תנ"ך על הפרק - מלכים א טו - הנביאים הזהירו מבריתות עם האומות / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים א טו

302 / 929
היום

הפרק

וּבִשְׁנַת֙ שְׁמֹנֶ֣ה עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט מָלַ֥ךְ אֲבִיָּ֖ם עַל־יְהוּדָֽה׃שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מַעֲכָ֖ה בַּת־אֲבִישָׁלֽוֹם׃וַיֵּ֕לֶךְ בְּכָל־חַטֹּ֥אות אָבִ֖יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה לְפָנָ֑יו וְלֹא־הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃כִּ֚י לְמַ֣עַן דָּוִ֔ד נָתַן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהָ֥יו ל֛וֹ נִ֖יר בִּירוּשָׁלִָ֑ם לְהָקִ֤ים אֶת־בְּנוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וּֽלְהַעֲמִ֖יד אֶת־יְרוּשָׁלִָֽם׃אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה דָוִ֛ד אֶת־הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־סָ֞ר מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּ֗הוּ כֹּ֚ל יְמֵ֣י חַיָּ֔יו רַ֕ק בִּדְבַ֖ר אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי׃וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה בֵין־רְחַבְעָ֛ם וּבֵ֥ין יָרָבְעָ֖ם כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י אֲבִיָּם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּמִלְחָמָ֥ה הָיְתָ֛ה בֵּ֥ין אֲבִיָּ֖ם וּבֵ֥ין יָרָבְעָֽם׃וַיִּשְׁכַּ֤ב אֲבִיָּם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֖וֹ בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אָסָ֥א בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃וּבִשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיָרָבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֥ךְ אָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃וְאַרְבָּעִ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מַעֲכָ֖ה בַּת־אֲבִישָׁלֽוֹם׃וַיַּ֧עַשׂ אָסָ֛א הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּדָוִ֖ד אָבִֽיו׃וַיַּעֲבֵ֥ר הַקְּדֵשִׁ֖ים מִן־הָאָ֑רֶץ וַיָּ֙סַר֙ אֶת־כָּל־הַגִּלֻּלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃וְגַ֣ם ׀ אֶת־מַעֲכָ֣ה אִמּ֗וֹ וַיְסִרֶ֙הָ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה מִפְלֶ֖צֶת לָאֲשֵׁרָ֑ה וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃וְהַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ רַ֣ק לְבַב־אָסָ֗א הָיָ֥ה שָׁלֵ֛ם עִם־יְהוָ֖ה כָּל־יָמָֽיו׃וַיָּבֵא֙ אֶת־קָדְשֵׁ֣י אָבִ֔יווקדשווְקָדְשֵׁ֖יבֵּ֣ית יְהוָ֑ה כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֜ה בֵּ֣ין אָסָ֗א וּבֵ֛ין בַּעְשָׁ֥א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־יְמֵיהֶֽם׃וַיַּ֨עַל בַּעְשָׁ֤א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ עַל־יְהוּדָ֔ה וַיִּ֖בֶן אֶת־הָרָמָ֑ה לְבִלְתִּ֗י תֵּ֚ת יֹצֵ֣א וָבָ֔א לְאָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃וַיִּקַּ֣ח אָ֠סָא אֶת־כָּל־הַכֶּ֨סֶף וְהַזָּהָ֜ב הַֽנּוֹתָרִ֣ים ׀ בְּאוֹצְר֣וֹת בֵּית־יְהוָ֗ה וְאֶת־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣יתמלךהַמֶּ֔לֶךְוַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־עֲבָדָ֑יו וַיִּשְׁלָחֵ֞ם הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א אֶל־בֶּן־הֲ֠דַד בֶּן־טַבְרִמֹּ֤ן