תנ"ך על הפרק - מלכים א ח - מהו הדביר? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים א ח

295 / 929
היום

הפרק

אָ֣ז יַקְהֵ֣ל שְׁלֹמֹ֣ה אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּוֹת֩ נְשִׂיאֵ֨י הָאָב֜וֹת לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה יְרוּשָׁלִָ֑ם לְֽהַעֲל֞וֹת אֶת־אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהוָ֛ה מֵעִ֥יר דָּוִ֖ד הִ֥יא צִיּֽוֹן׃וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ כָּל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּיֶ֥רַח הָאֵֽתָנִ֖ים בֶּחָ֑ג ה֖וּא הַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃וַיָּבֹ֕אוּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־הָאָרֽוֹן׃וַֽיַּעֲל֞וּ אֶת־אֲר֤וֹן יְהוָה֙ וְאֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֶֽת־כָּל־כְּלֵ֥י הַקֹּ֖דֶשׁ אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֑הֶל וַיַּעֲל֣וּ אֹתָ֔ם הַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּֽם׃וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְכָל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ הַנּוֹעָדִ֣ים עָלָ֔יו אִתּ֖וֹ לִפְנֵ֣י הָֽאָר֑וֹן מְזַבְּחִים֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִסָּפְר֛וּ וְלֹ֥א יִמָּנ֖וּ מֵרֹֽב׃וַיָּבִ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִים אֶת־אֲר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֧ה אֶל־מְקוֹמ֛וֹ אֶל־דְּבִ֥יר הַבַּ֖יִת אֶל־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אֶל־תַּ֖חַת כַּנְפֵ֥י הַכְּרוּבִֽים׃כִּ֤י הַכְּרוּבִים֙ פֹּרְשִׂ֣ים כְּנָפַ֔יִם אֶל־מְק֖וֹם הָֽאָר֑וֹן וַיָּסֹ֧כּוּ הַכְּרֻבִ֛ים עַל־הָאָר֥וֹן וְעַל־בַּדָּ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃וַֽיַּאֲרִכוּ֮ הַבַּדִּים֒ וַיֵּרָאוּ֩ רָאשֵׁ֨י הַבַּדִּ֤ים מִן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וְלֹ֥א יֵרָא֖וּ הַח֑וּצָה וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃אֵ֚ין בָּֽאָר֔וֹן רַ֗ק שְׁנֵי֙ לֻח֣וֹת הָאֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֥חַ שָׁ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּחֹרֵ֑ב אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיְהִ֕י בְּצֵ֥את הַכֹּהֲנִ֖ים מִן־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהֶעָנָ֥ן מָלֵ֖א אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃וְלֹֽא־יָכְל֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים לַעֲמֹ֥ד לְשָׁרֵ֖ת מִפְּנֵ֥י הֶֽעָנָ֑ן כִּי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃אָ֖ז אָמַ֣ר שְׁלֹמֹ֑ה יְהוָ֣ה אָמַ֔ר לִשְׁכֹּ֖ן בָּעֲרָפֶֽל׃בָּנֹ֥ה בָנִ֛יתִי בֵּ֥ית זְבֻ֖ל לָ֑ךְ מָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים׃וַיַּסֵּ֤ב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת־פָּנָ֔יו וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵ֖ל עֹמֵֽד׃וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר בְּפִ֔יו אֵ֖ת דָּוִ֣ד אָבִ֑י וּבְיָד֥וֹ מִלֵּ֖א לֵאמֹֽר׃מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֜אתִי אֶת־עַמִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵל֮ מִמִּצְרַיִם֒ לֹֽא־בָחַ֣רְתִּי בְעִ֗יר מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לִהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וָאֶבְחַ֣ר בְּדָוִ֔ד לִֽהְי֖וֹת עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיְהִ֕י עִם־לְבַ֖ב דָּוִ֣ד אָבִ֑י לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־דָּוִ֣ד אָבִ֔י יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר הָיָה֙ עִם־לְבָ֣בְךָ֔ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י הֱטִיבֹ֔תָ כִּ֥י הָיָ֖ה עִם־לְבָבֶֽךָ׃רַ֣ק אַתָּ֔ה לֹ֥א תִבְנֶ֖ה הַבָּ֑יִת כִּ֤י אִם־בִּנְךָ֙ הַיֹּצֵ֣א מֵחֲלָצֶ֔יךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃וַיָּ֣קֶם יְהוָ֔ה אֶת־דְּבָר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וָאָקֻ֡ם תַּחַת֩ דָּוִ֨ד אָבִ֜י וָאֵשֵׁ֣ב עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֗ל כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וָאֶבְנֶ֣ה הַבַּ֔יִת לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וָאָשִׂ֨ם שָׁ֤ם מָקוֹם֙ לָֽאָר֔וֹן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּרִ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֤ר כָּרַת֙ עִם־אֲבֹתֵ֔ינוּ בְּהוֹצִיא֥וֹ אֹתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיַּעֲמֹ֣ד שְׁלֹמֹ֗ה לִפְנֵי֙ מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו הַשָּׁמָֽיִם׃וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵין־כָּמ֣וֹךָ אֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לַעֲבָדֶ֕יךָ הַהֹלְכִ֥ים לְפָנֶ֖יךָ בְּכָל־לִבָּֽם׃אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗רְתָּ לְעַבְדְּךָ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ ל֑וֹ וַתְּדַבֵּ֥ר בְּפִ֛יךָ וּבְיָדְךָ֥ מִלֵּ֖אתָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁ֠מֹר לְעַבְדְּךָ֨ דָוִ֤ד אָבִי֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ לּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יִכָּרֵ֨ת לְךָ֥ אִישׁ֙ מִלְּפָנַ֔י יֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֠ק אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֤יךָ אֶת־דַּרְכָּם֙ לָלֶ֣כֶת לְפָנַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֖כְתָּ לְפָנָֽי׃וְעַתָּ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יֵאָ֤מֶן נָא֙דבריךדְּבָ֣רְךָ֔אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ לְעַבְדְּךָ֖ דָּוִ֥ד אָבִֽי׃כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֥ב אֱלֹהִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּה הַשָּׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃וּפָנִ֜יתָ אֶל־תְּפִלַּ֧ת עַבְדְּךָ֛ וְאֶל־תְּחִנָּת֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לִשְׁמֹ֤עַ אֶל־הָֽרִנָּה֙ וְאֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֧ר עַבְדְּךָ֛ מִתְפַּלֵּ֥ל לְפָנֶ֖יךָ הַיּֽוֹם׃לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨ךָ פְתֻח֜וֹת אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ יִהְיֶ֥ה שְׁמִ֖י שָׁ֑ם לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶל־הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֣ר יִתְפַּלֵּ֣ל עַבְדְּךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃וְשָׁ֨מַעְתָּ֜ אֶל־תְּחִנַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יִֽתְפַּֽלְל֖וּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֞ע אֶל־מְק֤וֹם שִׁבְתְּךָ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וְשָׁמַעְתָּ֖ וְסָלָֽחְתָּ׃אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יֶחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָֽשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַֽאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְעָשִׂ֙יתָ֙ וְשָׁפַטְתָּ֣ אֶת־עֲבָדֶ֔יךָ לְהַרְשִׁ֣יעַ רָשָׁ֔ע לָתֵ֥ת דַּרְכּ֖וֹ בְּרֹאשׁ֑וֹ וּלְהַצְדִּ֣יק צַדִּ֔יק לָ֥תֶת ל֖וֹ כְּצִדְקָתֽוֹ׃בְּֽהִנָּגֵ֞ף עַמְּךָ֧ יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י אוֹיֵ֖ב אֲשֶׁ֣ר יֶחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְשָׁ֤בוּ אֵלֶ֙יךָ֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהִֽתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ אֵלֶ֖יךָ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃וְאַתָּה֙ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֔יִם וְסָ֣לַחְתָּ֔ לְחַטַּ֖את עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַהֲשֵֽׁבֹתָם֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּ לַאֲבוֹתָֽם׃בְּהֵעָצֵ֥ר שָׁמַ֛יִם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה מָטָ֖ר כִּ֣י יֶחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְהִֽתְפַּֽלְל֞וּ אֶל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וּמֵחַטָּאתָ֥ם יְשׁוּב֖וּן כִּ֥י תַעֲנֵֽם׃וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְסָ֨לַחְתָּ֜ לְחַטַּ֤את עֲבָדֶ֙יךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תוֹרֵ֛ם אֶת־הַדֶּ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר יֵֽלְכוּ־בָ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה מָטָר֙ עַל־אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לְעַמְּךָ֖ לְנַחֲלָֽה׃רָעָ֞ב כִּֽי־יִהְיֶ֣ה בָאָ֗רֶץ דֶּ֣בֶר כִּֽי־יִ֠הְיֶה שִׁדָּפ֨וֹן יֵרָק֜וֹן אַרְבֶּ֤ה חָסִיל֙ כִּ֣י יִהְיֶ֔ה כִּ֧י יָֽצַר־ל֛וֹ אֹיְב֖וֹ בְּאֶ֣רֶץ שְׁעָרָ֑יו כָּל־נֶ֖גַע כָּֽל־מַחֲלָֽה׃כָּל־תְּפִלָּ֣ה כָל־תְּחִנָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִֽהְיֶה֙ לְכָל־הָ֣אָדָ֔ם לְכֹ֖ל עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֣ר יֵדְע֗וּן אִ֚ישׁ נֶ֣גַע לְבָב֔וֹ וּפָרַ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֨ע הַשָּׁמַ֜יִם מְכ֤וֹן שִׁבְתֶּ֙ךָ֙ וְסָלַחְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ וְנָתַתָּ֤ לָאִישׁ֙ כְּכָל־דְּרָכָ֔יו אֲשֶׁ֥ר תֵּדַ֖ע אֶת־לְבָב֑וֹ כִּֽי־אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ לְבַדְּךָ֔ אֶת־לְבַ֖ב כָּל־בְּנֵ֥י הָאָדָֽם׃לְמַ֙עַן֙ יִֽרָא֔וּךָ כָּל־הַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁר־הֵ֥ם חַיִּ֖ים עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לַאֲבֹתֵֽינוּ׃וְגַם֙ אֶל־הַנָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעַמְּךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וּבָ֛א מֵאֶ֥רֶץ רְחוֹקָ֖ה לְמַ֥עַן שְׁמֶֽךָ׃כִּ֤י יִשְׁמְעוּן֙ אֶת־שִׁמְךָ֣ הַגָּד֔וֹל וְאֶת־יָֽדְךָ֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וּֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה וּבָ֥א וְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃אַתָּ֞ה תִּשְׁמַ֤ע הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתֶּ֔ךָ וְעָשִׂ֕יתָ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֵלֶ֖יךָ הַנָּכְרִ֑י לְמַ֣עַן יֵדְעוּן֩ כָּל־עַמֵּ֨י הָאָ֜רֶץ אֶת־שְׁמֶ֗ךָ לְיִרְאָ֤ה אֹֽתְךָ֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל וְלָדַ֕עַת כִּי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃כִּי־יֵצֵ֨א עַמְּךָ֤ לַמִּלְחָמָה֙ עַל־אֹ֣יְב֔וֹ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁלָחֵ֑ם וְהִתְפַּֽלְל֣וּ אֶל־יְהוָ֗ה דֶּ֤רֶךְ הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתָּ בָּ֔הּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בָּנִ֥תִי לִשְׁמֶֽךָ׃וְשָׁמַעְתָּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֗ךְ כִּ֣י אֵ֤ין אָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֶחֱטָ֔א וְאָנַפְתָּ֣ בָ֔ם וּנְתַתָּ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וְשָׁב֤וּם שֹֽׁבֵיהֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הָאוֹיֵ֔ב רְחוֹקָ֖ה א֥וֹ קְרוֹבָֽה׃וְהֵשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־לִבָּ֔ם בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁ֑ם וְשָׁ֣בוּ ׀ וְהִֽתְחַנְּנ֣וּ אֵלֶ֗יךָ בְּאֶ֤רֶץ שֹֽׁבֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר חָטָ֥אנוּ וְהֶעֱוִ֖ינוּ רָשָֽׁעְנוּ׃וְשָׁ֣בוּ אֵלֶ֗יךָ בְּכָל־לְבָבָם֙ וּבְכָל־נַפְשָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ אֹיְבֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־שָׁב֣וּ אֹתָ֑ם וְהִֽתְפַּֽלְל֣וּ אֵלֶ֗יךָ דֶּ֤רֶךְ אַרְצָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה לַאֲבוֹתָ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתָּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בניתבָּנִ֥יתִילִשְׁמֶֽךָ׃וְשָׁמַעְתָּ֤ הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתְּךָ֔ אֶת־תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת־תְּחִנָּתָ֑ם