פסוק א:ויהי ימים רבים כו' בראותו יתברך כי עברו ימים רבים ולא שב אליהו מקנאתו לחלות פני אל ויחנם ויהיה מטר על פי דברו אז אמר לו הוא יתברך כי אין ראוי להאריך יותר אך אם אתן מטר יאמר אחאב שלא נתקיים מאמרו שאמר אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי לכן לך הראה אל אחאב ואמור לו כי עתה אתן מטר על פני ארץ באופן יראה כי על פיך יהיה וידע כי נתקיימה גזרתך אם יהיה טל ומטר כ"א לפי דברך:
פסוק יב:והיה אני אלך מאתך כו'. ולאחת משתים אל תגרום מיתתי או על כי ירא אלהים אני כי עבדך ירא את ה' או על כי הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי כו' ועתה אתה אומר לך כו' והרגני ובמותי ימותון מאה נביאי ה' ואם אינך עושה בגיני עשה בגין אלו ויאמר אליהו העולה על רוחך כי ירא אני ממנו וע"כ רוח ה' תשאני להמלט ממנו לא כן הוא כי חי ה' אשר עמדתי לפניו במעשה זמרי שהוא וירא פנחס ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו ולא יראתי מכל שבט שמעון כי לפניו ית' הייתי כי היום אראה אל אחאב ולא אירא כי אשר הצילני אז יצילני עתה כי עודני לפניו כמאז:
פסוק כג:ויתנו לנו שנים פרים כו'. ראוי לשים לב באומר שנים פרים ולא אמר שני פרים. ועוד או' הפר האחד ואני אעשה את הפר האחד ולא אמר את הפר השני. ועוד או' אשר יענה באש הראוי יאמר אשר יתן אש או תנקד הבית בשו"א. ועוד מה היה שבאו' עד מתי אתם פוסחים כו' לא ענו דבר ועתה ענו ואמרו טוב הדבר. ועוד או' ויאמר אליהו לנביאי הבעל למה עד כה דבר אל העם ועתה לנביאי הבעל. ועוד או' ואש לא תשימו שהוא מיותר שהרי נאמר למעלה וגם הוא שלא כסדר שהל"ל תחלה ואש לא תשימו ואח"כ וקראו בשם אלהיכם. ועוד אומר אשר נתן להם כי הלא היה להם לבחור וליקח ולא שהוא יתן אותו להם. ועוד מה הסכלות אשר נכנס בלבם של אלו שיענה הבעל באש מן השמים ולא מן הארץ. ועוד מאי אין קיל ואין עונה כי שני הדברים אחד. ועוד אומ' ויפסחו על המזבח אשר עשה מה עניינו וגם הל"ל אשר עשו. ועוד באומר ויהתל בהם אליהו האם חמורים היו שלא הבינו שהוא מלעיג עליהם. ועוד מה הוא השיח והשיג והדרך והשינ' שיש לבעל. ועוד מלת צו שבין שיג לדרך הוא מיותר. ועוד ענין קריאה בקול גדול וחרבות ורמחים האם עלה על רוחם שע"י כן יאמרו לעץ הקיצה ועוד מהו מה שהוסיף עתה ואין קשב על ואין קיל ואין עונה וגם שתחלה היה צודק לומר אין קשב ואח"כ אין קול. ועוד מה היא הגשה הזאת שאמר הם אליהו גשו אלי ויגשו כו'. ועוד אומר וירפא את מזבח ה' ההרוס מי נתן שם מזבח ושיהא צריך רפואה וגם כי רפואה לא תצדק בבנות ההרוס והנה אמרו רז"ל שרפא לב ישראל לאביהם שבשמים איך יצדק זה במשמעות המלות האלו. ועוד למה רצה יהיו האבנים כמספר השבטים ולמה הודיע אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך ועוד או' ויבנה את האבנים מזבח בשם ה' והל"ל מזבח לה'. ועוד או' ויעש תעלה כבי' סאתים זרע שיעור ע' אמה ושירים כי הלא לבנות המזבח ולחפור השיעור ההוא היה צריך זמן רב ואיך נעשה אחר עלות המנחה והיא מלאה מים ושחט את הפר ונתחו ושמו על העצי' אשר על המזבח ויתפלל ותרד אש מן השמים ותאכל כו' והכל בשעת מנחת ערב. ועוד למה צוה למלאת מים אפילו התעלה האם מעט בעיניו ירידת האש ותאכל על העולה שבקש שגם תלחוך את המים ולמה היו ד' כדים וישנו וישלשו ועוד או' ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא למה קראו פה נביא מה שלא עשה כן בכל שאר הכתובים. ועוד או' ואני עבדך מאליו נודע. ועוד או' ענני זה פעמים. ועוד או' וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים ובפרשה הקודם לא אמר כן כ"א כי אתה אלהים בישראל כו'. ועוד או' ואתה הסבות את לבם אחורנית שיראה חלילה שהוא ית' מחטיאם:
פסוק כג:אמנם גם שאליהו ז"ל אמר אם יהיה טל ומטר כ"א לפי דברי והוא יתב' לקיים דבר עבדו לא רצה לתת מים על הארץ עד יראה אל אחאב ויאמר לו כי עתה יהיה הגשם על הארץ עכ"ז למה שמפתח של גשמים אינו כ"א בידו של הקב"ה השתדל בכל עוז להחזיר לב עם ה' אל קונם תחלה כי אז גשם נדבות יניף אלהים והיה הברכה ע"י הראות לעיני כל ישראל כי ה' הוא האלהים והרוג את מכעיסיו נביאי הבעל והנה היו ג' חלוקות אחד אליהו ז"ל ומאה נביאי ה' ועובדיהו המכלכלם וקצ' קדושים אשר בארץ המה וכת המנגדה אל הקצה האחד הם נביאי הבעל ח' מאות איש הנצמדים בבעל ומחטיאים את עם ה' אחרי ההבל.
פסוק כג:והכת הג' הוא כל שאר המון ישראל אשר היו הוולנום פוסחים על ב' הסעיפים נגררים אחר פתויי כזבי נביאי הבעל ולבם נכון בקרבם כי שלם לבם אחר הבעל גם שהתעום כזביהם אל נביאי השקר ועל הכת הג' הזאת שם אליהו את לבו להטות לבבם אל ה' אלהיהם ולהעמידה על האמת וזה היה כל יגיעו וכל חפץ בל יאבדו אחרי ההבל עם אלהי אברהם ויצו לקבץ את החטאי' בנפשות' נביאי הבעל המתעים את העם למען עשות כיום ההוא להחיות עם רב להראות לכל המין ישר' לעיני המתעים אותם כי ה' הוא האלהים ואין זולתו ואך שקר למדום הרשעים ההם ולהיות כל חפצו להטות לב המון עם בני ישראל הנכונים בלבם אל ה' ולהסירם מלהתפתות מהחטאים ההם נגש אל כל העם הם הכת הג' ויאמר אליהם עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים שאינכם גומרים בלבכם איזו האמת אם ה' האלהים לכו אחריו ואם כו' ולהיות שה' לא ידעו כי היה לבם נכון לא ענו העם אותו דבר אז ויאמר אליהו אל העם התיצבו וראו אות ומופת והסירו ספק מלבכם הנה אני נותרתי נביא לה' ונביאי הבעל חמש מאות איש ותראו כחי להיותי דבק בהם ותראו כח חמש מאות איש כי הבל הוא להיותם נצמדים לבעל ובזה יודע יתנו לנו שנים פרים ולא אמר שני פרים כי אם שנים הוא מאמר ז"ל מגידי האמת כי שאל תאומים בל תהיה בחינה משונה לזה מזה כי אם אחדים ועל כן לא אמר שני פרים בל יראה שני פרים נפרדים כי אם שנים שיורה על אחדותם זה עם זה ויבחרו להם תחלה הפר האחד כו' ואני את הפר האחד ולא אמר השני כי להיותם דבקים זה בזה להיותם תאומים לא אמר אחד ושני על דרך מז"ל על פ' ויפתח האחד את שקו זה לוי מי הוא שנפרד מאחיו גם שיהיה עם אחרים נקרא אחר זה לוי כי שמעון ולוי אחים ובהפרדם כי לקח מאתם את שמעון נמצא יחידי כך הפר הזה השני בהפרדו מאחיו נמצא יחידי להיותם תאומים דבקים באיכותם.
פסוק כד:וקראתם בשם אלהיכם אתם גם אתם עם נביאי הבעל והיה האלהים אשר וענה באש הוא האלהים והנה באחד מב' דרכים היה אפשר להם להביא אש או ע"י השבע' בשמות הקדש לשר האש או ע"י כשופים ולהטים כעשות את א' השדים יביא אש מיקוד לשלול שתיהם אמר וקראו בשם אלהיכם והוא כי אם יעשו השבעות שמות לא יועיל להם בקוראם בשם הבעל כי אין הקדושה פועלת בהזכיר דבר טמא כי מי יתן טהור מטמא ולשלול הדרך הב' אמר אשר יענה באש בקמ"ץ הבי"ת שהוא באש הידוע הוא אש מן השמים משא"כ ע"י שד שאין לו כח רק באש של מטה ויבחן באכול את העולה פר אחד מנותח כי אין אש של הדיוט אוכלת את העולה שעל העצים אם לא שיבעירו העצים תחלה וירבו לנפוח בנאד של נפחים שלא יכבה בלחו' נתחי הפר משא"כ באש של מעלה שמיד אוחזת בעולה של העצים טרם תאחוז בעצים כאשר עשה אליהו כי ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואח"כ ואת העצים כו' ואז להיות כי המון העם היו תאבים לפקוח עיניהם לדעת האמת מיד כשמעם אמרו טוב הדבר כי בזה נדעה בינינו מה טוב אך לא אמרו שהיו הם חפצים לעשות הדבר להיות מהקוראים בשם הבעל כי לא שלם לבם עמו כי אם שטוב הדבר בעצמו לעשות אך לא שיעשוהו הם כי אם כל כת יעשה להחזיק סברתו אליהו מצד הש"י והחטאים ההם מן הצד האחר אז בראות אליהו כן עזב אותם ופנה אל נביאי הבעל וידבר אליהם בחרו לכם הפר הא' ועשו ראשונה כי אתם הרבים וקראו בשם אלהיכם שתזכירו שם הבעל כמדובר למעלה ובזה אני מבשרכם שע"י כן ואש לא תשימו כי הכל הוא לשום אתם על ידו אש.
פסוק כו:אז ויקחו את הפר אשר נתן להם אליהו אשרי חכמינו ז"ל מגידי האמת כי אם הוא אמר להם בחרו לכם הפר הא' איך הוא אומר אשר נתן להם אליהו אך אין זה כי אם שאשר יצא עליו הגורל לעזאזל לא יכלו כל נביאי הבעל לזוז אותו ממקומו עד שפתח אליהו פיו וא"ל לך עמהם ואל ימצאו עלילה כשם ששמו של הקב"ה מתקדש על ידי זה שעמי כך מתקדש על ידך אמר לו וכך אתה יועצני שבועה שלא אזוז מכאן עד שתמסרני בידם מיד ויקח את הפר אשר נתן להם ויעשו המזבח והפשט ונתוח ושום על העצים אשר על המזבח ויקראו בשם הבעל כאשר היה התנאי להשמר מההשבעה כאשר כתבנו למעלה באו' וקראתם בשם אלהיכם.
פסוק כו:והיה מהבקר ועד הצהרים לומר הבעל עננו בה"א הידיעה שהוא על מי שוה שלהם למטה הוא דוגמתו ואמר לאמר הבעל עננו שעזבו שאלת האש והיו מתרצים במציאות מענה מה שיענה אותם כדי שיוכלו לומר כבר ענה אלא שאין לו חפץ בנסיון ואין מציאות קול עם היות כי אין עונה והוא ע"ד מז"ל שכשאמר הוא יתברך אנכי ה' אלהיך השתיק את כל העולם בל יאמרו אם ישמעו איזה קול שאחר הוא שעונה נגדו חלילה ואפי' עשה שלא יהיה לקולו בת קול שהיא הברה הנשמעה בהרמת קול כאלו יש מדבר הברה כדברי הקול בל יאמרו שהיה אחר עונה נגדו למען יודע לעיני הכל כי הוא לבדו ובצעדיו אין אלהים.
פסוק כו:ועל דרך זה יאמר אין קול במציאות בל יאמרו כי הוא קול הבעל ולא בלבד כ"א אפילו הברה להיות לקול איש בת קול שהיא הברה שנראית כעונה גם זה לא היה בעולם בל יהיה להם פתחון פה לתלות אז בראותם כך ויפסחו על המזבח והוא כי התחילו להיות פוסחים כמתחרטים על המזבח לבטל הנסיון ובלתי גמור הדבר באומרם אשר עשה כלו' כי אליהו שנתן להם הפר הוא אשר עשה זה ואם כך לא היה בא אל הפועל גמר הענין והוא כי עיקר כחם הוא מהצהרים והלאה כי ינטו צללי ערב והלילה שהוא זמן שליטת כחות הטומאה ועתה יאמר כי מהבקר עד הצהרים אינו נסיון גמור ועוד כי דרכם כסל למו היה כדי להשרות עליהם כח טומאה.
פסוק כו:והם כמתנבאים קוראים קולות גדולים ומתגודדי' ומכים עצמם כמשתגעים בחרבות וברמחי' עד שפך דם כהרהורי כחות טומאותם ואז שורה עליהם הרוח וראה אליהו כי עתה יאמרו אלו היינו עושים כמשפטינו היינו נענים ומה גם אחר עבור הצהרים על כן ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו למען יגמרו אז הדבר ויאמר קראו בקול גדול כו' הנה ארז"ל שהשדים יש להם ג' דברים כמלאכי השרת וג' כבני אדם ג' כמלאכי השרת שיש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת וג' כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרים ורבים כבני אדם ומתים כבני אדם. ובזה נבא אל הענין והוא כי הנה זובח לאלהים נאמר על השדים והנה כח טומאת הבעל אשר היו עובדים הוא אחד מהשדים אשר לו דברים שבהם דומים לבני אדם ודברים שדומים למלאכים והנה מה שדומים למלאכים במה שיש להם כנפים או במה שטסים באויר אין לו ענין בנדון זה כי אם בחלוקה ג' וזה יאמר כי אלהים הוא כלומר דומה למלאך הנקרא אלהים שמגיד עתידות וזהו כי שיח להגיד וכי שיג היא השגה לדעת העתיד ואם לא השיב עד כה הלא הוא כי וכי דרך לו ג"כ הוא דרך אנשים אכול ושתה ופריה ורביה ומיתה וא"כ כאשר יש לו דרך אנשים בקצת דברים אולי ג"כ יש לו שינה וישן הוא וייקץ ובזה היתל בהן כי שינה אין לו ואז כשמעם כן עשו כל מה שהוא דרכם לעשות להשרות עליהם כח הטומאה לקרא בקול גדול ולהתגודד בחרבות וברמחים עד שפך דם עד ששרתה עליהם כח טומאה ויתנבאו מכח מלתין כדיבין כדרכם עד לעלות המנחה ואין קול ואין עונה כמדובר למעלה כי השקיט הקב"ה את כל העולם בל יאמרו הנה נשמע קול ומהבעל הוא ע"כ עשה יתברך שלא יהיה קול ולא הברה היא הבת קול גם היא אך מאז שהגיע' העת ההיא ונתייאשו אפי' לבלתי הקשיב וזהו ואין קשב כי מי שלא ענה עד העת ההיא לא יענה עוד.
פסוק ל:אז ויאמר אליהו לכל העם המתאוים לדעת האמת הם הכת הג' שכתבנו הם המון העם גשו אלי לגמרי והסירו ספק מלבכם כי הנה ראיתם כי תהו המה אז ויגשו כל העם אליו וירפא כו' והוא מז"ל בתנחומא וז"ל. וירפא את מזבח ה' ההרוס שריפא אותם והביאו לדרך טובה ואפשר כיונו כי הן האדם היה היכל ה' והוא המזבח כי האמנם ישב אלהים על הארץ הלא השמים ושמי השמים לא יכלכלוך כו' אך האדם הוא מרכבה אל השכינה והוא עיקר השראת שכינה כמאמר הנביא ירמיה היכל ה' המה וכאשר ע"י מזבח אדמה עולה הקרבן לריח ניחוח לה' כך זבחי אלהים רוח נשברה והגוף הוא מזבח אדמה והנפש אשר בו הוא הקרבן המתקרב לה' ע"י טוב מחשבת הלב בהרהורי תשובה וע"כ בהיות האדם תמיד בתשובה יום יום ובמעשים טובים נקרא מזבח בנוי אך אם יעכוב הלב יהרס מלהקרא מזבח לה' ובשובו אחרי כן לתקן יקרא מרפא מזבח ה' שהיה הרוס ובכן כאשר היו ישראל צדיקים היה מזבח ה' בנוי אך כאשר החטיאום נביאי השקר הוה מזבח ה' הרוס וכאשר בא אליהו ז"ל ויגשום אליו ע"י פעולה זו כי הרחיקם מלהיות פוסחים על ב' הסעיפים ויגישם אליו לסברתו היא דעת אליו נמצא מרפא מזבח ה' ההרוס ואם נאמר שעל מזבח ה' שבירושלם ידבר הוא מעין זה גם הוא כי בהיות כל ישראל טועי' ח"ו אחרי ההבל אין חפץ לה' במזבח שבבית המקדש ויהרס והעומד ליהרס כהרוס דמי אך עת' שהגיש' אליו הוא כאילו ריפא מזבח ה' ההרוס שעתה יאריך קיומו:
פסוק ל:עוד יתכן ובו נמשיך ענין מה שאמר והוא כי הנה יעקב אבינו בהיותו בהר המורי' לקח מאבני המקום שהיו כמו שאמרו ז"ל של מזבח שנעקד בו יצחק ואמר לפני הקב"ה אם עתידים בני להיות צדיקים כל שנים עשר שבטי' יתאחדו שתים עשרה אבנים אלו ויעשו אחת וכן היה ויקח את האבן ההיא וישם אותה מצבה ועשאה מזבח לה' והנה בהיות כל שבטי ישראל שנים עשר כלם עובדי ה' הנה המזבח ההוא בנוי כשאלת יעקב אך בהיות קצת שבטים ומה גם רובם סרים מאחרי ה' חלילה והולכים אחרי אלהים אחרי' הנה המזבח ההוא להרוס יתייחס ובכן כאשר רוב שבטי ישראל היו בימים ההם טועים אחרי ההבל הנה המזבח ההוא הרוס יקרא.
פסוק לא:על כן אמר וירפא אח מזבח ה' ההרוס ופירש איך רפאו ואמר ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב הוא רמז אל י"ב אבני' של יעקב שעשה בהם רמז לבניו שאם יהיו הי"ב שבטים צדיקים יתאחדו ועשה מהם מזבח והודה בה לה' על הבשור' ההיא ואימתי נתקיי' זה בעצם הלא הוא כאשר היה דבר ה' אליו לאמר ישרא' יהיה שמך והוא כי אחר מעשה שכם נאמר ויאמר יעקב אל ביתו הסירו את אלהי הנכר כו' ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח כו' ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר ואת הנזמים כו' ויטמון אותם כו' ואז שהורו כי מאסו בכל הכיעור של ע"א ובכל הדומה לה אז ויבא יעקב לוזה הוא בית אל אז ויבן שם מזבח כו' ושם נראה אליו ה' ויאמר לו לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך כו' הנה כי ע"י שהטהרו בניו מכל מה שהיה נמצא בתוכם מע"א והורו טוהר לבם לשמים חזר לבית אל מקום שנגלה אליו ה' בברחו מפני אחיו כי שם נתבשר שלא יהוה בבניו מי שיהיה פסול כאשר היה הוא שהיה לו אח פסול ועל זה נאמר כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו שהיה בכלל הדבר שהיה ירא פן יהיה בבניו כך וע"י כן שם נקרא ישראל ויבן שם מזבח להודות לשם ה' אשר קיים הבטחתו אשר הבטיחו ע"י אבני המזבח אשר עשה שם בראשונה מי"ב אבני מזבח שנעקד בהם אביו שאמר לו שלא יהיה פיסול בבניו כאשר היה ישמעאל מאברהם ועשו מיצחק ונתאחדו האבנים ויעש מהם מצבה.
פסוק לא:ועתה שב ויעש מזבח לה' על שם אחדות בניו הם ה' אלהי ישראל והנה עתה קודם מעשה זה היה אותו המזבח הרוס כי הי"ב שבטים שהם ענין המזבח נטו אחרי אלהי הנכר אשר מאסו הי"ב שבטים בעשות המזבח ההוא אך עתה שהקריב אליהו לבם לאבינו שבשמי' אז נרפא המזבח ההרוס כי ריפא משובתם ויקח י"ב אבנים כנגד הי"ב ההם ועשאן אחרים במזבח הזה למען זכות התאחד ישראל לה' יעזור לו כמאז ליעקב כי עתה שבו הי"ב אל ה' ותגמר תשובתם ע"י המזבח הזה והנה אליהו ז"ל ראה והנה היה המקום חוץ מירושלם והיה זמן איסור הבמו' על כן להורא' שעה עשה בחכמה מעין משכן שעשה משה במדבר למען השפיע בו מעין השפע שהיה נשפע במשכן שהיה חוץ לירושלם.
פסוק לב:והוא כי שיעור המשכן וכל סביביו היה כבית סאתים זרע מאה על חמשים אמה כך עשה תעלה סביב למזבח כבית סאתים זרע סביב שהוא שבעים אמה ושירים על שבעי' אמה ושירי' כשיעור המשכן וסביביו עוד ראה כי הלא לא יבצר פתחון פה משכנגדו לדבר ולומר כי לא ה' פעל כל זאת כי אם כשפים או השבעת גבריאל שר האש כי על זה ארז"ל שכפל ואמר ענני זה פעמים אחד לירידת האש ואחד לשלא יאמרו שהיה מעשה כשפים וכיוצא בו נינקוט מיהא שהיא חששה שחשש עליה ע"כ מה עשה צוה למלאות התעל' מים ושהאש יאכל העולה והעצים ושתלחוך המים כי כח זה איננו אפילו לשר האש והוא כי הנה ארז"ל ששה מיני אשות הן אוכלת ואינה שותה היא אש שלנו שותה ואינה אוכלת של חולה ושותה של אליהו אש דוחה אש של גבריאל כו' הנה כי אש של אליהו אוכל ושותה ולא של גבריאל שהוא שר האש וא"כ לא יאמרו כי של מלאך היתה וכ"ש של כשפי' שאון כח בהן להביא אש עליונה אפי' של מלאך על כן עשה בחכמה למלאות התעלה מים למען תהיה האש אוכלת ושותה וידעו כי אש ה' היא ולא מזולתו והנה מהטעמי' הנאמרי' באמת היה צריך לבנות מזבח ולחפור תעלה שבעים אמה ושירים על שבעים ושירים ולגרוף כל עפרה ולמלא' מים והיה לכל זה צריך ימים רבים והוא היה צריך לעשות כל זה בשעה קלה בזמן המנחה והנה בתנא דבי אליהו מתרץ ענין המים ואומר וכי בשני עשר כדים נתמלאת התעלה מים אלא שאמר לתלמידיו יצקו מים על ידיו ובא אלישע בן שפט ויצק מים על ידיו ונעשו אצבעותיו כמבועי מים ונתמלאת התעל' הנה הורה כי מעשה נסים היה אך על בנין המזבח ועשיית התעלה לא נאמר שם דבר ואחשבה כי פורש בכתוב וז"א ויבנה את האבנים מזבח בשם ה' והוא כי לה' לא נאמר כי אם לשם ה' שהוא כי בשם ה' שהזכיר בנאו וזהו ויבנה מזבח בשם ה' ויעש השם הנז' תעלה כבית סאתים זרע כו' ואז ויערוך הוא את העצי' ויאמר מלאו ארבעה כדים כנגד ד' אותיות של שם ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו שהם ג' היות שמותיו ית' שעולים עם האותיות צ"א כמספר מים עם התיבה ועל ידי כן וילכו מעצמם סביב למזבח עד שגם את כל התעלה מלא השם הנז' מים וע"כ לא נאמר מלאו כי אם מלא שהוא ה' הנז' ולפי דברי תנא דבי אליהו שיצקם אלישע בן שפט את המים האלה על ידי אליהו יצדק בעצם אומר מלא מים ויחזור אל אליהו שעם היות זולת היוצקים הוא יחשב לממלא כי ידיו קלחום עד מלאת התעלה:
פסוק לו:ויהי בעלות המנחה כו'. קראו הנביא על שאומר פה דברי נבואה וזהו ויגש אליהו הנביא וגם דברי בקשה ועליה אמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל והענין כי הנה בגמר' אמרו שאליהו היה רגיל לבא בכל יום לבית המדרש ויום א' לא בא אמרו ביום השני למה לא באת אמר בקשו האבות להתפלל והקמתי את האחד ונטלתי ידיו והתפלל והשכבתיו וכן ביצחק וכן ביעקב לכל אחד ואחד בפני עצמו אמרו לו למה לא התפללו שלשתם יחד אמרו מפני שכל מה שיזכירו בתפלתן מיד יבא ואינו עת על כן הקמתי את כל אחד ואחד בפני עצמו והנה על הדרך הזה תהיה כוונת אליהו ששתפן יחד לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב ולא אמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי ישראל כי התחברותם ממהרת קבלת התפלה ופירש מה שנאמר אליהו הנביא נבואתו היתה לומר דרך סיפור נבואיי הנה ידעתי כי היום יודע כו' והוא כי הנה בקבלת התפלה יש כמה תועלות א' כבוד ישראל שיודע כי לא מאס ה' בישראל כי על כן עושה להם ניסים דלא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרי והוא כי עתה שבו אל ה' כמדובר למעלה על ויגשו אליו ובכן יודע כי יש אלהים בישראל וגם כבוד אליהו עצמו שיודע כי עבדו ית' הוא ומה שהוא עושה ממנו ית' הוא ולא מבלעדי ה' הקריב בבמה בזמן איסור הבמות כי זה יודע ע"י מה שיענהו ה' באש. שלישית כבוד ה' שידעו כי הוא אלהים אמת כי ה' הוא לבדו האלהים ואין זולתו אמר אליהו מתנבא אני כי הן אמת כי היום יודע כבוד ישראל והוא כי יש אלהים בישראל וגם כבודי כי ואני עבדך ולא עברתי רצונך להקריב בבמה כי אם עבודתך עשיתי.
פסוק לז:כי בדברך עשיתי את כל הדברים האלה כי נבואתי מאתך וצויתני לעשות אך אין כוונתי בעצם על שתי אלה כי אם מה שאני אומר ענני ה' ענני אינו אלא על דבר כבוד שמך שהוא וידעו העם הזה כי ה' הוא האלהים וכפל ואמר ענני ה' ענני זה פעמים יהיה בשום לב אל הזכירו השם בין שתי העניות והוא כי לפעמים מדת הדין מקטרגת על הטבת מדת רחמים על כן על שתי המדות דבר ענני ה' מדת רחמים ענני גם מדת הדין שהזכרתי באומרי כי אתה אלהי'. או יחזור או' וידעו כי ה' הוא האלהים אל אומרו ענני פעם ראשונ' ואומרו ואתה הסבו' את לבם אחורני' אל ענני השני ושיעו' הכתוב ענני ה' ענני מה שאמרתי ענני ה' הוא כי וידעו העם הזה כי ה' האלהי' ומה שחזרתי לומר ענני הוא כי בכלל מה שידעו יהיה כי אתה הסיבות את לבם אחורנית והוא כי חש פן יאמרו העם היתכן כי כ"כ סכלים היו נביאי הבעל שרצו לנסות נגד אליהו ולא השכילו שישארו בפחי נפש ומה גם בראות כי לא רצה הפר שעלה בגורלם לבא אתם עד שדבר לו אליהו ואמר כך יתקדש שם שמים על ידך כמו ע"י חבירך ועכ"ז לא זז ממקומו עד שאליהו לקחו בידו ונתנו להם ואיך הרשעים החטאים ההם ראו כך ולא ידעו שמה שיתקדש שם שמים על ידי זה הוא שישארו בפחי נפש אך יאמרו העם אין זה כי אם שממש היה בעניינם חליל' אלא שכשהיה הפר שנפל בגורלם בלתי רוצה לבא ולקחו אליהו ונתנו להם אז הזכיר עליו שם וכיוצא בזה שלא יצליחו בו ויסתור בניינם ואם כך יהיה לא יתחזקו העם באות ומופת הלזה על כן הוצרך להתפלל יעשה הוא ית' גם זה שיתן בלב העם לדעת שמה שערבו אל לבם לבנות מזבח ולנתחו על העצי' ולזעוק אל הבעל יענם לא מחכמה די איתי בהו כי אם שאתה הסבות את לבם אחורנית שלא שמו לב אל מה שדבר אליהו אל הפר שיתקדש בו שם שמים במה שלא יצליחו כי אם שבו אחור להסתכל אל מה שלא היה הפר חפץ ללכת אתם באומר שחברו נטל בגורל הקדושה והוא בטומאה אמרו בלבם אם לא שהשכיל הפר שהם יצליחו למה הי' ממאן הרי על ידו מתקדש שם שמים אך היה ירא פן יצליחו ויהיה חילול ה' חלילה על ידו בזה שהיה אחור החזיקו ולא במה שלפני' מזה שהוא שאמר לו אליהו שלא יירא שלא יצליחו ויתקדש שם שמים והוא מכלל פתיותם באופן שהתפלל ידעו העם כי מה שרצו נביאי הבעל בנסיון הוא כי הוא יתברך הסב את לבם אחורנית שהביטו אל מה שנשאר אחור ולא אל מה שנשאר לפנים.
פסוק לח:אז ותפל אש מן השמים ותאכל תחלה את העול' טרם תאחז בעצים אח"כ בעצים ואחר כך ליחכה המים כלם אז וירא כל העם כי מן השמים ירדה ופעלה בארץ אמרו ה' הוא האלהים בשמים ה' הוא האלהים בארץ:
פסוק מו:ויד ה' כו'. הנה אחאב הטה לבו אחרי אליהו באשר ראה האות והמופת הגדול ההוא וישמע את דברו באמור אליו עלה אכול ושתה כו' ויעש כן ויעלה לאכול ועל כן בראות אליהו כן רצה להורות לו כי לא משנאה הדפו עד רה כי הנה עתה שהטה לבו אחריו הנה אצ"ל שמתחבר אליו כ"א גם חולק כבוד למלכות וירץ לפני סוסו עד באכה יזרעאלה ומאשר שמח מראות אשר עשה אליהו עמד ויספר לאשתו והיא שלחה אליו מלאך רע לאמר כה יעשון כו' הנה הראוי לומר יעשון לי וכן היה ראוי יאמר אם לא כעת מחר כו'. אך יאמר הנה חשבת לבטל אלהים אחרים מישראל דע לך כי כה יעשון אלהים מעשה ידיהם כאשר היו עושים עד כה וכה יוסיפון כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם באופן יאמרו העם כי כמות זה כן מות זה וישובו לעשות אלהי נכר יותר מבתחלה:
