' וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם שלל רב כו' וגם על זה אפשר לומר כי מה שאומר פה ולא יכלו להלחם לא שלא הרגו וישבו שבי כי אם שלא יכלו לכבוש את עיר ועד ממהר לזה ישעיה הנביא שאמר ויהי בימי אחז כו' עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו ירושלים למלחמה עליה ולא יכול להלחם עליה הנה פורש כי מה שלא יכלו הוא עליה אך לא על העם והוא כי המה אמרו נעל' ביהודה ונקיצנה ונבקיענה אלינו ונמליך מלך בתוכה כו' אך עדיין נשאר קושי למה העלימו פה כל הרעה אשר עשו וכל אשר בא אל העם והשמיטו ואפשר כי בספר זה חשו על הכבוד אשר לו פנים ואחור יותם מקדם וחזקיה מאחור אך בדברי הימים אינו משמיט כי ע"כ נקרא דברי הימים: