פסוק א:ויעל נחש העמוני ויחן וגו'. ספר הכתוב שעלה נחש מלך בני עמון ששמו היה מורה רוע מעשיו, שהיה נחש בריח כמו פתן חרש יאטם אזנו ויחן על יבש גלעד. ועם היות ששאלו ממנו שיכרות להם ברית ויעבדוהו, (ב) הנה לא רצה כי אם בתנאי שינקר לכלם עין ימינם, כי עם היות שאין בזה אליו תועלת הנה היה לאכזריותו, וגם להורות גדולתו שזהב וכסף לא יחשוב, וגם לפי שיהיה זה חרפה לכל ישראל שנוקרו עיני יבש גלעד ולא יוכלו כל ישראל להושיעם. ובמדרש שמואל (פרשה י"ד) אמרו אלו הקלעים והקשתות שבישראל שהם מחמד עיניהם של ישראל, ור' שמעון אמר אלו סנהדריות של ישראל שהם עיניהם של ישראל, ורבנן אמרין שהיתה שאלתו הביאו לי ספר תורה שהוא עין ימינכם ואעקור ממנו (דברים כ"ג ד') לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה':
פסוק ג:ואנשי יבש גלעד השיבום הרף לנו שבעת ימים וגו', רוצה לומר אם היה כוונתכם לחרף בזה את כל ישראל, הנה ראוי שתתנו לנו זמן שבעת ימים להודיע את כל שבטי ישראל, ואם אין מושיע אז נצא אליכם ונקבל החרפה ויודע כי כבר בקשנו העזר ולא מצאנו, ובלעדי זה לא תהיה חרפה לכל ישראל כי הם לא ידעו הדבר, ונתנו אז להם אותו זמן.
פסוק ד:ושלחו אנשי יבש גלעד מלאכים אל גבעת שאול, וידמה שידעו המלכתו ולכן שלחו שם בפרט, (ה) וכאשר היה בא שאול מן השדה אחרי הבקר (כי לא היה עדין נוהג כבוד מלכות למה שראה מבזיון האנשים אשר בזוהו) וראה העם בוכים למשפחותם שאל על הדבר וספרו לו הענין. וחכמינו ז"ל (עיין רש"י) פירשו אחרי הבקר אחרי זמן מועד ביאת הבקר מן השדה, כי הוא לא היה כבר בא אחרי הבקר:
פסוק ו:וזכר שצלחה עליו רוח ה', והוא רוח הקודש אשר זכר הרב המורה (פרק מ"ה חלק ב' דף קכ"א) שילוה לאיש לעשות פעל משובח, ולהציל קהל החשובים, והיא המדרגה הראשונה ממדרגות הנבואה, ויחר אפו, כי היה (כמו שזכר החוקר אריסטו) החרון אף כלי הגבורה ומביא אליה.
פסוק ז:ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח ביד המלאכים בכל גבול ישראל לאמור אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחרי שמואל כה יעשה לבקרו וגו', והנה אמר ואחרי שמואל לפי שלא יבזו מאמרו ולכן צרף עמו שמואל, לומר מי שלא יצא אחרי שאול יצא אחרי שמואל, וגם כדי שיבטחו בתשועת ה' אחרי שהנביא שמואל ילך עמו אשר כבר עשה עמהם להפליא במלחמות הפלשתים ומוחזק אצלם. ואמר כה יעשה לבקרו, ולא פירש אם יעשה על ידו או מאת ה' מן השמים, כי המאמרים הסתמיים והדבורים המשותפים נאותים בדברים המסופקים ובמקומות כאלו. וזכר שנפל פחד ה' על העם ויצאו כאיש אחד, רצה לומר שלא פחדו שיעשה כן שאול לבקרם כי לא היה מוחזק אצלם כל כך, אבל פחדו אל ה' ולכן יצאו למלחמה:
פסוק ח:ויפקדם שאול בבזק, שהוא שם מקום. או יהיה פירושו באבנים קטנים שנתן כל אחד אבן קטן ופקד כל האבנים לדעת מנינם של ישראל, כי בזק יאמר על האבנים, וכן מתורגם (משלי כ"ו ח') כצרור אבן במרגמה, היך בזק דכיפא בקלעא. וכן אמרו חכמינו ז"ל (יומא כ"ב ע"ב) בשברי חרשים, וכן הוא (בספ' ט"ו ד') ויפקדם בטלאים, שנתן כל אחד טלה ופקד את הטלאים לדעת מנינם, והיה זה למה שצוותה התורה האלקית לעשות, כמו שאמר (שמות ל' י"ב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, ובסוף הס' הזה (שמו' ב' כ"ד) במנין העם שצוה דוד למנותם אדבר בדרוש הזה כראוי. ובמדבר סיני רבה אמרו, כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מתעשר מעיקרא כתיב בבזק ולבסוף כתיב בטלאים. ודילמא מדידהו? אם כן מאי רבותא דמילתא? אלא נתעשר שאול (אמר המגיה נראה לי שטעות הוא, אבל במסכת יומא פרק ב' דף כ"ב ע"ב מצאתי ודוק):
פסוק ט:ולפי שאנשי יבש גלעד לא יהיו מתיאשים מהתשועה, שלח שאול לומר אליהם על ידי המלאכים אשר שלחו אליו, מחר תהיה לכם התשועה כחום השמש (י) וכן אמרו הם לעמונים מחר נצא אליכם וגו', והוא מאמר משותף, ישראל היו מכוונים לצאת להלחם בם, והעמונים חשבו שיצאו להשתעבד אליהם. ועי' אמרו (למעלה) ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף, שלא נמנה יהודה עם שאר השבטים לפי שהיה תמיד שבט יהודה מתכבד מבין שאר השבטים והיה נמנה בפ"ע למעלתו, וכן במלחמת עמלק (בספ' ט"ו ד') וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה, והוא מה שיורה אמתת מה שפרשתי (בראשית מ"ט י') בלא יסור שבט מיהודה שעל מעלת השבט כלו על שאר השבטים נאמר:
פסוק יא:והנה זכר שממחרת שם שאול שלשה ראשים ויך אנשי עמון עד חום השמש והנשארים הרה נסו, (יב) וכאשר ראו ישראל המעשה המעולה הזה אשר עשה שאול ואת התשועה אשר עשה ה' על ידו אמרו, מי האומר שאול ימלוך עלינו, רצה לומר שאמרו זה בדרך בזיון וקלות ראש, תנו האנשים אשר אמרו זה ונמיתם.
פסוק יג:ושאול מחל על כבודו ואמר לא יומת איש ביום הזה כי היום עשה ה' תשועה בישראל, רצה לומר עם היות מהדין שהמבזה את המלך יומת, הנה אין ראוי שביום הזה יומת איש לפי שעל ידם עשה ה' תשועה, והיה זה מטוב תכונתו שישראל יחסו אליו התשועה והוא יחסה אליהם.
פסוק יד:וכאשר שמע שמואל דבריהם אמר לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה, ר"ל לא יומת איש כדברי שאול אבל נלך לחדש המלוכה, אחרי שבלבב כל ישראל בהסכמה אחת בהמלכת שאול, (טו) וכן עשו שבאו שמה לפני ה', שהיה המקום ההוא מקודש יען עמד שם ארון האלקים ראשונה בהכנסתם לארץ, ואולי שהביאוהו שם עתה גם כן ויזבחו שם זבחים שלמים כמו שיעד שמואל לשאול להעלות עולות ולזבוח זבחי שלמים וגו', ושמחו שם שאול וכל ישראל עמו בהמלכתו: