פסוק ב:ורפה ידים. ענין מורך לב ויאוש:
פסוק ד:ויישר. מלשון יושר, רוצה לומר הוטב בעיניו:
פסוק ח:שכול. מי שבניו אבודים קרוי שכול, כמו (שם מג יד): כאשר שכלתי שכלתי:
פסוק ט:הפחתים. בורות וחפירות, כמו (לקמן יח יז): אל הפחת הגדול:
פסוק ט:מגפה. רצה לומר מכת חרב:
פסוק יא:ופניך. אתה בעצמך:
פסוק יא:בקרב. במלחמה, כמו (תהלים קמד א): המלמד ידי לקרב:
פסוק יב:ונחנו. מלשון חניה:
פסוק יג:וסחבנו. ענין גרירה והמשכה, כמו (ירמיהו כב יח): סחוב והשלך:
פסוק יג:צרור. חתיכת עפר גסה, כמו (עמוס ט ט): ולא יפול צרור ארץ:
פסוק טז:יבולע. ענין השחתה, כמו (לקמן כ יט): למה תבלע נחלת ה׳:
פסוק יט:המסך. וילון, כמו (שמות כו לו): ועשית מסך:
פסוק יט:ותשטח. ופרשה, כמו (יחזקאל כו יד): משטח חרמים:
פסוק יט:הרפות. חטים כתושים ונקלפים, כמו (משלי כז כב): בתוך הרפות בעלי, והוא מלשון רפיון, כי נרפו ונקלפו מקליפותיהם:
פסוק כ:מיכל המים. ענינו פלג המים, ואין לו חבר:
פסוק כב:נעדר. נחסר, כמו (ישעיהו מ כו): איש לא נעדר:
פסוק כג:ויחבוש. חגר האוכף:
פסוק כח:משכב. מצעות לשכב עליהם:
פסוק כח:וספות. מזרקים, כמו (שמות יב כב): בדם אשר בסף:
פסוק כח:וכלי יוצר. כלים מיוצר חרס:
פסוק כח:וקלי. קמח משבלים צלוים:
פסוק כח:ופול ועדשים. הם מיני קטניות:
פסוק כח:וקלי. הוא קמח מקטניות צלוים:
פסוק כט:ושפות בקר. גבינות העשויות מחלב הבקר, ועל כי נעשית על ידי עשוי וכתישה, נקראו שפות, והוא מלשון (איוב לב כא): ושופו עצמותיו: