המלך יהואש ובדק הבית
בפרקנו מסופר על דאגתו של המלך יהואש לחיזוק בדק הבית במקדש באמצעות השקלים שנאספו מהעם. בתחילה היה ההסכם ש"כסף הקודשים אשר יובא בית ה'... יקחו להם הכהנים... והם יחזקו את בדק הבית", אבל הכהנים פשעו והמלך יהואש קרא ליהוידע הכהן ולכהנים "ויאמר אליהם מדוע אינכם מחזקים את בדק הבית? ועתה אל תקחו כסף מאת מכריכם כי לבדק הבית תתנהו"(מלכים ב יב ח).
בפרק המקביל בדברי הימים, ישנו תיאור של צו מלכותי נרחב יותר: "ויהי אחרי כן היה עם לב יואש לחדש את בית ה'. ויקבוץ את הכהנים והלויים ויאמר להם, צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף, לחזק את בית א-לוהיכם מדי שנה בשנה ואתם תמהרו לדבר"(דברי הימים ב כד ד-ה). בעיו ןזה ננסה לברר מה הניע את המלך יהואש לחדש את בית ה', מאיזה תוקף ובאיזו סמכות הוא עושה כן ואם מוטלת על המלך מצוה, חובה או רשות "לחדש את בית ה'".
בפרשת המלך המפורטת במשנה תורה(דברים יז יד-כ) שבה נמנו מצוות המלך, לא מופיעה המצווה של בניין בית ה', ולא נזכרת אחריותו של המלך לחיזוק בדק הבית. יתרה מזו, בכמה מקומות מצאנו דברים מפורשים נגד עירוב התחומין בין המלוכה לכהונה. ידועים דברי הרמב"ן על הפסוק: "לא יסור שבט מיהודה"(בראשית מט י):
וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה', ...וראיתי בירושלמי במסכת הוריו תאין מושחין מלכים כהנים... אמר ר' חייא ברבי אבא 'למען יאריך ימים על ממלכתו', מה כתיב בתריה(=אחריו)? - לא יהיה לכהנים הלויים.
(רמב"ן בראשית מט י)
על הפרדת הרשויות שבין הכהונה והמלוכה נוכל ללמוד ממקורות נוספים: "ויעש להם בתים"(שמות א כא), "בתי כהונה ולוייה ובתי מלוכה... כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות מִמִּרְיָם"(רש"י שמות א כא; סוטה יא:). וכן מדברי הנביא "ושנים זיתים עליה אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה... אלה שני בני היצהר"(זכריה ד ג,יד), "שההשפעה הניסית שירדה מאת ה'... יהיה על ידי בני היצהר בזכות המלך והכהן הגדול, שהמלך יחזיק במעוז המצוות שבין אדם לחבירו שהוא משפט וחסד, והכהן הגדול יחזיק במעוז התורה והעבודה מצוות שבין אדם למקום..."(מלבי"ם).
מקורות אלו מראים שהכהונה ומלוכה עומדים זה מול זה כשני כוחות המשלימים אחד את השני, אבל אין זהות ביניהם.
למרות האמור לעיל שאין זיקה בין מלך לעבודת המקדש, מבינה הגמרא שיש זיקה בין מלך לבניין המקדש:
תניא רבי יוסי אומר, שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: (א) להעמיד להם מלך (ב) ולהכרית זרעו של עמלק (ג) ולבנות להם את בית הבחירה.
(סנהדרין כ:)
רש"י מסביר את הקשר בין המצוות: "דבכולהו כתיב ירושה וישיבה", אבל מהמשך הגמרא משמע שהן מותנות זו בזו, ויש סדר קדימויות ביניהן:
להעמיד להם מלך תחילה [לפני מלחמת עמלק]... להכרית זרעו של עמלק תחילה [לפני בניין בית המקדש].
(סנהדרין כ:)
משמע שכל אחת מהמצוות מותנית בקודמתה. המלכת מלך נודה להכרית את זרעו של עמלק, ורק כשכסא ה' שלם, יש מקום לבנות את בית המקדש(וכן פסק הרמב"ם בהלכה הראשונה בהלכות מלכים).
