פסוק א:(א-ב) והנה היה יהואש בן שבע שנים במלכו וארבעים שנה מלך בירושלים, והיה שם אמו צביה מבאר שבע, והיתה אשה טובה במעשיה ואליה נטה יהואש, (ג) כי עשה הישר בעיני ה' כל ימיו, אבל הסבה היותר עצמית בצדקתו וישרו היה הרב שלמדו שהיה יהוידע הכהן, ולכן התמיד בצדקתו בעוד שהורה אותו ולמדו יהוידע הכהן, והתנה בזה אשר הורהו יהוידע הכהן, לפי שאחרי מות יהוידע עשה יהואש הרע בעיני ה' כמו שנזכר בדברי הימים. וידמה שיחזור כנוי כל ימיו ליהוידע, וכן כתוב בדברי הימים כל ימי יהוידע הכהן כי בימיו של יהוידע מפני טוב למודו היה יהואש טוב וישר, (ד) עם היות שהבמות לא סרו ותמיד היו העם מזבחים בבמות אבל לשם ה'. ולפי שראה יהואש שהיה בית ה' פרוץ (לא מפני אורך הזמן אשר נבנה, כי מעת שבנאו שלמה עד שבדקו יואש היו קנ"ה שנה, כמו שנזכר בסדר עולם, (פרק י"ח) כי אם לרוע המלכים שהיו לפניו ולרשעת עתליה ובניה) (ה) דבר עם הכהנים שיאספו כל כסף הקדשים בכלל, והכריז על השקלים שיביאו אותם, כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים ב' כ"ד ט') ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא בית ה' משאת משה עבד האלקים וגומר, ומשאת משה הוא כסף השקלים שצוה עליו בפרשת כי תשא, (שמות ל' י"ב) ולהיות המצוה באותה פרשה נקראת משאת. ושלשה כספים זכר הנה, האחת כסף עובר, והוא מחצית השקל, כמו שאמר (שם שם י"ג) זה יתנו כל העובר על הפקודים, והשני איש כסף נפשות ערכו, והם הערכים כאדם האומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי, והג' כל כסף אשר יעלה על לב איש, והם הנדרים והנדבות ומכללם ההקדשות.
פסוק ו:וצוה שכל זה יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו ומיודעו, והם יתחייבו לחזק את בדק הבית לכל דבר אשר ימצא שם בדק, רצה לומר שיצטרך אליו בדק ותקון. ומה ששאלתי אם כל כסף השקלים ושאר המתנות היו לבדק הבית, מאין היו להם התמידים שהיו לוקחים אותם בכל שנה מתרומת השקלים, כתב ה"ר דוד קמחי שהשנים אשר מלכה עתליהו נתרשלו בני יהודה מתת השקלים והתרומות בבית ה' היו עובדים הבעלים ולא לבית ה', וכאשר יהואש העביר קול בכל יהודה וירושלם להביא משאת ה', הירא את דבר ה' הביאו שמה מה שהיו מחוייבים מהשנים שעברו, וממנו לקחו אותה שנה לעשות התמידים. ולי נראה שלא ייחדו לבנין ולבדק הבית כי אם הכסף המובא, וכאשר ידעו ישראל שזה כלו היה מוקצה לחזק את בדק הבית, היו מנדבים כבשים בני שנה להקריב תמידיהם, או היו נותנים מעות לשיקנו אותם, באופן שהיו נקרבים התמידים והיו משל צבור, כי המנדב היה נותן אותו בעד הצבור, כי בהיותם יודעים צורך הכסף היו מנדבים נדבות יספיקו להקרבת התמידים, והותרה בזה השאלה השניה:
פסוק ז:ויהי בשנת עשרים וגומר. ספר הכתוב שיהואש המלך ראה שעברו שנים רבות אחרי שהסכים עם הכהנים שיקחו כסף הקדשים לעצמם ושהם יחזקו את בדק הבית, שלא היו מחזקים דבר והיו לוקחים הכסף, (ח) לכן האשימם מדוע אינכם מחזקים את בדק הבית, ונראה שהכהנים היו שומרים הכסף בידיהם עד שיהיה רב מספיק לכל הבנין, כדי שאחרי כן יעשו אותו כראוי, והמלך חשד אותם שהיו לוקחים הכסף לעצמם, ולכן אמר אל תקחו כסף מאת מכריכם, אלא שמיד שיבוא לידיהם יתנו אותו לבדק הבית.
פסוק ט:ויאותו הכהנים ויישר בעיניהם לבלתי קחת הכסף מאת מכריהם, כדי שלא יהיו הם מחוייבים לחזק את בדק הבית, (י) ולהסיר הספק לקח הכהן הגדול ארון אחד ונתנו במבוא הבית מצד הימין ויקב חור בדלתו, באופן שהכהנים שומרי הסף והם שומרי כלי המקדש כלם ישליכו שם הכסף המובא בית השם מדרך אותו החור ולא יוכלו להוציא ממנו דבר בזולת פתיחת פי הארון, (יא) וכאשר היו רואים הכהנים שהיה כסף רב בארון, היה עולה סופר המלך והכהן הגדול והיו מונים הכסף ומשימים אותו בצרורות ושקים, כל צרור ושק במספר ידוע, ומשיבים הארון למקומו כמו שנזכר בד"ה (דה"ב כ"ד י"א), (יב) והיו נותנים הכסף המתוכן, ר"ל הנמנה, שהוא מגזרת (שמות ה' ה') מתכונת הלבנים, ע"י הממונים על עושי המלאכה לבית ה', והם יוציאו אותו לחרשי העץ, והם האומנים שהיו כורתים העצים בתמונה אשר ירצו, ולבונים בנין האבנים העושים בהיכל ובדביר לבית השם, (יג) ולגודרים, והם עושים הקירות והגדר לחצר הגדולה והעזרה, ולחוצבי האבן, שהם אשר היו חוצבים האבנים במחצב, ואף על פי שהיו שוכרים חרשי עץ וחוצבי אבן, הנה היו צריכים עוד לקנות עצי ברותים ואבנים נחצבים, וזהו ולקנות עצים ואבני מחצב:
פסוק יד:והודיע הכתוב שמהכסף הזה שהיו נותנים בארון לא יעשו בבית ה' ספות כסף, שהם הכלים המיוחדים לקבל הדם או יין הנסכים ומה שידמה להם, מזמרות, שהם כלי זמר, ומזרקות, שהם הכלים אשר ישתמשו בהם לקבול, הנקראים בלע"ז באצ"ינש, וחצוצרות, שהיו במקדש של כסף, וכל שאר כלי כסף וכלי זהב שהיו בבית השם לא עשו אותם מזה הכסף שהיו נותנים בארון, (טו) לפי שלבדק הבית בלבד היו נותנים אותו לחזק את בית ה'. ואמנם הכלים האלה ממה נעשו, נראה לי שהמלך והשרים התנדבו אותם, אמנם בדברי הימים כתוב (דברי הימים ב' כ"ד י"ד) ויעשהו כלים לבית השם כלי שרת. וחכמינו ז"ל הקשו (כתובות פי"ג דף ק"ו ע"ב) אלו הפסוקים מפה ומפה, ותרצו כאן שגבו והותירו, כאן שגבו ולא הותירו, ר"ל שמה שנאמר כאן אך לא יעשה בית ה' ספות כסף וגו', היה בתחלת הבנין, לפי שהיו נותנים הכל למלאכת הבנין, כמו שאמר כי לעושי המלאכה יתנוהו, ומה שנאמר שם, הוא שאחרי שהשלימו הבנין מאשר נותר מהכסף עשו הכלים ההם, וזה שנאמר שם ובכלותם הביאו לפני המלך ויהודע וגו', כי לא עשו זה בתחלה כי אם אחרי כלות המלאכה, והותרה בזה השאלה השלישית:
פסוק טז:ואמר שלא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, רצה לומר שלא היו עושים עמהם חשבון לדעת אם נתנו כל הכסף הניתן או היה הנשאר בידם ממנו, כי הם היו עושים אומנותם באמונה ולא היו חושדים את הכשרים, כי כאשר מנו אותם ידעו כי היו אנשי אמונה, ולכן לא היה צריך לחשוב ולעשות עמהם חשבונות כי אם להסמך על מעשיהם הטובים.
פסוק יז:ולפי שאמר למעלה שכל הכסף המובא בית ה' היה לבנין הזה, הודיענו הכתוב שכסף אשם וכסף חטאות, והם כמו שפירשו חז"ל (תמורה סוף פ"ד) המפריש מעות לחטאו או לאשמו, וקנו הבהמות לחטאת ולאשם והותיר מן המעות, הנה אותו המותר לא היה מיוחד לבנין בית השם ולא היו נותנים אותו בארון, אבל היה לכהנים והם לוקחים ממנו עולות, והיה הבשר כלו כליל להשם והעור לכהנים:
פסוק יח:אז יעלה חזאל וגומר. בדברי הימים כתוב (דברי הימים ב' כ"ד ט"ו וכו') שמת יהוידע הכהן בן מאה ושלשים שנה ויקברוהו בעיר דוד עם המלכים כי עשה טובה בישראל ועם האלקים וביתו, ושאחרי מותו יואש המלך שמע אל שרי יהודה ויעזבו את בית השם אלקי אבותיהם ויעבדו את האשרים ואת העצבים ויהי קצף על יהודה וירושלם באשמתם זאת, וששלח השם יתברך בהם נביאים להשיבם אל ה' ויעידו בם ולא האזינו, ורוח לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלקים למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את השם ויעזוב אתכם, ויקשרו עליו וירגמוהו אבן במצות המלך בחצר בית ה', ולא זכר יהואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו ויהרוג את בנו ובמותו אמר ירא ה' וידרוש. וספר שם שאחרי שעשו בני יהודה והמלך יהואש את הדבר הרע הזה, לתקופת השנה עלה חיל ארם על יהודה וירושלם וישחיתו את כל שרי העם וכל שללם שלחו דמשק, כי אנשי מצער היו חיל ארם הבאים שמה וה' נתן בידם חיל לרוב מאד מבני יהודה כי עזבו את ה' אלקיהם, ואת יהואש עשו שפטים ועזבו אותו בחליים רבים וגומר. ומה שנאמר בכאן מהמלחמה הזאת אשר עלה חזאל לעשות ביהודה לא תסכים עם מה שכתוב שם בדברי הימים, ולכן נראה לי ששתי מלחמות היו, וכאן בספר מלכים זכר הראשונה, וזהו אמרו אז יעלה חזאל, רצה לומר אז כשעשו הרע בעיני ה' עלה חזאל על גת וילכדה, שהיא היתה למלכי יהודה כי דוד לקחה מיד פלשתים, וישם חזאל את פניו לעלות על ירושלם למלחמה, (יט) ויהואש ביראתו ממנו לקח את כל הקדשים אשר הקדישו אבותיו ואשר הקדיש הוא עצמו ואת כל הזהב הנמצא בית ה' וישלחם אל חזאל ויעל מעליו, ולתקופת השנה מהמלחמה הזאת הרגו את זכריה בחצר בית ה' במצות המלך, והיתה אחריו המלחמה השנית שנזכר בדברי הימים, ונראה שבמלחמה השנית שנזכר שמה לא עלה חזאל אבל חילו עלה על ירושלם והיו מתי מספר ונפלו בני יהודה לפניהם, ואז השחיתו כל שרי העם וכל שללם שלחו אל המלך דמשק, ואז הכו את יהואש במלחמה ונשאר עם חלאים רעים ונאמנים, (כא) ויתקשרו עליו עבדיו ויכוהו במקום אחד שהיה נקרא בית מלוא, שהוא בדרך היורד סלא, שהוא מקום אחר. והנה בדברי הימים כתוב ויהרגוהו על מטתו, והוא סתירה למה שאמר בכאן שהרגו אותו בדרך, אבל אמתת הענין הוא שהארמיים הכו אותו והיה שוכב על מטתו מהמכות ההם, והיתה שכיבתו במטה במקום אחד שנקרא בית מלוא, ולפי שהיה שם בית מלוא אחר זולת זה, רשם הכתוב שהיה בית מלוא זה הוא היורד אל סילא, ושם היה מושכב על מטתו אשר הרגוהו עליה, והותרו בזה השאלות רביעית וחמשית:
פסוק כב:ונזכר כאן שנקבר עם אבותיו בעיר דוד, ובדברי הימים כתוב ולא קברוהו בקברות המלכים, לפי שעיר דוד היא ציון ושם היו נקברים המלכים כלם, אבל המלך דוד ושלמה בנו נקברו במערה אחת שנקראה קבורת המלכים, ולא נקבר יהואש שמה כי לא נתכבד במותו כמו שהיה בחייו, אולי כי מאת העם היה שלא כבדוהו לפי שראו שבשלו היה הרעה אליהם. ואמנם למה נהרג המלך יהואש ע"י עבדיו ולא ירד אל אבותיו בשלום, ולמה לא עשו לו כבוד במותו, הנה זה עם היות שלא נכשל בעבודה זרה, שהוא תמיד נטה אחרי ה', הנה נכשל בעוון רציחת זכריהו הנביא אשר נהרג בחצר בית ה' במצותו, ולא זכר החסד שעשה עמו יהוידע הכהן אביו, ולפי שהוא אמר במותו ירא העם וידרוש, דרש את דמו ממנו שצוה על הכאתו, ואח"כ דרש אותו מיד בני יהודה, כשבא (גטין נ"ז ע"ב) שר הטבחים אל בית ה' ויהרוג את הכהנים, והיה דם זכריה הולך וסוער ורותח למעלה כים נגרש עד אשר שר הטבחים צוה לשחוט עליו דמים רבים ודם כהני ה' עד בלי די, ומיתתו היתה אחת מהסיבות שהביאו לחרבן בית קדשנו ותפארתנו כמו שיבא אחרי זה, ולכן נאמר בדברי הימים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן, כי עבדיו קנאו קנאה גדולה על זה, ואולי ראו שבאותו עון היה לשמצה בקמיהם ולכן הרגוהו, לא לקחת את מלכותו כי הנה מיד המליכו תחתיו אמציה בנו, כי אם לנקום נקמת זכריה והמתים בעונו במלחמת בני ארם כמו שנזכר, ועל כיוצא בזה אמרה תורה (במדבר ל"ה ל"ב) ולארץ לא יכופר בדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, ועל זה היה מקונן ירמיהו (איכה ב' כ') אם יהרג במקדש השם כהן ונביא, שהוא זכריה שהיה כהן והיה נביא להשם. והנה כתב שמות עבדיו שהרגו את יהואש ושמות אמותיהם, כי אמרו שמעת ושומר, הם שמות אמותיהם, וכן נאמר בדברי הימים בן שמעת העמונית ובן שמרית המואבית, ואמרו בדרש (רש"י מביאו מספרי) למה פירש שם אמותם? ללמדך שנפרע בו הקב"ה על ידי אנשים כיוצא בו, אמר יבא עמוני ומואבי כפויי טובה שכפו בטובתן של אברהם אבינו שעשה ללוט שנלחם עם המלכים להצילו, והם שכרו את בלעם לקלל בניו, ויפרעו מיואש שכפה בטובתו של יהוידע הכהן והרג זכרי' בנו. העירו בדבריה' אלה שהית' מיתת יהואש על ידי עבדיו מדה כנגד מדה. ואני אעיר על צדדי המדה. יהואש חלל את בית ה' וצוה להרוג את זכריה כהן ונביא בבית האלקים, ועבדיו גם כן חללו בית מלכותו ובחדר משכבו הרגו אותו. יהואש הטיל מעצמו עול מלכות שמים, ועבדיו הטילו מעצמם עול מלכותו. יהואש לא זכר החסד שעשה עמו יהוידע והרג בנו, ועבדיו לא זכרו החסד אשר עשה עמהם מלכם והרגוהו. יהואש לא חשש להיותו כהן בן נביא, ועבדיו לא חששו שהיה יואש מלך בן מלך. הנה אם כן היתה מיתת יהואש נענש על חטאיו במיתת זכריה כהן ונביא. ואמנם למה לא זכר הנביא ירמיה כאן בספר מלכים חטאת יהואש ועבדו ע"ז בסוף ימיו והריגת זכריה הנביא בבית ה' והעונש אשר נענש המלך ובני יהודה עליו מיד על ידי הארמים כמו שנזכר בדברי הימים, הוא באמת דבר מתמיה מאד, כי ראוי היה הספור הזה להיות בכתובים על ספר בתוך עניני המלכים ומעשיהם, אבל אני כבר כתבתי בהקדמת זה הספר (דף ק"ץ ע"ב וע"ג), שלא היה כוונת הנביא לספר כל ספורי המלכים מהצלחותיהם או צרותיהם בכלל, כי כבר היה זה בספרי דברי הימים, אבל כוון לבד להגיד הסתעפות המלכים והמשכותם זה מזה ושנות מלכותם כדי לעמוד מהם על ימות עולם שנות דור ודור, ולהיות זאת כוונתו העצמית, נסתפק בזכרון ראשי דברים מספורי המלכים ואת היתר ימצא כתוב בספריהם, והנה ביהואש אמר ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע, ובזה העיר על שאחרי מות יהוידע לא עשה הישר בעיני ה' ויעבוד את הבעלים, אמר גם כן אז יעלה חזאל אל מלך ארם וגומר, ובזה העיר על המלחמות, ולפי שקצר בספוריו אמר ויתר דברי יהואש וכל אשר עשה הלא הם כתובים וגומר. והנה עזרא ראה שארכו הימים ואבדו הספרים, וכדי שלא ישתכחו הדברים כתב הדברים הרשומים אשר ראה אותם הכרחיים להבנת מה שכתב הנביא כאן בספר מלכים, וכאלו ספר דברי הימים אשר עשה עזרא הוא פירוש וביאור עניני ספר מלכים. והכלל היוצא מכל הספור הזה הוא, שה"י מדד עם יואש מדה כנגד מדה, וכבר הודיענו הכתוב שמחסדי השם יתברך הוא היותו מודד מדה כנגד מדה, כדי שבני אדם יכירו וידעו היותו משגיח בעולם וכמאמר המשורר (תלים ס"ב י"ג) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו: