נחש העמוני מאיים על ישראל
לאחר המלכתו של שאול עלה נחש העמוני על תושבי יבש גלעד ורצה להתגרות בהם. הוא הכיר את חולשתו הצבאית של עם ישראל. כי עד עתה הנצחונות היו בדרך נס ולא היה מאגר נשק ביד עם ישראל כפי שראינו זאת אצל דבורה, גדעון ושמשון. לפיכך חשב נחש העמוני שיוכל בדרך קלה ומהירה לנצח את עם ישראל ולהכניעו תחתיו. נחש רצה להגיב על המלכתו של שאול. נחש חשש מהמלכת מלך בישראל ורצה לחסל את הסכנה לפני ששאול יתבסס במלכותו ויהא עלול להכות באויבי ישראל.
לאחר מעשה פילגש בגבעה לקחו ארבע מאות מבני בנימין נשים מבנות יבש גלעד שנשארו בחיים. מעיר המלבי"ם שנחש העמוני הבין כי בנות יבש גלעד ירשו את הנחלות של הוריהן כי את תושבי העיר הרגו, מלבד ארבע מאות נערות שהשאירו אותן בחיים. אם כן בוודאי אנשי שבט בנימין הם תושבי יבש גלעד, והרי שאול הוא מבנימין, לפיכך קרא תיגר על אנשי יבש גלעד שהם ממשפחת המלך הנבחר.
וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י וַיִּ֖חַן עַל־יָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־אַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶל־נָחָ֔שׁ כְּרָת־לָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַעַבְדֶֽךָּ׃
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כָּל־עֵ֣ין יָמִ֑ין וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִם־אֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָ׃
(שמואל א יא א-ג)
תושבי יבש גלעד הכירו בנחיתותם לעומת נחש וצבאו ולכן הציעו לו לכרות עמם ברית ובשכר זאת יעבדו את המלך. מלך עמון דחה את בקשתם ואמר שהוא מוכן לכך בתנאי שינקר להם כל עין ימין, וישים אותם לחרפה על כל ישראל דבר שיוכיח לעין כל כי אין בכוחם של בני ישראל לצאת לעזרת אחיהם. תושבי יבש טענו כי אינם יכולים לפי שעה לקבל את הצעתו משום שנראה להם שיוכלו בני ישראל לבוא לעזרתם, רק אם לא ירצו או לא יוכלו לסייעם אז יכנעו לו ויקבלו את תנאיו.
המפרשים חלוקים בפירוש המלים: "בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כָּל־עֵ֣ין יָמִ֑ין" (שמואל א יא ב).
רש"י והמצודות מסבירים כפשוטו, כלומר, נחש רצה לנקר לאנשי יבש עין ימנית.
חז"ל לא הסכימו לפירוש הפשוט ודרשו בפנים אחרות:
"בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כָּל־עֵ֣ין יָמִ֑ין" –
רבי לוי אמר אלו הקלעים והקשתים שבישראל שהם מחמד עיניהם של ישראל.
רבי סימון אומר אלו סנהדראות של ישראל שהם גלגל עיניהם של ישראל, כמה דאיתא (=כמו שמצינו כתוב) "אִ֣ם מֵעֵינֵ֣י הָעֵדָה֮" (במדבר טו כד, ושם הכוונה לסנהדרין).
רבנן אמרו זה ספר תורה. אמר להם נחש העמוני הביאו לי ספר תורה ואעקור ממנו: "לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְ-הֹוָ֑ה" (דברים כג ד).
(ילקוט שמעוני רמז קיא)
החיד''א (חומת אנך) מעיר שמה שנחש רצה לקדור מתוך ספר התורה את הפסוק "לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְ-הֹוָ֑ה", נחש טען, הרי בהמשך נאמר: "לֹא־תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כׇּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם׃" וכיצד אתם דורשים לכרות אתי ברית? לכן תשרפו את התורה האוסרת עליכם לדרוש בשלום העמונים עד עולם או לפחות לקדור את הפסוקים הללו ואז אכרות לכם ברית.
וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל בָּ֣א אַחֲרֵ֤י הַבָּקָר֙ מִן־הַשָּׂדֶ֔ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מַה־לָּעָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ וַיְסַ֨פְּרוּ־ל֔וֹ אֶת־דִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ׃
וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־אֱ-לֹהִים֙ עַל־שָׁא֔וּל בשמעו (כְּשָׁמְע֖וֹ) אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר אַפּ֖וֹ מְאֹֽד׃
וַיִּקַּח֩ צֶ֨מֶד בָּקָ֜ר וַֽיְנַתְּחֵ֗הוּ וַיְשַׁלַּ֞ח בְּכָל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּיַ֣ד הַמַּלְאָכִ֣ים ׀ לֵאמֹר֒ אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ...
(שמואל א יא ה-ז)
שאול לא רצה למלוך נגד רצון העם. מאחר ורק אחוז קטן מהעם הלך אחריו ונשמע להוראותיו, המשיך שאול בעבודתו בשדה. כאשר ראה את תושבי המקום בוכים התעניין שאול בדבר ושמע מפי אנשי יבש גלעד את תנאיו של נחש להצעתם לכרות עמו ברית. באותה שעה צלחה על שאול רוח גבורה מאת ה', לקח צמד בקר, נתחו, ובמהירות גדולה שלח נתחים ממנו לכל גבול ישראל בצרוף אזהרה תקיפה: "אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ"(שמואל א יא ז).
...וַיִּפֹּ֤ל פַּֽחַד־יְ-הוָה֙ עַל־הָעָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃
וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּבָ֑זֶק וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וְאִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃
(שמואל א יא ז-ח)
למרבה הפלא נפל פחד ה' על העם ויצאו כאיש אחד. במפקד שעשה שאול בעיר בזק על ידי שברי חרסים או אבנים נמנו שלש מאות אלף איש מישראל ושלושים אלף מיהודה. למרות שרק חלק קטן מהעם הכיר בו ונשמע להוראותיו, מצליח שאול בימים מועטים לגייס שלש מאות ושלושים אלף איש ללא בקורת וללא התנגדות.
המלבי"ם שואל מדוע שלח להם נתחי בקר ואיים עליהם בדרך זו? הסביר המלבי"ם ששאול רצה לרמוז להם על הצורך באחדות העם ולא לחיות את חייהם הפרטיים מבלי להתחשב בצרכי העם כולו. שאול רמז: כשם שאי אפשר לגוף לחיות אם אבריו אינם שלמים כך "לא תחול רוח גבורה בחיי העם המדיניים רק בהיותם מאוחדים יחד ואיש את רעהו יעזורו, לא כן אם יתפרדו הם כנתחי הבקר".
המלבי"ם מדגיש כי שאול רצה לומר לעם שחלפה תקופה שאין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה. עתה הוא המלך והוא תובע מהם לצאת לעזור לאנשי יבש גלעד הגרים בעבר הירדן. במלים אחרות: על העם לחוש לעזרת האחים הסובלים גם אם אינם שייכים לאותו שבט או גם אם מקום הקרב רחוק ואין סכנה לאומית כללית אלא סכנה מקומית. בניגוד למה שהתרחש בתקופת דבורה שהיו שבטים שלא באו לעזרת אחיהם, שאול רצה להעמיק את תודעת האחדות ואמר להם: רק אם תהיה אחדות מלאה אצל העם תבוא ישועת ה' והנצחון על האויב אכן יושג.
וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד מָחָ֛ר תִּהְיֶֽה־לָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה בחם (כְּחֹ֣ם) הַשָּׁ֑מֶשׁ וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּשְׂמָֽחוּ׃
(שמואל א יא ט)
לאחר ששאול הצליח לגייס את מאות אלפי החיילים כבר עברו שבעת הימים. נאמר לשליחים שישובו ליבש גלעד ויאמרו להם שמחר בבוקר ייוושעו. שאול יכול היה לומר להם אפילו שעה משוערת לנצחון.
וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד...
(שמואל א יט ט)
לא כתוב לאנשי יבש אלא "לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד". אומרים המפרשים ששאול ציווה להודיע החלטה זו רק למנהיג ולא לכל אנשי העיר שמא יוודע הדבר לנחש העמוני ויפתח בהתקפת פתע באותו יום. כאן רואים את אחריותו הגדולה של שאול למנוע סכנה וכיצד חס על חיי אדם אפילו בדבר שהוא ספק רחוק.
וַֽיֹּאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יָבֵ֔ישׁ מָחָ֖ר נֵצֵ֣א אֲלֵיכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָּ֔נוּ כְּכָל־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶֽם׃
(שמואל א יא י)
כאשר ראו אַנְשֵׁ֣י יָבֵישׁ גלעד עד כמה נזהר שאול בכל מילה שמוציא מפיו, למדו גם הם ממנו להזהר וניסחו דבריהם בזהירות. הם אמרו למלך עמון שמחר יצאו אליו ויעשה עמם כטוב בעיניו. מדבריהם הבין נחש העמוני שעם ישראל מכין בוודאי מתנה למלך כדי להמתיק את רוע הגזרה אם לא יוכל לבטלה ושלכן התמהמהו שבעה ימים במתן התשובה. זאת ועוד, אם רצו להלחם בו לא היו מודיעים לו זאת אלא תוקפים בהפתעה. לכן לא העלה מלך עמון על דעתו שישראל עומדים לתקוף.
וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּ֨שֶׂם שָׁא֣וּל אֶת־הָעָם֮ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ וַיָּבֹ֤אוּ בְתוֹךְ־הַֽמַּחֲנֶה֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּכּ֥וּ אֶת־עַמּ֖וֹן עַד־חֹ֣ם הַיּ֑וֹם וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ וַיָּפֻ֔צוּ וְלֹ֥א נִשְׁאֲרוּ־בָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַד׃
(שמואל א יא יא)
למחרת באשמורת הבוקר מצליח שאול להכות את עמון, ועד חום היום, כלומר סמוך לצהרים, הושמד המחנה ברובו המכריע והנשארים נפוצו לכל עבר ולא נשאר בהם שנים יחד.
וַיֹּ֤אמֶר הָעָם֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל מִ֣י הָאֹמֵ֔ר שָׁא֖וּל יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ תְּנ֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים וּנְמִיתֵֽם׃
(שמואל א יא יב)
כראות העם כל זאת החליט לשתף פעולה עם שאול ולהרוג את בני הבליעל שלא רצו ששאול יהיה מלך עליהם.
וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל לֹֽא־יוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֥י הַיּ֛וֹם עָשָֽׂה־יְ-הוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
(שמואל א יא יג)
שאול לא רצה להעניש את בני הבליעל ולהעיב על שמחת הנצחון הניסי שהנחיל ה' לישראל ואמר שלֹֽא־יוּמַ֥ת היום אִ֖ישׁ. שאול למד זאת מהקב"ה שלא רצה להעניש את נדב ואביהוא כאשר התחייבו מיתה ביום קבלת התורה ודחה את הענישה ליום אחר. הרי לנו דוגמא נוספת שהיה בשאול מדעת קונו.
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־הָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽה׃
(שמואל א יא יד)
שמואל ראה את הנס הגדול והבין כי היום הפך שאול להיות מקובל על כל חלקי העם, לכן קרא לכל עם ישראל לרדת לגלגל כדי לחדש את המלוכה. שאול כבר נמשח והיה רק צורך בחידוש המלוכה, שכל חלקי העם יקבלו אותו עליהם למלך.
וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶת־שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְ-הוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְ-הוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָל־אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־מְאֹֽד׃
(שמואל א יא יד)
המטרה הושגה. כאשר ראה שמואל ששאול התקבל למלך על כל העם, ידע שסיים את תפקידו ובהזדמנות זו שהעם מכונס, נשא את נאום הפרדה מתפקידו כמנהיג.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'