תנ"ך על הפרק - מלכים ב יב - "כי באמונה הם עושים" / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים ב יב

321 / 929
היום

הפרק

בֶּן־שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים יְהוֹאָ֥שׁ בְּמָלְכֽוֹ׃בִּשְׁנַת־שֶׁ֤בַע לְיֵהוּא֙ מָלַ֣ךְ יְהוֹאָ֔שׁ וְאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ צִבְיָ֖ה מִבְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃וַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כָּל־יָמָ֑יו אֲשֶׁ֣ר הוֹרָ֔הוּ יְהוֹיָדָ֖ע הַכֹּהֵֽן׃רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹאָ֜שׁ אֶל־הַכֹּהֲנִ֗ים כֹּל֩ כֶּ֨סֶף הַקֳּדָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־יוּבָ֤א בֵית־יְהוָה֙ כֶּ֣סֶף עוֹבֵ֔ר אִ֕ישׁ כֶּ֥סֶף נַפְשׁ֖וֹת עֶרְכּ֑וֹ כָּל־כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲלֶה֙ עַ֣ל לֶב־אִ֔ישׁ לְהָבִ֖יא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃יִקְח֤וּ לָהֶם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אִ֖ישׁ מֵאֵ֣ת מַכָּר֑וֹ וְהֵ֗ם יְחַזְּקוּ֙ אֶת־בֶּ֣דֶק הַבַּ֔יִת לְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֥א שָׁ֖ם בָּֽדֶק׃וַיְהִ֗י בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֧ים וְשָׁלֹ֛שׁ שָׁנָ֖ה לַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹאָ֑שׁ לֹֽא־חִזְּק֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃וַיִּקְרָא֩ הַמֶּ֨לֶךְ יְהוֹאָ֜שׁ לִיהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם מַדּ֛וּעַ אֵינְכֶ֥ם מְחַזְּקִ֖ים אֶת־בֶּ֣דֶק הַבָּ֑יִת וְעַתָּ֗ה אַל־תִּקְחוּ־כֶ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת מַכָּֽרֵיכֶ֔ם כִּֽי־לְבֶ֥דֶק הַבַּ֖יִת תִּתְּנֻֽהוּ׃וַיֵּאֹ֖תוּ הַכֹּֽהֲנִ֑ים לְבִלְתִּ֤י קְחַת־כֶּ֙סֶף֙ מֵאֵ֣ת הָעָ֔ם וּלְבִלְתִּ֥י חַזֵּ֖ק אֶת־בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃וַיִּקַּ֞ח יְהוֹיָדָ֤ע הַכֹּהֵן֙ אֲר֣וֹן אֶחָ֔ד וַיִּקֹּ֥ב חֹ֖ר בְּדַלְתּ֑וֹ וַיִּתֵּ֣ן אֹתוֹ֩ אֵ֨צֶל הַמִּזְבֵּ֜חַבימיןמִיָּמִ֗יןבְּבֽוֹא־אִישׁ֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְנָֽתְנוּ־שָׁ֤מָּה הַכֹּֽהֲנִים֙ שֹׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף אֶת־כָּל־הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית־יְהוָֽה׃וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔ם כִּֽי־רַ֥ב הַכֶּ֖סֶף בָּֽאָר֑וֹן וַיַּ֨עַל סֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וַיָּצֻ֙רוּ֙ וַיִּמְנ֔וּ אֶת־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֥א בֵית־יְהוָֽה׃וְנָתְנוּ֙ אֶת־הַכֶּ֣סֶף הַֽמְתֻכָּ֔ן עַל־ידיְדֵי֙עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ההפקדיםהַמֻּפְקָדִ֖יםבֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיּוֹצִיאֻ֜הוּ לְחָרָשֵׁ֤י הָעֵץ֙ וְלַבֹּנִ֔ים הָעֹשִׂ֖ים בֵּ֥ית יְהוָֽה׃וְלַגֹּֽדְרִים֙ וּלְחֹצְבֵ֣י הָאֶ֔בֶן וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב לְחַזֵּ֖ק אֶת־בֶּ֣דֶק בֵּית־יְהוָ֑ה וּלְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יֵצֵ֥א עַל־הַבַּ֖יִת לְחָזְקָֽה׃אַךְ֩ לֹ֨א יֵעָשֶׂ֜ה בֵּ֣ית יְהוָ֗ה סִפּ֥וֹת כֶּ֙סֶף֙ מְזַמְּר֤וֹת מִזְרָקוֹת֙ חֲצֹ֣צְר֔וֹת כָּל־כְּלִ֥י זָהָ֖ב וּכְלִי־כָ֑סֶף מִן־הַכֶּ֖סֶף הַמּוּבָ֥א בֵית־יְהוָֽה׃כִּֽי־לְעֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָ֖ה יִתְּנֻ֑הוּ וְחִזְּקוּ־ב֖וֹ אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃וְלֹ֧א יְחַשְּׁב֣וּ אֶת־הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יִתְּנ֤וּ אֶת־הַכֶּ֙סֶף֙ עַל־יָדָ֔ם לָתֵ֖ת לְעֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֑ה כִּ֥י בֶאֱמֻנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃כֶּ֤סֶף אָשָׁם֙ וְכֶ֣סֶף חַטָּא֔וֹת לֹ֥א יוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהוָ֑ה לַכֹּהֲנִ֖ים יִהְיֽוּ׃אָ֣ז יַעֲלֶ֗ה חֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיִּלָּ֥חֶם עַל־גַּ֖ת וַֽיִּלְכְּדָ֑הּ וַיָּ֤שֶׂם חֲזָאֵל֙ פָּנָ֔יו לַעֲל֖וֹת עַל־יְרוּשָׁלִָֽם׃וַיִּקַּ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה אֵ֣ת כָּל־הַקֳּדָשִׁ֡ים אֲשֶׁר־הִקְדִּ֣ישׁוּ יְהוֹשָׁפָ֣ט וִיהוֹרָם֩ וַאֲחַזְיָ֨הוּ אֲבֹתָ֜יו מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ וְאֶת־קֳדָשָׁ֔יו וְאֵ֣ת כָּל־הַזָּהָ֗ב הַנִּמְצָ֛א בְּאֹצְר֥וֹת בֵּית־יְהוָ֖ה וּבֵ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֗ח לַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם וַיַּ֖עַל מֵעַ֥ל יְרוּשָׁלִָֽם׃וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹאָ֖שׁ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃וַיָּקֻ֥מוּ עֲבָדָ֖יו וַיִּקְשְׁרֽוּ־קָ֑שֶׁר וַיַּכּוּ֙ אֶת־יוֹאָ֔שׁ בֵּ֥ית מִלֹּ֖א הַיּוֹרֵ֥ד סִלָּֽא׃וְיוֹזָבָ֣ד בֶּן־שִׁ֠מְעָת וִיהוֹזָבָ֨ד בֶּן־שֹׁמֵ֤ר ׀ עֲבָדָיו֙ הִכֻּ֣הוּ וַיָּמֹ֔ת וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲמַצְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

