דמותו של אליהו במקרא
כאשר אליהו מתגלה לעובדיה לפני התגלותו לאחאב(בפרק הבא), אומר עובדיה לאליהו "וְהָיָ֞ה אֲנִ֣י ׀ אֵלֵ֣ךְ מֵֽאִתָּ֗ךְ וְר֨וּחַ יְ-הוָ֤ה ׀ יִֽשָּׂאֲךָ֙ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־אֵדָ֔ע וּבָ֨אתִי לְהַגִּ֧יד לְאַחְאָ֛ב וְלֹ֥א יִֽמְצָאֲךָ֖ וַֽהֲרָגָ֑נִי"(מלכים א יח יב). כלומר, תלמידיו של אליהו ידעו שלפעמים הוא נעלם מעיני כל אדם. ר' יהודה החסיד(פירושי התורה) הסביר:
שאליהו מרוב קדושתו היה ענן מקיפו כשהיה הולך בדרך כמין ערפל [ו]לכן לא ניכר מהרה.
(פירושי התורה הפטרת כי תשא)
על העלמויות של אליהו בנה רלב"ג את פירושו לענין 'פנחס זה אליהו' וזו לשונו:
ומצאנו בשניהם נשיאות רוח ה' אותם כאילו הם מלאכי ה' ...והנה היה דרך פנחס שיהיה נעלם זמן ארוך מהאנשים ואח"כ היה נראה.
(רלב"ג יז יא)
גם לאחר מותו של אליהו אנחנו רואים בחז"ל שמתייחסים אליו פעם כמלאך ה' ופעם כחכם מחכמי התורה. והסביר זאת החתם סופר בשו"ת:
כאשר נפרדה נשמתו מגופו הנשמה עולה למעלה בין מלאכי השרת. וביום בשורה תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז(שהיה לו בעבר) ואז הוא אחד מחכמי ישראל. אך כשיתגלה רק בנשמתו כמו ביום המילה הרי הוא מלאך שאיננו מחויב במצוות. אף על פי שמגלה דינים אין לקבוע הלכה על פיו, דהוי(שהוא) כמו חלום ורוח נבואה, ואין משגיחים בבת קול.
(שו"ת חת"ס חלק ו סימן צח)
אם נחבר את דברי החתם סופר לדברי רלב"ג נראה שבזמן התנ"ך גם התגלה בשתי הצורות - לפעמים בגופו, ולפעמים היה עולה לשמי מרום וחוזר להופיע בעולם הזה.
ומצאנו את פנחס שהאריך ימים עד ימי תחילת המלוכה ואז נעלם ומופיע שוב אצלנו בימי אחאב. לאחר ימי אחאב הוא ממנה לנביא את אלישע תלמידו ושוב עולה לשמים כפי שנראה בהמשך(מלכים ב) עד שיופיע לעתיד לבוא בימי הגאולה.