פסוק א:אז אמר שלמה ה' אמר כו'. הנה על פסוק ירושלם הבנויה אמרו שירושלם העליונה כנגד התחתונה ולבאר מציאו' זה להיות מבוא לשכון יה אלהים בבית הבחירה שבארץ היא בחינת מציאות בית המקדש של מעלה בקדושתו שורה בשל מטה ועל כן יש שייכות לתחתון להיות מושב לשכינ' אשר בעליון וכמאמרנו על ענין עומדים צפופים ומשתחוים רווחים כי העומדים שם הם העומדים בבית ה' העליון ועל כן אין להם שיעור ויחזקם המקום.
פסוק א:וע"ד זה הוא ג"כ בירושלם העליונה שכנגד התחתונה והוא ענין ירושלם הבנויה שהיא של מטה של בנין היא כעיר שחוברה לה יחדיו שחוברה לה כנגדה הוא יחד עמה למטה ומה גם עתה בבית המקדש שהעליון שורה בו וזה ענין כתובים אלו כי בראות שלמה כי שבן הענן בבית המקדש עד גדר שלא יכלו לסבול הכהנים אז אמר שלמה בדרך תימה האם ה' אמר לשכון בערפל חומריות העה"ז איך יתכן אך אין זה כי אם שלא בית א' יחשב שבניתי כי אם שנים שבבנות בית למטה כאלו בניתי של מעלה כי פה שורה העליון.
פסוק יג:וזהו בנה בניתי כי בבנין זה בניתי גם העליון הוא בית זבול כי שם הוא כנודע מרז"ל כי ב"ה של מעלה הוא ברקיע הרביעי הנקרא זבול שעל ידי כן הוא מכון לשתשב באחת בשני עולמים בעולם העליון ובתחתון שע"י העליון השורה למטה אתה נמצא גם בזה מש"כ אם היה המקדש במקום אחר שלא היתה הכנה לכך וזהו מכין לשבתך עולמים ובאומרו זה היו פניו אל המקדש וכל ישראל מאחוריו.
פסוק יד:ואחרי כן ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל ישראל לומר כי גם היות שכינה במקדש בזכות ישראל הוא כי הם העיקר כי בם שוכן ית' כי היכל ה' המה ובאמצעות' שורה בבית על הדרך האמור על כן ויברך את כל קהל ישראל והוראה לזה כי זכותם הוא העוש' הלא הוא כי וכל קהל ישראל עומד שם כי החזיקם המקום עם היותם כחול אשר על שפת הים לרוב ושמא יאמר איש למה תאמר כי אין המקום סובל השכינה כי אם באמצעות ישראל קדושים שהוא יתברך שוכן בתוכם ובזכותם ממשיכים ב"ה של מעלה כמדובר טל כן אמר ברוך ה' אלהי ישראל, אשר דבר בפיו דבר זה אשר ודאי דברו אמת אל דוד אבי ובידו של דוד מלא לאמר אלי לעשותו ומה הוא הדבר אשר דבר הלא הוא מן היום אשר הוצאתי כו' לומר אל יעלה על רוחכם כי ישב אלהים על הארץ גם שיהיה בבית המקדש כי הלא מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית לשכן שם ה' עד שואבחר בדוד להיות על עמי ישראל עליהם ממש להריק על ידו להם שפע עליון כי הוא הראש לשכון יה אלהים בו כי היכל ה' המה כללות ישראל והוא על ראשם עיקר מושב אלהים השורה בישראל ואז על ידי זכות היות מי שהוא משכן אלהים ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה' אלהי ישראל לא שעיקר מושבו יתברך בבית כי אם בישראל והעיקר בדוד רק לשם ה' לשכון שם ה' שתתפשט שם שכינה מאת האיש או אנסים אשר המה היכל ה' באמת וזהו שנכנס בעיר ויצא בדוד ומה שאמרתי ובידו מלא לאמר שבידו של דוד מלא לאמר לזולת הוא כי ויאמר ה' אל דוד אבי יען אשר היה עם לבבך כו' הנני מצרף מחשבה למעש' כאלו עשית וזהו הטיבות כי היה עם לבבך והוא כי כל העושה מצוה נעשה ממנה מלאך טוב וזה יאמר במחשבה הטובות בפועל כאלו עשית מלאך טוב כאשר היה עם לבבך רק אתה לא תבנה כו' כי אם בנך כו' וזהו אשר אמרתי לאמר כי בידו מלא לאמר לבנו לבנותו ויקם ה' כו' לומר אל תתמהו לאמר אם אמצעות אבי סובב היות שכינה במקום אך הוא היה עיקר מושב אלהים א"כ למה בימיו לא שרתה שכינה כי הנה דעו נא כי ויקם ה' את דברו אשר דבר שלא בחר בעיר כי אם עד בא דוד ובו בחר לעשות עיקר דירתו כי הלא אני קמתי תחתיו וזהו ואקום תחת דוד אבי ואשב על כסא ישראל להיות שפע עליון מושפע עליהם כאשר היה בדוד כאשר דבר ואבנה כי גם על ידי הוכן המקום.
פסוק כא:וזהו ואשים שם מקום לארון והוא כי הלא יקשה שהיה לו לומר ואשים שם את הארון או ואבנה שם מקום לארון ולא ואשי' שם מקום לארון אך אמר הנה אין שום מקום בעפר הארץ מכון למושב הארון אשר שם ברית ה' אך אני שמתי מקום כאלו בידי ובאמצעותי שמתי הכנה וקדושה נוספת על הבית ההוא להיות מוכן לארון אשר שם כו':
פסוק כג:ויאמר ה' אלהי ישראל כו'. אחרי אומרו כי על ידי שני דברים תצדק השראת שכינה בב"ה א' כי הוא מכוון כנגד ב"ה של מעלה כאומרו בנה בניתי בית זבול לך שעל ידי כן מתפשט איכות ב"ה של מעלה בשל מטה ועל ידי כן השכינה אשר בעליון נמצאת גם בתחתון נמצא כי כאחת הוא יתברך בשני עולמים וזהו שמסיים ואומר מכון לשבתך עולמים שיושב בשני עולמים כאחת. עוד טעם שני והוא שאין עיקר הישיבה בארץ כי אם באדם שהרי לא בחר בעיר ויבחר בדוד שהוא מרכבה ומושב והיכל ה' ואגב מתפשט בבית אמר עתה בשני כבר ניכר אלהותך בפירוש הא' כי אין כמוך שיהיה כאחת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כאשר אתה בשני עולמים כאחת כמדובר. ועוד שנית והוא כי אתה משגיח בפרטים ולא יעצרך הגשם מלדעת מצפוני לב האדם שמחומר קורץ כי הנך שומר הברית דוקא לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם מה שלא עשית לזולת אך אין זה כי אם שכל לבבות דורש אתה ומצאת את לבו נאמן לפניך ואין כמוך:
פסוק כד:אשר שמרת כו'. לבא אל הענין נקדים שני דברים א' שיש הפרש בין רוח הקדש לנבואה כי הרוח הקדש אינו יוצאה מפיו יתברך כי אם מפי האדם שנותן הוא יתברך את הדברים בפיו וזה חלק דוד המלך כאומ' רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני לא כן הנבואה כי אם שהדברים יוצאים מפיו יתברך ונכנסים לאזני הנביא ובחינה זו היוצאת מפיו מן הכח אל הפועל היא קרובה להתקיים מיד. עוד ענין שני והוא כי בענין מלכות בית דוד יש שני בחינות א' בבנו המולך תחתיו. שנית על זרעו הנמשך מבנו והלאה. עוד נאמר ענין ג' על דוד עצמו שהוא כי עיקר השראת שכינה היה בדוד ובזכותו היה התפשטות מה לבית המקדש היכל ה' הוא הצדיק ולא הבית שבארץ הלזו והוא הנדבר לדוד כנודע כנזכר בסמוך לא בחרתי בעיר כו' ואבחר בדוד.
פסוק כד:ונבא אל ענין הכתובים והוא כי הנאמר לדוד ברוח ה' דבר בו ומלתי על לשונו היה נשבע ה' לדוד לא ישוב ממנה בלי תנאי הוא כי מפרי בטנך אשית לכסא לך הוא להמליך בנו תחתיו אך מבנו והלאה צריך תנאי והוא אם ישמרו בניך בריתי כו' אז גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך אמנם החלוקה השנית נתפרשה כל צורכה אך לא הראשונה שהיא על המולך תחת דוד כי לא פירש ברוח ה' דבר בו מי יהיה המולך תחתיו אך פירש אותו הוא יתברך בבחינת נבואה מפיו אל נתן הנביא כמפורש בדברי הימים הנה בן נולד לך הוא יהי' איש מנוח והניחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלו' ושקט כו' הוא יבנה כו' והוא יהיה לי לבן כו' והכינותי את כסא מלכותו כו'.
פסוק כד:והנה הדבר הזה הי' ע"י בחינת נבוא' מפיו אל הנביא ועל ב' העניני' האלו ידבר שלמה מלמט' למעל' בהמשך מלכו' הזרע שמשלמה והלא' התחיל ואח"כ על מלכו' שלמה עצמו ואח"כ על הנאמ' על דוד עצמו שיתקיים גם בו ואמר על המפורש לדוד ברוח הקדש מפי דוד עצמו שהוא על המשך מלכות זרעו משלמה והלאה אם ישמרו בריתו הנה זה אינו מתקיים עתה כי אם הבטחה שמורה לדורות הבאים וזהו אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו שהוא ברוח הקדש אך ותדבר בפיך שהוא מפיך אל הנביא הנה בידך מלאת כיום הזה שהוא אשר דבר אל נתן על שלמה בפי' כי המפורש בפיו ית' בא יותר במהרה אל הפועל.
פסוק כה:ועתה ה' אלהי שמור ההבטחה שממני והלאה שתהיה שמורה להתקיים אחרי שהיא בתנאי אם ישמרו בניך בריתי כו' גם בניהם כו' וזהו לאמר לא וכרת לך איש כו' רק כו' שהוא התנאי והענין שיהי' ממשיך זרע שלמה ולא מאח אחר.
פסוק כו:ועל הדבר הג' שהזכרנו שנאמר על דוד עצמו אמר ועתה אלהי ישראל יאמן נא כאומרו עתה בי כאשר היה בו והוא אשר אמרת כי לא בחרת בעיר כי אם ותבחר בדוד כי הוא מרכבה אליך בעצם כי היכל ה' הוא ובאמצעותו מתפשט אל המקדש כלומר כי נא יאמן ויתקיים גם בי שעיקר שכינה תשרה בי בעצם ובאמצעותי אל המקדש וז"א יאמן נא דברך אשר דברת לעבדך דוד אבי שהוא כי האמנם ישב אלהים על הארץ כו' כי אם באדם שיתקיים גם עתה כאשר באבי ועל ידי כן תשרה גם בבית הזה ופנית אל תפלת עבדך כי אחר שבאמצעותי אתה שוכן בבית הזה ימשך להיות עיניך פקוחות אל הבית הזה לשמוע אל אשר יתפלל עבדך והנה זה ידעתי שלא יבצר ממני כי ודאי ופנית כו' אל אשר יתפלל עבדך אך שאלתי היא שגם תפלת עמך תשמע בו כתפלתי וזהו ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה כו' ובקשתי הוא כי גם שהמון העם לא ישכילו כי עיקר שבתך היא בשמים ממעל בעצם ואין הבית אשר בארץ רק התפשטות מה ע"י צדקת הצדיקים שהם היכל ה' וגם כמדובר למעלה כי בית זבול שהוא ב"ה של מעלה הוא כמתפשט ומגיע איכותו למטה נמצא כי גם מציאות המצא מהתפשטותו במקום הזה אינו לפי האמת כי אם בעליון עם כ"ז אם המון העם יעלה על מיעוט שכלם כי ישב אלהים על הארץ ויתפללו אל המקום הזה לתומם ולא יהיה לבם למעלה אתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים ולא תמנע מלקבל תפלתם על העדר שכלם כי אם שושמעת וסלחת כי גם שתשמע זה מהם כי אם אל המקום הזה בעצמו מתפללים תסלח להם כי לא בפשע יעשו כי אם בתם לבם וזהו ושמעת וסלחת ותקבל תפלתם למעלה ולפעמים תעשה הפך מבוקש המתפלל לפניך והוא את אשר יחטא איש לרעהו שמן הדין הוא לבלתי מסור דין לשמים כי אם לב"ד של מטה וזה אין צריך לומר שימסור דין כי אם שגם יקללנו ויתפלל לפניך תקיים קללתו על אשר חטא לו וזהו כי יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא אלה ההיא לפני מזבחך כלומר שיקריב קרבן לפניך דרך דורון כשלמים וכיוצא ומשמיע לפני מזבחך האלה ההיא בדבר הזה איני אומר תפנה אל בקשתו כי אם שואתה תשמע השמים ועשית בפועל והוא כי לא תשפוט את זה שצעק זה עליו כי אם שניהם וזהו ושפטת את עבדיך להרשיע רשע הוא את מי שהוא רשע ודאי הוא זה שקלל את חבירו זולת מסירת הדין שיענש תחלה ואחר כך ולהצדיק צדיק בדינו לתת לו כצדקתו:
פסוק לג:בהנגף כו'. אמר כי יחטאו לך אחר או' בהנגף כו' עם היות שהחטא הוא קדם הלא הוא כי אין מרגישים חטאם עד בא הצרה על כן צריך תחלה קודם לתפלה תשובה וזהו ושבו אליך ואח"כ יתנו הודאה על העבר על הנותרים וזהו והודו את שמך ואחר כך צועקים על העתיד לבא על השאר וזהו והתפללו והתחננו אליך כו' ואז תשמע וסלחת על תשובת' מחטא' ועל תפלתם על העתיד תשיבם אל אדמתם אשר נתת לאבותם:
פסוק לה:בהעצר שמים כו'. הנה בימי דוד נעצרו השמים והיו נבוכים ג' שנים שנה אחר שנה כי בשנה ראשונה אמרו שמא ע"א יש ולא מצאו שנה שניה אמרו שמא פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים ולא מצאו עד שאחר כך בשלישית הודע להם על שאול שלא נספד כהלכה ועל שהרג את הגבעונים ואפילו זה לא נודע להם בבירור עד שנתקנו ואז ויעתר אלהים לארץ אחרי כן שאינו כחרב שהסיבה יותר ידועה כי חרב בא לעולם כו' על כן אמר שלמה בהעצר השמים כי יחטאו לך לא תמתין עד ישובו מחטאתם כי אפשר לא ידעוהו ויהיו נבוכים כי אם כשיתפללו ויודו את שמך על העבר לא תאחר שישוב מחטאתם כי הלא מחטאתם ישובו כי תענם כי כאשר תענם תחלה ישובו כי אז יכירו חטאם כי בהיותם נבוכים יחלו לתקן דבר אחר ועל ידי מה שתענם ידעו איזה חטא היה העוצר את השמים שבראות באיזה שמתחילין במבוכתם לתקן אז יחזיקו לשוב ממנו בעצם וזהו ומחטאתם ישובון כי תענם.
פסוק לה:על כן זאת בקשתי לפניך שלא תניחם בצרה עד שהם ידעו על מה הוא וישובו כי אם שאתה תשמע השמים וסלחת כו' ואיך תהיה הסליחה בלי תשובה הלא הוא כי אתה תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה לתקן עוותם ואז ונתתה מטר ושמא תאמר הלא אם כן שאני אדריכם לשוב איך יזכו לתת להם מטר לז"א על ארצך אשר נתת כו' שהוא בזכות הארץ כענין רצית ה' ארצך ואומר ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו:
פסוק לה:או יתכן דרך אחרת מפסוקים הקודמים בהנגף כו' עד סוף פסוקים אלו. והוא בשום לב כי על הנגפם לפני אויב אמר ושבו אליך ואחר כך והודו והתפללו ובעצירת הגשם לא נאמר ושבו אליך. ועוד כי שם נאמר והודו את שמך ואחר כך והתפללו ופה נאמר תחלה והתפללו ואחר כך והודו את שמך. ועוד כי שם נאמר בבית הזה ופה נאמר אל המקום הזה כי מלבד השינוי מבית למקום גם למעלה אמר בבית ופה לא אמר במקום כי אם אל המקום. ועוד כי שם נאמר וסלחת לחטאת עמך ופה נאמר לחטאת עבדיך ועמך ישראל.
פסוק לה:ועוד כי שם לא נאמר כי תורם את הדרך הטובה כאשר נאמר פה. ועל פי דרכנו נשית לב אל הקדים ענין חרב האויבים אל עצירת השמים. אמנם הנה לזה נזכירה מאמרם ז"ל קשה ירידת גשמים כיציאת מצרים וכן קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף והלא כמו זר נחשב מאמרם זה כי למה יהיה דבר קשה לפני מי שאמר והיה העולם בין בגשמים בין בקריעת ים סוף וכן מה הוא ההדמו' של זה עם זה אך אין ספק כי אין דבר קשה לפני הקב"ה כי אם ברצותו להיטיב והעון מעכב והדבר קשה כי חפץ חסד הוא והוא אלהי משפט על כן קשה עד בקשו טעם שגם מדת הדין תסכים או תודה והדבר קשה.
פסוק לה:ודבר זה מפורסם כרז"ל כי היה ביציאת מצרים וקריעת ים סוף שהיה יתברך חפץ לגאלם ושרו של מצרים מתריס באומרו הללו עובדי עו"ג והללו כו' על כן היה קשה לפניו להכריע מדת הדין וע"ד זה הוא במזונות כל אדם כי מי אדון יפרנס ויזון עבדו הבלתי משמשו או מורד בו וזה דבר כולל בכל האדם כצדיק כרשע כי צדיק אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מש"כ בחרב אויב כי לא כלם חייבים הרג על כן ירידת גשמים לזון את עבדיו קשה מאד כי כל סוג עון של כל אדם מעכב שיפרנסנו רבו.
פסוק לה:ובזה נבא אל הענין אמר בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו לך ואין זה כעיצור גשמים שכל סוג עון מעכב כמדובר על כן יקל לשים לב אל עון הגורם ולשוב ממנו על כן אומר ושבו אליך ואז אין צריך אחר התשובה כי אם מיד בשלש ראשונות שהם הודאה לה' שמזכירים שהוא ית' מגן אברהם ואחר כך והתפללו והתחננו אחר הודאת שלש ראשונות בבית הזה הוא ב"ה מיד ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת הגורם והשבותם אל האדמה אשר נתת לאבותם הנזכר בג' ראשונות שהודו את שמך על מגן ותשועה מהנגף מהאויבים ואחר הזכירו ענין מגן אברהם הזכיר צרה הנזכרת בברכה שניה והוא ענין משיב הרוח ומוריד הגשם ואמר בהעצר השמים כו' כי יחטאו לך ובזה אינו אומר ושבו כי אין לזה עון מיוחד כי כל עון מספיק לעכב המזון כי מי אדון יזון את עבדו והוא עובר רצונו כי על כן גם כשאין עון מיוחד לדבר קשים מציאות מזונות כקריעת ים סוף יען כי כל עון אשר ביד כל אדם ראוי לעכב כמדובר ומי יוכל לשוב מיד על כן מיד והתפללו אל המקום והוא שאומרים עשה בשביל המקום כי רצית ה' ארצך וקנא לארצך וחמול על עמך וזה משמעות מלת אל כמו בשביל במקומות רבים ואז אין צריך לומר שלא יספיק הודאה שקודם התפלה שבאמצעיות כי אם גם ההודאה שאחר התפלה היא הטוב שמך ולך נאה להודות על חיינו המסורים בידך כו' ועל כן כי לפי האמת כל מציאות עניות מספיק לעכב אי אפשר לשוב טרם יענו כי צריך לשוב מהכל כי אם צריך שמחטאתם ישובון כי תענם לכן ואתה תשמע השמים וסלחת בין לחטאת הצדיקים הנקראים עבדיך בין לכל שאר עמך כי פרנסת כלם קשה כי ביד כל אדם אשמת דבר לקפח מזונות ואם תאחוז החבל לבלתי ענות לבקשתם יאבדו על כן זה חסדך שתלמדם לתקן כי תורם את הדרך הטובה ותדריכם ובזכות בואם בדרך ההיא ונתתה מטר כי תקרב זכות המקום אשר הזכירו כי היא ארצך אשר נתתה לעמך לנחלה ואמר כי על הדרך האמור יהיה כאשר רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון ירקון כי יהיה כו' או כי יצר לו אויבו לצור אל עיר בארץ או כל נגע כל מחלה שהם דברים כוללים תעשה בהתפללם על הדרך האמור בקודמים:
פסוק לח:כל תפלה כל תחנה אשר תהיה כו'. אחרי דברו על צרות כוללות בא לדבר על צרות פרטיות ליחידים ואמר כל תפלה כו' לומר כל תפלה למי שאין צריך תחנה לצדקתו או כל תחנה למי שצריך להתחנן אחר תפלתו כי לא שלם הוא כראשון לכל האדם הנקרא השלם שאמר עליו כל תפלה ועל הצריך תחנה אמר לכל עמך ישראל שהוא אחד מההמון אשר תפלתו או תחנתו היא על עונו לבקש מחילה והוא אשר ידעון איש נגע לבבו הוא כי ידע כי בעון נעשה מלאך משחית מטומאת העון הנקרא נגע כד"א נגעי בני האדם הם משחיתים הנעשים מעונות בני האדם וזהו נגע לבבו שהוא משחית הנעשה ע"י יצרו הרע וז"א לבבו שמשמע השני יצרים שנכלל בו היצר הרע ולשאול מחילה פרש כפיו אל הבית הזה:
פסוק לט:ואתה תשמע השמים וסלחת ועשית והוא כי האיש הזה הבלתי מתחנן על צרה כי אם על עונו הלא שב מאהב' הוא ומסקנת הגמר' הוא כי השב מאהבה זדונות נעשית לו כזכיות כי מתהפך הכח טמא לטהור ואין עשיה גדולה מזו ועל זה יאמר וסלחת ועשית כי מלבד הסליחה תעשה מהנגע הנזכר דבר שתקרא עשיה שהוא להעשות זכות וקדושה ואח"כ ונתת לאיש ככל דרכיו כלומר ככל מה שתתנהג עמו בהטבה או בהפכה לא יהיה ענין שבא להרהר כענין צדיק ורע לו כי אם ככל דרכיו ובאופן שיכיר כיוון ההשגחה אשר תדע את לבבו ומה שאמרתי תדע לשון עתיד אינו שתתחדש לך הידיעה כי הלא אתה ידעת כבר לבדך את לבב כל בני האדם כלו' שאם אמרתי תדע הוא כי אני על מי שיתפלל אחר עת תפלתי זאת אני מדבר אך הידיעה מטרם יולד האדם ידעת את לבבו והיותך נותן לאיש כדרכי לבו הוא למען ייראיך כי יתן אל לבו כוון ההשגחה וייראך כל איש מש"כ אם תתנהג עמו בהפך או מדה שלא כנגד מדה שיבא להרהר חלילה:
פסוק לט:או יאמר מעין זה בדרך אחרת כי אינו בא להתפלל כי אם איש איש על צרתו כ"א שיודע כל אחד נגע לבבו אשר פעל ביצרו הרע ושעל כן באה אליו הצרה הזאת או וסלחת ועשית לומר אם לא תסלח טרם תענהו לא יהיה ראוי לקבל טובה כי הלא חטא על הנפש על כך וסלחת וע"י כן ועשית הרי הוא כאלו תעשה אותו בריה חדשה כנודע כי בכל מצוה שאדם עושה מתחדש ונצרף חלאתו ונעשה איש טהור ככסף הנצרף ונטהר תוך הכור וכמאמרם ז"ל אצל לא נתנה תורה ומצות כי אם לצרף בהן את הבריות ומה גם עתה השב מעונו שזולת הסיר חלאת טומאתו ממנו במה שעושה מצות תשובה הוא קונה קדושה תחת טומאה ונעשה בריה חדשה שעל כן מלכו של עולם מקבל תשובה מה שאין כן מלך ב"ו על כי השב מאשר חטא למלך אינו בשובו בריה חדשה כאשר החוטא לה' על כן מקבלו כי איננו זה אשר היה בעוותו כי זה חדש הוא וזה יאמר פה כי יצעק על שברו ויתחנן והוא יודע נגע לבו וסלחת תחלה ועשית אותו ע"י כן בריה חדשה וזהו וסלחת ועשית ואז יזכה לעשות מבוקשו ונתת לאיש אשר שאל מתייחס אל מציאות טוב לבו למען יכיר כיוון ההשגחה במספר במשקל למען ייראוך ע"י תת אל לבו ההשגחה כמדובר:
פסוק לט:עוד אפשר יאמר ופרש כפיו כו' לומר כי לא ישכיל בתום לבו כי האלהים בשמים ואין בבית הזה רק התפשטות מה כמדובר ולא יבין לפרוש כפיו השמימה כמוני כאמור למעלה וכפיו פרושות השמים כי אם ופרש כפיו אל הבית הזה כאלו ישב אלהים לגמרי בבית שבארץ אך ואתה ה' לא יעצרך פתיותו מלהעלות תפלתו השמים כי אם ואתה תשמע השמים מכון שבתך ותחלה וסלחת חטא זה שפרש כפיו אל הבית ולא השמים ואח"כ ועשית בקשתו כי לא תשית לב כי אם אל דרכי לבו ואם לבבו שלם ובתם לבב חשב כי מכון שבתך בעצם בבית לא יאשם והוא כי אתה לבדך ידעת למען ע"י קבלת תפלתך ובלתי הקפיד ייראוך כו':
פסוק מא:וגם אל הנכרי כו'. בקש שלמה שיעשה ית' לקדש שמו גם בכל הגוים שבכל העולם והנה הנכרי בימי בית ראשון לא היה בו אמונה ואינו בא כי אם ע"י שישמע לשמך הגדול להיטיב וידך החזקה להכניע ולא בזמן ידוע כי אם תמיד זרוע משפטיך נטויה בהווה ובא לשמע אזן. ב' וגם אל הנכרי אין דעת לידע כי האלהים בשמים כי אם שחושב שהאלהים בבית הזה בלבד ולא ידע כי עיקר שכינה למעלה ואין בבית הזה רק התפשטות מה על הדרך המפורש למעלה מה שלא ידע הנכרי וגם אינו מתיהד כי אם שילכו איש בשם אלהיו וזהו אשר לא מעמך ישראל הוא כי אינו מתגייר עם כל זה אתה תשמע השמים ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי שהוא ככל היוצא מפיו גם שלא כן לבו מה שאין כן לישראל שהוא כאשר עם לבבו כאמור למעלה והוא כי כל העמים ילכו בלבם איש בשם אלהיו והטעם הוא למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כו' גם שלא יתגיירו וגם לדעת כי שמך נקרא כו' והוא כי בהיות ששאלותם יהיו על ענייניהם שבמקומותם ויראו שע"י בקשתם בבית הזה יושגחו במקומותם ידעו כי מלא' כל הארץ כבודו ואין הפרש בין בית זה למקומות אחרים כי אם ששמך נקרא על הבית הזה שעל כן התפלה פה נשמעת יותר על הכנת המקום גם ידעו מעלת ישראל שאלו אחד מהם היה בונה בית כזה פה לשם ה' לא היה נקרא שמו ית' עליו כי אם להיות בית אשר בניתי כי מישראל אני:
פסוק מד:כי יצא עמך כו' עד כה דבר בתפלה הנאמרת בבית המקדש אמר עתה כי גם אשר יתפללו בצאתם להלחם עם אויביהם מרחוק שיפנו דרך העיר והבית הזה ושמעת השמים כו' ואמר אשר תשלחם הוא כי לא היו יוצאים רק ע"י שליחותו ית' במשפט האורים ואחר שישלחם הוא ית' צריכים תפלה כי מי יודע אם יצלחו בו ע"י איזה עון אשר חטא שיהיה ביני ובינו על כן אמר ושמעת את תפלתם ועשית משפטם הוא משפט האורים אשר השיגו בשאלתם שילכו ויתנום ה' ביד ישראל ואומר משפטם הוא אשר יצא בתשובת האורים ותומים וקראם משפטם כלשון התירה באומרו ושאל לו במשפט האורים כו' שלא יעכב איזה עון שנעשה בנתים:
פסוק מו:כי יחטאו כו'. הנה בתחלה דבר על צרת רבים המתפללים עליה בבית המקדש ואחר כך על יחידים המתפללים בו או נכרי הבא מארצו להתפלל אל הבית ואח"כ על המתפללים מרחוק נוכח הבית כי יצאו מארצם להלחם עם אויביהם ומתפללים שם דרך העיר והבית ועדיין כל זה הוא עודנו בנוי ועתה בא להתפלל על ישראל המתפללים על הבית אחר חרבנו בארץ שביים שלא יעצרם החרבן מלקבל תפלתם בהתפללם דרך ארצם נכחו וזהו כי יחטאו לך בזמן כו' אין אדם אשר לא יחטא כלומר כי כלם יחטאו כי יבא זמן שלא יהיה אדם אשר לא יחטא מהם בעון ומהם על שאינם מוחים ועל כן ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל ארץ האויב רחוקה כבבל כד"א מארץ רחוקה באו אלי מבבל.
פסוק מו:ולבא אל התכת תיבות המקראות נשית לב אל כפל אומרו בפסוק שאחר זה והשיבו אל לבם כו' ושבו והתחננו כו' הרי בזה התשובה שישובו והתפלה ולמה בפסוק שאחריו חוזר ואומר ושבו אליך. ועוד כי בכתוב הראשון אומר בארץ אשר נשבו שם ובפסוק השני אומר בארץ אויביהם אשר שבו אותם. ועוד כי בפסוק הראשון אינו מזכיר העיר והבית וגם שבראשון אינו אומר בכל לבבם כי אם בשני. ועוד כי בראשון מזכיר נוסח הוידוי חטאנו והעוינו רשענו ובשני אינו מזכיר הנוסח כלל. ועוד כי בראשון אינו אומר ועשית משפטם כאשר בשני ואם הוא שהראשון והשני אחד הוא אלא שישובו בשני פעמים הפעם הראשון לא תהיה תשובה בכל לבבם כי אם בשנית א"כ למה מעתה יחזיק בדבר שלא ישובו בבת אחת. ועוד אומר וסלחת כו' ונתתם לרחמים לפני כל שוביהם ורחמים למה לא התפלל שישיבם לעירם כי אם ששוביהם ירחמום. ועוד אומרו אח"כ כי עמך ונחלתך הם כו' להיות עיניך פקחות אל תחנת עבדך כו' שנראה שהוציאם מכור הברזל כדי להיות עיניו יתברך פקחות אל תחנתו והוא משולל הבנה וגם יש ייתורי דברים בפסוק זה להיות עיניך כו'. ועוד אומר כי אתה הבדלתם לך לנחלה כו' כאשר דברת ביד משה בהוציאך את אבותינו ממצרים כי לא מצינו נאמר למשה שהבדילם לו לנחלה בצאתם ממצרים ועוד אומרו אדני אלהים בסוף דבריו יראה כי יותר היה צודק בתחלת דברי התפלה כמאמר משה אדני אלהים אתה החלו' כו':
פסוק מו:אמנם אין ספק כי רוח הקדש היה עם שלמה בדברי תפלתו זאת. ונבא אל הענין והוא כי על כל העתיד לבא לישראל מאז נחרב בית ראשון דבר שלמה בחכמתו והוא כי כאשר גלו לבבל שנה אחת קודם שעלה על לב דניאל כי מלאו הימים של הגלות ההוא שבעים שנה התעורר והעיר לב ישראל לשוב ויתפלל לה' ויאמר בינותי בספרים מספר הימים כו' ואתפללה לה' ואומרה אנא ה' חטאנו עוינו הרשענו כו' אך לא שבו כל ישראל אז בעצם בתשובה שלמה עד גלות מדי בגזרת המן כי על כן ארז"ל במדרש חזית שהיה השטן מקטרג בגלות מדי מה תעשה באומה זו שאינם באים בתשובה שלמה לפניך עד שאחרי כן ע"י מרדכי שבו אל ה' בכל לבבם ויעש ה' משפטם להפוך שישלטו היהודים המה בשונאיהם ואת המן ובניו תלו וע"י התשובה השלמה ההיא כמ"ש שהושחרו פניהם בצומות כנרמז בשם אחשורוש אז זכו שמה שביטל הוא עבודת בית המקדש בא כורש ויתן ה' אותם לרחמים וריחמם ושבו וגמרו בנין הבית הוא בית שני והן כל זה היה ע"י סעד גדול מתפל' שלמה כי הן הם דבריו ואמר שאחר ששבום שוביהם אל ארץ אויב היא בבל ימשך בגלות ההוא.
פסוק מז:כי והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם כי עונותיהם גרמו רעתם ואז ושבו בתשובה והתחננו היא תפלת דניאל בבבל אשר נשבו שם ותהיה נוסח התחנה חטאנו עוינו הרשענו הוא נוסח דניאל עצמו בתפלתו וגם שהוא לשון רבים ידבר על כללות ישראל לא שבו אז ישראל בכל לבבם עם שאפשר שגם הם התפללו והתודו ג"כ עמו ועל כן לא נאמר ששבו בכל לבבם וגם זה אפשר כיון באומרו לאמר חטאנו כו' כלומר אמירה היתה לאמר חטאנו כו' אך לא בכל לבבם כללות ההמון.
פסוק מח:אמנם אחרי כן ושבו אליך בכל לבבה ובכל נפשם ולא יהיה בארץ אשר נשבו שם מירושלם שהוא בבבל כי אם בארץ אויביהם אשר שבו אותם אחר כן שהוא במדי ואז ע"י גזרת אחשורוש שביטל עבודת ב"ה וגזר להשמיד להרוג כו' בעצת המן אז והתפללו אליך בכוונת העיר אשר בחר' והבי' אשר בניתי לשמך כי בכלל תשובת' ותפלתם היה גם על הגזרה ראשונה שביטל בנין בית המקדש וירושלים.
פסוק מט:על כן הוזכרו פה אז ושמעת על שתי הגזרות כי תחלה ועשית משפטם באויביהם המן וסיעתו וגם על השנית שהוא בנין הבית כי וסלחת כו' ונתתם לרחמים לפני שוביהם היא מלכות כורש ורחמום שצוה לבנות ב"ה ולהשיבם אל ארצם וזהו ועשית משפטם על הראשונה ורחמום על השני' שצוה לבנותו ולהושיבם על אדמתם וכהתימו לדבר עד בנין בית שני אמר עתה הנה מה שהוצרכתי לבקש הוא על חורבן ראשון שישוב לבנות.
פסוק נא:כי על החרבן השני שיבנה שלישית אין צריך אני לבקש זה כי עמך ונחלתך הם ואין נקראים נחלה כי אם בגאולה העתידה בבית שלישי כד"א ונחל ה' את יהודה חלקו כו' כי לא תניחם כי הלא המה אשר הוצאת מכור הברזל שהיה קשה מגלות זה אך בקשתי הוא להיות עיניך פתחות אל תפלת עבדך ואל תחנת עמך ישראל המתפללים על הכלל כמוני שהוא כדי לשמוע אליהם בכל קראם אליך בגלותם כי אתה הבדלתם לך לנחלה שהוא על הגאולה העתידה ואין צריך להתפלל על זה שודאי תגאלם באחרונה כאשר דברת ביד משה עבדך בהוציאך את אבותינו ממצרים והוא האמור פרשת וארא וז"ל הכתובים לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם כו' ולקחתי כו' והייתי לכם לאלהים וידעתם כו' והבאתי אתכם אל הארץ כו' והוא בשום לב כי זולת כפל ענין הרבה גם בפסוק האחרון הזה למה מזכיר שבועת האבות וגם אומר לתת להם ולא אמר לזרעם וכן אומרו לכם מורשה למה נאמר מורשה מה שלא נאמר כן במקומו' אחרים. אך הנה רז"ל אמרו כי נזכרו שם ארבעה גאולות ויתכן לפי הפשט לפרשם בדרך אחרת והוא שאומר מאז הוא יתברך מגאולת מצרים תבטחו בגאולת הארבע גליות אשר נתעתדו על ידי אברהם אימה חשיכה גדולה נופלת וז"א אני ה' תמיד בלתי משתנה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כעת מזה תדעו כי גם והצלתי אתכם מעבודתם של גלות בבל שנא' בו ועבדו אותו כל הגוים אנו אציל אתכם מעבודתם המעבידים את כל הגוים וגאלתי אתכם ממדי בזרוע נטויה ובשפטים גדולים כהמן וסיעתו ולקחתי אתכם לי לעם מיון המבטלים אתכם מהיות לעם לה' ואומרים על קרן השור כתבו שאין לכם חלק באלהי ישראל והייתי לכם לאלהים בגאולה אחרונה וידעתם אז כי אני ה' המוציא כו' כימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות ואז והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב בעצמם שהוא בגאולה אחרונה ואז תהיה לכם מורשה שאין לה הפסק לעולם כירושה ולא כמתנה שלא יהיה עוד גלות וזהו אומרו פה לנחלה כאשר דברת ביד משה בהוציאך את אבותינו ממצרים והוא גם כן אשר אמר אברהם אדני אלהים במה אדע כי אירשנה:
פסוק נד:ויהי ככלות שלמה כו'. קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו כי למה שהיה מתפלל לפני ה' היה בהכנעה בכריעה אך עתה שלא רצה רק לברך את העם קם מן הכריעה אך נשאר עדיין בכפיו פרושות השמים לפניו יתברך מתחנן אליו יקיים את ברכתו:
פסוק נה:ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל כי זה היה המכוון אך כדי לאמר ברכה את העם הקדים תחלה לברך את ה' וז"א לאמר ברוך ה' כו' ושיעור הכתובים ברוך ה' אשר נתן מנוחה כו' לא נפל דבר א' מכל דברו הטוב אשר דבר ועל כן יאות לנו לדאוג פן כאשר נתקיים הטוב יתקיים גם הרע אשר ייעד אם ח"ו נשחית מעשינו לעשות את הרע בעיניו:
פסוק נז:על כן אוחילה לאל אחלה פניו יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו כו' אברהם יצחק ויעקב שהן הם היו המרכבה כן יזכנו נהיה אנחנו היכל ה' שע"י כן יהיה בית המקדש קיום תמיד כענין היכל ה' המה וע"י כן אל יעזבנו ואל יטשנו והוא כי בתפלתו נרמוז גלות חרבן בית ראשון וחרבן בית שני אשר הראשון יתייחס לעזיבה ביד אויבינו והתני לנטישה גדולה מעזיבה כי הראשון היה שבעים שנה והשני ארוך עד ישקיף וירא וירחם ה' משמים ואמר כי ע"י היותו עמנו אל יעזבנו בראשון ואל יטשנו בשני:
פסוק נז:או יאמר ענין מאמרנו על אומרם ז"ל בגמרא שקרא ית' אותנו כפויי טובה על שלא אמרנו אתה תן באמרו אלינו מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים כי הלא כמו זר נחשב איך נאמר אתה תן והכל בידי שמים חץ מיראת שמים והבחירה חפשית אך חשבתי למשפט כי מה שאין הוא ית' עושה הוא לשנות הבחירה מרע לטוב או הפכו אך לעזור אח אשר הוא חסיד שלבבו שלם להמשיך צדקו יעשה כי רגלי חסידיו ישמור ואפי' בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כ"ש.
פסוק נז:וזה יהיה מאמר שלמה בחכמתו הלא אמרתי יהי ה' אלהינו עמנו כו' איני שואל שינוי בחירה כ"א שאל יעזבנו מלשמור אותנו מן החטא כי בהיותו עמנו אנו נשמרים וע"י שאל יעזבנו מעט לא יטשנו הרבה אח"כ והוא סוף מאמרו באר היטב שאומר והיה לבבכם שלם עם ה' כו' כיום הזה שהוא כי אינו שינוי בחירה רק המשכת הכשרון כיום הזה להיות כך תמיד.
פסוק נח:וגם הטיה מה להטות לבבנו אליו במה שבין אדם לחבירו ללכת בכל דרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון כו' ולמה שבין אדם למקום אמר ולשמור כו' ושמא תאמר כי הקשתי לשאול שתהיה עמנו כאשר היית עם האבות והלא המה לא היו צריכים סעד לתומכם ואיך תשאל אסעד אתכם להטות לבבכם אליו הלא הוא אשר צוה את אבותינו שהוא בסיני והענין מאמרם ז"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה וכתבנו למעלה טעם הראשונים בדבר כי יותר מגרה היצה"ר את האדם במצווה ממה שמגרה בבלתי מצווה ככתוב אצלנו בענין שמעי בן גרא שלא עצר כח להתאפק לבלתי צאת מן ירושלים בהיותו מצווה ובעונש מות ובזה יאמר מה ששאלתי להטות לבבנו אליו עם שהאבות לא הוצרכו לכך ואני שואל תהיה עמנו כאשר היית עמהם הלא הוא כי המה לא היו מצווים והיו עושים אך אנחנו מצווים והיצה"ר מגרה ביותר למצווים וז"א מה שאמרתי להטות לבבנו אליו כו' הלא הוא אשר צוה את אבותינו בסיני נמצא שאנו מצווים כי לא עליהם בלבד היה הצווי כי אם על כל זרעם עד סוף כל הדורות כנודע כי נפש כל בשר איש שם היה באופן כי אשר צוה את אבותינו היא צוואה לכלנו ושמא תאמרו איך יתקיים זה שיתמיד שלומינן ועונות לא יעדרו ממנו בכל דור לז"א ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' הוא מדת הרחמים גם יהיו קרובים אל שיתוף שתי המדות שהם ה' אלהינו וזהו קרובים אל ה' אלהינו ואיך יהיו לנו טובות הלא הוא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו שהוא שעם כל הטובה שתיטיב לנו בין הטובות ייסרנו אשמת כל יום ביומו ולא יתחברו אשמות רבית יחד כי לא נוכל לסובלן אחרי כן ובזה ידעו כל עמי הארץ כי ה' המטיב לנו הוא האלהים המייסרנו ביני וביני דבר יום ביומו וגם במה שלא יפלו ישראל בידם לעולם יכירו כי אין עוד מלבדו וכל אלהי העו"ג הבל המה גם בתפלתי הוא כי והיה לבבכם שלם עם ה' אלהינו שהוא בשתי המדות ההוות אתכם ללכת בחקיו כו' ואינו מן התימא יעזור הוא ית' לשיהיה לבבכם שלם ולא נקפיד על היות ייסורין כאמור עם היות שהבחירה בת חורין כי הלא הוא כיום הזה שאינו לשנות הבחירה כי אם להמשיכה תמיד כהיום הזה כענין אומרו יתברך היה לכם לומר תן אתה על פסוק מי יתן והיה כמדובר בסמוך:
