אליהו מתחיל בנדודיו
לאחר שאליהו נשבע שלא ירדו גשמים אלא על פי הוראתו, צריך היה הקב"ה לקיים את דבר עבדו. הקב"ה אמר לאליהו ללכת ולהסתתר בנחל כרית הנמצא ממזרח לירדן. ההוראה היתה משום שידע כי אחאב ואיזבל יחפשו אחריו כדי להורגו. לדברי הרלב"ג, הקב"ה הסווה את מחבואו של אליהו בכך שהעורבים, שהם עופות טמאים, יביאו לו לחם ובשר ואיש לא יכל להעלות על דעתו שהמזון מיועד לאליהו.
העורבים מפרנסים את אליהו
כאשר אליהו מסתתר מפני אחאב, התעוררה השאלה כיצד יתפרנס. אומר הקב"ה לאליהו כי ציוה את העורבים לפרנסו, כלומר יביאו לו העורבים לחם ובשר. אליהו יכול איפוא לאכול מן הבשר מבלי לחשוש לכשרותו. את המים לצרכיו יקבל אליהו ממימי נחל כרית. המפרשים שואלים מדוע רצה ה' שהעורבים הם אשר יפרנסו את אליהו? זאת ועוד, מדוע לא שלח ה' ברכה בלחם אותו אכל בבחינת: "אוכל קמעא ומתברך במעיו"(עיין רש"י ויקרא כו ב). ומדוע לא הסתירו ה' ליד מעין מים שיוכל לשתות ולהתפרנס מבלי לנדוד ממקומו? מסביר המלבי"ם שגם כאשר עם ישראל סוטה מדרך ה' בכל זאת אהבתו של ה' לעמו לא נפגמה. משל לאב שכעס על בנו על חטאיו ושלחו מביתו. גם כאשר שוהה הבן במקום גלותו בצדק ובמשפט, בכל זאת רחמי האב עליו. הקב"ה שמע בקולו של אליהו והסכים לתת לו את מפתח הגשם, אך בכל זאת צר לו על סבל בניו, ובפרט שאדם המצוי בתוכם הוא שגרם להם צער שכזה. הקב"ה ראה במעשי אליהו שמץ של אכזריות. אמר לו הקב"ה: אתה התאכזרת על בני - אתן לך את מזונך על ידי עוף אכזרי שהוא העורב. כידוע, העורב אכזרי על בניו, וכאשר נולדים איננו רוצה לפרנסם בגלל שהפלומה שלהם לבנה וסבור שאינם בניו. לאחר תקופה מתעורר בו רגש האב(האם) וחוזר לראותם והנה החלו נוצותיהם להשחיר ואז מסכים לפרנסם. במשך התקופה שהגוזלים לא התפרנסו מהוריהם מזמן להם הקב"ה יתושים מתוך צואתם והם מתפרנסים מהם: לזה כוון דוד המלך באמרו: "נותן לבהמה לחמה - לבני עורב אשר יקראו"(תהלים קמז ט). מאחר ואליהו נטל לידו את מפתח הגשם, כלומר מקורות השפע, אינו יכול לקבל מי מעין, כלומר מים נובעים, ולא ברכה במעיו שגם זה מורה על רבוי, אלא צריך היה הקב"ה לפרנסו על ידי אחרים(גזרתו על ידי עוף אכזרי) ולשתות מימי הנחל אשר הם מים שהיו כבר במקום לפני גזרת אליהו.
מהיכן הגיע הבשר
הגמרא(חולין ה.) אומרת שהבשר היה ממטבחו של אחאב, למרות שאחאב רשע ואין לאכול משחיטתו, בכל זאת האוכל היה כשר, משום שהקב"ה אמר לאליהו שציווה את העורבים לפרנסו. מעיר הרב יוסף חיים בפרושו(בן יהוידע חולין ה.) שבמעשה זה ראינו השגחה פרטית. אליהו הסתתר מפני אחאב, כפי שנאמר: "לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית"(מלכים א יז ג) ויתרה מזו, איזבל נשבעה לתפוס את אליהו כדי להורגו. מלמד אותנו הכתוב, שלא זו בלבד שלא הצליחו לתופסו, אלא הם היו הצינור של פרנסתו שלא ימות ברעב. ממשיך הרב יוסף חיים ואומר שכדבר הזה ראינו אצל משה. לאחר שהונח בתיבה בסּוּף אשר בַּיְאוֹר, נרגע פרעה כששמע מן החרטומים שמושיעם של ישראל טבע ביאור. ה' לא שלח מלאך כדי לקחתו ולגדלו במקום אחר אלא גלגל הצלתו על ידי ביתו של אותו מלך שחשב להורגו. יתרה מזו, בת פרעה הצילה את משה והביאה אותו לארמון ושם נתחבב על ידי דיירי הארמון ואפילו פרעה עצמו הושיבו על ברכיו והשתעשע עמו ולא העלה בדעתו שהוא יהיה האיש אשר יכהו בעשר המכות(בהמשך נראה עוד כמה דברים חופפים בין משה אליהו). שואל הרב בן יהוידע מדוע העורבים היו אלו שהביאו לו את הבשר ולא בעלי חיים אחרים? מסביר הרב שהקב"ה רצה להוכיח שכל הטבע משרת את הצדיק. כידוע, העורב נחשב כעוף טורף והוא אכזרי על בניו, עם כל זה נהפך לרחמן והביא טרף לאליהו.