בֶּן־חֶזְיוֹן֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הַיֹּשֵׁ֥ב בְּדַמֶּ֖שֶׂק לֵאמֹֽר׃בְּרִית֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ בֵּ֥ין אָבִ֖י וּבֵ֣ין אָבִ֑יךָ הִנֵּה֩ שָׁלַ֨חְתִּֽי לְךָ֥ שֹׁ֙חַד֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֵ֣ךְ הָפֵ֗רָה אֶת־בְּרִֽיתְךָ֙ אֶת־בַּעְשָׁ֣א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֔ל וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלָֽי׃וַיִּשְׁמַ֨ע בֶּן־הֲדַ֜ד אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֤ים אֲשֶׁר־לוֹ֙ עַל־עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּךְ֙ אֶת־עִיּ֣וֹן וְאֶת־דָּ֔ן וְאֵ֖ת אָבֵ֣ל בֵּֽית־מַעֲכָ֑ה וְאֵת֙ כָּל־כִּנְר֔וֹת עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ נַפְתָּלִֽי׃וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ בַּעְשָׁ֔א וַיֶּחְדַּ֕ל מִבְּנ֖וֹת אֶת־הָֽרָמָ֑ה וַיֵּ֖שֶׁב בְּתִרְצָֽה׃וְהַמֶּ֨לֶךְ אָסָ֜א הִשְׁמִ֤יעַ אֶת־כָּל־יְהוּדָה֙ אֵ֣ין נָקִ֔י וַיִּשְׂא֞וּ אֶת־אַבְנֵ֤י הָֽרָמָה֙ וְאֶת־עֵצֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בַּעְשָׁ֑א וַיִּ֤בֶן בָּם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֔א אֶת־גֶּ֥בַע בִּנְיָמִ֖ן וְאֶת־הַמִּצְפָּֽה׃וְיֶ֣תֶר כָּל־דִּבְרֵֽי־אָ֠סָא וְכָל־גְּב֨וּרָת֜וֹ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וְהֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה הֲלֹֽא־הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה רַ֚ק לְעֵ֣ת זִקְנָת֔וֹ חָלָ֖ה אֶת־רַגְלָֽיו׃וַיִּשְׁכַּ֤ב אָסָא֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹשָׁפָ֥ט בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃וְנָדָ֣ב בֶּן־יָרָבְעָ֗ם מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנָתָֽיִם׃וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֙לֶךְ֙ בְּדֶ֣רֶךְ אָבִ֔יו וּ֨בְחַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּקְשֹׁ֨ר עָלָ֜יו בַּעְשָׁ֤א בֶן־אֲחִיָּה֙ לְבֵ֣ית יִשָּׂשכָ֔ר וַיַּכֵּ֣הוּ בַעְשָׁ֔א בְּגִבְּת֖וֹן אֲשֶׁ֣ר לַפְּלִשְׁתִּ֑ים וְנָדָב֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל צָרִ֖ים עַֽל־גִּבְּתֽוֹן׃וַיְמִתֵ֣הוּ בַעְשָׁ֔א בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃וַיְהִ֣י כְמָלְכ֗וֹ הִכָּה֙ אֶת־כָּל־בֵּ֣ית יָרָבְעָ֔ם לֹֽא־הִשְׁאִ֧יר כָּל־נְשָׁמָ֛ה לְיָרָבְעָ֖ם עַד־הִשְׁמִד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד־עַבְדּ֖וֹ אֲחִיָּ֥ה הַשִּׁילֹנִֽי׃עַל־חַטֹּ֤אות יָרָבְעָם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א וַאֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכַעְס֕וֹ אֲשֶׁ֣ר הִכְעִ֔יס אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י נָדָ֖ב וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֜ה בֵּ֣ין אָסָ֗א וּבֵ֛ין בַּעְשָׁ֥א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־יְמֵיהֶֽם׃בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ בַּעְשָׁ֨א בֶן־אֲחִיָּ֤ה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּתִרְצָ֔ה עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבַּ֖ע שָׁנָֽה׃וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֙לֶךְ֙ בְּדֶ֣רֶךְ יָרָבְעָ֔ם וּ֨בְחַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

הנביאים הזהירו מבריתות עם האומות

כל נביאי ישראל, וכאשר נסתלקה הנבואה גם חכמי ישראל, התנגדו בחריפות שעם ישראל יכרות ברית עם אומות העולם. הקב"ה בחר את עם ישראל להיות עמו ונחלתו והבטיח לעזור לו בכל מצב, בתנאי שילך בדרך ה'. הקב"ה רצה להוכיח שעם ישראל אינו יכול להתקיים בדרך הטבע וממילא אי אפשר לו לכרות ברית עם מלכי אומות העולם כי בריתות אלו לא תעזורנה. האומות מונהגות בדרך הטבע ואילו עם ישראל בהשגחה פרטית. מאחר ושונה מהותו של עם ישראל מזו של האומות לא תתכן כריתת ברית בין העמים לישראל. נצחון האומות על פי המזלות וכאשר אינן נעזרות על ידי מערכת הטבע מאבדים את קיומם. לעתיד לבוא כשיתברר שאין שום הבדל בין נס וטבע לא יוכלו אומות העולם להתקיים אלא אם כן יסכימו לסייע לישראל בקיום יעודם בעולם. מאידך, עם ישראל לא יכלה לעולם משום שהקב"ה הוא פטרונם והוא הרי קיים לנצח. אם כן, כיצד תתכן ברית בין האומות לעם הנצח? לפיכך הנביאים התנגדו בתכלית להתקרב אל אומות העולם וקל וחומר שהתנגדו לכרות עמהם ברית שיחושו לעזרת עם ישראל בעת מלחמה.

נבדוק זאת מכמה מקומות. הנביא ישעיהו מוכיח את מלך יהודה שהלך לכרות ברית עם מצרים. הנביא ישעיהו אומר: "ההולכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים". ממשיך הנביא בשם ה' ואומר: "כי היו בצוען שריו ומלאכיו חנס יגיעו"(ישעיהו ל ב-ד). מלך יהודה שלח שליחים לפגישות סתר עם מצרים וחשבו שהדברים נעלמו מידיעת הנביא, אולם הדברים ניגלו לנביא ואמר להם נבואה קשה מאת הקב"ה. הנביא אמר: כיצד תוכלו להכחיש קיומם של שיחות כאלה, הרי עתה יושבים בצוען ובחנס שליחי המלך ומנהלים שיחות ביניהם. הנביא אומר עוד. "הוי היורדים מצרים לעזרה על סוסים ישענו - ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד ולא שעו על קדוש ישראל ואת ה' לא דרשו"(ישעיהו לא א). ובהמשך אומר הנביא: "ומצרים אדם ולא אל - וסוסיהם בשר ולא רוח - וה׳ יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור(מקבל העזרה) ויחדיו כולם יכליון"(ישעיה לא ג). רואים בעליל כיצד מתנגד ישעיהו לכריתת ברית עם האומות. כמובן ישעיהו ושאר הנביאים אומרים דבריהם בשם ה'.

תופעה דומה רואים גם אצל ירמיהו. עם ישראל בתקופתו, כרת ברית עם מצרים נגד מלך בבל. אכן בתחלה היתה מצרים חזקה יותר ממלכות בבל, כי מצאנו שפרעה נכה מלך מצרים הרג את יאשיהו במגידו על אשר לא הרשה לו לעבור דרך ארצו וללכת לבבל. אחר כך התחזק מלך בבל וכבש את כל אותם מקומות ששלט שם מלך מצרים, וכדברי הכתוב: "ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו, כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר היתה למלך מצרים"(מלכים ב כד ז). כאשר עמד מלך בבל לכבוש את ירושלים, הזהיר הנביא ירמיהו במשך תקופה של למעלה מעשרים וחמש שנים(עד תקופת יהויקים עברו עשרים ושלש שנים ואחריו מלך צדקיהו אחת עשרה שנה(ירמיהו כה ג) את העם לשוב בתשובה ולמנוע את חרבן ירושלים. אולם המדינאים של התקופה רצו לכרות ברית עם מצרים, כדי שתסייע להם להתנגד למלך בבל. הקב׳"ה הזהיר אותם לבל יעשו זאת כי איש לא יוכל להתנגד לנבוכדנצאר שנשלח על ידי ההשגחה העליונה לכבוש את האזור(כולל ירושלים אם לא ישובו בתשובה). "וחיל פרעה יצא ממצרים(לכוון ארץ ישראל) וישמעו הכשדים הצרים על ירושלים את שמעם. ויעלו מעל ירושלים". צעד זה הפיח תקוה בקרב אנשי המלחמה וחשבו שחל מהפך במצב הצבאי ובוודאי הכשדים שנסוגו לא ישובו לירושלים. ירמיהו מזהיר את צדקיהו מלך יהודה ומפקדי צבאו כי הערכתם מוטעית. "כה אמר ה' אלוקי ישראל, הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים, ושבו הכשדים ונלחמו על העיר הזאת ולכדוה ושרפוה באש"(ירמיהו לז ה-ח). בתקופת אחז כרת המלך ברית עם מלך אשור והעביר את פולחן האלילים של מלך אשור לבית המקדש שבירושלים(ראה מלכים ב טז י-יח). בכל זאת כריתת הברית עם מלך אשור לא מנעה מסנחריב לצור על ירושלים כדי לכבשה ורק הנס הגדול שהתרחש בימי חזקיהו הציל את ירושלים מכיבוש. אם כן, ראינו שכריתת הברית עם אשור לא צלחה כשם שלא צלחה הברית עם מצרים, לזה כוון ירמיהו באמרו: "גם ממצרים תבושי כאשר בושת מאשור"(ירמיהו ב לו).

הנביא הושע אומר שהקב"ה יביא את עם ישראל למצב שכל אלה שסמכו עליהם שיחושו לעזרתם בעת צרה יפנו עורף, לעם ישראל, ואז יבינו בני ישראל כי אין להם לבטוח אלא על הקב"ה בלבד(הושע ב ט-כב). במקום אחר אומר הנביא הושע שעם ישראל יחדל מלבטוח בעמים וכן לא יבטח עוד בכוחו הצבאי וכך אומר הנביא: "אשור לא יושיענו, על סוס לא נרכב(כינוי למצרים שהיתה הארץ המרכזית לשווק הסוסים) ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו(כלומר לא נבטח על כוחנו הצבאי, אלא נבטח על הקב"ה בלבד)"(הושע יד ד).

דניאל אומר שגם באחרית הימים יעמוד עם ישראל במצבים קשים מנשוא ושום אומה בעולם לא תרצה לעזור לו, ורק מלאך מיכאל(שר ישראל) הוא יהיה היחיד שיעזור לעם ישראל, וכדברי הפסוק: "אבל אגיד לך את הכתוב בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם"(דניאל י כא). ישנן עוד דוגמאות המצביעות על אזהרותיהם של הנביאים לבל נכרות ברית עם אומות העולם וגם לא לסמוך על הבטחותיהם לסייע לנו כי אין כוונתם לטובה וכדברי רשב"י: "כל מה שעושים אין עושים אלא לטובת עצמם"(שבת לג.).

לאור הדברים שהזכרנו, מבינים אנחנו מדוע כעס חנני הרואה על אסא מפני שהסיר בטחונו המלא מהקב"ה וכרת ברית עם מלך ארם כדי להפר בריתו עם בעשא. המלך אסא כעס על דברי חנני הרואה שלא אמר את דבריו על פי נבואה אלא בדרך ההגיון. אסא הרגיש כאילו חנני הרואה מורד בו ומסית נגדו כי לא נאמרו הדברים בנבואה ולכן כלא את הנביא על דבריו. בשתי שנות מלכותו האחרונות חלה אסא ברגליו ולכן קשה היתה עליו ההליכה. אסא מת מבלי שיבריא ממחלתו כאות וסימן על כעס ה' עליו.

מסקנת הדברים שלמרות שאסא היה צדיק ובער האלילים מיהודה(עד כמה שיכל ואת השאר ביער בנו יהושפט), בכל זאת הברית שכרת עם מלך ארם, וגיוס תלמידי חכמים לצבא, גרמו שלא תעבור אליו מלכות ישראל והמחלוקת בין שתי הממלכות לא באה לידי אחוי, כי על צדיקים כאלה ודומיהם נאמר: "וסביביו נשערה מאד"(תהלים נ ג) - הקב"ה מדקדק איתם.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך