לפרק ט'
כאשר אמר אליהו לקב"ה "עזבו בריתך בני ישראל", אמר לו הקב"ה למשוח את יהוא למלך על ישראל(מלכים א יט יד טז). לאחר שנכנע אחאב מלפני ה' לאחר מות נבות, החליט הקב"ה להביא את הרעה על ביתו לאחר מותו ולא בחייו, לכן לא נמשח יהוא על ידי אליהו, ותלמידו אלישע הוא אשר עמד לבצע את המשימה שהוטלה מתחילה על אליהו. תפקידו של יהוא הוא להשמיד את בית אחאב ולא להשאיר שריד ופליט מכל משפחתו הענפה ובניו הרבים. מובן מאליו שיהוא לא היה יכול לבצע משימה קשה זו, ללא קבלת סמכות ממלכתית וללא שיתוף פעולה מצד השרים הבכירים. את משיחתו של יהוא עשה יונה הנביא, תלמיד אלישע, כפי כנראה להלן.
הזדמנות למשיחת יהוא
כאשר יהורם בן אחאב שכב חולה ביזרעאל, בהיותו מחלים מן הפציעה שנפצע על ידי מלך ארם, ובזמן שישראל שמרו ברמות גלעד פן יתקיפו הארמים את המקום, מבין אלישע שעתה נוצרו תנאים טבעיים למשיחת יהוא וחיסול בית אחאב. אלישע צוה את יונה הנביא לקחת את פך השמן, שהיה בתוכו שמן אפרסמון(להבדיל משמן המשחה שהכין משה שהיה מיועד למשיחת מלכי בית דוד) ולמשוח את יהוא כדי לקבוע עובדה לבל יתעורר ערעור מצד יהורם. אלישע אומר ליונה שיקח את יהוא ממקום מושבו בחברת השרים, לצקת על ראשו ולומר לו את המלים: "כה אמר ה' משחתיך למלך אל ישראל"(מלכים ב ט ג) ולברוח מן המקום.
יונה הנביא מאריך בדברים
וַיֵּ֧לֶךְ הַנַּ֛עַר הַנַּ֥עַר הַנָּבִ֖יא רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃
(מלכים ב ט ד)
שואל המלבי"ם מדוע נאמר פעמיים גם "הַנַּ֛עַר" וגם "הַנַּ֥עַר הַנָּבִ֖יא"?
מבאר המלבי"ם שיונה, מעצם היותו נביא, ידע היטב מנבואת אליהו על בית אחאב והשיג דברים נוספים בנבואה. לכן כאשר נשלח למשוח את יהוא, האריך מאוד בדבריו ואמר ליהוא שעליו להכות את בית אחאב לבלתי השאיר לו שריד ופליט כנקמה על הריגת הנביאים ועבדי ה' על ידי איזבל, וכן מסר נבואה קשה על איזבל שאת בשרה יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל ואין קובר.
לאחר דבריו אלה עזב יונה את הבית במהירות.
יהוא מוכתר למלך
לאחר שנמשח יהוא וחזר אל חביריו, שאלוהו חביריו מדוע הגיע אליו הנביא. ההמון ראה את הנביאים כאשר מקבלים את הנבואה. באותה שעה הנביאים מאבדים את הרגשותיהם הגשמיות ונראים כאלו מתנהגים בצורה בלתי מקובלת לכן שאלו אותו חבריו: "מדוע בא המשוגע הזה"(מלכים ב ט יא). יהוא מעמיד פני תם ואומר להם: "אתם ידעתם את האיש ואת שיחו". רק לאחר שהפצירו בו, נאות לומר להם שה' משחו למלך במקום יהורם וצוהו להכות את בית אחאב. חביריו של יהוא מהרו לבצע את דברי אלישע. הם תקעו בשופר ואמרו: "מלך יהוא". הכתוב מסביר שיהוא מרד ביהורם והמרד הצליח משום שהמלך שהה ביזרעאל רחוק מרמות גלעד וזה גרם ששרי החיל לא יהססו ויפחדו אלא ישתפו פעולה עם יהוא להצלחת המרד.
יהוא מנצל את המצב שנוצר
כאמור, המלכת יהוא התרחשה כאשר העם היה ברמות גלעד, שם נמשח. יהורם המלך המכהן שכב חולה ביזרעאל ואחזיה מלך יהודה שהיה קרובו הגיע לבקרו.
יהוא הבין כי עתה המועד המתאים ביותר להרוג את יהורם ואת אחזיה בו זמנית מבלי שהתגובה של חיילי יהורם תגיע במהרה. לפיכך עזב יהוא את רמות גלעד ונסע ליזרעאל.
הצופה שעמד על מגדל השמירה של הארמון ראה גדוד אנשים נע לעבר הארמון. הצופה מדווח למלך ומקבל הוראה לצאת לעברם ולבדוק מדוע נאסף מספר כה גדול של אנשים, שמא פרצה מלחמה סביבות יזרעאל?
רוכב הסוס המגיע סמוך לגדוד של אנשי יהוא חושש להתקרב ומרחוק שואל את יהוא השלום? יהוא משיב שאין זה מתפקידו להתענין בשלום אלא עליו להצטרף אל אנשיו. רוכב הסוס נשאר עם אנשי יהוא ולא שב לארמון כדי למסור לשולחיו על דבר הופעת הגדוד והמצב הכללי באזור. הצופה שולח רכב נוסף אך הוא אינו חושש להתקרב אל יהוא וחייליו משום שראה כי לא פגעו ברכב שלפניו, וגם לו אמרו שלא יתענין בדברים שאינם נוגעים לו אלא יצטרף לגדוד החיילים של יהוא.
כאשר לא חזרו שני הרכבים למחנה חששו יהורם מלך ישראל ואחזיה מלך יהודה שמא מתארגנת מרידה על ידי יהוא בן נמשי. לכן החליטו המלכים להתקרב לגדוד החיילים של יהוא ולראות את המצב מקרוב. שני המלכים שנסעו בשתי מרכבות נפרדות, החליטו כי אם יראו שנשקפת סכנה לחייהם ינוסו על נפשם מן העיר וינסו להביס את יהוא ואנשיו ולשוב למלוך כבעבר. כאשר התקרבו המלכים אל יהוא ושאלו "השלום", השיב יהוא בתקיפות ואמר: "מה השלום על זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים"?(מלכים ב ט כב) יהורם ואחזיהו שמעו את הדברים והבינו כי פני יהוא למרד. יהורם צעק ואמר: "מרמה אחזיה", כלומר, יש מצב של מרמה וקשר והיינו שיהוא מרד בממלכה ולכן יש לברוח. אחזיה מלך יהודה הצליח לברוח, אולם את יהורם מלך ישראל הצליח יהוא להרוג. הכתוב מספר שהחץ הקטלני חדר בין זרועותיו ויצא מלבו(מלכים ב ט כד). אומרים חז"ל שיהורם נהרג בצורה כזאת משום שנטל רבית בזרועותיו(היה שר האוצר של אחאב ורצה לקחת לעבדים את ילדי עובדיה כפי שהסברנו לעיל).
סופו של יהורם
לאחר שיהורם נהרג, אומר יהוא לבדקר שלישו להשליכו לחלקת נבות היזרעאלי כי שם היו ביום שאחאב הרג את נבות ושמעו את דברי אליהו שאמר לו שהכלבים ילקקו את דמו של אחאב כשם שלקקו את דמו של נבות, וכמו כן שם נבא אליהו שכל זרעו של אחאב יושמד לכן אומר יהוא לבדקר להשליך את גופת יהורם בחלקת השדה השייכת לנבות.
יהוא רודף את יתר בית אחאב
לאחר שנהרג יהורם מלך ישראל, המשיך יהוא במרדפיו אחרי בית אחאב. אחזיהו מלך יהודה נמלט מיהוא והסתתר בשומרון. יהוא הרג תחלה את שרי יהודה ואת אחי אחזיהו מלך יהודה(כולם היו קשורים לבית אחאב). אחזיהו מלך יהודה בקש להמלט על נפשו ונס לכוון מגידו. יהוא רדף אחרי אחזיהו, מלך יהודה, ובמעלה גור השיגוהו חיילי יהוא ופצעוהו קשה, עד שבהגיעו למגידו מת מפצעיו.
יהוא התיר להעלותו ולקברו בירושלים משום שהיה מזרע יהושפט המלך הצדיק, ומשום כבוד הוריו אפשר לקברו בירושלים, עיר מלכותו. רש"י מסביר שאחזיהו נחבא בשומרון לא מפחד יהוא אלא שהיה קודר(חותך) שמותיו של הקב"ה מן ספרי התורה וכותב במקומם שמות של אלילים. אחזיה רצה להעלים את מעשיו הרעים מאנשי יהודה לכן התחבא בשומרון ושם קדר את שמות הקודש. אך אנשי יהוא לכדוהו, והוציאוהו להורג כפי שהסברנו.
לגבי עצם מלכות אחזיהו הכתוב(דברי הימים ב כב א) אומר שאנשי ירושלים הם שהמליכו אותו לאחר מות אביו, אולם אנשי יהודה התנגדו למלכותו. מסביר המלבי"ם שאחזיהו מלך שנה בחיי אביו וברצונו. התנגדות אנשי יהודה באה לידי בטוי שצבאו, שעמד ברמות גלעד, לא חש לעזרת המלך כאשר נודע להם על מהפכת יהוא והריגת משפחת אחאב.
מותה של איזבל
אותה מלכה מרשעת שהסיתה את אחאב לעשות הרע בעיני ה', איזבל, ועמדה במרכז ענייני המלכות ניסתה לשרוד כאשר שמעה שיהוא הרג את בנה ואת אחזיהו קרוב משפחתה. כאשר יהוא הגיע לשערי יזרעאל, שמעה איזבל על בואו ונסתה למצוא חן בעיניו או בעיני אחד השרים כדי למנוע את הריגתה. איזבל השקיפה בעד החלון פנתה לעבר יהוא ושאלה: "השלום זמרי הורג אדוניו"?(מלכים ב ט לא). איזבל אמרה ליהוא שאם הוא מסכים לחיות עמה בשלום היא לא תהענישו על שהרג את יהורם כי כבר היה תקדים לעבד שהרג את אדוניו, הכוונה לזמרי שהרג את אלה בנו של בעשא שהיה מלך מכהן.
יהוא הביט אל החלון ושאל אם ישנם אנשים בבית וכאשר השקיפו אליו שלשה סריסים צוה עליהם להפילה מהחלון למטה.
מות איזבל - מידה כנגד מידה
וַיֹּ֥אמֶר שמטהו (שִׁמְט֖וּהָ) וַֽיִּשְׁמְט֑וּהָ וַיִּ֨ז מִדָּמָ֧הּ אֶל־הַקִּ֛יר וְאֶל־הַסּוּסִ֖ים וַֽיִּרְמְסֶֽנָּה׃
(מלכים ב ט לג)
וַתִּכְתֹּ֥ב בַּסְּפָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר...וַיֹּֽצִאֻ֨הוּ֙ מִח֣וּץ לָעִ֔יר וַיִּסְקְלֻ֥הוּ בָֽאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹֽת׃
(מלכים א כא ט,יג)
הכתיב הוא שמטהו(בלשון זכר) והקרי שמטוה(בלשון נקבה).
מסביר הרד"ק שהכתיב בכל מקום מורה על הדרש, בעוד שהקרי מבאר את הפשט. איזבל דנה את נבות(גבר) למות בסקילה, עתה שילם לה ה' מידה כנגד מידה שגם היא נפלה מקומה עליונה כמו מי שנתחייב סקילה, וזהו הדרש שנלמד מהכתיב, "שמטהו", בלשון זכר.
איזבל הופלה ויהוא רמס אותה ברגלו עד אשר מתה וגופה התרסק, ליד ארמונה ביזרעאל. הכלבים סחבו את גופתה לחלקת נבות היזרעאלי, ושם אכלו את גופתה.
איזבל מובאת לקבורה
וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֑שְׁתְּ וַיֹּ֗אמֶר פִּקְדוּ־נָ֞א אֶת־הָֽאֲרוּרָ֤ה הַזֹּאת֙ וְקִבְר֔וּהָ כִּ֥י בַת־מֶ֖לֶךְ הִֽיא׃
(מלכים ב ט לד)
לאחר שיהוא סיים לאכל ולשתות פקד להביאה לקבורה בטענה שהיתה בת מלך צידון.
שואל הרד"ק מדוע לא נמק יהוא את הצורך לקבור את איזבל שהיתה גם כן אשת מלך?
משיב הרד"ק שהזכות שלה מכורח היותה אשתו של אחאב התבטלה משום שהיא היתה זו שאבדה את מלכותו של אחאב וגרמה את מיתתו.
מדוע דווקא איברים מסויימים שרדו?
וַיֵּֽלְכ֖וּ לְקָבְרָ֑הּ וְלֹא־מָ֣צְאוּ בָ֗הּ כִּ֧י אִם־הַגֻּלְגֹּ֛לֶת וְהָֽרַגְלַ֖יִם וְכַפּ֥וֹת הַיָּדָֽיִם׃
(מלכים ב ט לה)
כאשר רצו להביאה לקבורה לא מצאו במקום מותה אלא רק את הגולגלת, הרגלים וכפות הידים וכל שאר גופה נאכל על ידי הכלבים.
רש"י אומר שאברים אלה הובאו לקבורה משום שהיתה נוהגת לשמח חתן וכלה, מנענעת בראשה, רוקדת ומוחאת כפים ולכן שרדו דווקא איברים אלה.
בשם פרקי דרבי אליעזר נאמר שהיתה מלוה מתים סופקת כפיה ומלוה את הארון כשהיא מנענעת בראשה לאות צער לכן נותרו איברים אלה קיימים ולא אכלום הכלבים, ואותם הביאו לקבורה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'