האם לדרוש ברופאים?
הכתוב ביקר את אסא על שבעת מחלתו לא דרש את ה' אלא ברופאים(עיין דברי הימים ב טז יב), השאלה היא האם מותר לשאול ברופא או שמא חייב האדם להתפלל לה' ולבטוח בו כי בוודאי ימצא מזור למכאוביו מבלי שיצטרך לשאול ברופאים? בשאלה נכבדה זו דנו גדולי הראשונים. לדעת הרב חובת הלבבות(שער הבטחון; לרבינו בחיי אבן פקודה) על האדם ללכת לרופא כאשר בריאותו מתערערת כי זה דרכו של עולם ואין לאדם לסמוך על הנס. ברמב"ם(משנה תורה הלכות דעות פרק ד הלכה כג) נאמר: "כל עיר שאין בה עשרה דברים האלו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה, אלו הם: רופא, אומן(מקיז דם), בית הכסא, מים מצויים כמו: נהר ומעין, בית הכנסת, מלמד תינוקות, לבלר(סופר), גבאי צדקה ובית דין מכים וחושבים(רשות מבצעת הפועלת להענשת העבריינים על פי פסקי השופטים). אם כן, גם לדעת הרמב"ם שכתב אסור לתלמיד חכם(כל שכן עם הארץ) שיגור בעיר שאין בה רופא, משמע שחייבים ללכת לרופא בשעת מחלה. אמנם צריך האדם לבטוח בה' אבל בכל זאת יעשה ככל שניתן בדרך הטבע, אך גם כאשר מצליח הרופא לרפאו בכל זאת לא יבטח ברופא, ויתלה את רפואתו בסמי המרפא, אלא בקב"ה שזימן לו שליח טוב להבריאו ממחלתו. בתקופתנו אין אנחנו מגיעים למדרגתם של קדמונינו שלא היו צריכים לשאול ברופא אלא יש צורך לבקר אצל הרופא, כי אנחנו נמצאים בתקופה של הסתר פנים. מעניין שרבינו בחיי החסיד והמאמין בה' סובר שיש ללכת לרופא ואין בזה שום פגם כיון שעולמנו עולם טבעי ויש צורך להקפיד שהחיים יתנהלו בדרך הטבע ולהפנים בתוכנו את ההכרה שגם חיי הטבע הנם נסיים בנסים נסתרים בניגוד לנסים הגלויים המועטים בימינו. הרופא שולח מזור לגוף שאינו אלא נרתיק לנפש וכאשר הגוף בריא אפשר לעבוד את ה' בשמחה ובשלמות. אם כן, לקיחת התרופה הינה כלי לעבודת ה'.
דעת הרמב"ן שונה לחלוטין. בפרושו לתורה(ויקרא פרק כו יא) כותב הרמב"ן: ישנם שני סוגי נסים. בספר שמות(כג כה-כו) מבטיחה התורה שאם עם ישראל יקיים תורה ומצוות כראוי, יבטח בה' וישמע בקולו, יזכה לבריאות, פרנסה בשפע, לילדים טובים ובריאים ולחיים ארוכים, וכלשון הרמב"ן: "כאשר ישמור החסיד את מצוות ה', ישמרהו האלוקים מכל המחלות, יסיר ממנו שכול ועקרות ויאריך את ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים". באור הדברים הוא שהברכות המובטחות בספר שמות אינן חורגות מהנהגות הטבע אלא שהתורה הבטיחה שהנהגה טבעית זו תתבצע ללא תקלה וללא כל חריגה. אולם הברכות הכתובות בתחלת פרשת בחוקותי(ויקרא כו) אינן ברכות פרטיות כמו אלו הכתובות בספר שמות. בספר ויקרא מדובר על ברכות הנוגעות לכלל האומה ואינן טבעיות כלל. אם ילכו ישראל בדרך ה' ירדו הגשמים בעתם ולא יגרמו לשום צער ושיבוש בחיי יום יום וכדברי רש"י: "בעתם - בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון: בלילי רביעיות ובלילי שבתות(ויקרא כו ד).
על תופעות מענינות בנושא ירידת הגשם מספרת הגמרא:
דבר אחר: "בעתם" - בלילי רביעיות ובלילי שבתות שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים, ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם דוגמא לדורות להודיע כמה החטא גורם שנאמר: "עוונותיכם הטו אלה".
(תענית כג.)
האם יש קשר לירידת גשמים ולקיום אורח חיים מוסרי אצל אומות העולם ובארצותיהם? אצל עם ישראל קיימת זיקה ישירה בין ירידת הגשמים ושאר ענינים טבעיים, לקיום תורה ומצוות. הרמב"ן מסביר שירידת הגשם מוכיחה שיש מנהיג לבירה ואין דבר הנעשה מאליו. לכל מדינה בעולם קיים ממוצע של משקעים.
מאחר וההנהגה כלפי עם ישראל איננה כפי שמתנהג הקב"ה עם כל האומות, נשתדל להבין מדוע שונה ההנהגה של הקב"ה אל הגוים מאשר אל עם ישראל. כידוע, אומות העולם מונהגות על ידי שרים רוחניים(מלאכים), והרי המלאך הנהגתו קבועה כי אינו מורשה לחרוג מן ההוראות שקבל מהקב"ה. מאידך, הקב"ה אינו מוגבל, ובידו לשנות את מערכות הטבע אם ירצה. עם ישראל מונהג על ידי הקב"ה ולא ע"י שר. לכן, כאשר עם ישראל מקיים תורה ומצוות ושומע בקול ה', זוכה להשגחה על ידי הקב"ה ואז הוא מעל העמים וכדברי הכתוב: "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך... ונתנך ה׳ אלוקיך עליון על כל גויי הארץ"(דברים כח א). ואולם אם עם ישראל לא ילך בדרך ה', מובן מאליו שהקב"ה לא יסייע לו. גם המלאכים המופקדים על האומות לא יעזרו לו כי אינם מורשים לעשות זאת, אם כן, מצבו יהיה נחות יותר מאשר של אומות העולם. הרמב"ן מציין שאם עם ישראל ישמור תורה ומצוות לא ישלטו חוקי הטבע(הנסים הנסתרים) בעם אלא יהא מונהג על ידי נסים גלויים שלא כדרכו של עולם.
הגמרא(כתובות קיב.) מספרת על השפע שהיה בארץ בתקופת התנאים. מעשה ברבי חייא בר אדא שהיה מלמד תינוקות אצל ריש לקיש. המלמד לא הגיע למקום עבודתו במשך שלשה ימים וכשחזר לעבודתו שאל אותו ריש לקיש על סבת העדרותו. המלמד ספר כי חייב היה להשאר בביתו לבצור כרם שהניח לו אביו. ביום הראשון בצר שלש מאות אשכולות גדולים וכל אשכול מלא כד יין. ביום השני בצר גם כן שלש מאות אשכולות אך לכל כד היו צריכים שני אשכולות. ביום השלישי בצר שלש מאות אשכולות וכדי למלא כד היה צורך בשלשה אשכולות. חז"ל מספרים לנו שני דברים. האחד על פוריות ארץ ישראל(בתקופת האמוראים ולא בתקופת המרגלים) ודבר שני שאיכות הענבים פחתה מיום ליום. ריש לקיש אמר לו שאיכות הענבים פחתה בגלל שגרם בטול תורה לילדי ישראל. הירושלמי במסכת פאה בפרק שביעי מביא כמה סיפורים בנושא שבח ארץ ישראל כאשר נהג העם בדרך התורה.
מעשה ברבי אבהו, רבי יוסי בן חנינא ורבי שמעון בן לקיש שעברו לפני כרם של אדם ושמו דורון. הוציא להם האריס(הפועל החקלאי) אפרסק גדול מאד שאכלו ממנו שלשת החכמים והאנשים שהנהיגו את חמוריהם. אחרי תקופה עברו שוב חכמים אלו דרך אותו כרם ובעליו נתן לחכמים אפרסקים קטנים שנים שלשה ביד אחת. אמרו לאריס שהם רוצים כמו האפרסק שנתן להם בבקור הקודם(כלומר מאותו העץ). אמר להם האריס שגם הפעם נתן לכם מאותו עץ שצמח בו האפרסק הגדול אך עתה הצמיח אפרסקים קטנים. קראו החכמים את הפסוק: "ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה"(תהלים קז לד). לאחר שגלינו מארצנו והצמחים התנוונו, התפללו חז"ל שיתנוונו עוד יותר כדי שלא יהנו מהם שונאינו ומבקשי רעתנו. הגמרא(כתובות קיב.) אומרת שרבי יהושע בן לוי הזדמן לישוב בשם גבלא. ראה אשכולות ענבים שנראו כעגלים בין הגפנים. שאל מה נמצא בין הגפנים? אמרו לו אשכולי ענבים גדולם ועסיסיים. אמר: "ארץ ארץ הכניסי פירותיך למי את מוציאה פירותיך לערבים הללו שעמדו עלינו בחטאתנו"? בשנה שאחריה בקר רבי חייא באותו כרם והאשכולות שנראו אשתקד כעגלים, נראו השנה כגודל עזים.
כאמור מסביר הרמב"ן את השפע שתוציא אדמת ארץ ישראל כאשר עמנו יגאל. הרמב"ן מתיחס גם לשאלה אם יש להתנהג בדרך הטבע ולבקר אצל רופא כאשר האדם חולה או לבטוח בה׳(ברור שהשאלה מתיחסת לאנשים בדרגותינו ולא לגדולי ישראל, שהרי מצאנו שהנביא הוכיח את המלך אסא על אשר לא דרש את ה' כאשר חלה ברגליו אלא שאל ברופאים). הרמב״ן מביע את דעתו בנושא זה ובנושאים אחרים בצורה חד משמעית, וכך אומר הרמב"ן:
והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל(בדרך הטבע) לא בגופם ולא בארצם. לא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך ה' את לחמם ואת מימם(מימיהם) ויסיר מחלה מקרבם. עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שנאמר: "כי אני ה' רופאך". וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם(יקרה להם) עוון שיחלו, לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כענין חזקיהו בחלותו, ואמר הכתוב(בענין מחלתו של אסא) "גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים", ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם מה טעם שיזכיר הרופאים? אין האשם רק בעבור שלא דרש ה'. אבל הוא כאשר יאמר אדם לא אכל פלוני מצה בחג המצות כי אם חמץ(הרמב"ן מוכיח מלשון הכתוב המתרעם על אסא שלא שאל בה' רק ברופאים. אם היתה האשמה על אסא שלא דרש את ה' לא היה צריך הכתוב להזכיר כי אם ברופאים, הרי כאשר האדם חולה, בטבע הדברים שילך לרופא, ומה היתה התרעומת על אסא? מכאן מסיק הרמב"ן שאסא לא נהג כמקובל אצל צדיקים אחרים שדרשו את ה' ולא שאלו ברופאים). אבל הדורש ה' בנביא לא ידרוש ברופאים, ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה', אחר שהבטיח(הקב"ה) "וברך את לחמך ואת מימיך, והסירותי מחלה מקרבך", והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו. וכן אמרו(ברכות סד.): "כל אותן עשרים ותרתין(=עשרים ושתיים) שנים שמלך(שימש כראש הישיבה) רבה, רב יוסף אפילו אומנא(מקיז דם) לביתיה לא קרי(לא קרא)". והוא מאמרם שאין דרכם של בני אדם(לדרוש) ברפואות אלא שנהגו, אילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות וה' הניחם למקרי הטבעים( פירוש הדברים: מצאנו אצל גדולי האמוראים שלא דרשו ברופאים, לכן הקב"ה ייסר אותם כפי דרגת החטא והועיד להם הקב"ה כפרתם בהתאם. כאשר יסלק האדם בטחונו מן הקב"ה לא יסייע לו המקום ומחלותיו יסורו או יבואו בדרכים טבעיות ואז ייחס האדם הכל לדרך הטבע ומסיר בטחונו מהקב"ה). וזו כוונתם באמרם "'ורפוא ירפא' - מכאן שנתנה רשות לרופא לרפא", ולא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת ה' שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו, לא מפני חשש שמא ימות בידו, אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא ולא בעבור שיאמר כי ה' לבדו הוא רופא כל בשר שכבר נהגו. על כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף, יש על המכה תשלומי הרפואות, כי התורה לא תסמוך דייה על הנסים, כאשר אמרה כי לא יחדל אביון בקרב הארץ, מדעתו שכן יהיה, אבל ברצות ה' דרכי איש אין לו עסק ברופאים.
(רמב"ן ויקרא כו יא)
דברי הרמב"ן מסבירים לנו מדוע הוכיח הנביא את אסא על אשר הלך לרופאים כאשר חלה ברגליו. אמנם לא חטא אסא בדבר זה, אך הוכיח שאינו רוצה להיות מעובדי ה' האמיתיים שחייהם מתנהגים בדרך נס ולכן אין להם לדרוש ברופאים, אלא רצה לחיות במסגרת הטבע ואז בוודאי חייב לשאול בעצת הרופאים, ומלך גדול וחשוב כמוהו צריך להבין את הכלל "מה לרופא בבית עובד ה'". כאמור, מעשיו של אסא שתבע מבני הישיבות וכן מחתנים לצאת לעבודת הצבא, הביאו אותו לא להיות בין עובדי ה' שאינם זקוקים לדרוש ברופאים ובכך אבד את האפשרות לקבל חזרה את מלכות ישראל שהייתה אמורה לשוב אליו כעבור שלושים ושש שנים מפטירת שלמה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'