לפרק ג'
אשת = אישה ראשית, עגלה = מיכל
וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָ֖ה אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְדָוִ֖ד בְּחֶבְרֽוֹן׃
(שמואל ב ג ה)
כתב רש"י שעגלה היא מיכל. ויש להסביר שהתואר אשת נאמר לאשה המרכזית, כמו שרחל מכונה אשת יעקב. ונראה שמיכל הייתה האשה החשובה של דוד מפני שכך הבטיח דוד לשאול: "...אִם־ תַּכְרִ֥ית אֶת־ זַרְעִ֖י אַֽחֲרָ֑י וְאִם־ תַּשְׁמִ֥יד אֶת־ שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי׃"(שמואל א כד כב), יש בפסוק הנ"ל שתי בקשות, והשניה מביניהן שלא ישמיד את שמו של שאול מבנותיו, הנקראות "בית אב", והכוונה ששמו של שאול יישאר על בנותיו – שדוד יחשב חתן המלך, וכאשר דוד ימלוך, שימנה את בנו ממנה ליורש, וכך תהיה המשכיות למלכות שאול.
אבנר לא מתיימר להיות מלך
וּלְשָׁא֣וּל פִּלֶ֔גֶשׁ וּשְׁמָ֖הּ רִצְפָּ֣ה בַת־ אַיָּ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־ אַבְנֵ֔ר מַדּ֥וּעַ בָּ֖אתָה אֶל־ פִּילֶ֥גֶשׁ אָבִֽי׃
וַיִּחַר֩ לְאַבְנֵ֨ר מְאֹ֜ד עַל־ דִּבְרֵ֣י אִֽישׁ־ בֹּ֗שֶׁת וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֮ אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָה֒ הַיּ֨וֹם אֶֽעֱשֶׂה־ חֶ֜סֶד עִם־ בֵּ֣ית ׀ שָׁא֣וּל אָבִ֗יךָ אֶל־ אֶחָיו֙ וְאֶל־ מֵ֣רֵעֵ֔הוּ וְלֹ֥א הִמְצִיתִ֖ךָ בְּיַד־ דָּוִ֑ד וַתִּפְקֹ֥ד עָלַ֛י עֲוֺ֥ן הָאִשָּׁ֖ה הַיּֽוֹם׃
(שמואל ב ג ז-ח)
כתב הרד"ק(שמואל ב ג ב) שמשפות המקראות משמע שמלך נושא אלמנתו של מלך וכדעת ר' יהודה במשנה אף על פי שלא נפסק כמוהו. אם כן יש לומר שאישבושת חושד שבזה שאבנר בא על פילגש שאול הוא מחשיב את עצמו למלך, ועל זה מוחה אישבושת בידו, שהוא(אישבושת) המלך ולא אבנר!
ועל זה עונה אבנר – "אֶֽעֱשֶׂה(=עשיתי)־חֶ֜סֶד עִם־ בֵּ֣ית ׀ שָׁא֣וּל אָבִ֗יךָ", כלומר אבנר בעצמו העמיד את מלכות שאול וזה ודאי לא היה בשביל להמליך את עצמו לכן גם כאן אין הוא מתכוון למלכות עצמו(דברי יוסף(שוורץ קכ-א)).
היכן נשבע דוד?
כֹּֽה־יַעֲשֶׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְאַבְנֵ֔ר וְכֹ֖ה יֹסִ֣יף ל֑וֹ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לְדָוִ֔ד כִּֽי־ כֵ֖ן אֶֽעֱשֶׂה־ לּֽוֹ׃
(שמואל ב ג ט)
הקשה רד"ק היכן נשבע ה' לדוד על מלכותו, ותירץ שכיון שאמר פעמיים לשאול שנלקחה מלכותו: בפרק י"ג - "ממלכתך לא תקום ביקש ה' איש כלבבו" ופרק ט"ו – "קרע ה' את ממלכות ישראל מידך". ואמירה כפולה נחשבת לשבועה.
אבנר מעביר את איש בושת מהמלוכה
לְהַֽעֲבִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה מִבֵּ֣ית שָׁא֑וּל וּלְהָקִ֞ים אֶת־ כִּסֵּ֣א דָוִ֗ד עַל־ יִשְׂרָאֵל֙ וְעַל־ יְהוּדָ֔ה מִדָּ֖ן וְעַד־ בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע: וְלֹֽא־ יָכֹ֣ל ע֔וֹד לְהָשִׁ֥יב אֶת־ אַבְנֵ֖ר דָּבָ֑ר מִיִּרְאָת֖וֹ אֹתֽוֹ׃
(שמואל ב ג י-יא)
למרות שאבנר הבין את הבטחת ה' ליעקב: "ומלכים מחלציך יצאו"(ראה מאמרינו לפרק הקודם), אבנר מזהה בעיה שאיש בושת איננו ראוי למלכות ולכן מעביר את איש בושת מהמלוכה. ולגבי הבטחת ה' ליעקב, סובר שכנראה תגיע בשלב מאוחר יותר.
הצורך במיכל והצדקת זכותו של דוד
וַיִּשְׁלַח֩ אַבְנֵ֨ר מַלְאָכִ֧ים ׀ אֶל־ דָּוִ֛ד תחתו (תַּחְתָּ֥יו) לֵאמֹ֖ר לְמִי־אָ֑רֶץ לֵאמֹ֗ר כָּרְתָ֤ה בְרִֽיתְךָ֙ אִתִּ֔י וְהִנֵּה֙ יָדִ֣י עִמָּ֔ךְ לְהָסֵ֥ב אֵלֶ֖יךָ אֶת־ כָּל־ יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּ֣אמֶר ט֔וֹב אֲנִ֕י אֶכְרֹ֥ת אִתְּךָ֖ בְּרִ֑ית אַ֣ךְ דָּבָ֣ר אֶחָ֡ד אָנֹכִי֩ שֹׁאֵ֨ל מֵאִתְּךָ֤ לֵאמֹר֙ לֹא־תִרְאֶ֣ה אֶת־ פָּנַ֔י כִּ֣י ׀ אִם־ לִפְנֵ֣י הֱבִיאֲךָ֗ אֵ֚ת מִיכַ֣ל בַּת־ שָׁא֔וּל בְּבֹאֲךָ֖ לִרְא֥וֹת אֶת־ פָּנָֽי׃ {ס}
(שמואל ב ג יב-יג)
דוד הבין שאבנר הסיר את חסותו מאישבושת ולכן דורש מאישבושת את החזרת מיכל, ובזה לבטא שדוד ימלוך כחתן המלך וממילא תתבטל מלכות אישבושת, כי דוד יהיה היורש ולא אישבושת.
דברי אבנר לזקני ישראל
וּדְבַר־ אַבְנֵ֣ר הָיָ֔ה עִם־ זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר גַּם־ תְּמוֹל֙ גַּם־ שִׁלְשֹׁ֔ם הֱיִיתֶ֞ם מְבַקְשִׁ֧ים אֶת־ דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיכֶֽם׃
וְעַתָּ֖ה עֲשׂ֑וּ כִּ֣י יְ-הוָ֗ה אָמַ֤ר אֶל־ דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר בְּיַ֣ד ׀ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֗י הוֹשִׁ֜יעַ אֶת־ עַמִּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִיַּ֖ד כָּל־ אֹיְבֵיהֶֽם׃
(שמואל ב ג יז-יח)
איך אני לבדי הייתי מתחזק בבית שאול
(מצודות שמואל ב ג יז)
יש להבין על איזה זמן אבנר אומר לזקני ישראל שהם רצו את דוד למלך(האלשיך כתב שהכוונה לזמן של אחרי מעשה גלית).
ונראה מהמצודות שהכוונה לזמן המינוי של הזקנים את דוד למלך ביהודה. ומלכות על יהודה היא חלק ממלכות ישראל הכוללת, כפי שכתבנו במקום אחר.
אבנר מוסיף שהוא מנע את המלוכה הכללית במה שמינה את איש בושת על אחד עשר שבטים, אבל כעת הוא חוזר בו ורוצה שדוד ימלוך על כלל ישראל.
***
אבנר אומר שה' אמר לגבי דוד: "בְּיַ֣ד ׀ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֗י הוֹשִׁ֜יעַ אֶת־ עַמִּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֔ים...". והרי דבר זה לא נאמר מעולם?
כתב מצודת דוד:
הואיל ובת שאול נשואה לו גם נחשב מבית שאול.
והכוונה היא למה שאמר ה' לגבי שאול: "והושיע את עמי מיד פלשתים"(שמואל א ט טז), ומשום שדוד חתנו של דוד כאילו נאמר עליו, שהרי שאול בעצמו לא הושיע את ישראל מיד פלשתים כי כתוב: "ותהי המלחמה חזקה על פלשתים כל ימי שאול(שמואל א יד נב).
אין דין של 'הצלה באחד מאיבריו' במלחמה
וַיָּ֤שָׁב אַבְנֵר֙ חֶבְר֔וֹן וַיַּטֵּ֤הוּ יוֹאָב֙ אֶל־ תּ֣וֹךְ הַשַּׁ֔עַר לְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ בַּשֶּׁ֑לִי וַיַּכֵּ֤הוּ שָׁם֙ הַחֹ֔מֶשׁ וַיָּ֕מָת בְּדַ֖ם עֲשָׂה־ אֵ֥ל אָחִֽיו׃
יָחֻ֙לוּ֙ עַל־ רֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וְאֶ֖ל כָּל־ בֵּ֣ית אָבִ֑יו וְֽאַל־ יִכָּרֵ֣ת מִבֵּ֣ית יוֹאָ֡ב זָ֠ב וּמְצֹרָ֞ע וּמַחֲזִ֥יק בַּפֶּ֛לֶךְ וְנֹפֵ֥ל בַּחֶ֖רֶב וַחֲסַר־ לָֽחֶם׃
וְיוֹאָב֙ וַאֲבִישַׁ֣י אָחִ֔יו הָרְג֖וּ לְאַבְנֵ֑ר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר הֵמִ֜ית אֶת־ עֲשָׂהאֵ֧ל אֲחִיהֶ֛ם בְּגִבְע֖וֹן בַּמִּלְחָמָֽה׃ {פ}
(שמואל ב ג כז,כט,ל)
הנביא אומר שיואב ואחיו אבישי היו גואלי הדם של עשהאל אחיהם ולכן הרגו את אבנר, אם כן, מדוע מקלל דוד את יואב?
בגמרא מבואר שעשהאל רדף אחרי אבנר ולכן הרגו אבנר, ולגבי רודף יש כלל שאם אפשר להנצל על ידי פגיעה באבריו בלבד יש לעשות כן, וזו הסיבה שיואב רצה להרוג את אבנר, כי סבר שאבנר עשה שלא כדין כאשר הרג את עשהאל במקום לנסות להנצל ממנו על ידי פגיעה מאבריו.
ולכאורה אין סיבה לדוד לכעוס על יואב!
אך יש לומר שמכיוון שכאן היתה שעת מלחמה(ראה סוף פסוק ל' שהובא לעיל), אין את הדין של הצלה באחד מאברי הרודף אלא מותר להרוג את הרודף. ולכן כועס דוד על יואב שמיהר להרוג את אבנר על לא עוול בכפיו(כנסת הגדולה, רמ"ד ואלי וישלח).
הרג אבנר לא היה בשביל דוד
וַיִּשְׁמַ֤ע דָּוִד֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיֹּ֗אמֶר נָקִ֨י אָנֹכִ֧י וּמַמְלַכְתִּ֛י מֵעִ֥ם יְהוָ֖ה עַד־ עוֹלָ֑ם מִדְּמֵ֖י אַבְנֵ֥ר בֶּן־ נֵֽר׃
(שמואל ב ג כח)
כתב בספר מנחת חינוך(מצוה תכ) שהסמכות של המלך להעניש עבריינים ורוצחים היא לא רק שלו אלא גם של שאר אנשי המלכות, כולל שר הצבא. ולפי זה יש לומר שהתנקותו של דוד מאשמת מות אבנר היא כפולה: "נקי אנכי" – בעצמו, שלא ציווה להרוג את אבנר, "וממלכתי" – שאף אחד משרי הממלכה לא עשה כן בשם המלכות. יואב הרג את אבנר לצורך אישי ולא לצורך מלכות דוד.