בקשת אליהו נענתה בחלקה
אליהו הנביא נשבע ואמר: "חי ה' אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפני דברי"(מלכים א יז א). הגמרא אומרת:
תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר(אין חובה להזכיר בקיץ "מוריד הטל", כפי שמזכירים בחורף "מוריד הגשם", אבל אם ירצה להזכיר, יכול להזכיר). שואלת הגמרא: מאי טעמא(מה טעם הדברים)? - לפי שלא נעצרים(הרוחות והטל לא נעצרים, כלומר ירידתם איננה תלויה בזכותם של האנשים).
(תענית ג.)
הגמרא ממשיכה ושואלת מנין לנו שלא נעצרים? מביאה הגמרא הוכחה מדברי אליהו אשר נשבע שלא ירד טל ומטר כי אם לפי דבריו. כאשר מחליט ה' להוריד גשם כפי שנבאר בהמשך אומר הקב"ה לאליהו: "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה"(מלכים א יח א), ולא נאמר ואתנה טל ומטר, משמע שהטל לא נעצר ואילו הגשמים כן נעצרים.
מסבירים חז"ל שהטל יורד מלמעלה, כלומר, תלוי הדבר באתערותא דלעילא(התעוררות שלמעלה). הטל לא תלוי בזכויות בני האדם. לעומת הטל, הגשמים עולים מלמטה(על ידי אדוי מי הים) והדבר קשור באתערותא דלתתא(התעוררו מלמטה), כלומר בזכויותיהם של בני אדם, וכאשר הזכויות מועטות גם הגשמים נעצרים. על פי זה נבין היטב מדוע בארץ ישראל הגשמים יורדים בחורף ולא בקיץ. כידוע שביציאת מצרים צריך היה הקב"ה לערות קדושה וטהרה ממרום על העם שהיה שקוע בארבעים ותשעה שערי טומאה. זכותם העצמית לא הספיקה כדי לגאול אותם וכדברי הנביא: "ואת ערום ועריה"(יחזקאל טז ז). לכן בחדשי הקיץ יורד הטל שאינו קשור בזכויות בני האדם, ולכך איננו נעצר. מאידך, הגשם תלוי במעשה בני האדם ואם חלילה מעשיהם אינם כשורה נעצרים הגשמים. בשמיני עצרת מתחילים להזכיר את הגשם. יום שמיני עצרת הינו היום החמשים ושנים מיום ראש חודש אלול. בתקופה זו עם ישראל חזר בתשובה. בחודש אלול קיים מצות תשובה, ומצות שופר בראש השנה, ניצל כהלכה את עשרת ימי תשובה, צם והתוודה ביום הכפורים, ישב בסוכה ונטל ארבעה מינים. הרי שעם ישראל צבר זכויות רבות ותיקן את מעשיו, ולכן יורדים עתה גשמים. כי בני האדם ראויים עקב מעשיהם הטובים, שירדו להם גשמים.
המדרש אומר:
כתוב "אין כאל ישורון". אמר רבי יהודה בן סימון "אין כאל", אין כמו הקב"ה. ומי כאל(מי הדומה לקב"ה)? - ישורון הנאים והמשובחים שבכם. את(=אתה) מוצא כל מה שעתיד הקב"ה לעשות הקדים ועשה על ידי הצדיקים בעולם הזה. הקב"ה מחיה מתים - אליהו מחיה מתים. הקב״ה פוקד עקרות - ו[אליהו](אלישע) פוקד עקרות. הקב"ה עוצר גשמים - ואליהו עוצר גשמים. הקב"ה מברך את המועט - ואליהו מברך את המועט, וכן עשה על ידי אלישע. הקב"ה ממתיק את המר - ואלישע ממתיק את המר.באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'
(ילקוט שמעוני רמז רז)