פסוק א:ויאמר אחיתופל אל אבשלום וגו'. כתב האפוד בפירוש עצת חושי ואחיתופל אשר עשה שאחיתופל הניח בכאן ג' ענינים, ואני אחשוב שהניח בעצה הזאת חמשה דברים יתחייב שיגיע בהם התכלית ביותר שלם שאפשר ובתכלית הבטחון. האחד שלא ילך כל ישראל על דוד אבל יבחר שנים עשר אלף איש בחור גבורי כח מלומדי מלחמה, ואולי בחר המספר הזה באופן שיהיו אלף לכל שבט, והיה זה לפי שבהקבץ עמים יחדו כלם יצטרך זמן רב לקבצם ובתוך כך וכך ימלט דוד וכל אנשיו, אבל בבחירתו אנשים גבורים יעשה זה מהרה ויבא עליו פתאום. השני שלא ילך אבשלום עמהם, לפי שלא יסתכן, וגם כן כדי שלא ירחם על אביו, כי היו יודעים כלם שלא היתה כוונת אבשלום רעה על אביו, ולזה אמר ואקומה וארדפה, שיהיה הרודף אחריו אחיתופל שלא יחמול. השלישי שיעשה זאת הרדיפה בלילה, כמ"ש וארדפה אחרי דוד כל הלילה, והנה הסבה בזה בארה הוא בעצמו, (ב) באמרו ואבוא אליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אותו וגו', ר"ל שלהיות הענין בלילה ההיא פתאום הנה ימצאוהו יגע ורפה ידים, כי יצא מהעיר יחף והוא ואנשיו דואגים בצום ובכי ומספד ולא יהיה להם חוזק להלחם, וגם כי להיות הדבר בלילה יחרדו כצפור, וזהו והחרדתי אותו. והרביעי אומר אני שכוון לומר שיהרוג את דוד, כמ"ש והכתי את המלך כי בזה ישלם הדבר וישאר אבשלום מלך שלם וכל אנשיו לא יפחדו עוד:
פסוק ג:והחמשי לדעתי גם כן הוא באמרו ואשיבה כל העם אליך כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש כל העם יהיה שלום, ואמר שישיב כל העם אשר עם דוד אל אחיתופל בשלום ויכה את דוד לבד. ופירוש הפסוק כפי המפרשים כשוב כל דבר שירצה אדם להשיב אליו, כן ישוב כל העם אליך אחרי שאהרוג את האיש אשר אתה מבקש, וגם אפוד נטה לזה. והנוצרים מפרשים אותו ואשיבה כל העם אליך כשוב הכל. שישובו כלם אליו אנשי דוד ואנשי אבשלום ולא ימיתם, ונתן הסבה למה ישיב כלם אליו באמרו האיש אשר אתה מבקש, ר"ל לפי שאתה אינך מבקש כי אם האיש לבד שהוא דוד ולכן אותו אמית ואשיב כל העם אליך. ואני אחשוב בפירושו שיאמר ואשיבה כל העם אליך, רוצה לומר האנשים אשר עם דוד כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש, כלומר כאשר שבו כל ישראל אל האיש אשר אתה מבקש שהוא דוד (שבמות שאול שבו כל ישראל אליו) ככה במות דוד ישובו כל ישראל אל אבשלום, כי יקרה לו עם אנשי דוד מה שקרה לדוד עם אנשי שאול:
פסוק ד:וזכר הכתוב שישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל, וזה במה שאמר שילך אחיתופל ובחורי ישראל, אך אמנם למה שבאו בדבריו דברים זרים מהכאת דוד וזולתו, לא נחה דעת אבשלום בו ובקש לדעת עצת חושי, וזה עם היותו רע דוד, ולזה אמר גם לחושי, גם הוא לרמוז החשד אשר היה בעצתו. ובמדרש שמואל (סוף פר' י"ז) תאני ר' שמעון בן יוחאי, עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע הקול ואינו מתירא, כיון שחטא אמר (בראשית ג' י') ואירא כי ערום אנכי. עד שלא חטאו ישראל מה כתיב בהו? (שמות כ"ד י"ז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל בית ישראל, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור היו יראים מלהסתכל שנאמר (שם ל"ד ל') ויראו מגשת אליו. עד שלא חטא שאול כתיב ביה (שמואל א' י"ד מ"ז) ובכל אשר יפנה ירשיע, וכיון שחטא (שם י"ז י"ח) וישמע שאול וגו', את דברי הפלשתי ויחתו ויראו מאד. עד שלא חטא דוד אמר (תהלים כ"ז א') השם אורי וישעי ממי אירא, וכיון שחטא מה כתיב ביה? והוא יגע ורפה ידים, והחרדתי אותו וגו', רמז בזה שכוון אחיתופל שהיה דוד ירא כאיש חוטא ופושע ולזה עצר כח נגדו:
פסוק ו:ויבא חושי אל אבשלום וגו'. הנה אבשלום שאל את חושי היעשו דברו של אחיתופל אם אין? וזה יורה שלא נחה דעתו בדברי אחיתופל ונתן מקום לחושי שיחלוק עליו, ולזה אם אם אין אתה דבר:
פסוק ז:והנה חושי עצר כח בדברי אבשלום ואמר לא טובה העצה אשר יעץ אחיתפל בפעם הזאת, ר"ל העצה אשר נתן לחלל יצועי אביך היתה טובה, ואמר זה לפי שכבר יצאה לפועל, אבל בפעם הזאת לא טובה עצתו. והנה הוכיח חושי שעצת אחיתופל לא היתה טובה בהשחיתו יסוד דבריו, וזה כי כל דברי אחיתופל מיוסדים על היות דוד ואנשיו רפי ידים נחלשים ושישנו לבטח בבוא עליהם צרה וצוקה, ואמר חושי שאינו כן וזהו (ח) אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גבורי' המה וגו', ר"ל אתה ידעת בהם שלשה דברים. האחד שהם בטבעם גבורים, וזהו כי גבורים המה, כלומר קודם לזה כל ימותם היו גבורי כח. והשני שעתה בפרט הם דואגים על רוע ענינם ועל קושי זמנם: והאנשים ביגון לבם יפעלו גבורות וזהו ומרי נפש המה. והשלישי הוא שהאנשים בהיותם בשדה לא יוכל אדם לכבשם כמו שיעשה בהיותם בעיר סגורי' וכמ"ש שאול על דוד (שמואל א' כ"ג ז') נכר אותו אלקים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח, ולזה אמר שהיו דוד ואנשיו כדוב שכול בשדה כי כמו שדוב אחד בהיותו בשדה ילכו מאה אנשים סביבו ולא יוכלו לו, ויכה אנשים הרבה במרת נפשו לדאגתו על מיתת בניו אם הוא שכול מהם, ככה יהיה דוד עמהם. והנה אמר שבהיות בוטח אחיתופל על עצמו ועל גבורתו על שקר הוא בוטח, כי אין ספק שאביך הוא איש מלחמה ממנו, ואם בזמן שיבא אליו לילה על שקר גם כן הוא בוטח בזה, כי אביך לא ילין את העם, ר"ל שלא יתנו הוא ואנשיו שינת לעינם:
פסוק ט:ואמרו הנה הוא עתה נחבא באחת הפחתים וגו' ושמע השומע וכו', הוקשה אצל המפרשים למה תלה הענין במה שישמע? ואני אחשוב בפירושו שאמר חושי שדוד יהיה נחבא באחת הפחתי' או באחת המקומות האחרי', ואם ילך שם אחיתופל ובחוריו לא ידעו מקום מושבו כי הם נחבאים, וכאשר יפלו בהם בתחלה לא ישמרו מהם כי לא ידעו היותם נחבאים שם, ואז יפלו אנשי אבשלום לפניהם לחרב, כי כן דרך אנשי המארב המעטים להכות בעם רב מהם בנפלם עליהם פתאום, ולזה היה גזרת המאמר ושמע השומע ואמר היתה מגפה בעם אבשלום וגו', רוצה לומר אם יקרה זה, השומע ישמע כעת מחר והאומר יאמר שהיתה מגפה בעם אבשלום כי כן יהיה וכן יקום, ולזה ישמע השמועה הזאת מחר בהכרח, וכאשר יהיה זה (י) עם היות שהוא (ר"ל אחיתפל אשר זכר) גם כן בן חיל, בהכרח אף על פי שיהיה לבו כלב האריה המס ימס בראותו את אנשיו נופלים בחרב בפתע פתאום, וזה יהיה מחוייב להיות (רוצה לומר שישבו דוד ואנשיו במארב עליהם) לפי שדבר נודע הוא בכל ישראל כי גבור אביך ובני חיל האנשים אשר אתו, ולהיות דוד מלומד מלחמה הנה בלי ספק ישב במארב. והבן מה שנכנס תחת זה המאמר שאחיתפל היה דעתו להכות את דוד לבד, בחשבו שילין בשדה בתוך אנשיו, וחושי השיבו שהוא לא ילין את העם, רוצה לומר שדוד לא ילין בתוך העם ועם אנשיו, אבל הוא בפרט יהיה נחבא באחת המקומות והעם ישאר בשדה, ואם כן לא יכה אחיתפל אותו לבדו כמו שחשב, אבל יהיה בהפך שאנשי דוד יכו באנשיו ואתה תשמע שינגף העם אשר ילך עמו שמה. והמפרשים אמרו שדוד לא ילין את העם בשדה אבל יהיה נחבה באחת המקומות והפחתים, וכשיפלו אנשי אבשלום בהם להיות הענין בלילה אשר אין איש להצדיק המשפט כמנוצח וכנוצח, אולי ישמע השומע שהיתה מגפה בעם אבשלום ובהשמע זה כל אחד מבחורי אחיתפל אף על פי שיהיה לבו כלב האריה המס ימס, כי יפחד מהשמועה ותרפינה ידיו. ואחרים פירשו והוא גם בן חיל על דוד, שאחרי שדוד הוא בן חיל האם נאמר שהמס ימס מפני אחיתפל? זה באמת בלתי אפשר, כי ידע ישראל כי גבור אביך וגו', ומה שפירשתי אני ראשונה הוא יותר נכון, כי ענין השמועה לא היה מוכרח שיהיה כן ולכן אין בזה טענה. ורש"י פירש אני אמרתי לך שאנשיו גבורים ומרי נפש, ואם יהרגו בעמך ותהיה בם מלחמה זו שהיא ראשונה, ושמע השומע מכל ישראל הבאים להתחבר לך ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום, והוא גם בן חיל, רוצה לומר ואותו שומע אפילו יהיה בן חיל ולבו כלב האריה המס ימס ולא יתקשר לך עוד, כי יאמר כבר החל לנפול ונענש על אביו ולא יצלח: ואחרי אשר חושי בטל עצת אחיתופל, הניח עצמו בחלוף דברי אחיתפל בכל חמשת הענינים שכללה עצתו. אם לראשון שאמר אבחרה נא שנים עשר אלף וגו', השיבו שלא יהיה כן, (יא) אבל שיאספו כל ישראל לדבר הזה. ואם לשני שאמר שילך אחיתפל ולא אבשלום, השיבו שלא יעשה זה, כי אם ופניך הולכים בקרב, כי אז יפעלו כלם גבורות בהיותם לפניו. ואם לשלישי שאמר שילכו מיד באותה לילה, השיבו שלא יהיה כן, (יב) אבל אחרי האסף כל ישראל יחנו עליו באחת המקומות אשר נמצא שם וגו', כעלות השחר והא הזמן שיפול הטל, וזהו כאשר יפול הטל, רוצה לומר באותו זמן שהוא בשחר. ולרביעי שאמר והכתי את המלך, ולחמישי שאמר שישיב את העם כלו אליו, על שניהם יחד השיב חושי שלא יעשו עם המלך יותר רע ממה שיעשו את אנשיו, כי כלם כאחד יקחו ולא נותר בו ובכל אשר אתו גם אחד, והענין שיקחו אות' לא שימיתו' (יג) ולזה אמר עוד ואם אל עיר יאסף והשיאו כל ישראל את העיר ההוא, רוצה לומר שישאו על החומות חבלים לעלות שמה, כדרך כובשי הערים שעולים אליהם בסולמות של חבלים, ואחרי הריסתה יסחבו אותה עד הנחל עד אשר לא נמצא שם עד צרור, וזה כדי שלא יתחבא דוד ויקחוהו ויהיה תמיד ביד אבשלום בנו ולא יעשה דבר נגדו, לא שיכוונו להמיתו ולא להסירו ממעלתו.
פסוק יד:ולהיות העצה הזאת יותר בטוחה מפאת הלוחמים שיהיו כל ישראל, ומפאת שר הצבא שיהיה עצמו אבשלום, ומפאת הזמן שיהיה ביום ולא בלילה, ומפאת דוד שיקחוהו לשבת עמו ולא שיהרגהו, לכן אמר אבשלום וכל איש ישראל, רוצה לומר כל העם (לא הזקנים שנמשכו אחר אחיתפל, כי אם כל העם שהיו אוהבים לדוד) טובה עצת חושי מעצת אחיתפל. וזכר הכתוב שהסכמתם על עצתו היתה מהשגחת האל יתברך לשמור את דוד ולהביא על אבשלום את הרעה, לא להיות עצת חושי טובה בפני עצמה כפי חומר הענין, כי בלי ספק היתה עצת אחיתפל הדרך האמיתי להגעת לתכלית הנכסף, אבל (משלי י"ט כ"א) רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום:
פסוק טו:ויאמר חושי אל צדוק וגו'. הנה חושי חשש אולי אבשלום בתחבולה אמר שישרה עצתו בעיניו ויטה לעצת אחיתפל, ולזה הודיע לצדוק ולאביתר הכהנים שתי העצות (טז) ושישלחו להגיד לדוד באופן שלא ילין אותה הלילה בערבות המדבר ויעבור משם פן יבולע למלך, רוצה לומר פן יבולע המלך ויפתהו אחיתפל ויעשה עצתו:
פסוק יז:וזכר הכתוב שהיו מוכנים יהונתן ואחימעץ מחוץ לעיר בעין רוגל והיתה הולכת שפחה מבית צדוק מירושלים והגידה להם הדבר ההוא והם ילכו משם להגיד אל המלך דוד, והוצרכה השפחה ללכת שמה לפי שהם לא רצו לבוא לעיר כדי שלא יראו אותם וירגישו ברגילם.
פסוק יח:אבל עם היותם שם בעין רוגל ראה אותם נער והגיד לאבשלום שהיו עומדים שמה בהחבא, ושלח אחריהם והם באו לבחורים לבית איש אחד וירדו אל באר אחד שהיה לו, (יט) ואשת האיש פרשה את המשך על פני הבאר ותשטח על אותו המסך הריפות, והם חטים כתושים:
פסוק כ:וכאשר באו עבדי אבשלום אל הבית לבקשם אמרה האשה שכבר עברו מיכל המים, והם בקשו הבית ולא מצאו ושבו ירושלים, (כא) ואחרי לכתם עלו מן הבאר וילכו לדוד ויגידו לו הדבר, (כב) ומיד באותה הלילה עד אור הבקר עבר דוד ואנשיו את הירדן:
פסוק כג:אמנם אחיתפל כאשר ראה שלא נעשתה עצתו האמין כי מהאלהים היתה מסבה כדי להציל את דוד, והאמין שדוד יחזור למלכותו, ושלהיותו מורד במלכות ימיתהו ויהיו אז נכסיו למלך להיותו מהרוגי המלך שממונם ונכסיהם למלך, הנה בעבור זה להצלת ממונו ליורשיו הרג עצמו ותבחר מחנק נפשו כדי שלא יהיה דינו דין הרוגי מלכות, וזהו אמרו ויצו אל ביתו ויחנק, כי מצד שהרג עצמו היה לו מקום לצוות אל ביתו. ובמסכת סנהדרין פרק חלק (דף ק"ו ע"ב) אמר ר' יוחנן דואג ואחיתפל לא חצו ימיהם, שנאמר (תהלים נ"ה כ"ד) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלושים וארבע שנה. ושל אחיתפל שלושים ושלש שנה. ועוד אמרו חכמינו ז"ל (בירושלמי דסנהדרין דף כ"ט ע"א) שלשה דברים צוה אחיתפל לבניו בשעת מותו, אל תמרדו במלכות בית דוד, דאשכחנן דקודשא בריך הוא נסיב להון אפין אפילו בפרהסיא, ולא תשאו ותתנו עם מי שהשעה משחקת לו, ואם היתה העצרת ברורה זרעו חטים יפות, ולא ידעין אם ברורה בטל אם ברורה בשרב? (ועיין מזה בתלמוד בבלי במסכת בבא בתרא פרק ט' דף קמ"ז ע"א):
פסוק כד:והנה זכר הכתוב שעבר אבשלום את הירדן אחרי דוד ויחן בארץ הגלעד, (כה) ושדוד בא מחנימה להנצל ממנו, ושאבשלום עשה את עמשא שר צבאו תחת יואב. ועמשא היה בן איש, רוצה לומר בן איש מעולה, כמו (מלכים א' ב' ב') וחזקת והיית לאיש, ושמו היה יתרא הישראלי, עם היות שבדברי הימים (דברי הימים א' ב' י') אמר הישמעאלי, והנכון שהיה ישראלי בטבעו והתגורר בארץ ישמעאל. ובמסכת יבמות בירושלמי (פרק ח' ט' ע"ב) אמרו למה קראוהו ישמעאלי? לפי שחגר מתניו ושלף חרבו כישמעאל בשעה שהיה רוצה שאול לפסול את דוד לפי שבא מרות המואביה, ואמר כל מי שלא ישמע הלכה זו ידקר בחרב זה, כך מקובלני מבית דינו של שמואל עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, מאי טעמא? על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם וגו', איש דרכו לקדם ואין אשה דרכה לקדם וגו'). (ועיין מזה גם כן בתלמוד בבלי ביבמות פרק ח' דף ע"ז ע"א): ואמר אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, הוא להגיד שאבגיל אם עמשא היתה אחות צרויה, ועם כל זה הרגו יואב, והיתה בת נחש שהוא ישי אבי דוד, ושני שמות היו לו ישי ונחש, ואולי נקרא נחש לפי שיצא ממנו דוד ויואב ואחיו שהיו צפעונים לאומות העולם, על דרך (ישעיה ט"ו ב') כי משרש נחש יצא צפע. וחכמינו ז"ל במסכת בבא בתרא (סוף פרק א' דף י"ז ע"א ובמסכת שבת פרק ה' נ"ה ע"ב) אמרו ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, ועמשא בן איש, וכוונתם בזה שמתו מהכרח החומר ולא מפני עונותיהם, כי צדיקים וישרים היו:
פסוק כז:ויהי כבוא דוד מחנימה וגו'. ספר הכתוב שכאשר בא דוד מחנימה באו אליו שלשה אנשים צדיקים וטובים, שובי בן נחש והוא היה ישראלי והיה דר ברבת בני עמון אחר שכבשה דוד. ובמדרש תהלים (מזמור ג') אמרו חכמינו ז"ל שהיה זה חנון בן נחש מלך בני עמון ששב בתשובה ונתגייר. והשני היה מכיר בן עמיאל שבא מעירו לא דבר, והשלישי ברזילי הגלעדי שבא מעיר רוגלים, והביאו כלם לדוד מנחה, וידמה שכל אחד הביא מהנמצא אתו. ולפי שיצא דוד מירושלים ערום ואין בידו דבר לא מה שיאכל ולא במה ישכב הביאו לו כל הדברים הצריכים אליו, אם המשכב והוא מטה הראויה לו לשכב עליה, ואם ספות, והם הכלים הצריכים לבית העשויים ממתכת לבשל בהם הבשר, על דרך (מלכים ב' י"ב י"ד) ספות כסף וכלי יוצר, והם הנעשים מחומר בבית היוצר כלי מאכל וכלי משתה, לפי שלא היה עמו דבר מזה. ועוד הביאו לו חטים ושעורים וקמח חטים וקלי, רוצה לומר קמח קלי לאכול רטוב, ופול ועדשים וקלי, ר"ל קלי העדשים והביאו עוד דבש וחמאה וצאן לאכול ושפות בקר, והם הגבינות הנעשות מחלב הבקר שהם היותר משובחות, ונקראו שפות לפי שנעשות על ידי עסוי, מגזרת (איוב ל"ג כ"א) ושופו עצמותיו, כל זה הגישו לדוד, באמרם כי עם היות שדוד להיותו מלך לא יחסר לו מזון, הנה העם אשר אתו אשר הלכו במדבר יהיה רעב וצמא ועיף ולזה יצטרכו למזונות. ובמדרש תהלים (מזמור ג') אמרו, כיון שראה דוד כן, אמר מאלו הייתי מתירא ועתה השלימו לי, אינו מהם, אלא הקדוש ברוך הוא השלימם לי, שנאמר (משלי י"ז ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, התחיל לומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. ועוד אמרו (יומא פרק ח' דף ע"ז ע"א) שאותו היום היה יום הכפורים, והוכיחוהו מאשר היה העם רעב להיותו יום אסור באכילה, וצמא להיותו אסור בשתייה, ועיף מנעילת הסנדל:
