א וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י וַיִּ֖חַן עַל־יָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־אַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶל־נָחָ֔שׁ כְּרָת־לָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַעַבְדֶֽךָּ׃ ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כָּל־עֵ֣ין יָמִ֑ין וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִם־אֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָ׃ ד וַיָּבֹ֤אוּ הַמַּלְאָכִים֙ גִּבְעַ֣ת שָׁא֔וּל וַיְדַבְּר֥וּ הַדְּבָרִ֖ים בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּשְׂא֧וּ כָל־הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃ ה וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל בָּ֣א אַחֲרֵ֤י הַבָּקָר֙ מִן־הַשָּׂדֶ֔ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מַה־לָּעָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ וַיְסַ֨פְּרוּ־ל֔וֹ אֶת־דִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ׃ ו וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ עַל־שָׁא֔וּל בשמעו (כְּשָׁמְע֖וֹ) אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר אַפּ֖וֹ מְאֹֽד׃ ז וַיִּקַּח֩ צֶ֨מֶד בָּקָ֜ר וַֽיְנַתְּחֵ֗הוּ וַיְשַׁלַּ֞ח בְּכָל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּיַ֣ד הַמַּלְאָכִ֣ים ׀ לֵאמֹר֒ אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ וַיִּפֹּ֤ל פַּֽחַד־יְהוָה֙ עַל־הָעָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃ ח וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּבָ֑זֶק וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וְאִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃ ט וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד מָחָ֛ר תִּהְיֶֽה־לָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה בחם (כְּחֹ֣ם) הַשָּׁ֑מֶשׁ וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּשְׂמָֽחוּ׃ י וַֽיֹּאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יָבֵ֔ישׁ מָחָ֖ר נֵצֵ֣א אֲלֵיכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָּ֔נוּ כְּכָל־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶֽם׃ יא וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּ֨שֶׂם שָׁא֣וּל אֶת־הָעָם֮ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ וַיָּבֹ֤אוּ בְתוֹךְ־הַֽמַּחֲנֶה֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּכּ֥וּ אֶת־עַמּ֖וֹן עַד־חֹ֣ם הַיּ֑וֹם וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ וַיָּפֻ֔צוּ וְלֹ֥א נִשְׁאֲרוּ־בָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַד׃ יב וַיֹּ֤אמֶר הָעָם֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל מִ֣י הָאֹמֵ֔ר שָׁא֖וּל יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ תְּנ֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים וּנְמִיתֵֽם׃ יג וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל לֹֽא־יוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֥י הַיּ֛וֹם עָשָֽׂה־יְהוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ יד וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־הָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽה׃ טו וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶת־שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָל־אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־מְאֹֽד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מראות הצובאות

אלשיך

פסוק א:
ויעל נחש כו'. הנה שאול הלך אל ביתו סר וזעף כבעל הבית א' משולל אדר מלכות על כן מה' יצא ימשך ענין נחש מלך בני עמון למען יראו הצלחה ע"י שאול ויחשיבוהו אחרי כן כאשר היה:
פסוק ב:
ויאמר אליה' כו'. ארז"ל שאמר למחוק בכל ספרי התור' לא יבא עמוני בקהל ה' ואפשר שהסירו הדבר מפשוטו שהוקשה להם שאחר שנ' ויאמרו כל אנשי יבש אל נחש כרות לנו ברית כשחוזר תשובתו למה חוז' להזכיר שמו וכינוייו שהוא עמוני והיה די יאמ' ויאמ' אליהם וידוע כי הנז' הוא המדב' אך יור' כי אמירתו היא מתייחסת אל היותו עמוני ואין זה כ"א שאו' כל עין ימין הוא כי נאמ' לא יבא עמוני ומואבי נמצ' עמוני בימין ומואבי בשמאל כי נזכר שני ואמרו שינקרו מהספר שמו שהוא עמוני וגם יש רמז כי עמוני במספר קטן עם התיבה עולה כמו שעולה עין ימין במספר קטן:
פסוק ו:
ותצלח רוח כו'. הנה כתבנו למעלה כי לא החשיבוהו בגדר מלך כי לא הביאו לו מנחה והוא ראהו החריש וילך הגבעתה אל ביתו כאשר בתחלה בלי אדר מלכות והנה לפי זה גם בשומעו לא היה נחרה אפו יותר מיתר העם שיהיה דואג על לא טובה השמועה בלבד על כן מה עשה הוא ית' עירה עליו רוח ממרום ותצלח בו של שפע אלהי הוא רוח המושל ומולך של שליטת מלכות וע"י כן נתעורר לחרות אפו ולקחת צמד בקר ולנתחו ולשלוח בגזרת מלך כאשר עשה.
פסוק ו:
ועל פי דרכו כיון ענין אחר והוא כי אמרו ותצלח רוח כו' הוא מעין האמור למעלה וצלחה עליך רוח ה' והתנבית כו' ואומר ותצלח עליו רוח ה' ויתנבא כו' שהוא לשון הרקת שפע ה' קדוש בו. והנה ידוע כי אין רוח זה שורה על מי שבו חרי אף או דאגה שהוא מעין רוח של נבוא' ובכן אם היה מיד נחרה אפו מאד לא היה נצלח בו רוח ה' אך תחלה ותצלח בו רוח ה' ואח"כ ויח' אפו מאד והוא מן הנוגע' האמור שאם היה רוחו שפלה כאשר עד כה בלתי מחשיב עצמו כמלך כי אם כאח' העם גם שהי' דואג על השמועה לא היה נחר' אפו מאד עד שותצלח כו' כמדובר כי מאת ה' צבאות יצא למען יזדרז כי עד כה לא נחשב בעיני העם כמלך וזהו שאחר שלחו נתחי בקרו ולא נאמר שנפל פחדו על העם כי אם ויפול פחד ה' על העם כי מאת ה' היה הפחד ולא מאת שאול כי עד כה לא היתה חיתתו עליהם עד אחר המלחמה הזאת ועל כן אחר הניצוח אז ויאמר העם אל שאול מי האומר שאול ימלוך עלינו תנו האנשים ונמיתם מה שלא אמרו כן קודם המלחמה הזאת. ועל פי דרכנו נשים לב אל אומרו מי האומר שאול ימלוך עלינו כי הלא לא נאמ' למעלה שאמרו אלא מה יושיענו זה ואם כן הראוי יאמר מה יושיענו זה. אך הנה אומרו מה יושיענו זה אינו כל כך בזיון לחייב את ראשם למלך אך הוא כי מה שסתם למעלה פירש כאן והוא כי למעלה נאמר ויאמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא פורש מה היה הבזיון ההוא שאמ' ויבזוהו וכאן פי' שהוא שאחר אומרם מה יושיענו זה אמרו שאול ימלוך עלינו בתמיה כלומר. כי הוא גרוע וקל מערכנו וכדאי בזיון וקצף ועל זה נאמר ויבזוהו ועל כן אמרו להמיתם לולא רחמי שאול שנאמר לא יומת איש כו' ובכן עתה שראם שמואל כי חם לבבם להחשיב את שאול למלך מה שלא עשו כן כאשר משחוהו כי נתקרר לבם עמו ע"כ אמר עתה לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה והוא כי שם היה מקום קדוש מהמצפה כי שם היה משכן ה' י"ד שנה וכן עשו כי וילכו כל העם הגלגל וימליכו את שאול לפני ה' בגלגל כי לפני ה' יאמר במקום ההוא כמדובר ויזבחו שלמים וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד מה שלא עשו כן ביום המשח אותו: