פסוק א:ואלישע, הנה ה' אמר לאליהו לך ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, ואת אלישע משח לפני הסתלקותו, ויען שהגזרה שנגזרה על אחאב האריך ה' אפו להביאה בימי בנו, ציוה אל אלישע שיעשה זה כנ"ל (י"ט ט"ו), על זה אמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, שימסר שני הדברים האלה אליו, שהגם שהוא פורעניות רצה לנקום נקמת דמי הנביאים ועבדי ה', ואחר שספר בסימן הקודם שמשח את חזאל על ארם, ספר ששלח אחד מבני הנביאים והוא יונה בן אמתי לקבלת חכמינו זכרונם לברכה, למשוח את יהוא, וגם כי היה הזמן הזה נכון לזה באשר כל ישראל היו שומרים ברמות גלעד והמלך חולה ביזרעאל באין עוזר וסומך לא מן העם ולא מעצמו כי חולה הוא, ואם יתועדו השרים עם יהוא בקשר המרד בנקל יקימו מזימות לבבם, ולכן צוה שיחגור מתניו לרוץ מהרה:
פסוק ב:ובאת שמה רצה לומר אם תלך במרוצה תמצא שם יהוא בן נמשי עם שאר השרים, גם יל"פ שיען שהנביא לא הכיר את יהוא צוהו שבבואו יראה את יהוא בעיר, כדי שיכירו, ואחר כך יבא בעת שישב בין אחיו ויקים אותו מתוכם, ואז תביא אותו חדר בחדר בל יודע להעם שעל ידי כן יודע למלך, וצוה שימשחהו בשמן אפרסמון (מעין המשיחה בשמן המשחה שלא נתיחדה רק למלכי בית דוד) והיה זה לקיימו ולפרסמו למלך מפני המחלוקת, וצוה שינוס תיכף ולא ימתין שם:
פסוק ד:השאלות: למה כפל הנער הנער הנביא:
פסוק ד:וילך הנער הנער הנביא רצה לומר כי אלישע לא אמר לו רק שיאמר משחתיך למלך על ישראל והוא הוסיף דברים, מצד שהיה נביא בעצמו וידע מנבואת אליהו וגם השיג יתר הדברים בנבואה וזה שכתוב שהלך מצד שהוא הנער הנביא שהוא נביא בעצמו:
פסוק ה:אל מי מכלנו רצה לומר כי מ"ש דבר לי אליך י"ל שלא היה מקפיד על יהוא ביחוד רק רצה לדבר אל אחד מהם יהיה מי שיהיה ושפגש במקרה אל יהוא, והשיב אליך השר דוקא אליך ביחוד:
פסוק ו:השאלות: למה הוסיף שם אלהי ישראל ומלות על עם ה' שלא אמר אלישע? וכן יתר הדברים שדבר מעצמו:
פסוק ו:כה אמר ה' אלהי ישראל, הוסיף שם אלהי ישראל שלא א"ל אלישע וכן הוסיף על עם ה' רצה לומר שתמשח על עם ה' יראי ה' ושומרי מצותיו, והמושח אותך הוא אלהי ישראל שנקרא כן בשעה שהם צדיקים ומקיימים תורתו, רצה לומר שתפר עבודת הבעל ותעבדו את ה' עם עמו ויראיו:
פסוק ז:והכית ובזה צוה לו, א. שיכה בית אחאב שהם עובדי הבעל ושינקום מאיזבל דמי עבדי ה':
פסוק ח:ונגד מ"ש והכית את בית אחאב מפרש בפרט שיאבד כל בית אחאב, ב. והכרתי רצה לומר שישמיד את בניו ומיודעיו:
פסוק ט:ג. ונתתי שלא יקום ממנו יורש עצר כמו שנשמד בית ירבעם ובעשא:
פסוק יב:השאלות: מהו כזאת וכזאת? מה הוסיף בדבריו:
פסוק יב:כזאת וכזאת רצה לומר שחוץ מזה ספר מה שצוה להכות כל בית אחאב, ועל זה אמר כזאת וכזאת, ועקר מה שא"ל שמשחו למלך אל ישראל:
פסוק יג:וימהרו והנה היה מהשגחת ה' שכולם שמעו לדבר הנביא והמליכו אותו, הגם שקראו אותו תחלה בשם משוגע היה הערת אלהים בלבם להסכים על הדבר:
פסוק יד:(יד-טו) השאלות: למה ספר שנית שיורם מתרפא ביזרעאל שכבר אמר זה בס"ס הקודם? ואמר שלשית בפט"ז כי יורם שוכב שמה, שכ"ז דברי מותר? וכן מ"ש שאחזיה ירד לראות את יורם כבר אמר בס"ס הקודם: (יד-טו) ויתקשר, רצה לומר והזמן היה מוכשר מאד לזה כי כל ישראל היו מקובצים ברמות גלעד מפני חזאל וטרודים במלחמה, והמלך היה חולה ולא היה נמצא בין החיל רק מתרפא ביזרעאל נפרד מכל בני חילו, ולכן בקש יהוא שלא יצא פליט מן העיר שאם יודע להמלך יברח משם ובתוך כך ישיג עזרה מבני חילו, ובהיות יהוא בטוח שלא יודע להמלך ושישיגהו ביזרעאל:
פסוק טז:(טז-כא) השאלות: למה בראשון אמר וילך לקראתו ובשני אמר ויבא אליהם? בראשון אמר בא עד הם ובשני אמר בא עד אליהם:
פסוק טז:רכב לשם ומפרש כי ידע ששם ימצא את יורם וגם את אחזיה ושם יהרגם בקל בהיותם נפרדים מן העם:
פסוק יט:ויבא אליהם הראשון הלך לקראתם מרחוק ירא מגשת, והשני שידע שאין סכנה לו כי לא עשו רע להראשון בא אליהם, ולכן בראשון אמר בא עד הם ובשני אמר בא עד אליהם:
פסוק כא:ויצא יהורם וכו' ויצאו לקראת יהוא רצה לומר שיצאו כדי שלא יהיו בעיר כי כבר נפל ספק בלבם והתיראו מלהיות בעיר, ולכן כתיב ויצאו ויצאו שבצד אחד יצאו לקראת יהוא לראות מרחוק מה ענינו, ומצד אחר יצאו שלא יהיו בעיר ושאם יראו שהוא קשר יברחו משם על סוס ורכב:
פסוק כב:ויהי כראות רצה לומר תיכף כשראהו מרחוק, כי נשמר מלהתקרב אליו כנזכר וכפי המבואר יורם התקרב יותר עד שיעור שראה את יהוא ושמע קולו מרחוק, ואחזיה עמד רחוק מיהורם וכשהפך יורם צעק אל אחזיה שינוס כי יש מרמה וקשר:
פסוק כד:ויהוא קדם והכריעו בקשתו, וזה היה רחוק ממקום יהוא שהיה בחלקת נבות:
פסוק כה:השאלות: למה אמר ב"פ שא השליכהו בחלקה:
פסוק כה:שא השלכהו כי מקום שהומת שם היה רחוק מחלקת נבות, וצוה שהשליש ישאהו וישליכהו שם, ובאר לו כי עליו הוטל זה, כי הם שניהם רכבו צמדים אחר אחאב בעת שנבא עליו אליהו את המשא הזה, והיה זה בהשגחה שהם שניהם שהם עדים על הנבואה הזאת ימלאו דבר ה' וידם תבצענה, ולכן אני הייתי ההורג אותו, ועליך מוטל לישא את פגרו אל החלקה הזאת באופן שהחץ שירה עליו הלך מחלקת נביא ששם עמד יהוא, ובדקר יביא פגרו שנפל מרחוק אל החלקה הזאת להיות מאכל לכלבים שמה:
פסוק כו:אם לא זה היה המשא, מלת אם לא הוא לשון שבועה (כמו, אם לא בתים רבים לשמה יהיו), שהיה גז"ד בשבועה שתתקיים בהכרח, וה' נשבע לשלם לו בחלקה הזאת, במקום הרשע שמה המשפט ולכן שא השליכהו בחלקה כדבר ה':
פסוק כז:השאלות: וימת שם זה סותר להנאמר בדברי הימים שמת בשומרון:
פסוק כז:וינס מגדו וימת שם ובדברי הימים אומר שלכדוהו והוא מתחבא בשומרון ויביאהו אל יהוא וימיתהו, ומבואר בדברי הימים שמת אחר שמתו אחי אחזיה שזה היה בעת שבא יהוא לשומרון, וי"ל שהיה מתחבא בשומרון ואחר שבא יהוא לשומרון יצא לברוח למגידו וילכדהו במגידו ויביאהו אל יהוא וימיתהו, ושני המעשים אמת והשלים עזרא מה שקצר בספר מלכים:
פסוק כט:השאלות: סותר להנאמר למעלה (ח' כ"ה) בשנת שתים עשרה:
פסוק כט:ובשנת אחת עשרה ולמעלה (ח' כ"ה) אמר בשנת שתים עשרה, כי יורם אביו חלה שנה אחת והמלך בחיי אביו וזה בשנת י"א ליורם, ואחר מות אביו המלך שנית וזה בשנת י"ב ליורם, וספר זה פה להודיע שמלכותו לא היה ברצון כולם כמ"ש בדברי הימים וימליכו יושבי ירושלים את אחזיה כי שאר בני יהודה לא היה דעתם נוחה ממנו, רק שהמלך בחיי אביו ובחרו אותו ברצון אביו, וע"כ לא באו חילו (שעמדו ברמות גלעד) לריב ריב מלכם ולהצילו:
פסוק ל:ותשם בפוך היא חשבה שתמצא חן בין שרי החיל, ושימצא מי מהם שיחזיק בידה נגד העבד המורד באדוניו, ולכן אמרה זמרי הרג אדוניו להזכיר כי זמרי נהרג ולא אבו ישראל להמליך את המורד והורג אדוניו:
פסוק לה:ולא מצאו בה כי אם הגלגולת הנה היעוד היה שיאכלו אותה הכלבים בחלק יזרעאל, דהיינו בחלקת השדה ששם הומת נבות, והיא הומתה בעיר רחוק מן החלקה, והכלבים לקחו את גויתה ונשאוה לחלקת נבות ושם אכלוה, ולא מצאו במקום שהומתה רק הגלגולת וכפות ידים ורגלים, והשיעור שמטמא באהל הוא רוב בנינו או רוב מנינו (כמ"ש בפ"ב דאהלות) ורוב בנין דהיינו השדרה והשוקים והירכים נלקח משם, רוב מנין העצמות שהם כפות הידים והרגלים והגלגולת שהם קכ"ח עצמות נשארו ונקברו, ועל זה אמר:
פסוק לו:דבר ה' הוא שמה שלקחוה הכלבים לחלקת נבות מפני שה' דבר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים:
פסוק לז:והיתה רצה לומר ומה שלקחו את הגוף והשאירו הגלגולת וכפות הידים, מפני שאמר שתהיה נבלת איזבל כדומן שמשליכים אותו אל פני השדה, וכן גררוה לשדה נבות, אשר לא יאמרו זאת איזבל ולכן נכרת הראש ופרצוף פנים בל יוכר כלל שהיא איזבל: