פסוק א:בֶּן־שֶׁבַע שָׁנִים היה יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ. יהואש הוא שמו המלא של יואש, ובו נקרא במשך מלכותו.
פסוק ב:בִּשְׁנַת־שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ. יהוא הרג את אביו של יואש כאשר עלה לשלטון, שבע שנים קודם לכן, ובמשך מרבית השנים הללו מלכה עתליה סבתו, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ היה צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע.
פסוק ג:וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל־יָמָיו, בכל הימים אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. בימים שיהוידע הנחה אותו, הוא ציית לו, ומאוחר יותר סטה מעט מדרך הישר.
פסוק ד:רַק הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. גם בזמן המקדש הקרבת קרבנות לשם ה' בבמות פרטיות הייתה פופולרית מאוד, אף שמעשה זה אסור באיסור חמור.
פסוק ה:לאחר זמן – וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל־הַכֹּהֲנִים: את כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית־ה' – כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ, מחצית השקל שכל איש הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים תורם, כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ, הכסף שאנשים נודרים למקדש כערך עצמם וכן כָּל־כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב־אִישׁ לְהָבִיא כנדבה אל בֵּית ה' –
פסוק ו:יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ, וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת־בֶּדֶק הַבַּיִת, ויתקנו אותו לְכֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק, לכל תיקון דרוש. במקום להטיל מס מיוחד לשיפוץ המקדש יקבלו הכהנים הממונים על הבית את כספי התרומות, והם ישאו באחריות לתחזוקתו.
פסוק ז:וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא־חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת. הכהנים קיבלו מתנות, אבל מכיוון שלא הייתה גבייה אחידה, ואיש לא השגיח על התנהלות התחזוקה, לא נערכו השיפוצים כראוי.
פסוק ח:וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים האחרים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת?! וְעַתָּה אַל־תִּקְחוּ־כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כרגיל כִּי אם לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ.
פסוק ט:וַיֵּאֹתוּ, הסכימו הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת, שלא יקחו כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם, ושהכסף יובא ישירות לקופת המקדש, וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת בעצמם.
פסוק י:וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ, וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל, ליד הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא־אִישׁ, לימין כניסת האנשים אל בֵּית ה'. וְנָתְנוּ־שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־ה'. ארון זה היה לקופת כספי המקדש. מעתה כל מי שרצה לתת מתנת כסף למקדש שלשל אותה ישירות לארון.
פסוק יא:וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי־רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן, וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ, שהיה ממונה על כתיבת מסמכים רשמיים, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיָּצֻרוּ, שניהם יחד אספו את המטבעות בצרורות וַיִּמְנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בבֵית־ה'.
פסוק יב:וְנָתְנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן, המנוי עַל־יְדֵי, לידי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים על תחזוקת בֵּית ה', וַיּוֹצִיאֻהוּ לשלם לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים מלאכות תיקון בתוך בֵּית ה'
פסוק יג:וְלַגֹּדְרִים, בוני הגדרות והקירות וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת־בֶּדֶק בֵּית־ה' וּלְכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא, לכל ההוצאות הדרושות עַל־הַבַּיִת לְחָזְקָה, כדי לחזקו,
פסוק יד:אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה לעת עתה לשם בֵּית ה' סִפּוֹת, ספלי כֶּסֶף, מְזַמְּרוֹת, כלי נגינה, מִזְרָקוֹת, כלים גדולים לקבלת הדם וזריקתו וחֲצֹצְרוֹת – כָּל־כְּלִי זָהָב וּכְלִי־כָסֶף – מִן־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־ה'.
פסוק טו:כִּי־לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ, וְחִזְּקוּ־בוֹ אֶת־בֵּית ה'. לקחו אותו רק לצורכי שיפוץ הבית גופו. אם נשארו כספים, אולי השתמשו בהם גם להכנת כלים.
פסוק טז:וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת, לא ערכו חשבונות עם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת־הַכֶּסֶף עַל־יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים. נתנו אמון באנשי הוועד הממונה על בית ה', ולא היה צורך לעמוד על גביהם.
פסוק יז:ואולם כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת, הכסף שישראל יביאו בעבור קרבנות אשם או קרבנות החטאת לסוגיהם לֹא יוּבָא בֵּית ה', משום שאינו שייך לקדשי בדק הבית, אלא לקדשי המזבח. על כן כספים אלו לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ. הכהנים ישתמשו בהם להבאת בהמות לקרבנות חטאת ואשם, אשר מבשרם ניתן לאכילת הכהנים.
פסוק יח:אָז יַעֲלֶה, עלה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, לאחר שהצליח להכות את ממלכת ישראל מכה גדולה, וַיִּלָּחֶם עַל־גַּת וַיִּלְכְּדָהּ. וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל־יְרוּשָׁלִָם למלחמה.
פסוק יט:וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֵת כָּל־הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר־הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת־קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל־הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית־ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם. כך ביקש לשחדו כדי למנוע את התקפתו. ואכן – וַיַּעַל, חזאל הסתלק מֵעַל יְרוּשָׁלִָם.
פסוק כ:וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
פסוק כא:וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ־קָשֶׁר, ארגנו מרד, וַיַּכּוּ אֶת־יוֹאָשׁ בֵּית מִלֹּא, בביתו של איש ושמו מילוא הַיֹּרֵד לכיוון סִלָּא, שם מקום.
פסוק כב:וְיוֹזָכָר בֶּן־שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן־שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ, וַיָּמֹת. הם היו המורדים שהרגו אותו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו, עם שאר מלכי בית דוד בְּעִיר דָּוִד. וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו ביהודה.