וְעָשִׂ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם׃וְסָלַחְתָּ֤ לְעַמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לָ֔ךְ וּלְכָל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר פָּשְׁעוּ־בָ֑ךְ וּנְתַתָּ֧ם לְרַחֲמִ֛ים לִפְנֵ֥י שֹׁבֵיהֶ֖ם וְרִֽחֲמֽוּם׃כִּֽי־עַמְּךָ֥ וְנַחֲלָתְךָ֖ הֵ֑ם אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם מִתּ֖וֹךְ כּ֥וּר הַבַּרְזֶֽל׃לִהְי֨וֹת עֵינֶ֤יךָ פְתֻחוֹת֙ אֶל־תְּחִנַּ֣ת עַבְדְּךָ֔ וְאֶל־תְּחִנַּ֖ת עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל לִשְׁמֹ֣עַ אֲלֵיהֶ֔ם בְּכֹ֖ל קָרְאָ֥ם אֵלֶֽיךָ׃כִּֽי־אַתָּ֞ה הִבְדַּלְתָּ֤ם לְךָ֙ לְֽנַחֲלָ֔ה מִכֹּ֖ל עַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֜רְתָּ בְּיַ֣ד ׀ מֹשֶׁ֣ה עַבְדֶּ֗ךָ בְּהוֹצִיאֲךָ֧ אֶת־אֲבֹתֵ֛ינוּ מִמִּצְרַ֖יִם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֗ה לְהִתְפַּלֵּל֙ אֶל־יְהוָ֔ה אֵ֛ת כָּל־הַתְּפִלָּ֥ה וְהַתְּחִנָּ֖ה הַזֹּ֑את קָ֞ם מִלִּפְנֵ֨י מִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ מִכְּרֹ֣עַ עַל־בִּרְכָּ֔יו וְכַפָּ֖יו פְּרֻשׂ֥וֹת הַשָּׁמָֽיִם׃וַֽיַּעְמֹ֕ד וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל לֵאמֹֽר׃בָּר֣וּךְ יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן מְנוּחָה֙ לְעַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר לֹֽא־נָפַ֞ל דָּבָ֣ר אֶחָ֗ד מִכֹּל֙ דְּבָר֣וֹ הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדּֽוֹ׃יְהִ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ עִמָּ֔נוּ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אֲבֹתֵ֑ינוּ אַל־יַעַזְבֵ֖נוּ וְאַֽל־יִטְּשֵֽׁנוּ׃לְהַטּ֥וֹת לְבָבֵ֖נוּ אֵלָ֑יו לָלֶ֣כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֺתָ֤יו וְחֻקָּיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֔יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־אֲבֹתֵֽינוּ׃וְיִֽהְי֨וּ דְבָרַ֜י אֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר הִתְחַנַּ֙נְתִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה קְרֹבִ֛ים אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה לַעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃לְמַ֗עַן דַּ֚עַת כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֖ין עֽוֹד׃וְהָיָ֤ה לְבַבְכֶם֙ שָׁלֵ֔ם עִ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לָלֶ֧כֶת בְּחֻקָּ֛יו וְלִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖יו כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְֽהַמֶּ֔לֶךְ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ זֹבְחִ֥ים זֶ֖בַח לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיִּזְבַּ֣ח שְׁלֹמֹ֗ה אֵ֣ת זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ אֲשֶׁ֣ר זָבַ֣ח לַיהוָה֒ בָּקָ֗ר עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֔ה הַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא קִדַּ֨שׁ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־תּ֣וֹךְ הֶחָצֵ֗ר אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י בֵית־יְהוָ֔ה כִּי־עָ֣שָׂה שָׁ֗ם אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֣י הַשְּׁלָמִ֑ים כִּֽי־מִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה קָטֹ֗ן מֵֽהָכִיל֙ אֶת־הָעֹלָ֣ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה בָֽעֵת־הַהִ֣יא ׀ אֶת־הֶחָ֡ג וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּוֹ֩ קָהָ֨ל גָּד֜וֹל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֣ת ׀ עַד־נַ֣חַל מִצְרַ֗יִם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר יֽוֹם׃בַּיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ שִׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּלְכ֣וּ לְאָהֳלֵיהֶ֗ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַ֣ל כָּל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְדָוִ֣ד עַבְדּ֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מהו הדביר?

הקדמה

בפרקי המקדש בספר מלכים (א פרקים ו-ח) ובספר דברי הימים (ב פרקים ג-ז) מופיע מספר פעמים השם "דביר". מהו הדביר?

א. הדביר - קדש הקדשים

התשובה עולה מתוך השוואת הפסוק בספר מלכים (א ו, כג): "ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן", למקבילתו בדברי הימים (ב ג, י): "ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים". מפורש אפוא שהדביר הוא קדש הקדשים.

כך גם מתפרש הפסוק:

ויבִאו הכהנים את ארון ברית ד' אל מקומו, אל דביר הבית, אל קדש הקדשים, אל תחת כנפי הכרובים.
(מל"א ח, ו)

כך גם מתפרש בפשטות הפסוק: "ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם את ארון ברית ד'" (מל"א ו, יט), שכן מקומו של הארון הוא בקדש הקדשים, כמו שנזכר למעלה, וכמו שכתוב בתורה (שמות כו, לג ועוד).

כך מתפרשים גם פסוקים נוספים (מלכ"א ו, ה; שם, כ-כב; שם, לא ועוד), וכן תרגם יונתן את הדביר בכל מקום: "בית כפורי", שמשמעותו קדש הקדשים, כמו שעולה מהפסוק בספר דברי הימים (א כח, יא, עיין שם ב"מצודת דוד", במלבי"ם וב"דעת מקרא"), מהמשניות במסכת מידות (פ"א מ"א ופ"ה מ"א), מגמרות רבות (ברכות ל ע"א, פסחים פו ע"א, יומא טז ע"ב, כא ע"א, זבחים נה ע"ב, מנחות צז ע"ב, תמורה ל ע"ב, תמיד כז ע"א) ומהמפרשים רש"י ברכות ל ע"א בד"ה "אחורי בית הכפורת", ספר "הערוך" ערך "כפר" העשירי, מפרשי המשנה במידות שם, "מצודת דוד", מלבי"ם ו"דעת מקרא" דבהי"א כח, יא.

אולם ישנם פסוקים שבהם נזכר הדביר, וקשה לפרש שהדביר הנזכר בהם משמעותו קדש הקדשים.

ב. "ולפני הדביר עשרים אמה ארך"

בספר מלכים א פרק ו' פסוק כ' נאמר:

ולפני הדביר עשרים אמה ארך, ועשרים אמה רחב, ועשרים אמה קומתו, ויצפהו זהב סגור ויצף מזבח ארז.

פסוק זה קשה: מה הכוונה במלים "ולפני הדביר עשרים אמה ארך"? האם לפני קדש הקדשים היו עשרים אמה? והרי ההיכל שהיה לפני הדביר היה באורך ארבעים אמה (מל"א ו, יז)!

1. פירוש הרד"ק

כתב שם הרד"ק:

ולפני הדביר - אינו אומר שהיה שם מקום אחר לפני הדביר זולתי ההיכל, שהיה עשרים אמה ארכו, כי לא היה שם אלא ההיכל. וההיכל ארבעים אמה ארכו, ושלושים אמה קומתו (שם, יב), והוא אומר: 'עשרים אמה קומתו'! אלא פירוש 'ולפני' כמו: 'ולפנים'. כלומר: הדביר שהיה לפנים, שעשה לתת שם הארון, היה שם עשרים אמה ארכו, ועשרים אמה רחבו, ועשרים אמה קומתו. ומצאנו 'לפני' שהוא 'לפנים', כמו 'חלוני שקופים' (שם, ד) - כמו 'חלונים', 'נטעי' (ישעיהו יז, י) - כמו 'נטעים'.

דברי הרד"ק אינם מרווחים, שכן אפילו אם נפרש את המילה "ולפני" במשמעות של "ולפנים", עדיין יהיה קשה, שהרי המילה "ולפני" מוטעמת בטעם "מונח", שהוא טעם מחבר, ואילו לפי הרד"ק צריך לפרש שהמילה "ולפני" עומדת לעצמה, ולאחריה פסיק או מקף, שכן משמעות הפסוק היא: "ולפנים - הדביר עשרים אמה ארך, ועשרים אמה רחב, ועשרים אמה קומתו, ויצפהו זהב סגור, ויצף מזבח ארז". אם כן המילה "ולפני" היתה צריכה להיות מוטעמת בטעם מפסיק!

2. פירוש הרלב"ג

בצורה אחרת פירש הרלב"ג את הפסוק:

ולפני הדביר - רצונו לומר 'לפני ארון הדביר', והוא חסר המצטרף (כלומר הנסמך), וכמוהו רבים. ואמר כי לפניו ציפה מזבח ארז, והוא מזבח הקטורת, שהיה בהיכל. ולזה אמר אחר זה: 'וכל המזבח אשר לדביר צפה זהב' (מל"א ו, כב). כי לפני הדביר היה מכוון, רצונו לומר לפני ארון הדביר, או לפני פתח הדביר. וענין הפסוק הזה הוא כן: ולפני הדביר, שהיה שיעור הדביר עשרים אמה באורך וברוחב ובקומה, ציפה אותו זהב טהור ומזוקק. והנה ציפה שם לפני הדביר מזבח ארז, וכבר ביאר אחר זה שכבר ציפה אותו זהב...

מדברי הרלב"ג נראה שכוונתו היא שהמלים "עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו, ויצפהו זהב סגור", הן מאמר מוסגר, ועיקר כוונת הפסוק היא ששלמה ציפה את המזבח שלפני הדביר בארז. כמו כן כתב הרלב"ג שפירוש המלים "ולפני הדביר" הוא: "ולפני ארון הדביר".

גם פירוש זה אינו מרווח, שכן לפיו צריך להוסיף מילה שאינה כתובה, וגם צריך לומר שרובו של הפסוק הוא מאמר מוסגר.

ג. "ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים"

בספר מלכים א פרק ו פסוק טז נאמר:

ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות, ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים.

פסוק זה נראה כאילו הוא קטוע, וכאילו חסר בו מה נבנה מבית לדביר - לקדש הקדשים.

פירוש הרד"ק

פירש הרד"ק:

ויבן לו מבית לדביר - אותו שהוא מבפנים בנה אותו לדביר, להיות קדש הקדשים, שהוא מקודש מההיכל ומהאולם.

לפי הרד"ק הפסוק מתפרש כך: "ויבן לו מבית" - ויבן אותו מבפנים. "לדביר לקדש הקדשים" - להיות דביר, להיות קדש הקדשים.

פירוש זה אינו מרווח, שכן גם אם נפרש את המילים "ויבן לו" במשמעות של "ויבן אותו", וכן נפרש את "לדביר לקדש הקדשים" - "להיות דביר, להיות קדש הקדשים", הפירוש אינו מתיישב עם הטעמים, שכן המילה "מבית" מוטעמת בטעם "מונח", שהוא טעם מחבר, ואילו לפי הרד"ק צריך לפרש שהמילה "מבית" עומדת לעצמה, ולאחריה פסיק או מקף, שכן משמעות הפסוק לפי הרד"ק היא: "ויבן לו מבית, לדביר לקדש הקדשים"!

ד. פירוש רש"י

את הפסוקים: "ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם את ארון ברית ד'. ולפני הדביר עשרים אמה ארך, ועשרים אמה רחב, ועשרים אמה קומתו, ויצפהו זהב סגור, ויצף מזבח ארז" (מל"א ו, יט-כ), פירש רש"י כך:

ודביר בתוך הבית - מחיצת אמה טרקסין.
ולפני הדביר - לפנים מאותה מחיצה חלל של עשרים אמה אורך, ושל עשרים רוחב.

לפי רש"י הדביר בפסוקים אלו משמעותו המחיצה המבדילה בין הקדש לקדש הקדשים, ולא קדש הקדשים! לפי דבריו הפסוק מתפרש כפשוטו:

ולפני הדביר - לפנים מאותה מחיצה - חלל של עשרים אמה אורך, ושל עשרים רוחב!

יש לציין שרש"י פירש בפסוקים אחרים שהדביר פירושו קדש הקדשים. על הפסוק "ויבן על קיר הבית יצוע (יציע קרי) סביב, את קירות הבית סביב להיכל ולדביר, ויעש צלעות סביב" (שם, ה), כתב רש"י: "כנגד ההיכל, ובית קדשי הקדשים הוא הדביר, עשה צלעות...". אך אף על פי כן פירש את הדביר שבפסוקים יט-כ על המחיצה שמבדילה בין הקדש וקדש הקדשים.

כמו כן יש לציין שדברי רש"י מקורם בדברי חז"ל. כך נאמר בתוספתא ביומא (פ"ב הי"א) על הכהן הגדול ביום הכיפורים:

מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכות המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה, זה מקום הדביר שעשה שלמה.

על פי פירוש זה יישב רש"י גם את פסוק ט"ז: "ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות, ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים", שהערנו שהוא נראה כאילו הוא קטוע, וכאילו חסר בו מה נבנה מבית לדביר לקדש הקדשים. כך פירש רש"י:

מבית לדביר - לפנים ממחיצת אמה טרקסין המפסקת בין ארבעים [של הקדש] לעשרים [של קדש הקדשים], ואותה מחיצה קרויה דביר.
לקדש הקדשים - הבדילן לאותן עשרים אמה.

אם כן לפי רש"י מתפרשות המלים "מבית לדביר" כמחוברות, כמו שעולה מהטעמים, והמלים "לקדש הקדשים" משמעותן "את קדש הקדשים", כמו שמופיע במקומות רבים.

נמצאנו למדים שלפי רש"י בעקבות חז"ל המלה "דביר" משמשת בשתי משמעויות: קדש הקדשים, והמחיצה המבדילה בין הקדש ובין קדש הקדשים.

ה. מה שורש המלה?

בירושלמי במסכת ברכות (פ"ד ה"ה) אמרו:

דביר - רבי חייא ורבי ינאי, חד אמר: שמשם דבר יוצא לעולם, וחד אמר: שמשם דברות יוצאות לעולם.

מה משמעות הדברים?

1. הסבר הדעה הראשונה

א. הסבר ה"פני משה"

פירש ה"פני משה":

שמשם דבר יוצא - לעכו"ם.

נראה ש"הפני משה" למד שהמלה "דבר" מנוקדת בשני סגולים. כעין זה כתב גם ה"יפה מראה".

יש להבין: מדוע הדבר יוצא לעכו"ם דווקא דרך קדש הקדשים?

כתב ה"יפה מראה":

שמשם נענשים אומות העולם, על שלא קיבלו התורה.

נראה שכוונתו היא שכיון שהתורה נתונה בקדש הקדשים (דברים לא, כו ועיין גם בשמות כה, טז וברש"י שם, ובמאמר "מדוע נכפל הציווי לתת את העדות אל הארון?" בספרי "הדר העולם" שמות בפרשת תרומה, לכן משם יוצא הדבר עליהם, כעין מה שאמרו במסכת שבת (פט ע"א): "מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו". פירש רש"י: "שנאה לעכו"ם - שלא קיבלו בו תורה". דהיינו באותו מקום שמשם ניתנה התורה, משם יוצאת השנאה והפורענות לגויים, כיון שהם יכלו לקבל את התורה, ולא קיבלוה. כך גם המקום ששם מונחת התורה, משם יוצאת השנאה והפורענות לגויים, שיכלו לקבל את התורה, ולא קיבלוה.

ב. הסבר ה"יפה מראה"

עוד כתב ה"יפה מראה":

שמשם נענשים אומות העולם... ועל שהיו צוררים לישראל.