"כי באמונה הם עושים"

בעיון הקודם למדנו על הזיקה שבין המלך ובניין בית המקדש. בפרקנו ראינו שיואש המלך יוזם את חיזוק בדק הבית שנהרס בימי מלוך עתליה המרשעת. ר' יהודה קיל(דעת מקרא מלכים ב יא בסיכום, עמוד תר"ב) מעיר, שבנוסף לקשרים האישיים שקשרו את יואש המלך לבית המקדש, שהרי שם הוחבא וגדל על שנתו השביעית, יש כאן קשר מיוחד בין הכהן הגדול למשפחת המלוכה. יהוידע הכהן הגדול נישא ליהושבע בת המלך יורם, דודתו של המלך יואש, אשר הצילה אותו מהסוף האכזר של כל זרע המלוכה. הקשר הדו-סיטרי המצוין הזה בין המלוכה והכהונה עומד בבסיס ההסכמות וההבנות שבין המלך לכוהנים בעניין בדק הבית - נושא פרקנו.

המלבי"ם מעיר לסתירה הקיימת בין דברי יאשיהו לכוהנים כפי הנאמר בפרקנו לבין המסופר בדברי הימים. כאן נאמר:

ויאמר יהואש אל הכוהנים כל כסף הקודשים אשר יובא בית ה'... יקחו להם הכוהנים איש מאת מכרו והם יחזקו את בדק הבית.
(מלכים ב יב ה-ו)

ואילו בדברי הימים הצו רחב בהרבה:

ויהי אחרי כן היה עם לב יואש לחדש את בית ה'. ויקבוץ את הכוהנים והלוויים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית א-לוהיכם מדי שנה בשנה ואם תמהרו לדבר.
(דברי הימים ב כד ד-ה)

רש"י משווה בין שני המקורות וכותב:

מפרש בטוב במלכים א' שאמר המלך יקחו להם איש מאת מכרו.
(רש"י דברי הימים ב כד ה)

את ההשמטה מפרקנו של דבר יציאת הלוויים לאסוף כסף יסביר רש"י על פי הכלל ש"דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר". אולם המלבי"ם טוען שלפנינו שני סיפורים שונים:

