מלחמת אסא עם בעשא
עד שנת שלושים ושש למלכותו ניצח אסא בכל מלחמותיו משום שבטח בה' ושמע לנביאיו. עתה צריכה היתה המלוכה לשוב ליהודה כפי שהסברנו. אולם כאשר רוצה הקב"ה להעלות את האדם גשמית או רוחנית עליו לנסותו תחלה וכאשר יעמוד בנסיון, יעלהו לגדולה. גם אצל אסא היה כדבר הזה. בתקופתו מלך בישראל בעשא(נדבר עליו בהמשך) ומאחר ושררה מלחמה בין ישראל ויהודה, מלחמה שהחלה בימי ירבעם, החליט בעשא להציק ליהודה. העילה למלחמה היתה ההגירה הגדולה שהיתה מישראל ליהודה כדברי הכתוב: "כי נפלו עליו מישראל לרוב בראותם כי ה' אלוקיו עמו"(דברי הימים ב טו ט). בעשא הבין כי הגירה זו מדלדלת את הישוב בישראל, מה גם שכל הצדיקים והמון העם עוברים ליהודה תחת שלטונו של אסא, ובארצו נשארים עובדי העגלים שנעשו על ידי ירבעם בן נבט. כדי למנוע זאת בנה בעשא רמה גבוהה שתהווה מכשול ותמנע מאנשים הגרים בתחום ממלכת ישראל להגר ליהודה. כאשר ראה אסא שכלתה אליו הרעה, צריך היה לנהוג כפי שנהג בשנה קודמת כאשר נלחמו אתו הכושים. באותה שעה התפלל אסא לה' ובכח תפלתו הצליח לרדוף אחרי מליון מחיילי האויב ולנצחם, והרי בעשא וחיילי בן הדד היו הרבה יותר מעטים מחיילי זרח הכושי. אולם בבחירתו החפשית החליט אסא לכרות ברית עם בן הדד מלך ארם. אסא ביקש מבן הדד להסיר את תמיכתו בבעשא ולחבור אליו. אסא נימק את בקשתו בנמוקים הבאים: אם בן הדד נקשר לבעשא בגלל ברית, הרי גם עם מלכי יהודה שקדמו לאסא היתה ברית עם ארם. כדברי הכתוב: "ברית ביני ובינך ובין אבי ובין אביך"(דברי הימים ב טז ג). ואם אתה מסייע לבעשא בגלל ששילם לך טבין ותקילין גם אני מוכן לשלם אף יותר ממנו, לכן הפר את בריתך עם בעשא ועזור לי לנצחו. אסא השתמש באוצרותיו ובאוצרות בית המקדש כדי להעבירם לבן הדד שיסייעו במלחמה נגד בעשא. וכאן עשה אסא שתים רעות:
(א) במקום לבטוח בה', בטח במלך ארם.
(ב) במקום שמהכסף הנמצא באוצרות בית ה' יוציאו לצרכי העיר כפי שמבואר במשניות במסכת שקלים, השתמש בהם נגד רצון ה' כדי לבסס את דעתו הנפסדת ולהעשיר את מלך ארם.
כפי שהיתה ההנהגה בבית ראשון, הוכיחו נביאי ישראל את העם על כל סטיה מדרך ה' ובפרט על חטאי המלך ובית המלוכה. גם במקרה זה שלח ה' את חנני הרואה שיוכיח את אסא על מעשיו ויביא לכך שאסא יתחרט על מעשיו ויבטיח לא לשוב לכסלה עוד. הנביא אמר לאסא שהקב"ה רצה למסור בידו את חיילי מלך ארם וגם את חיילי בעשא, אך הוא ציפה ממנו להתנהג כפי שהתנהג לפני שנה כאשר עלה עליו למלחמה זרח הכושי. הנביא אמר לאסא שחטא בחטא נוסף שגם את לומדי התורה גייס למלחמה נגד בעשא ובלשון הכתוב: "והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי"(מלכים א טו כב), כך הגמרא אומרת: "דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר: והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי"(סוטה י.). הירושלמי(סוטה פרק ח הלכה י) אומר: "ורבנן אמרי לית רבי בר רבי". פרוש הדברים: אפילו תלמידי חכמים גדולים שהיו רבי בר רבי בכל זאת הוציא אותם למלחמה.
אם אסא היה מתחרט ומתחייב לא לשוב לכסלה עוד, אפשר וה' היה סולח לו ומחזיר אליו את מלכות ישראל לאחר תבוסתו של בעשא והשמדת משפחת ירבעם. אך למרבה האכזבה אסא לא שמע לדברי חנני אלא כלא את הנביא ואף העניש את ישראל ובגלל זה לא חזרה הממלכה לבית דוד כפי שצריך היה להיות, ואף אסא בסוף ימיו חלה את רגליו. מסביר הרלב"ג שהקב"ה העניש את אסא מדה כנגד מדה. הוא לא הלך להלחם עם בעשא ומלך ארם כאלו אין לו רגלים, לכן חלה את רגליו ולא יכל ללכת. אסא סבל ממחלתו שהחלה ברגליו והתפשטה לחלקי הגוף העליונים, במשך שנתיים. הכתוב אומר שבעת חוליו פנה אל הרופאים ולא להקב"ה וגם דבר זה נזקף לחובתו.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'