פסוק א:וְאֶת־בֵּיתוֹ, ארמונו בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וַיְכַל אֶת־כָּל־בֵּיתוֹ. אף שארמון שלמה היה קטן מן המקדש, בנייתו ארכה זמן רב יותר. נראה שהוא היה להוט יותר לזרז את הקמת בית ה', ואילו את ביתו בנה במתינות.
פסוק ב:תיאור ביתו: וַיִּבֶן אֶת־בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, אולי ביתו נקרא כך בגלל ריבוי העצים שמהם נעשה, מֵאָה אַמָּה אָרְכּוֹ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ, הבית נבנה בבסיסו עַל אַרְבָּעָה טוּרֵי עַמּוּדֵי אֲרָזִים, וּכְרֻתוֹת, קורות שנחתכו באופן מחושב מאֲרָזִים עַל־הָעַמּוּדִים. הכרותות היו מעין כתלים חיצוניים שחוברו לעמודים מהצד, או שהיו אלה קורות מעל העמודים לתמיכת התקרה.
פסוק ג:וְהבית היה סָפֻן, מכוסה בלוחות עץ אֶרֶז מִמַּעַל עַל־הַצְּלָעֹת, קורות הארזים הכרותות אֲשֶׁר עַל־הָעַמּוּדִים. אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה לוחות בסך הכול, חֲמִשָּׁה עָשָׂר הַטּוּר. ארבעה טורי העמודים חילקו את חלל הבית לשלושה חלקים, שכל אחד מהם קוּרה בחמישה-עשר לוחות.
פסוק ד:וּשְׁקֻפִים, חלונות לחדירת אור, אף הם שְׁלֹשָׁה טוּרִים זה על גבי זה בשני צדי הבית, וּמֶחֱזָה אֶל־מֶחֱזָה, חלון כנגד חלון. או: מראֶה מול מראה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בכל שלושת הטורים.
פסוק ה:וְכָל־הַפְּתָחִים של הבית וְהַמְּזוּזֹת שבצדיהם היו רְבֻעִים וכן שָׁקֶף, החלונות שעל גבי הפתחים היו מרובעים. וּמוּל, ומקבילים מֶחֱזָה אֶל־מֶחֱזָה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בשלושת המרווחים שבין טורי העמודים.
פסוק ו:וְאֵת אוּלָם הכניסה לבית הָעַמּוּדִים עָשָׂה חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה רָחְבּוֹ. וְאוּלָם זה עַל־פְּנֵיהֶם, לפני העמודים הנזכרים, וְעַמֻּדִים היו גם בו, וְעָב, קורה עבה הונחה עַל־פְּנֵיהֶם, מעליהם.
פסוק ז:וְנוסף על אולם הכניסה – אוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט־שָׁם המלך את העם – הוא אֻלָם הַמִּשְׁפָּט – עָשָׂה. וְסָפוּן בָּאֶרֶז מֵהַקַּרְקַע עַד־הַקַּרְקָע. כולו מכוסה בארזים מצדה האחד של הקרקע עד צדה השני.
פסוק ח:וּבֵיתוֹ הפרטי אֲשֶׁר־יֵשֶׁב, התגורר שָׁם נבנה בחָצֵר הָאַחֶרֶת מִבֵּית לָאוּלָם, במקום פנימי יותר. כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, באותה תבנית כללית שבה נבנה שאר הארמון, הָיָה. וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת־פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה כָּאוּלָם הַזֶּה. לבת פרעה הוקם בית מיוחד במתחם הארמון. אף שהיא לא הייתה אשתו הראשונה, לנישואיו עמה הייתה חשיבות פוליטית ניכרת. לכן הוקדש לה בניין מפואר ומרווח במיוחד.
פסוק ט:כָּל־אֵלֶּה היו בנויים מאֲבָנִים יְקָרֹת, כבדות כְּמִדּוֹת מקובלות של אבני גָּזִית, מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה, חתוכות ומיושרות במסור, מִבַּיִת, מבפנים וּמִחוּץ, וּמִמַּסַּד, מהיסוד עַד־הַטְּפָחוֹת, התקרה, וגם מִחוּץ לבתים עַד־הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה.
פסוק י:וּמְיֻסָּד אֲבָנִים יְקָרוֹת, אֲבָנִים גְּדֹלוֹת. האבנים התחתונות שהוצבו ביסוד הבית היו כבדות וגדולות, אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, 4–5 מטר אורכן.
פסוק יא:וּמִלְמַעְלָה הונחו אֲבָנִים יְקָרוֹת כְּמִדּוֹת גָּזִית וגם עצי אָרֶז.
פסוק יב:וְחָצֵר הַגְּדוֹלָה סָבִיב הייתה בנויה שְׁלֹשָׁה טוּרִים גָּזִית וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים, וְכן נעשה לַחֲצַר בֵּית־ה' הַפְּנִימִית וּלְאֻלָם הַבָּיִת. למרות ההבדלים בפרטים היה לחצר המקדש הפנימית, לאולם הבית ולחצר הארמון מבנה אדריכלי כללי זהה. גם ביתו של שלמה היה בנוי מחלל פרטי פנימי, שמחוצה לו היה היכל המשפט, ואחריו – אולם הכניסה לאורחים.
פסוק יג:וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת־חִירָם מִצֹּר. לא היה זה המלך, אלא בעל מלאכה בעל שם זהה.
פסוק יד:בֶּן־אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ־צֹרִי, אדם שחי בעיר צור והיה חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת. וַיִּמָּלֵא חירם אֶת־הַחָכְמָה וְאֶת־הַתְּבוּנָה וְאֶת־הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל־מְלָאכָה, ובמיוחד בַּנְּחֹשֶׁת. וַיָּבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת־כָּל־מְלַאכְתּוֹ. חירם היה רב-האומנים של שלמה, והוא האדריכל שיצר בעבורו את התבניות המסובכות ביותר.
פסוק טו:וַיָּצַר חירם אֶת־שְׁנֵי הָעַמּוּדִים שנועדו לקישוט בלבד – נְחֹשֶׁת, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד, וכן לעמוד השני. וְחוּט מידה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה אַמָּה יָסֹב אֶת־הָעַמּוּד הַשֵּׁנִי, וכן את הראשון. היקף העמודים היה 12 אמה, כלומר קוטרם היה בערך 4 אמות, כ-2 מטר.
פסוק טז:וּשְׁתֵּי כֹתָרֹת עָשָׂה לָתֵת עַל־רָאשֵׁי הָעַמּוּדִים מֻצַק, יציקת נְחֹשֶׁת, חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת, וְחָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית.
פסוק יז:שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה, רשתות, גְּדִלִים, מקושטים מעין מקלעת מַעֲשֵׂה שַׁרְשְׁרוֹת לַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הָעַמּוּדִים, שִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְשִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית. כותרות העמודים עוטרו ברשתות ופתילי שרשרות.
פסוק יח:וַיַּעַשׂ, שכלל אֶת־הָעַמּוּדִים, וּשְׁנֵי טוּרִים סָבִיב עַל־הַשְּׂבָכָה הָאֶחָת המשמשת לְכַסּוֹת אֶת־הַכֹּתָרֹת, אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ העמוד, עיצב בתבנית הָרִמֹּנִים. הכותרות קושטו בשני טורים של דגמי רימונים על גבי השבכה. וְכֵן עָשָׂה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית.
פסוק יט:וְכֹתָרֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הָעַמּוּדִים היו מעוטרות מַעֲשֵׂה שׁוּשַׁן, אולי בצורת השושן הצחור, בעל שישה עלי כותרת, ששימש בתקופות אחדות סמל המלוכה בישראל, בָּאוּלָם, כלפי תקרת האולם, אַרְבַּע אַמּוֹת.