וכתב הבן איש ח"י:
והנה מקום המקדש לא נאמר לנביא בפירוש והיו צריכים לידע מקומו מן הכתובים. וכאשר באו שמואל ובית דינו וכל הסנהדרין וחכמי הדור ועשו אסיפה גדולה... נתעלם מהן הדבר ולא היו יכולים לכוון עד שבא דוד... לכן יש לומר כיוון שבאמת נתעלם דבר זה מהם והשיגו דוד עליו השלום לבדו, נעשה מזה הכרח גדול לומר שהמלוכה הנצמדת ם בניין בית המקדש היא ראויה לדוד... מאחר ששימת מלך ובניין בית המקדש תלויים זה בזה ונצטוו בהם ביחד.
(בן יהוידע סנהדרין כ:)
כהוכחה לכך שהמלכת מלך ומחיית עמלק קודמים לבניין הבית מצטטים גם הגמרא וגם הרמב"ם את הנאמר בדוד:
ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו, ויאמר המלך אל נתן הנביא, ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון הא-לוהים יושב בתוך היריעה
(שמואל ב ז א-ב)
המקרא מספר בהרחבה על רצונו של דוד לבנות את בית המקדש. כאשר ה' לא נענה לבקשתו, "כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת"(דברי הימים א כח ג), הוא אינו מוותר על המצווה שמלך חייב לדאוג לבניין הבית. דוד קונה את מקום המקדש(שמואל ב כד כד), מכין את התכניות לבניין הבית(דברי הימים א כח יא), ומגייס את הכסף הדרוש לשם כך(דברי הימים א כט ב-ט); ולכן נאמר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". שלמה עצמו בנה את בית המקדש כמפורט בספר מלכים ובספר דברי הימים. גם מלכים אחרים נטלו על עצמם את חיזוק בית המקדש, ביניהם חזקיהו(דברי הימים ב כט ג) ויאשיהו(מלכים ב כב).
דאגתו של יהואש המלך חזק את בדק הבית נובעת אפוא מהחובה הכללית המוטלת על כל מלך לדאוג לבניין בית המקדש ולחזק בדקו. בתקופתו של יהואש היו עוד שתי סיבות אישיות שהאיצו את הצורך בבדק הבית:
א. המלכה שמלכה לפניו, סבתו עתליה, עליה הכתוב מעיד: "כי עתליהו המרשעת בניה פרצו את בית הא-לוהים"(דברי הימים ב כד ז). החורבן היה כנראה גדול, "לפיכך היה צריך חיזוק, כי לולא זה הה עדיין קיים הבניין, כי מיום שנבנה הבית עד שבדקו יואש [כך במקור] לא היה אלא (רק) מאה וחמישים שנה, ובניין חזק כאותו הבניין היה עומד יותר יותר, לולא שפרצונו עתליה ובניה..."(רד"ק מלכים ב יב ה). יהאש מתקן איפוא את חטאי סבתו המרשעת, ואת הנזקים שגרמה לבית ה'.
ב. הסיבה השנייה היא יחסו המיוחד של יהואש לבית המקדש. שכן בית המקדש שימש לו ביתו הפרטי משחר ינקוותו. המקרא מספר שכאשר סבתו עתליה הרגה את כל זרע המלוכה: "ותקח יהושבע בת המלך יורם, אחות אחזיהו, את יואש בן אחזיה ותגנוב אותו מתוך בני המלך המומתים, אותו ואת מניקתו בחדר המטות ויסתירו אותו מפני עתליהו ולא הומת"(מלכים ב יא ב). היכן שכן חדר המיטות? מסביר המדרש:
כתיב "אף ערשנו רעננה"(שיר השירים א טז) - זה בית המקדש. היינו מה דאמר "ואת מניקתו בחדר המיטות"... ר' אליעזר אמר בתאים, ור' שמואל בר נחמן אמר בעליות. ולא פליגי(=חלוקים). מאן דאמר(מי שאמר) בתאים - בימות הגשמים. ומאן דאמר(=ומי שאמר) בעליות - בימות החמה.
(שיר השירים רבה א סו)
ורש"י בפרק הקודם פירש:
בחדר המיטות - בעליית בית קודשי הקדשים... עליו מר דוד "כי יצפנני בסעה... יסתירנו בסתר אהלו". וקורא אותו "חדר מיטות" על שם "בין שדי ילין".
(רש"י מלכים ב יא ב)
אין פלא שמי שצעד צעדים ראשונים בתאי המקדש ובעליותיו, ושיחק שם משחקי ילדות, וכאב את חורבנו הפנימי - מקבל על עצמו לתקן את בית המקדש ולחזק את בדק הבית.
וגם בעתיד יבנה המלך את המקדש:
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש.
(משנה תורה הלכות מלכים פי"א ה"א)