הסבר המדרש
המדרש אומר:
"והורשתם את יושבי הארץ מפניכם"(במדבר לג נב), זה שאמר הכתוב: "מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃"(איוב לה יא).
"מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ" - אמר הקב"ה לִמְדוּ מפרו של אליהו(שלא רצה להיקרב כקרבן לעבודה זרה, כפי שנבאר בהמשך),
"וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃" - אמר הקב"ה לִמְדוּ מן העורבים שהיו מכלכלים את אליהו שנאמר: "ואת העורבים צויתי לכלכלך שם"(מלכים א יז ד). ומהיכן היו מביאים לחם ובשר בבוקר ובערב? משולחנו של יהושפט מלך יהודה שהיה צדיק, ולא היו רוצים אותם עורבים ליכנס בביתו של אותו רשע(אחאב) להוציא משולחנו כלום בשביל אותו צדיק מפני שהיה בביתו עבודת כוכבים הוי "[וּ]מֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃". אמר הקב"ה(לישראל) לִמְדוּ מפרו של אליהו ומן העורבים ואל תפנו אל האלילים להסתכל בם. מנין? ממה שקראו בענין "והורשתם את יושבי הארץ מפניכם".
(במדבר רבה פרשה כג פרק ט בשינוי קל מאוד)
אם כן מצאנו מחלוקת בין הגמרא בחולין לבין המדרשים(רבה ותנחומא) מהיכן הביאו העורבים את הבשר אם מביתו של אחאב, או מביתו של יהושפט.
קבלו שעתיד העולם להצטרך לו
המדרש אומר:
"וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב". רבי יודן בשם רבי יהודה ב"ר סימון(אומר): התחיל משיבו תשובות(העורב אמר לנח) 'מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי?' אמר לו(נח): 'מה צורך בעולם בך לא לאכילה ולא לקרבן(וגם לא לקיום המין)'. לא רצה נח לקבלו, אמר לו הקב"ה: 'קַבְּלוֹ, שעתיד העולם להצטרך לו'. אמר לו: 'אימתי?' אמר לו: "עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃". עתיד צדיק אחד לעמוד וליבש את העולם ואני מצריכו לו(אני צריך להושיע לאותו אדם על ידי העורב) הדא הוא דכתיב: "וְהָעֹֽרְבִ֗ים מְבִאִ֨ים ל֜וֹ לֶ֤חֶם וּבָשָׂר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְלֶ֥חֶם וּבָשָׂ֖ר בָּעָ֑רֶב..."(מלכים א יז ו).
(בראשית רבה פרשה לג פרק ה)
העורב שש לקיים שליחות אכזרית
שואל המהר"ל על המדרש הנ"ל, מדוע בימי נח לא הסכים העורב למלא את השליחות שנח הטיל עליו בעוד שבתקופת אליהו מילא את תפקידו בנאמנות ובעקביות, כי יום יום הביא לאליהו לחם ובשר בבוקר ולחם ובשר בערב(מלכים א יז ו).
מסביר המהר"ל בפרושו גור אריה(בראשית ח ז) שמאחר והעורב הנו עוף אכזרי לא היה מוכן לבצע שליחות חיובית, לפיכך לא יכל למלא את שליחות נח כי היה צריך להודיע לנח אם קלו המים מעל הארץ ואז יכול נח לצאת מן התיבה וליישב את הארץ. אולם אליהו הביא פורענות לעולם בזה שעצר את הגשמים במשך שלש שנים, ואם לא היה העורב מפרנס את אליהו לא היה הקב"ה מביא רעב בעולם כי אליהו לא היה לו לסבול מכך, לכן בחר הקב"ה בעורב שאכזרי בטבעו לתפקיד להביא מזון לאליהו כדי שהנביא יחיה אבל העולם יסבול.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'