תנ"ך על הפרק - מלכים א יז - אליהו מתחיל בנדודיו / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים א יז

304 / 929
היום

הפרק

וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתֹּשָׁבֵ֣י גִלְעָד֮ אֶל־אַחְאָב֒ חַי־יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי׃וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלָ֥יו לֵאמֹֽר׃לֵ֣ךְ מִזֶּ֔ה וּפָנִ֥יתָ לְּךָ֖ קֵ֑דְמָה וְנִסְתַּרְתָּ֙ בְּנַ֣חַל כְּרִ֔ית אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הַיַּרְדֵּֽן׃וְהָיָ֖ה מֵהַנַּ֣חַל תִּשְׁתֶּ֑ה וְאֶת־הָעֹרְבִ֣ים צִוִּ֔יתִי לְכַלְכֶּלְךָ֖ שָֽׁם׃וַיֵּ֥לֶךְ וַיַּ֖עַשׂ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ וַיֵּ֙שֶׁב֙ בְּנַ֣חַל כְּרִ֔ית אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הַיַּרְדֵּֽן׃וְהָעֹרְבִ֗ים מְבִיאִ֨ים ל֜וֹ לֶ֤חֶם וּבָשָׂר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְלֶ֥חֶם וּבָשָׂ֖ר בָּעָ֑רֶב וּמִן־הַנַּ֖חַל יִשְׁתֶּֽה׃וַיְהִ֛י מִקֵּ֥ץ יָמִ֖ים וַיִּיבַ֣שׁ הַנָּ֑חַל כִּ֛י לֹֽא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָֽרֶץ׃וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלָ֥יו לֵאמֹֽר׃ק֣וּם לֵ֤ךְ צָרְפַ֙תָה֙ אֲשֶׁ֣ר לְצִיד֔וֹן וְיָשַׁבְתָּ֖ שָׁ֑ם הִנֵּ֨ה צִוִּ֥יתִי שָׁ֛ם אִשָּׁ֥ה אַלְמָנָ֖ה לְכַלְכְּלֶֽךָ׃וַיָּ֣קָם ׀ וַיֵּ֣לֶךְ צָרְפַ֗תָה וַיָּבֹא֙ אֶל־פֶּ֣תַח הָעִ֔יר וְהִנֵּֽה־שָׁ֛ם אִשָּׁ֥ה אַלְמָנָ֖ה מְקֹשֶׁ֣שֶׁת עֵצִ֑ים וַיִּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ וַיֹּאמַ֔ר קְחִי־נָ֨א לִ֧י מְעַט־מַ֛יִם בַּכְּלִ֖י וְאֶשְׁתֶּֽה׃וַתֵּ֖לֶךְ לָקַ֑חַת וַיִּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ וַיֹּאמַ֔ר לִֽקְחִי־נָ֥א לִ֛י פַּת־לֶ֖חֶם בְּיָדֵֽךְ׃וַתֹּ֗אמֶר חַי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אִם־יֶשׁ־לִ֣י מָע֔וֹג כִּ֣י אִם־מְלֹ֤א כַף־קֶ֙מַח֙ בַּכַּ֔ד וּמְעַט־שֶׁ֖מֶן בַּצַּפָּ֑חַת וְהִנְנִ֨י מְקֹשֶׁ֜שֶׁת שְׁנַ֣יִם עֵצִ֗ים וּבָ֙אתִי֙ וַעֲשִׂיתִ֙יהוּ֙ לִ֣י וְלִבְנִ֔י וַאֲכַלְנֻ֖הוּ וָמָֽתְנוּ׃וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֵלִיָּ֙הוּ֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י בֹּ֖אִי עֲשִׂ֣י כִדְבָרֵ֑ךְ אַ֣ךְ עֲשִׂי־לִ֣י מִ֠שָּׁם עֻגָ֨ה קְטַנָּ֤ה בָרִאשֹׁנָה֙ וְהוֹצֵ֣אתְ לִ֔י וְלָ֣ךְ וְלִבְנֵ֔ךְ תַּעֲשִׂ֖י בָּאַחֲרֹנָֽה׃כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּ֤ד הַקֶּ֙מַח֙ לֹ֣א תִכְלָ֔ה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א תֶחְסָ֑ר עַ֠ד י֧וֹםתתן־תֵּת־יְהוָ֛ה גֶּ֖שֶׁם עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃וַתֵּ֥לֶךְ וַתַּעֲשֶׂ֖ה כִּדְבַ֣ר אֵלִיָּ֑הוּ וַתֹּ֧אכַלהוא־והיאהִֽיא־וָה֛וּאוּבֵיתָ֖הּ יָמִֽים׃כַּ֤ד הַקֶּ֙מַח֙ לֹ֣א כָלָ֔תָה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א חָסֵ֑ר כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּיַ֥ד אֵלִיָּֽהוּ׃וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָלָ֕ה בֶּן־הָאִשָּׁ֖ה בַּעֲלַ֣ת הַבָּ֑יִת וַיְהִ֤י חָלְיוֹ֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־נֽוֹתְרָה־בּ֖וֹ נְשָׁמָֽה׃וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ מַה־לִּ֥י וָלָ֖ךְ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים בָּ֧אתָ אֵלַ֛י לְהַזְכִּ֥יר אֶת־עֲוֺנִ֖י וּלְהָמִ֥ית אֶת־בְּנִֽי׃וַיֹּ֥אמֶר אֵלֶ֖יהָ תְּנִֽי־לִ֣י אֶת־בְּנֵ֑ךְ וַיִּקָּחֵ֣הוּ מֵחֵיקָ֗הּ וַֽיַּעֲלֵ֙הוּ֙ אֶל־הָעֲלִיָּ֗ה אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב שָׁ֔ם וַיַּשְׁכִּבֵ֖הוּ עַל־מִטָּתֽוֹ׃וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י הֲ֠גַם עַל־הָאַלְמָנָ֞ה אֲשֶׁר־אֲנִ֨י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵע֖וֹתָ לְהָמִ֥ית אֶת־בְּנָֽהּ׃וַיִּתְמֹדֵ֤ד עַל־הַיֶּ֙לֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֔ים וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י תָּ֥שָׁב נָ֛א נֶֽפֶשׁ־הַיֶּ֥לֶד הַזֶּ֖ה עַל־קִרְבּֽוֹ׃וַיִּשְׁמַ֥ע יְהוָ֖ה בְּק֣וֹל אֵלִיָּ֑הוּ וַתָּ֧שָׁב נֶֽפֶשׁ־הַיֶּ֛לֶד עַל־קִרְבּ֖וֹ וַיֶּֽחִי׃וַיִּקַּ֨ח אֵלִיָּ֜הוּ אֶת־הַיֶּ֗לֶד וַיֹּרִדֵ֤הוּ מִן־הָעֲלִיָּה֙ הַבַּ֔יְתָה וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְאִמּ֑וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ רְאִ֖י חַ֥י בְּנֵֽךְ׃וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ עַתָּה֙ זֶ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה וּדְבַר־יְהוָ֥ה בְּפִ֖יךָ אֱמֶֽת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

אליהו מתחיל בנדודיו

לאחר שאליהו נשבע שלא ירדו גשמים אלא על פי הוראתו, צריך היה הקב"ה לקיים את דבר עבדו. הקב"ה אמר לאליהו ללכת ולהסתתר בנחל כרית הנמצא ממזרח לירדן. ההוראה היתה משום שידע כי אחאב ואיזבל יחפשו אחריו כדי להורגו. לדברי הרלב"ג, הקב"ה הסווה את מחבואו של אליהו בכך שהעורבים, שהם עופות טמאים, יביאו לו לחם ובשר ואיש לא יכל להעלות על דעתו שהמזון מיועד לאליהו.

העורבים מפרנסים את אליהו

כאשר אליהו מסתתר מפני אחאב, התעוררה השאלה כיצד יתפרנס. אומר הקב"ה לאליהו כי ציוה את העורבים לפרנסו, כלומר יביאו לו העורבים לחם ובשר. אליהו יכול איפוא לאכול מן הבשר מבלי לחשוש לכשרותו. את המים לצרכיו יקבל אליהו ממימי נחל כרית. המפרשים שואלים מדוע רצה ה' שהעורבים הם אשר יפרנסו את אליהו? זאת ועוד, מדוע לא שלח ה' ברכה בלחם אותו אכל בבחינת: "אוכל קמעא ומתברך במעיו"(עיין רש"י ויקרא כו ב). ומדוע לא הסתירו ה' ליד מעין מים שיוכל לשתות ולהתפרנס מבלי לנדוד ממקומו? מסביר המלבי"ם שגם כאשר עם ישראל סוטה מדרך ה' בכל זאת אהבתו של ה' לעמו לא נפגמה. משל לאב שכעס על בנו על חטאיו ושלחו מביתו. גם כאשר שוהה הבן במקום גלותו בצדק ובמשפט, בכל זאת רחמי האב עליו. הקב"ה שמע בקולו של אליהו והסכים לתת לו את מפתח הגשם, אך בכל זאת צר לו על סבל בניו, ובפרט שאדם המצוי בתוכם הוא שגרם להם צער שכזה. הקב"ה ראה במעשי אליהו שמץ של אכזריות. אמר לו הקב"ה: אתה התאכזרת על בני - אתן לך את מזונך על ידי עוף אכזרי שהוא העורב. כידוע, העורב אכזרי על בניו, וכאשר נולדים איננו רוצה לפרנסם בגלל שהפלומה שלהם לבנה וסבור שאינם בניו. לאחר תקופה מתעורר בו רגש האב(האם) וחוזר לראותם והנה החלו נוצותיהם להשחיר ואז מסכים לפרנסם. במשך התקופה שהגוזלים לא התפרנסו מהוריהם מזמן להם הקב"ה יתושים מתוך צואתם והם מתפרנסים מהם: לזה כוון דוד המלך באמרו: "נותן לבהמה לחמה - לבני עורב אשר יקראו"(תהלים קמז ט). מאחר ואליהו נטל לידו את מפתח הגשם, כלומר מקורות השפע, אינו יכול לקבל מי מעין, כלומר מים נובעים, ולא ברכה במעיו שגם זה מורה על רבוי, אלא צריך היה הקב"ה לפרנסו על ידי אחרים(גזרתו על ידי עוף אכזרי) ולשתות מימי הנחל אשר הם מים שהיו כבר במקום לפני גזרת אליהו.

מהיכן הגיע הבשר

הגמרא(חולין ה.) אומרת שהבשר היה ממטבחו של אחאב, למרות שאחאב רשע ואין לאכול משחיטתו, בכל זאת האוכל היה כשר, משום שהקב"ה אמר לאליהו שציווה את העורבים לפרנסו. מעיר הרב יוסף חיים בפרושו(בן יהוידע חולין ה.) שבמעשה זה ראינו השגחה פרטית. אליהו הסתתר מפני אחאב, כפי שנאמר: "לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית"(מלכים א יז ג) ויתרה מזו, איזבל נשבעה לתפוס את אליהו כדי להורגו. מלמד אותנו הכתוב, שלא זו בלבד שלא הצליחו לתופסו, אלא הם היו הצינור של פרנסתו שלא ימות ברעב. ממשיך הרב יוסף חיים ואומר שכדבר הזה ראינו אצל משה. לאחר שהונח בתיבה בסּוּף אשר בַּיְאוֹר, נרגע פרעה כששמע מן החרטומים שמושיעם של ישראל טבע ביאור. ה' לא שלח מלאך כדי לקחתו ולגדלו במקום אחר אלא גלגל הצלתו על ידי ביתו של אותו מלך שחשב להורגו. יתרה מזו, בת פרעה הצילה את משה והביאה אותו לארמון ושם נתחבב על ידי דיירי הארמון ואפילו פרעה עצמו הושיבו על ברכיו והשתעשע עמו ולא העלה בדעתו שהוא יהיה האיש אשר יכהו בעשר המכות(בהמשך נראה עוד כמה דברים חופפים בין משה אליהו). שואל הרב בן יהוידע מדוע העורבים היו אלו שהביאו לו את הבשר ולא בעלי חיים אחרים? מסביר הרב שהקב"ה רצה להוכיח שכל הטבע משרת את הצדיק. כידוע, העורב נחשב כעוף טורף והוא אכזרי על בניו, עם כל זה נהפך לרחמן והביא טרף לאליהו.

הסבר המדרש

המדרש אומר:

"והורשתם את יושבי הארץ מפניכם"(במדבר לג נב), זה שאמר הכתוב: "מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃"(איוב לה יא).
"מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ" - אמר הקב"ה לִמְדוּ מפרו של אליהו(שלא רצה להיקרב כקרבן לעבודה זרה, כפי שנבאר בהמשך),
"וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃" - אמר הקב"ה לִמְדוּ מן העורבים שהיו מכלכלים את אליהו שנאמר: "ואת העורבים צויתי לכלכלך שם"(מלכים א יז ד). ומהיכן היו מביאים לחם ובשר בבוקר ובערב? משולחנו של יהושפט מלך יהודה שהיה צדיק, ולא היו רוצים אותם עורבים ליכנס בביתו של אותו רשע(אחאב) להוציא משולחנו כלום בשביל אותו צדיק מפני שהיה בביתו עבודת כוכבים הוי "[וּ]מֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃". אמר הקב"ה(לישראל) לִמְדוּ מפרו של אליהו ומן העורבים ואל תפנו אל האלילים להסתכל בם. מנין? ממה שקראו בענין "והורשתם את יושבי הארץ מפניכם".
(במדבר רבה פרשה כג פרק ט בשינוי קל מאוד)

אם כן מצאנו מחלוקת בין הגמרא בחולין לבין המדרשים(רבה ותנחומא) מהיכן הביאו העורבים את הבשר אם מביתו של אחאב, או מביתו של יהושפט.

קבלו שעתיד העולם להצטרך לו

המדרש אומר:

"וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב". רבי יודן בשם רבי יהודה ב"ר סימון(אומר): התחיל משיבו תשובות(העורב אמר לנח) 'מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי?' אמר לו(נח): 'מה צורך בעולם בך לא לאכילה ולא לקרבן(וגם לא לקיום המין)'. לא רצה נח לקבלו, אמר לו הקב"ה: 'קַבְּלוֹ, שעתיד העולם להצטרך לו'. אמר לו: 'אימתי?' אמר לו: "עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃". עתיד צדיק אחד לעמוד וליבש את העולם ואני מצריכו לו(אני צריך להושיע לאותו אדם על ידי העורב) הדא הוא דכתיב: "וְהָעֹֽרְבִ֗ים מְבִאִ֨ים ל֜וֹ לֶ֤חֶם וּבָשָׂר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְלֶ֥חֶם וּבָשָׂ֖ר בָּעָ֑רֶב..."(מלכים א יז ו).
(בראשית רבה פרשה לג פרק ה)

העורב שש לקיים שליחות אכזרית

שואל המהר"ל על המדרש הנ"ל, מדוע בימי נח לא הסכים העורב למלא את השליחות שנח הטיל עליו בעוד שבתקופת אליהו מילא את תפקידו בנאמנות ובעקביות, כי יום יום הביא לאליהו לחם ובשר בבוקר ולחם ובשר בערב(מלכים א יז ו).

מסביר המהר"ל בפרושו גור אריה(בראשית ח ז) שמאחר והעורב הנו עוף אכזרי לא היה מוכן לבצע שליחות חיובית, לפיכך לא יכל למלא את שליחות נח כי היה צריך להודיע לנח אם קלו המים מעל הארץ ואז יכול נח לצאת מן התיבה וליישב את הארץ. אולם אליהו הביא פורענות לעולם בזה שעצר את הגשמים במשך שלש שנים, ואם לא היה העורב מפרנס את אליהו לא היה הקב"ה מביא רעב בעולם כי אליהו לא היה לו לסבול מכך, לכן בחר הקב"ה בעורב שאכזרי בטבעו לתפקיד להביא מזון לאליהו כדי שהנביא יחיה אבל העולם יסבול.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך