פסוק א:בִּשְׁנַת שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מלך ישראל מָלַךְ אָחָז בֶּן־יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה.
פסוק ב:בֶּן־עֶשְׂרִים שָׁנָה היה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְלֹא־עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו.
פסוק ג:וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, שלא הלכו בדרכי ה', וְגַם אֶת־בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק ד:וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל־הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן לא רק לעבודת ה' אלא גם לפולחנים זרים.
פסוק ה:אָז יַעֲלֶה, עלה רְצִין מֶלֶךְ־אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל על יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה, וַיָּצֻרוּ, הטילו מצור עַל־אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם. לא היה להם די כוח לכבוש את ירושלים.
פסוק ו:בָּעֵת הַהִיא, כשצבאותיהם של רצין ושל מלך ישראל צרו יחד על ירושלים, הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ־אֲרָם אֶת־אֵילַת, שהייתה עיר חשובה מבחינה מסחרית ומדינית, ושימשה פתח לקשרים עם אפריקה ואולי גם עם הודו, לַאֲרָם. לאחר שעזריה השיב ערים ליהודה, הייתה אילת נתונה תחת סמכותה של ממלכת יהודה, אף שלא הייתה חלק מארץ יהודה העיקרית. וַיְנַשֵּׁל, גירש אֶת־הַיְּהוּדִים, אנשי יהודה מֵאֵילוֹת, מאילת. וַאֲדוֹמִים, תושבי אדום הסמוכה בָּאוּ לאֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם במקומם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. נראה שהמצור על אחז לא היה הדוק.
פסוק ז:וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים, שליחים אֶל־תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר לֵאמֹר: עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי, אני כנוע לך. עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף רצין מֶלֶךְ־אֲרָם וּמִכַּף פקח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים, הקמים עָלָי, הלוחמים כנגדי ומאיימים לנצחני.
פסוק ח:פניות כאלה אין כוחן יפה כשלעצמן, אלא אם כן מתלווה אליהן תמורה כלשהי: וַיִּקַּח אָחָז אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב הַנִּמְצָא בתוך בֵּית ה', אוצר המקדש שהיה גם אוצר המדינה, וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח אותם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד.
פסוק ט:וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר, שכן מלכי אשור תכננו לכבוש את המרחב כולו. בהמשך ינסו לכבוש אפילו את מצרים, אלא שהם יממשו את שאיפותיהם בהדרגה. וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל־דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ, כבש אותה, וַיַּגְלֶהָ, הוא הגלה את תושבי דמשק קִירָה, לקיר, הרחק צפונה ממנה, וְאֶת־רְצִין הֵמִית.
פסוק י:כיוון שכך, נסוג פקח בן רמליהו לארצו. ואז – וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק, לדמשק, שם ישב לפי שעה אחרי שכבש את העיר. וַיַּרְא אחז אֶת־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק, והתרשם ממנו מאוד. וַיִּשְׁלַח אפוא הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, שישב בבית המקדש בירושלים אֶת־דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־תַּבְנִיתוֹ לְכָל־מַעֲשֵׂהוּ. המלך אחז חשב שאם כך נראה המזבח של מלך אשור – המלך החזק והשליט בכל האזור – ואם זהו פולחנו, ראוי שאף הוא ילמד ממעשיו ויחקה אותו. על כן שלח את צורתו לאוריה הכהן על מנת שיבנה דוגמתו.
פסוק יא:וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת־הַמִּזְבֵּחַ. כְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן עַד־בּוֹא הַמֶּלֶךְ־אָחָז מִדַּמָּשֶׂק. המכתב הגיע מהר, ועד ששב אחז, כבר נעשה כל הדרוש לבניית מזבח בירושלים בדמות המזבח שבדמשק.
פסוק יב:וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק, וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ, והמזבח מצא חן בעיניו, וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעַל עָלָיו קרבנות.
פסוק יג:וַיַּקְטֵר אֶת־עֹלָתוֹ וְאֶת־מִנְחָתוֹ וַיַּסֵּךְ אֶת־נִסְכּוֹ וַיִּזְרֹק אֶת־דַּם־הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר־לוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ בנוסח הארמי-אשורי, שתבניתו הובאה מן הצפון.
פסוק יד:וְאת המזבח החדש בנה אוריה אֵת, עם, בצדו של הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה', המזבח העתיק שעשה שלמה לבית המקדש, וַיַּקְרֵב, קירב את החדש והעמידו מֵאֵת פְּנֵי, מלפני הַבַּיִת, מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ הישן וּמִבֵּין בֵּית ה', וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל־יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה. במקום אחר מסופר כי אחז סגר את דלתות בית ה', קיצץ בכליו והקריב קרבנות לאלוהים אחרים.
פסוק טו:וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לֵאמֹר: עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל, החדש הַקְטֵר אֶת־עֹלַת־הַבֹּקֶר וְאֶת־מִנְחַת הָעֶרֶב וְאֶת־עֹלַת הַמֶּלֶךְ וְאֶת־מִנְחָתוֹ וְאֵת עֹלַת כָּל־עַם הָאָרֶץ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, וְכָל־דַּם עֹלָה וְכָל־דַּם־זֶבַח עָלָיו תִּזְרֹק. זה יהיה המזבח הראשי, ואילו מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה־לִּי לְבַקֵּר לעתים. השאר אותו שם לשעת הצורך.
פסוק טז:וַיַּעַשׂ אוּרִיָּה הַכֹּהֵן כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה הַמֶּלֶךְ אָחָז.
פסוק יז:אחז פגע בעניינים נוספים הקשורים למקדש ולסביבתו: וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת־הַמִּסְגְּרוֹת של הַמְּכֹנוֹת, כני הכיורים, וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת־הַכִּיֹּר, וְאֶת־הַיָּם, האגן הגדול שעשה שלמה הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת, פסלי דמויות בקר מנחושת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ – תחת הים, וַיִּתֵּן אֹתוֹ – את הים עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים. אולי התכוון להשתמש בבקר הנחושת כשוחד בעתיד.
פסוק יח:וכמו כן הסיר אֶת־מוּסַךְ, סככת הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר־בָּנוּ בַבַּיִת למנוחת הכהנים ביום השבת. וְאֶת־מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה, הכניסה הראשית לבית המלך סגר והֵסֵב אותה דרך בֵּית ה' מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר. כדי להגביר את ביטחונו האישי הוא שינה את תבנית המקדש.
פסוק יט:וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָחָז אֲשֶׁר עָשָׂה מעבר למפורט כאן, הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
פסוק כ:וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד. וַיִּמְלֹךְ חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.
