הנביאים הזהירו מבריתות עם האומות

כל נביאי ישראל, וכאשר נסתלקה הנבואה גם חכמי ישראל, התנגדו בחריפות שעם ישראל יכרות ברית עם אומות העולם. הקב"ה בחר את עם ישראל להיות עמו ונחלתו והבטיח לעזור לו בכל מצב, בתנאי שילך בדרך ה'. הקב"ה רצה להוכיח שעם ישראל אינו יכול להתקיים בדרך הטבע וממילא אי אפשר לו לכרות ברית עם מלכי אומות העולם כי בריתות אלו לא תעזורנה. האומות מונהגות בדרך הטבע ואילו עם ישראל בהשגחה פרטית. מאחר ושונה מהותו של עם ישראל מזו של האומות לא תתכן כריתת ברית בין העמים לישראל. נצחון האומות על פי המזלות וכאשר אינן נעזרות על ידי מערכת הטבע מאבדים את קיומם. לעתיד לבוא כשיתברר שאין שום הבדל בין נס וטבע לא יוכלו אומות העולם להתקיים אלא אם כן יסכימו לסייע לישראל בקיום יעודם בעולם. מאידך, עם ישראל לא יכלה לעולם משום שהקב"ה הוא פטרונם והוא הרי קיים לנצח. אם כן, כיצד תתכן ברית בין האומות לעם הנצח? לפיכך הנביאים התנגדו בתכלית להתקרב אל אומות העולם וקל וחומר שהתנגדו לכרות עמהם ברית שיחושו לעזרת עם ישראל בעת מלחמה.

נבדוק זאת מכמה מקומות. הנביא ישעיהו מוכיח את מלך יהודה שהלך לכרות ברית עם מצרים. הנביא ישעיהו אומר: "ההולכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים". ממשיך הנביא בשם ה' ואומר: "כי היו בצוען שריו ומלאכיו חנס יגיעו"(ישעיהו ל ב-ד). מלך יהודה שלח שליחים לפגישות סתר עם מצרים וחשבו שהדברים נעלמו מידיעת הנביא, אולם הדברים ניגלו לנביא ואמר להם נבואה קשה מאת הקב"ה. הנביא אמר: כיצד תוכלו להכחיש קיומם של שיחות כאלה, הרי עתה יושבים בצוען ובחנס שליחי המלך ומנהלים שיחות ביניהם. הנביא אומר עוד. "הוי היורדים מצרים לעזרה על סוסים ישענו - ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד ולא שעו על קדוש ישראל ואת ה' לא דרשו"(ישעיהו לא א). ובהמשך אומר הנביא: "ומצרים אדם ולא אל - וסוסיהם בשר ולא רוח - וה׳ יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור(מקבל העזרה) ויחדיו כולם יכליון"(ישעיה לא ג). רואים בעליל כיצד מתנגד ישעיהו לכריתת ברית עם האומות. כמובן ישעיהו ושאר הנביאים אומרים דבריהם בשם ה'.

תופעה דומה רואים גם אצל ירמיהו. עם ישראל בתקופתו, כרת ברית עם מצרים נגד מלך בבל. אכן בתחלה היתה מצרים חזקה יותר ממלכות בבל, כי מצאנו שפרעה נכה מלך מצרים הרג את יאשיהו במגידו על אשר לא הרשה לו לעבור דרך ארצו וללכת לבבל. אחר כך התחזק מלך בבל וכבש את כל אותם מקומות ששלט שם מלך מצרים, וכדברי הכתוב: "ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו, כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר היתה למלך מצרים"(מלכים ב כד ז). כאשר עמד מלך בבל לכבוש את ירושלים, הזהיר הנביא ירמיהו במשך תקופה של למעלה מעשרים וחמש שנים(עד תקופת יהויקים עברו עשרים ושלש שנים ואחריו מלך צדקיהו אחת עשרה שנה(ירמיהו כה ג) את העם לשוב בתשובה ולמנוע את חרבן ירושלים. אולם המדינאים של התקופה רצו לכרות ברית עם מצרים, כדי שתסייע להם להתנגד למלך בבל. הקב׳"ה הזהיר אותם לבל יעשו זאת כי איש לא יוכל להתנגד לנבוכדנצאר שנשלח על ידי ההשגחה העליונה לכבוש את האזור(כולל ירושלים אם לא ישובו בתשובה). "וחיל פרעה יצא ממצרים(לכוון ארץ ישראל) וישמעו הכשדים הצרים על ירושלים את שמעם. ויעלו מעל ירושלים". צעד זה הפיח תקוה בקרב אנשי המלחמה וחשבו שחל מהפך במצב הצבאי ובוודאי הכשדים שנסוגו לא ישובו לירושלים. ירמיהו מזהיר את צדקיהו מלך יהודה ומפקדי צבאו כי הערכתם מוטעית. "כה אמר ה' אלוקי ישראל, הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים, ושבו הכשדים ונלחמו על העיר הזאת ולכדוה ושרפוה באש"(ירמיהו לז ה-ח). בתקופת אחז כרת המלך ברית עם מלך אשור והעביר את פולחן האלילים של מלך אשור לבית המקדש שבירושלים(ראה מלכים ב טז י-יח). בכל זאת כריתת הברית עם מלך אשור לא מנעה מסנחריב לצור על ירושלים כדי לכבשה ורק הנס הגדול שהתרחש בימי חזקיהו הציל את ירושלים מכיבוש. אם כן, ראינו שכריתת הברית עם אשור לא צלחה כשם שלא צלחה הברית עם מצרים, לזה כוון ירמיהו באמרו: "גם ממצרים תבושי כאשר בושת מאשור"(ירמיהו ב לו).

הנביא הושע אומר שהקב"ה יביא את עם ישראל למצב שכל אלה שסמכו עליהם שיחושו לעזרתם בעת צרה יפנו עורף, לעם ישראל, ואז יבינו בני ישראל כי אין להם לבטוח אלא על הקב"ה בלבד(הושע ב ט-כב). במקום אחר אומר הנביא הושע שעם ישראל יחדל מלבטוח בעמים וכן לא יבטח עוד בכוחו הצבאי וכך אומר הנביא: "אשור לא יושיענו, על סוס לא נרכב(כינוי למצרים שהיתה הארץ המרכזית לשווק הסוסים) ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו(כלומר לא נבטח על כוחנו הצבאי, אלא נבטח על הקב"ה בלבד)"(הושע יד ד).

דניאל אומר שגם באחרית הימים יעמוד עם ישראל במצבים קשים מנשוא ושום אומה בעולם לא תרצה לעזור לו, ורק מלאך מיכאל(שר ישראל) הוא יהיה היחיד שיעזור לעם ישראל, וכדברי הפסוק: "אבל אגיד לך את הכתוב בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם"(דניאל י כא). ישנן עוד דוגמאות המצביעות על אזהרותיהם של הנביאים לבל נכרות ברית עם אומות העולם וגם לא לסמוך על הבטחותיהם לסייע לנו כי אין כוונתם לטובה וכדברי רשב"י: "כל מה שעושים אין עושים אלא לטובת עצמם"(שבת לג.).

לאור הדברים שהזכרנו, מבינים אנחנו מדוע כעס חנני הרואה על אסא מפני שהסיר בטחונו המלא מהקב"ה וכרת ברית עם מלך ארם כדי להפר בריתו עם בעשא. המלך אסא כעס על דברי חנני הרואה שלא אמר את דבריו על פי נבואה אלא בדרך ההגיון. אסא הרגיש כאילו חנני הרואה מורד בו ומסית נגדו כי לא נאמרו הדברים בנבואה ולכן כלא את הנביא על דבריו. בשתי שנות מלכותו האחרונות חלה אסא ברגליו ולכן קשה היתה עליו ההליכה. אסא מת מבלי שיבריא ממחלתו כאות וסימן על כעס ה' עליו.

מסקנת הדברים שלמרות שאסא היה צדיק ובער האלילים מיהודה(עד כמה שיכל ואת השאר ביער בנו יהושפט), בכל זאת הברית שכרת עם מלך ארם, וגיוס תלמידי חכמים לצבא, גרמו שלא תעבור אליו מלכות ישראל והמחלוקת בין שתי הממלכות לא באה לידי אחוי, כי על צדיקים כאלה ודומיהם נאמר: "וסביביו נשערה מאד"(תהלים נ ג) - הקב"ה מדקדק איתם.