נראה שכוונתו היא שהגויים נענשים דווקא דרך קדש הקדשים, מפני שישראל מתפללים לכיוון קדש הקדשים (ברכות ל ע"א), וד' משרה שכינתו בקדש הקדשים, ומשם הוא שומע את תפילת ישראל ומשגיח על העולם, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיהו לב, יט), וממילא גם הפורענות שיוצאת לעכו"ם, יוצאת משם.

עוד נראה להסביר שכיון שבקדש הקדשים היו מונחים שני הכרובים כשהם מעורים זה בזה - דבר המבטא את אהבתו הגדולה של ד' לעם ישראל (יומא נד ע"א), הרי ששם בא לידי ביטוי שהגויים המצירים לישראל, מצירים לאהוביו של ד', ולכן משם יוצאת עליהם הפורענות.

2. הסבר הדעה השניה

א. הסבר ה"פני משה"

על הדעה השניה בירושלמי כתב ה"פני משה":

שמשם יוצאין הדברות - שהיו כתובים בשני לוחות הברית ומונחין שם.

ב. הסבר ה"יפה מראה"

לעומתו הבין ה"יפה מראה" שהכוונה היא לנבואה, ושאל כיצד דבר ד' יוצא מקדש הקדשים? אמנם בזמן המדבר היה ד' מדבר עם משה רבנו מבין שני הכרובים (שמות כה, כב ובמדבר ז, פט). אך קדש הקדשים שבמשכן לא נקרא בשם "דביר", אלא רק קדש הקדשים שבמקדש שלמה. ואז כבר לא היו הנביאים נכנסים לתוך ההיכל לשמוע את דבר ד' מקדש הקדשים!

תירץ ה"יפה מראה" שאף על פי שהנביאים לא היו נכנסים להיכל, מכל מקום הנבואה היתה שורה בישראל בזכות השראת השכינה שבקדש הקדשים (עיין בשמואל א ג, ג-ד, ובתרגום יונתן וברש"י שם, שהנבואה הגיעה לשמואל מקדש הקדשים). וכן כתב "ספר העיקרים" (מאמר שלישי, יא) שהנבואה היתה מופיעה דרך הארון, ולכן בימי בית שני, שלא היה הארון בקדש הקדשים, לא היתה נבואה בישראל.

ג. הסבר התוספות יום טוב

התוספות יום טוב במסכת מידות (פ"ד מ"א) כתב שהראבי"ה הביא בשם הירושלמי גירסא אחרת:

על שם 'ודבר ד' מירושלם' (ישעיהו ב, ג). ואיכא דאמרי: 'למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך' (תהלים קכב, ח).

הפירוש "על שם 'ודבר ד' מירושלם'" למד כמו הדיעה הכתובה בירושלמי לפנינו, "שמשם יוצאין הדיברות". כלומר ששורש דבר ד', שהוא עשרת הדברות הכתובים בשני לוחות הברית, נמצא בקדש הקדשים, וכן שהנבואה נובעת מתוך השראת השכינה שבקדש הקדשים.

כיצד למדה הדעה השניה? כיצד מתקשר הפסוק "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" לדביר?

הסביר ה"מצודת דוד" שהכוונה במלה "אדברה" היא: "אתפלל". לפי זה המלה "דביר" היא מלשון דיבור, והיא מתייחסת לתפילה שבני ישראל מתפללים כלפי הדביר, כלפי קדש הקדשים.

סיכום וסיום

  1. המלה "דביר" משמעותה קדש הקדשים.
  2. לפי רש"י על פי חז"ל יש למלה "דביר" משמעות נוספת: הקיר המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים.
  3. נאמרו שני הסברים לשרש המלה "דביר": דֶבֶר ודיבור.
    דֶבֶר על הגוים, מפני שלא קיבלו את התורה, הנמצאת בקדש הקדשים, ומפני שהם מציקים לעם ישראל, שהם אהוביו של ד', ואהבתו מתגלה בקדש הקדשים.
    דיבור: דְבַר ד' המתגלה אלינו מתוך קדש הקדשים, בדיברות שבלוחות, בספר התורה, ובנבואה, ודְבַר ישראל לד' - תפילתנו המכוונת כלפי קדש הקדשים.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך