פסוק א:וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט מָלַךְ אֲבִיָּם, בנו של רחבעם תחתיו עַל־יְהוּדָה.
פסוק ב:שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ – מַעֲכָה בַּת־אֲבִישָׁלוֹם. ייתכן שהייתה בתו או נכדתו של אבשלום בן דוד.
פסוק ג:וַיֵּלֶךְ בְּכָל־חַטֹּאות אָבִיו אֲשֶׁר־עָשָׂה לְפָנָיו. רחבעם לא יזם מעשים רעים, אך גם לא נאבק בפולחן הבמות – בין שנעשה לאלוקי ישראל אך שלא כדין, ובין שנעשה לעבודה זרה. וְלֹא־הָיָה לְבָבוֹ של אבים שָׁלֵם עִם־ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו,
פסוק ד:כִּי לְמַעַן דָּוִד נָתַן ה' אֱלֹהָיו לוֹ נִיר, המשכיות, שלטון, או: קרקע חרושה בִּירוּשָׁלִָם, לְהָקִים אֶת־בְּנוֹ אַחֲרָיו וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלִָם, לקיימה כעיר המלוכה וכעיר הקודש.
פסוק ה:אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת־הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וְלֹא־סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו, רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי אפשר היה למצוא בו חטא חמור, אבל בשאר דרכיו ופעולותיו נהג כרצון ה'. הערה זו מדגישה כי כוחם של מלכי יהודה נבע מהיצמדותם לרצון ה', וכי עזיבת הדרך הראויה הייתה כרוכה בעונש.
פסוק ו:וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין־רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל־יְמֵי חַיָּיו של רחבעם.
פסוק ז:וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה בהיותו מלך בירושלים הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. וּמִלְחָמָה הָיְתָה, פשיטות ותקיפות חוזרות ונשנות באזור הגבול היו גם בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם.
פסוק ח:וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּם עִם־אֲבֹתָיו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִד עם אבותיו המלכים. וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו.
פסוק ט:וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אָסָא עַל־יְהוּדָה. לעיל נאמר שמלכות אבים התחילה בשנת שמונה-עשרה לירבעם וארכה שלוש שנים, אבל לא היו אלה שנים מלאות. עֶשְׂרִים לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אָסָא עַל־יְהוּדָה.
פסוק י:וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ, סבתו, אם אביו, מַעֲכָה בַּת־אֲבִישָׁלוֹם. אסא היה צעיר כשעלה על כס המלכות, כיוון שאביו מלך זמן קצר בלבד. לכן אפשר שבזמנו המלכה השלטת הייתה סבתו.
פסוק יא:וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו.
פסוק יב:לפיכך – וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים, גברים שנועדו למשכב זכר ושימשו בפולחן עבודה זרה מִן־הָאָרֶץ, וַיָּסַר אֶת־כָּל־הַגִּלֻּלִים, כינוי גנאי לעבודה זרה אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו או שהסכימו לעשייתם.
פסוק יג:וְגַם אֶת־מַעֲכָה אִמּוֹ הוא ביקר על מעשיה, ולא רק גער בה אלא וַיְסִרֶהָ מִמעמדה הרשמי – גְּבִירָה על אֲשֶׁר־עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת, פסל מעורר פלצות, מזעזע לַאֲשֵׁרָה. וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת־מִפְלַצְתָּהּ, שכפי הנראה הייתה עשויה מעץ, וַיִּשְׂרֹף אותה בְּנַחַל קִדְרוֹן.
פסוק יד:וְאולם הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ. רַק, אבל לְבַב־אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם־ה' כָּל־יָמָיו.
פסוק טו:וַיָּבֵא אֶת־קָדְשֵׁי, הקדשי אָבִיו וְאת קָדְשֵׁי בֵּית ה' שהכילו כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים. לא היה זה רק הרכוש ששימש לצורכי בית ה', אלא אוצר הממלכה שלא השתמשו בו, ועל כן אוחסן בבית ה'.
פסוק טז:כאן נקטע סיפור הבאת הכספים במשפטי רקע אחדים: וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, שהקים בינתיים שושלת חדשה בישראל, כָּל־יְמֵיהֶם. לא הייתה זו מלחמה אישית אלא המשך החיכוך המתוח בין הממלכות.
פסוק יז:באחת הפעמים שהתגבר המתח – וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל עַל־יְהוּדָה. בעשא התקדם לעבר יהודה, אך עדיין לא פתח במתקפה. וַיִּבֶן אֶת־הָרָמָה, העיר שבה ישב בזמנו שמואל הנביא, בגבולה הדרומי של ממלכת ישראל, והקים בה מצודה מבוצרת היטב, לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, לחסום את הדרכים הראשיות המובילות מיהודה לישראל, כדי למנוע מאסא פעולה צבאית משמעותית בעתיד. מלכי ישראל לא ביקשו להפיל את ממלכת יהודה, ונראה שאף בעשא לא התכוון להתקדם ולתקוף את יהודה, אך אסא מצא עצמו בעמדה נחותה, לפחות טקטית, והחליט לפעול.
פסוק יח:הואיל וצבאו לא היה חזק דיו, נקט אסא פתרון ששימש גם כמה מלכים אחריו: וַיִּקַּח אָסָא אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית־ה' וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו, וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל־בֶּן־הֲדַד בֶּן־טַבְרִמֹּן בֶּן־חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר:
פסוק יט:בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ, בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ. במשך שנים היחסים ביננו טובים. גם אם לא כרתנו ברית באופן יזום, לא היו בינינו סכסוכים, באשר אין לנו אפילו גבול משותף. הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב. לֵךְ הָפֵרָה אֶת־בְּרִיתְךָ אֶת, עם בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל למען ברית אתי, שבצדה טובת הנאה. העדף את האינטרסים שלי על פני אלה של מלך ישראל. וְיַעֲלֶה, כדי שיסור מֵעָלָי. אני אינני יכול לעשות דבר, אבל אתה מסוגל לתקוף אותו מצפון. התגרותך בו תאלץ אותו להפסיק להציק לי.
פסוק כ:וַיִּשְׁמַע בֶּן־הֲדַד אֶל־הַמֶּלֶךְ אָסָא. הוא קיבל את הצעתו. נראה שלא היה להוט לשמור אמונים לממלכת ישראל, וכאשר קיבל עידוד כספי והבטחה לשיתוף פעולה מדרום – וַיִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר־לוֹ ועמם יחידות צבאיות עַל־עָרֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּךְ אֶת־עִיּוֹן וְאֶת־דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית־מַעֲכָה וְאֵת כָּל־כִּנְרוֹת, העיר כינרת ותחומה, או: שם כולל לערים באזור שפת ים כנרת שעַל כָּל־אֶרֶץ נַפְתָּלִי. הוא פשט על ערים בגבולות הצפוניים של ישראל, תקף אותן, פלש לממלכה ולקח עמו שבויים ושלל.
פסוק כא:וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא שהוא נתון למתקפה מצפון, וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת־הָרָמָה. הוא הפסיק, כצפוי, את פעולותיו כנגד ממלכת יהודה, והתמקד במאמץ לייצב את גבולותיו במקום לתקוף. וַיֵּשֶׁב בְּתִרְצָה, עירו של ירבעם, שאותה בנה כבירה חדשה לישראל.
פסוק כב:וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ, גייס אֶת־כָּל תושבי ארץ יְהוּדָה, אֵין נָקִי. איש לא היה פטור. הצו הקיף גם את מי שבדרך כלל אינם אנשי צבא. וַיִּשְׂאוּ אֶת־אַבְנֵי המבצר שברָמָה וְאֶת־עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא. אסא רצה להשמיד את האיום הפוטנציאלי, ולכן הורה לכל אנשיו שיפרקו את המבנה ויעבירו מן המקום את חומרי הבניין שלו. וַיִּבֶן בָּם – באותם עצים ואבנים הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת־גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת־הַמִּצְפָּה, ערי הגבול שלו.
פסוק כג:כאן הובאו רק קווים כלליים ופרטים בעלי חשיבות מיוחדת מתולדותיו, וְיֶתֶר כָּל־דִּבְרֵי אָסָא וְכָל־גְּבוּרָתוֹ וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה, הֲלֹא־הֵמָּה כְתוּבִים בפירוט עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. כאן נוספת הערה: רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת־רַגְלָיו, סבל ממחלה ברגליו.
פסוק כד:וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
פסוק כה:וְנָדָב בֶּן־יָרָבְעָם מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, שהרי אסא עלה לשלטון בשנתו העשרים של ירבעם, וירבעם מלך עשרים ושתיים שנים. וַיִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם.
פסוק כו:וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל. עגלי הזהב ומנהגי הפולחן הזרים עמדו בעינם בתקופת נדב.
פסוק כז:וַיִּקְשֹׁר עָלָיו, ארגן מרד כנגדו בַּעְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה לְבֵית יִשָּׂשכָר. וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא בּעיר גִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים. וְנָדָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל צָרִים עַל־גִּבְּתוֹן. מאחר שהפלשתים איימו על הגבול המערבי נדב ביקש לבצר את הגבול והטיל מצור על גבתון. בזמן המצור נכחו במקום רק חיילים. כנראה בעשא הצליח לשכנע את חלקם להצטרף אליו, וכך עלה בידו להוציא את תכניתו אל הפועל.
פסוק כח:וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. נדב לא מלך שנתיים מלאות, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו.
פסוק כט:וַיְהִי כְמָלְכוֹ הִכָּה בעשא אֶת־כָּל־בֵּית יָרָבְעָם, לֹא־הִשְׁאִיר כָּל־נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם עַד־הִשְׁמִדוֹ, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד־עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי. בעשא לא עשה זאת כדי לקיים את דבר ה', אלא משום שרצה למנוע את האפשרות שמשפחת ירבעם ונדב תתבע את השלטון בעתיד.
פסוק ל:עַל־חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל, בְּכַעְסוֹ אֲשֶׁר הִכְעִיס אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק לא:וְיֶתֶר דִּבְרֵי נָדָב וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא־ הֵם כְּתוּבִים ביתר פירוט עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק לב:וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל כָּל־יְמֵיהֶם. חָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל כָּל־יְמֵיהֶם.
פסוק לג:בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ בַּעְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה עַל־כָּל־ יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה.
פסוק לד:וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל.
