לפרק ח'

אלישע מורה לשונמית לצאת מהארץ

תקופה קצרה לפני פְּרֹץ הרעב הכבד בשומרון, אשר נמשך שבע שנים, אמר הנביא לשונמית, בתחילת פרקנו, שתצא לגור בחו"ל, כי הקב"ה גזר על הארץ ויושביה שיסבלו חרפת רעב שבע שנים. השונמית אמנם לא רצתה לצאת מהארץ כי נזכרה ברות ובאלימלך שעזבו את הארץ ונענשו קשות, אך קיימה את הוראת הנביא ולכן לא נפגעה, וכל ההפסדים הכספיים שנגרמו לה מעת שעזבה את הארץ ועד לעת שובה אליה הוחזרו לה כפי שנראה בהמשך.

איש בשר זרועו יאכלו

הגמרא אומרת:

בהנך שבע שנים מאי אכול(מה אכלו התושבים באותן שנות הרעב)?
- אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן:
שנה ראשונה - אכלו מה שבבתים.
שניה - אכלו מה שבשדות ובכרמים.
שלישית - בשר בהמה טהורה.
רביעית - בשר בהמה טמאה.
חמישית - בשר שקצים ורמשים.
ששית - בשר בניהם ובנותיהם.
שביעית - בשר זרועותיהם, לקיים מה שנאמר: "איש בשר זרועו יאכלו".
(תענית ה.)

מסביר הרב עיון יעקב כי לא אכלו ממש בשר זרועותיהם שזה נגד החוש הטבעי, אלא מחמת צער הרעבון רזה בשר ידיהם וזרועותיהם ונחשב כאילו אכלום.

הרעב מסתיים בדרך נס

ממשיכה הגמרא:

(כשירד הגשם הראשון) אמר נביא לישראל צאו וזרעו. אמרו לו(העם לנביא) מי שיש לו קב חטים או קביים שעורין, יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות?
- אמר להם: אף על פי כן צאו וזרעו ונעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלים, ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו (ב)שני, (ב)שלישי וברביעי(בניסן) וירדה להם רביעה שניה בחמישה בניסן, הקריבו עומר בששה עשר בניסן. נמצאת תבואה הגדילה(בשנה רגילה) בששה חדשים, גדילה באחד עשר יום. נמצא עומר הקרב(בשנה רגילה) מתבואה של ששה חודשים, קרב מתבואה של אחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר: "הזורעים בדמעה ברנה יקצורו"(תהלים קכו ה).

 אלישע ה מבקר בדמשק

לאחר שאלישע התפרסם בנסיו והסיר את הרעב משומרון, הלך לדמשק למטרה כפולה:

א. להחזיר את גיחזי בתשובה

ב. למשוח את חזאל למלך במקום בן הדד שעמד למות.

כשהגיע אלישע הנביא לעיבורה של עיר(מרחק קטן מהעיר), ראה את גיחזי מחוץ לעיר, משום שהיה מצורע, ולמצורעים לא הורשה להכנס לעיר. כמו כן, נאמר שבן הדד צוה את חזאל לצאת לקראת אלישע, משמע שלא נכנס לעיר אלא שהה בקרבתה. כאשר ראה אלישע את גיחזי הציע לו לשוב בתשובה(אולי הבטיח להתפלל עליו שיתרפא מצרעתו). אולם גיחזי דחה את דברי הנביא בטענה כי החטיא את הרבים בכך שתלה אבן שואבת והעמידה בין שמים לארץ, חקק שם המפורש ונתן בפיה ועל ידי כשוף הכריזה האבן: "אנכי ולא יהיה לך", והמחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לשוב בתשובה. [אמנם כבר הזכרנו בשם דורשי רשומות שמביא ילקוט שמעוני לתהלים ס ט לפסוק: "לי גלעד ולי מנשה, שכל אלה שנזכרו במשנה השניה של פרק חלק בסנהדרין נכנסו בסופו של דבר לעולם הבא].

לאחר שלא הצליח להחזיר את גיחזי בתשובה הלך לבצע את השליחות השניה. כשהוגד למלך ארם על בואו של אלישע הנביא שלח אליו את חזאל לשאול אם יתרפא ממחלתו. אנחנו רואים כי אדם העובד את ה' בכל לבו וחפצו - תורתו מכריזה עליו בחוץ וכל העולם יודע על גדולתו, עד אשר אנשים חשובים מאומות עולם משחרים לפתחו ומבקשים את ברכתו. חזאל הגיע אל הנביא ובידו מנחה חשובה בדמות אבן יקרה, "שראוי ליתן כל טוב דמשק"(רד"ק מלכים ב ח ט), כדי לתת לנביא שישיב על השאלה אם יקום בן הדד מחליו. הנביא השיב כי אם לא ימיתוהו יקום מחליו. כדי להפיס דעתו של בן הדד, לו אמר הנביא שיחיה, ואילו לחזאל אמר אחרת. חזאל הבין את הרמז שנתן אלישע הנביא ולכן הרג את בן הדד. אלישע הנביא בכה כאשר אמר לו את הנבואה על בן הדד משום שראה מה עלול חזאל לעם ישראל בשנות מלכותו. אלישע הנביא הזכיר כמה מן הגזרות הקשות והאכזריות שינחית חזאל על עם ישראל. לשאלה של חזאל שהרי אין בסמכותו לנהוג כפי שמספר הנביא, השיבו אלישע הנביא כי הוא יהיה מלך על ארם, ויוכל לבצע זאת.

עברנו על מרבית הנסים שעשה אלישע. עתה העת לראות כיצד השפיע החיתון בין יהושפט לבית אחאב.