פסוק כ:וְהכֹתָרֹת שעַל־שְׁנֵי הָעַמּוּדִים לא היו חשופות אלא כיסו אותם גַּם־מִמַּעַל מִלְּעֻמַּת הַבֶּטֶן כנגד המרכז אֲשֶׁר לְעֵבֶר הַשְּׂבָכָה, וְהָרִמּוֹנִים היו מָאתַיִם במספר, מסודרים בשני טֻרִים סָבִיב גם עַל הַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית.
פסוק כא:וַיָּקֶם אֶת־הָעַמֻּדִים בכניסה לְאֻלָם הַהֵיכָל. וַיָּקֶם אֶת־הָעַמּוּד הַיְמָנִי – וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יָכִין, שפירושו: יציב, עומד, מבוסס. וַיָּקֶם אֶת־הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי – וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ בֹּעַז,, שמשמעו: בו עוז, או שנקרא על שם סב סבו של שלמה, שהיה חלק משושלת המלוכה. העמודים היו כה גדולים, מפוארים ומרשימים, שלכל אחד מהם הוענק שם.
פסוק כב:וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן, וַתִּתֹּם, הסתיימה מְלֶאכֶת הָעַמּוּדִים. העמודים לא היו ממלאכת הבית עצמו אלא קישוטים שהוסיף שלמה כדי לייפות את בית המקדש, וכל אחד מהם היה יצירה בפני עצמה.
פסוק כג:וַיַּעַשׂ אֶת־הַיָּם, מכל גדול למים, מוּצָק, יצוק. קוטרו עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד־שְׂפָתוֹ והוא עָגֹל סָבִיב, וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ. וְקָו, חוט מדידה באורך שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב.
פסוק כד:וּפְקָעִים, צורת פקעות מִתַּחַת לִשְׂפָתוֹ סָבִיב, סֹבְבִים אֹתוֹ לקישוט, עֶשֶׂר מהם בָּאַמָּה מַקִּפִים אֶת־הַיָּם סָבִיב. שְׁנֵי טוּרִים הַפְּקָעִים יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ. שתי שורות של פקעות עגולות נוצקו עם הים ועיטרו את שפתו.
פסוק כה:הים היה עֹמֵד עַל־שְׁנֵי עָשָׂר צורות בָּקָר עשויות נחושת כמו הים. שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה, וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה, מערבה, וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה, דרומה, וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה, וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה, וְכָל־אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה, פנימה. השוורים פנו החוצה.
פסוק כו:וְעָבְיוֹ של הים טֶפַח, וּשְׂפָתוֹ מרודדת ודקה כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת־כּוֹס, המעוטרת פֶּרַח שׁוֹשָׁן, כקישוט הכוסות בריקוע זר שושנים. אמנם נאמר שעובי הדופן היה טפח, אבל אולי היא הלכה ונעשתה צרה מלמעלה. אַלְפַּיִם בַּת, מידת נפח לנוזלים, כ-24-22 ליטר, יָכִיל הים. המלאכה המורכבת והמסובכת של יציקת כלי כה עצום מנחושת מקשה אחת הצריכה את המומחה הגדול בעולם.
פסוק כז:וַיַּעַשׂ אֶת־הַמְּכֹנוֹת, כני הכיורים שבעזרתם הובלו מי הכיור עֶשֶׂר מנְחֹשֶׁת, אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת, וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ.
פסוק כח:וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה: מִסְגְּרֹת, טבלאות המקיפות סביב, לָהֶם – לכל אחת מהמכונות. והמִסְגְּרֹת נתונות בֵּין הַשְׁלַבִּים, מעין שלבי סולם הבונים את שלד המכונה.
פסוק כט:וְעַל־הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים היו עיטורי אֲרָיוֹת, בָּקָר וּכְרוּבִים, דמויות מכונפות, וְעַל־הַשְׁלַבִּים כֵּן, בסיס מִמָּעַל להושבת הכיור. וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר לֹיוֹת, תכשיטים, או: צמדי צורות מַעֲשֵׂה מוֹרָד, מרודדים, או: תלויים ויורדים.
פסוק ל:וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי, גלגלי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת, וְסַרְנֵי, לוחות, או: גלילים שהאופנים סובבים עליהם, נְחֹשֶׁת. המכונות יכלו לנוע ממקום למקום. וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו, פינות הכן כְּתֵפֹת לָהֶם הבולטות מִתַּחַת לַכִּיֹּר שניצב על הכן. הַכְּתֵפֹת יְצֻקוֹת, נוצקו תחילה בצורתן, מֵעֵבֶר אִישׁ, מצד כל אחת מהן – עיטורי לֹיוֹת.
פסוק לא:וּפִיהוּ של הכיור מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה בָּאַמָּה. הוא התרומם כדי אמה מעל לכותרת המכונה. וּפִיהָ של הכותרת היה עָגֹל מַעֲשֵׂה־כֵן, כעין בסיס שבו הוכנס הכיור, ברוחב אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה, וְגַם־עַל־פִּיהָ היו מִקְלָעוֹת לקישוט, וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם של המכונות מְרֻבָּעוֹת, לֹא עֲגֻלּוֹת.
פסוק לב:וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת, וִידוֹת, צירי הָאוֹפַנִּים קבועים בַּמְּכוֹנָה, וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה.
פסוק לג:וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה, יְדוֹתָם, ציריהם וְגַבֵּיהֶם, מסגרות האופן שעליהן יושב החישוק, וְחִשֻּׁקֵיהֶם, העיגולים החיצוניים של האופנים וְחִשֻּׁרֵיהֶם, המוטות המחברים את החישוק עם מרכז הגלגל – הַכֹּל מוּצָק ביציקה אחת, ולא כחלקים נפרדים.
פסוק לד:וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת, בליטות אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת, מִן־הַמְּכֹנָה עצמה נעשו כְּתֵפֶיהָ.
פסוק לה:וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה היה כיסוי חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה עָגֹל סָבִיב, וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ, שלביה, או: הידיות להסעת המכונה וּמִסְגְּרֹתֶיהָ נוצקו מִמֶּנָּה מקשה אחת.
פסוק לו:וַיְפַתַּח עַל־הַלֻּחֹת, על יְדֹתֶיהָ וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים, אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת, צורת עצי תמר כְּמַעַר־אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב, צורה מעוגלת דוגמת איש המחבק ומקיף בזרועותיו.
פסוק לז:כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת, מוּצָק אֶחָד, מקשה אחת, מִדָּה אַחַת, קֶצֶב, חיתוך אֶחָד לְכֻלָּהְנָה, לכולן. כולן בנויות באותו אופן בדיוק.
פסוק לח:וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת נְחֹשֶׁת להדחת הקרבנות. מן הים הוצאו מים אל הכיורים שעמדו על המכונות. אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד, אַרְבַּע בָּאַמָּה רוחבו של הַכִּיּוֹר הָאֶחָד, כִּיּוֹר אֶחָד עַל־הַמְּכוֹנָה הָאַחַת לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת. על כל מכונה הוצב כיור.
פסוק לט:וַיִּתֵּן אֶת־הַמְּכֹנוֹת חָמֵשׁ עַל־כֶּתֶף, צד הַבַּיִת מִיָּמִין וְחָמֵשׁ עַל־כֶּתֶף הַבַּיִת מִשְּׂמֹאלוֹ, וְאֶת־הַיָּם נָתַן מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית קֵדְמָה, מזרחה מִמּוּל נֶגֶב, לכיוון דרום.
פסוק מ:וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת־הַכִּיֹּרוֹת, כלי קיבול לדֶשן המזבח, וְאֶת־הַיָּעִים, המגרפות וְאֶת־הַמִּזְרָקוֹת, הספלים, כלי קיבול לדם הקרבנות לזרוק ממנו על קיר המזבח. וַיְכַל חִירָם לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בעבור בֵּית ה'.
פסוק מא:וזה מפרט המלאכה: עַמֻּדִים שְׁנַיִם, וְגֻלֹּת, כדורי הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר־עַל־רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם, וְהַשְּׂבָכוֹת, הרשתות שְׁתַּיִם שנועדו לְכַסּוֹת אֶת־שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הָעַמּוּדִים.
פסוק מב:וְאֶת־הָרִמֹּנִים שהיו אַרְבַּע מֵאוֹת במספר לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת, שְׁנֵי־טוּרִים רִמֹּנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת לְכַסּוֹת אֶת־שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָעַמּוּדִים.
פסוק מג:וְאֶת־הַמְּכֹנוֹת עָשֶׂר, וְאֶת־הַכִּיֹּרֹת עֲשָׂרָה עַל־הַמְּכֹנוֹת.
פסוק מד:וְאֶת־הַיָּם הָאֶחָד, וְאֶת־הַבָּקָר שְׁנֵים־עָשָׂר שהוצבו תַּחַת הַיָּם.
פסוק מה:וְאֶת־הַסִּירוֹת, סירים, דוודים וְאֶת־הַיָּעִים וְאֶת־הַמִּזְרָקוֹת, וְאֵת כָּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה' מנְחֹשֶׁת מְמֹרָט, מבריקה. רוב כלי המקדש נעשו בתבנית הכתובה בספר שמות, ולשם כך לא היה צורך באדריכל מומחה. ואולם העמודים, הים וכיוצא בהם לא היו במשכן, ותהליך בנייתם המורכב דרש תכנון ומיומנויות מיוחדות שהיו לחירם.
פסוק מו:כאן מופיעה הערה טכנית: בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ, בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן. יציקות נחושת קטנות יחסית נעשות בבתי מלאכה גדולים, אבל יציקות גדולות, כפי שנדרשו כאן, דורשות תנאים מיוחדים. עד היום יוצקים את המתכת בתבניות שאותן מניחים בתוך אדמה רטובה. משום כך הכין שלמה את יציקותיו במעבה האדמה, והוא בחר בכיכר הירדן, משום שרק שם הקרקע לחה דיה לעיצוב תבניות כה מורכבות.
פסוק מז:וַיַּנַּח, חדל מלשקול שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־הַכֵּלִים, מֵרֹב, כיוון שהמשקל היה רב מְאֹד מְאֹד. לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת. הנחושת ששימשה לכל הכלים הללו הייתה כה רבה, שלא בדקו את כמויותיה.
פסוק מח:וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל־הַכֵּלִים אֲשֶׁר בתוך בֵּית ה' – אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים ואף הוא מצופה זָהָב, ככתוב.
פסוק מט:וְאֶת־הַמְּנֹרוֹת הציב חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאל לִפְנֵי הַדְּבִיר, כולן עשויות זָהָב סָגוּר, זהב מיוחד יקר ביותר, וְגם הַפֶּרַח של המנורה וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקָחַיִם עשויים זָהָב. מלבד המנורה העתיקה של משה רבנו, שעמדה במרכז, העמיד שלמה עוד עשר מנורות משני צדיה.
פסוק נ:וְהַסִּפּוֹת, מעין כדים או סוג כלי נגינה וְהַמְזַמְּרוֹת, כלי נגינה וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת – כולם מזָהָב סָגוּר, וְהַפֹּתוֹת, שקעים שבתוכם נכנסים צירי הדלת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי, לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים ולְדַלְתֵי הַבַּיִת, לַהֵיכָל – זָהָב.
פסוק נא:וַתִּשְׁלַם כָּל־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לבֵית ה'. וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת־קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו, אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַכֵּלִים שלא השתמשו בהם, נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה'. אוצר המקדש הכיל את כל עודפי הכסף והזהב שהכין דוד לצורך בניין הבית. אוצרות אלו היו בגדר הקדש, ומצד שני הם היו האוצר הלאומי של הממלכה. מפעם לפעם בשעת הדחק השתמשו מלכי יהודה באוצרות אלה.
