בית דוד הולך וחזק

המלחמה נגמרה. בית שאול הלך והדלדל ובית דוד הלך והתחזק. שישה בנים נולדו לדוד בחברון. ברכת הבנים מעידה על כך שד' אתו, ד' מכין כבר את הדור הבא. בינתיים מלכותו של איש בושת בן שאול הלכה ונחלשה ובתוך ביתו התנהל מאבק פנימי בינו ובין אבנר - אבנר בן נר לקח את רצפה בת איה, אשתו של שאול, ובכך ביסס את מעמדו ולקח לעצמו סמכות של מלך, שכן רק למלך מותר לשאת את אלמנת קודמו במלכות(משנה בסנהדרין יח.). איש בושת הוכיח את אבנר על מעשהו, ואבנר הגיב בחרון אף ובדברי איומים. כאן נכרה חולשתו של איש בושת, הוא לא העז להעמיד את שר הצבא על מקומו, הוא ידע ששר הצבא לא פעל כראוי, אך הוא העדיף לשתוק, ולא השיב על איומיו. בינתיים, אבנר המשיך להבטיח את מעמדו, הוא הבין שמי שמסכן אותו איננו איש בושת, אלא דוד. לכן החליט לערוך הסכם עם דוד, הלך אל דוד לחברון וחתם אתו על חוזה. אנחנו לא יודעים מה היה ההסכם ביניהם, אולי הוא רצה להיות שר צבא של כל העם ותמורת זה הבטיח לתת גיבוי למלכותו של דוד. 

דוד הסכים, אך התנה תנאי - התנאי הוא שאבנר יחזיר לו את אשתו - מיכל בת שאול. אבנר החזיר לו את מיכל בת שאול בהסכמתו של איש בושת. כעת התברר שדוד הוא החתן הרשמי והאמיתי של המלך הקודם, ובכך ניתנה לו זכות הירושה - הזכות להמשיך את בית שאול. דוד כמובן לא עשה זאת בגלל זה, אבל כך סידרה ההשגחה. האהבה בין דוד ומיכל נתנה לדוד גם את הזכות להמשיך את הבית הקודם. אבנר הביא את מיכל, ודוד ערך להם סעודה. לאחר הסעודה שילח דוד את אבנר בשלום, ואז הגיע יואב. יואב זכר את הנקמה שהוא חב לאבנר על כך שהרג את עשהאל אחיו. בתחילה פנה יואב לדוד המלך ואמר: "למה שילחת את אבנר בן נר, הרי הוא בא לפתות אותך, הוא בא לרגל, למה נתת לו ללכת בשלום?". דוד לא ענה, ובזה הבין יואב שכנראה ניתנה לו יד חופשית לפעול כהבנתו. יואב ניצל הזדמנות זו כדי לנקום באבנר, הוא שלח להביאו בתואנה שדבר המלך אליו(מצודת דוד שמואל ב ג כו) והכהו למוות.