שבועתו של אליהו
ה' עושה כדברי אליהו
וַיֹּאמֶר֩ אֵֽלִיָּ֨הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתֹּֽשָׁבֵ֣י גִלְעָד֮ אֶל־אַחְאָב֒ חַי־יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי׃
(מלכים א יז א)
הסביר הרד"ק שכיון שנאמר בתורה שאם יעבדו עבודה זרה "וְחָרָ֨ה אַף־יְהֹוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ"(דברים יא יז).
ובעבור כי הרע אחאב מכל אשר לפניו, גזר אליהו כי לא יהיה מטר, אולי יחזור בו. והאל ארך אפים האריך אפו לו כאשר האריך לאשר לפניו.
(רד"ק מלכים יז א)
כלומר ישנה התנגשות בין הנביא לבין רצון ה', שה' רצה להאריך אף('להחליק') למלך ולעם, אבל הנביא רצה לקיים את העונש המופיע בתורה, בניגוד לרצון ה'.
אמנם ה' קיים את רצון הנביא כמו שנאמר: "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ"(איוב כב כח) - צדיק גוזר וה' מקיים, אבל נראה לאורך כל הפרקים שה' רוצה שאליהו יחזור בו משבועתו.
ה' מנסה לגרום לאליהו לחזור בו
וַיְהִ֛י מִקֵּ֥ץ יָמִ֖ים וַיִּיבַ֣שׁ הַנָּ֑חַל כִּ֛י לֹֽא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָֽרֶץ׃
(מלכים א יז ז)
וכתב רש"י:
שידע צורך הגשמים ויטריח לגלות שהיה קשה בעיני הקב"ה שישראל שרוין מתים ברעב.
(רש"י מלכים א יז ז)
כלומר, הקב"ה מנסה לגרום לאליהו להבין שהמצב קשה מאוד, ושיחזור בו מהעונש שהטיל על ישראל.
וכתב מהרש"א:
ובכל זאת לא השגיח אליהו מלעבור על שבועתו
(מהרש"א סנהדרין קיג.)
כלומר, אליהו לא חוזר בו משבועתו.
***
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָלָ֕ה בֶּן־הָֽאִשָּׁ֖ה בַּֽעֲלַ֣ת הַבָּ֑יִת
וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י הֲ֠גַם עַֽל־הָאַלְמָנָ֞ה אֲשֶׁר־אֲנִ֨י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵע֖וֹתָ לְהָמִ֥ית אֶת־בְּנָֽהּ׃
(מלכים א יז יז,כ)
כתב מצודת דוד:
לא די שהרעות לי ללכת נע ונד משוטט בארץ על שהעצרתי את המטר וכי גם על האלמנה... והרעות לה להמית את בנה בעבור זה וכי כ"כ גדלה אשמתי עד שלא אמצא מי יכניס אותי?
(מצודת דוד מלכים א יז כ)
"אחר הדברים האלה" איננו תיאור זמן, אלא תיאור סיבה: "בגלל". והבין אליהו שבגלל שהכניסה אותו לביתה מת בנה ואליהו חושש הלאה שלא ימצא מי שיארח אותו.
למרות זאת, אליהו נשאר בדעתו ולא חזר בו משבועתו שלא ירד גשם כל עוד יחזרו בהם, עד תחילת הפרק הבא כפי שנראה.