כי יואש רצה לחדש את בית ה', היינו להעמידו ביופיו ובמתכונתו כמו שהיה בעת חידושו [כשנבנה, כשהיה חדש]. ולזה לא היה מספיק הנדרים ונדבות וכסף עובר, שזה היה מספיק רק לבדק הבית ולא לחידושו, וזה נזכר בדברי הימים, ושלתכלית זה ציווה שהלוויים יצאו לערי יהודה ויקבצו כסף... והיה עוד ציווי אחר לתקן בבית המקדש בדק בית רגיל, שהיה נוהג תמיד וזה נזכר במלכים.
(מלבי"ם מלכים ב יב ה-ו)

נסביר את הצעת יואש לכוהנים כאמור בפרקנו. יואש מדבר על שלושה סוגים של כפי צדקה כמפורט בפרקנו:

ויאמר יהואש אל הכוהנים כל כסף הקדשים אשר יובא בית ה' [זה הכלל, וכעת פרטיו] (א) כסף עובר, (ב) איש כסף נפשות ערכו, (ג) כל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית ה'.
(מלכים ב יב ה)

נסבירם אחד לאחד:

א. כסף עובר

תרומת מחצית השקל הנתרמת כל שנה, כנאמר: "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש"(שמות ל יג). מכסף זה נלקחו קרבנות הציבור:

התרומה מה היו עושים בה? לוקחין בה תמידין ומוספים ונסכיהם, העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וכל קורבנות הציבור.
(שקלים ד א)

הרד"ק מציין שבתקופת האופל של שלטון עתליה, התרשלו בני ישראל מלהביא את מחצית השקל:

והיה לבם ועבודתם לבעלים ולא לבית ה', ולא היו מעלים תמיד. ומפני זה הוצרך יואש להחזירם ולהעביר ולהביא משאת ה'. והטובים שבהם שבו אל ה' בכל לבם (ו)הביאו מה שהיו חייבים מהשנים שעברו.
(רד"ק מלכים ב יב ה)

ב. איש כסף נפשות ערכו

זה האומר "ערכי עלי", או שאמר "ערך פלוני עלי" שקצבה לו התורה סכום בפרשת ערכין שבויקרא(כז א-ח). ופסק הרמב"ם:

והערכים כולם והדמים הכל סתמן לבדק הבית ויפלו הכל ללשכה שהייתה במקדש מוכנת לקדשי בדק הבית.
(משנה תורה הלכות ערכין וחרמים פ"א ה"י)

ג. כל כסף אשר יעלה ל איש להביא בית ה'

הוא המתנדב לבדק הבית.
(רד"ק מלכים ב יב ה)

אם כן הוא, מה חידש יהואש? המלבי"ם כתב:

ולא חידש יואש, רק שהכוהנים יקחו אותו מאת העם והם יחזקו את בדק הבית, משיירי מעות עובר, ומן כסף ערכין, וכסף נדרים ונדבות.
(מלבי"ם מלכים ב יב ה-ו)

ופירוש זה עמום. כי עדיין קשה להבין מה רצה יהואש "להרוויח"? שהרי הפסוקים מספרים שיהואש שינה מן המקובל. לכן הביא דעת מקרא:

על ידי ההנהגה הפרוצה של עתליה ובניה נראו פרצים בבית ה'. דבר התיקון היה נחוץ ותכוף ולא סבל כל דיחוי עד שיתקבצו האמצעים לכך. לפיכך פנה יהואש אל מכרי כהונה, כלומר לכוהנים נשואי פנים מבני סיעתו של יהוידע הכוהן... ועשה עמם חוזה. הם יתחילו תיכף בתיקון מכספם הם, ומה שיתאסף יהיה על חשבון הכספים שהוציאו.
(דעת מקרא מלכים ב יא בסיכום, הערה 66 בשם ר"י רייכנר בעל מקרא ומסורה א, עמודים 121-122)

משראה יהואש שלא נערך בדק הבית במקדש, חשד בכוהנים שלא מילאו את חובתם, ועל כן תיקן שהתרומה תימסר ישירות לקופת ארון הצדקה. כמובן, הכוהנים היו נקיים, "היה נאות ביניהם שלא יקחו הכסף ולא יהיה עליהם לחזק את בדק הבית"(רלב"ג), אולם "נראה שהיו הכוהנים שומרים עד שיהיה הכסף רב בידם, ואחר יחזקו את בדק הבית, והמלך חשד אותם שהיו לוקחים הכסף לעצמם"(רד"ק).

סוף דבר הכל בא על מקומו בשלום. לקראת סיום הפרק מתוארת ההשלמה של בדק הבית בבית ה' ואת הכסף שהוצא, בצורה ישירה וברורה עד כדי כך שהגזברים לא נדרשו לתת דין וחשבון מפעולותיהם: "כי באמונה הם עושים". פסוק זה בא להדגיש שחששו-חשדו של יהואש בכוהנים היה חשד שוא.

ולענייננו למדנו שבית האמונה - חייב להיבנות באמונה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך