ויקראו פלשתים כו'. ראוי לשי' לב או' מה נעשה לארון ה' מה זו שאלה אם הוא לשלחו אומרו במה נשלחנו היה מספיק ואם הוא מה נעשה לארון ה' אם נשלחנו אם לאו גם זה אינו שאלה כי הרי ראו כי רעה באה עליהם על בלתי שלחם אותו למקומו, ועוד אומרו במה נשלחנו אם הוא איזה דבר ניתן לו בל נשלחנו ריקם אם כן מה השיבו אל תשלחו אותו ריקם הרי גם הם רוצים לתת לו ואין שואלים רק מה יהיה הדורון ואם הפירוש הוא במה נשלחנו אם על כתפות בני אדם או בעגלה וכיוצא גם זה אינו שאלה כי כאשר היה כשלקחוהו וכאשר היה כאשר שלחוהו לגת ולעקרון יהיה גם עתה. ועוד אומרו אם משלחי' נראה שהם מספקים אם ישלחוהו והלא ק"ו הדברים אם אפי' בשלחם אותו אם הוא בלתי השיב לו אשם לא ירפאו ולא יסור ידו מהם כ"ש אם לא ישלחוהו, ועוד אומרו אם משלחים הל"ל אם משלחים אתם, ועוד אומרו ונודע לכם מה זו ידיעה יודע להם, ועוד אומרו למה לא תסור ידו והל"ל ויסור ידו מכם, ועוד מה ענין עכברי זהב עכברים מאן דכר שמייהו, וגם מה צורך אומרו כי מגפה א' כו', ועוד אומרו ועשיתם צלמי עפוליכם כו' כי הלא הוא האמור, ועוד כי אחר אומרו אז תרפאו שנראה שהוא ודאי איך עתה היה מסתפק ואומר אולי יקל ידו מעליכם, ועוד אומ' ולמה תכבדו את לבבכם כו' והלא אם היו מכבידים את לבם לא היו שואלים במה נשלחנו, ועוד אומ' ועתה קחו ועשו מאי ועתה, ועוד אומ' קחו מיותר, ועוד למה תהיה העגלה חדשה. ועוד כי הורו כי עדיין יש ספק אם הארון עשה להם את כל הרעה הזאת שאמרו לנסות אם דרך גבולו יעלה אם לאו והלא הם האומרים תחלה אל תשלחוהו ריקם, ועוד כי בעצה הזאת אמרו למה תעשה עפלים וחמשה עכברים ואח"כ העפלים היו חמשה והעכברי' היו רבים כמספר כל ערי פלשתי' של חמש' הסרנים וכן עוד יש דקדוקים אחרים שיבא יישובם על פי דרכנו.
פסוק ב:
והוא כי הנה קראו לשתי הכתות שהם הכהנים והקוסמים לאמר כל כת דעתו מה לעשות וזהו ויאמרו פלשתים לכהנים ולקוסמי' כדי לאמר כל כת סברתו ותהי השאלה מה נעשה לארון ה' כלומר האם נשלחהו אם לאו ואם תהיה העצה לשלחו במה במה נשלחנו אם יהיה בשום אותו על אם הדרך נגד ארצו או בתת לו איזה דבר והשיבו הכהנים משרתי אליליהם אשר אין גדולת ארון ה' ידועה אליהם כי נגדיים הם ואמרו אם משלחים כו' לומר אין נראה לנו לשלחו אבל אם משלחים את ארון ה' כו', ולא אמרו אם משלחים אתם כי המדברים הם המון עם פלשתים והמשלחים לא יהיו אלא הסרנים אשר אינם שם על כן לא אמרו אלא סתם אם משלחים אל תשלחו אותו ריקם ולא מפני כבודו כי אם לנסות לדעת אם ממנו היתה לכם הרעה כי עתה ע"י מה שתתנו לו אז תרפאו ויהיה נודע לכם למה לא תסור ידו מכם מה היה שאין ידו סרה מהכות אתכם כלומר שהוא עשה לכם את הצרה הזאת כלומר שאם לא תרפאו תדעו כי מקרה הוא היה לכם מש"כ אם לא תשיבו לו אשם שלא יודע אם ממנו יצא ואם לאו ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמר מספר סרני פלשתים חמשה עפלי כו' ועכברי זהב חמשה שהוא העפלים כנגד חמשה מקומות אשדוד וגת ועקרון ועזה ואשקלון כאומ' אחרי כן לאשדוד א' לעקרון א' כו' והעכברים כנגד הסרנים שהם גדולים מהטחורים על כן היו הגדולים לגדולים הם חמשת הסרנים ולמה לא יהיו יותר מה' העכברים עם היות כי לסרנים יאות דורון יותר גדול הרבה לז"א כי מגפ' אחת לכלם ולסרניכם והוא כי מגפה א' היא ענין הטחורי' והעכברים כמ"ש ז"ל כי העפולים היו יוצאים מגופם חוצה מבית הכסא והיה העכבר מושך אותם ושומט קרביהם נמצא כי מנחת הטחורי' והעכברי' על מגפה א' שהיתה בין שניהם היא וא"כ אחרי שמנחת הכרכי' שהם העפלי' הם ה' גם מנחת הסרני' שהם העכברי' יהיו ה' כי מגפה אחת היתה לכל בשוה.
פסוק ה:
והנה עד הנה היו דברי הכהנים ועתה מתחיל דברי הקוסמים והם ועשיתם את צלמי כו' כלומר לא כדבריכם הכהנים דברינו כלל לא במספר ולא בענין במספר כי הם אמרו חמשה אך אנו אין אנו נותנים קצבה אלא ועשיתם את צלמי כו' וצלמי עכבריכם כו' בלי מספר קצוב כזה כי מעט הוא וכן במה שאמרו שאם תשיבו לו אשם שאז תרפאו ובזה יודע אם הוא עשה אם לאו גם זה שקר כי לא יודע כי הלא כל זה הוא כבוד בעלמא לאלהי ישראל כי לו הכל ומה הוא זה לפניו יתברך שיחוייב בזה לרפאת אתכם אם כולי האי ואולי ואין הספק אם תרפאו אם לאו כי אם אפילו להקל מעט הוא ספק וזהו אולי ידו יקל מעליכם כי הלא עברתו גדולה עליכם כי ע"כ כבדה ידו עליכם ועל אלהיכם כו' אשר בה מהומה גדולה כמפורש למעלה כלומ' ואיך חשבו כי נקל להרפא כל אלה.
פסוק ו:
וכן על אשר אמרו אם משלחים את ארון ה' שהוא אין עצתנו לשלח אלא, שאם אתם משלחים אל תשיבו ריקם גם זה שלא כרצוננו כי למה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרי' ופרעה לבלתי שלח את העם עד שהתעלל בהם במכות עד ששלחום על כרחם באופן שחלוקת בלתי שלח הארון לא תעלה על לב ושמא תאמרו אם כן איפה שאין השבת אשם נסיון אם ירפאו אם לאו במה יודע אם הוא עשה לנו את כל אלה ולא מקרה היה לנו לז"א ועתה קחו כו' לומר ועתה שביטלנו דעת הכהנים בנסיון שהיו אומרים הנסיון והאות הוא זה קחו ועשו מה שאמרנו ועשו הוא עגלה חדשה שלא שמשה בדבר חול מפני כבוד הארון ומה שאמרנו קחו הוא ושתי פרות עלות אשר לא עליהן עול שלא שמשו בדבר של חול והנסיון הוא כי הנה ואסרתם כו' והשבותם בניהם כו' וראיתם אם דרך גבולו יעלה בית שמש כו' והנה ערבו למו דברי הקוסמים מדברי הכהנים וזהו ויעשו האנשים כן כו' אך בדורון עשו פשרה כי בטחורים שהיו להוצאת עם הארץ עשו חמשה בלבד אך בעכברים שהיו על הסרנים הרבו ועשו כמספר כל ערי פלשתים של כל הסרנים מעיר מבצר ועד כפר הפרזי:
פסוק יג:
ובית שמש קוצרים כו'. הנה הודעה זו שהיו קוצרים חטים יראה לבלי צורך, אך הנה מרז"ל אומרים באומרו ויך באנשי בית שמש כו' כי העון היה שהסתכלו בארון והלא יקשה איך ערבו אל לבם להסתכל ואפשר שזה כיוון פה לומר כי רוב שמחה מסיר לב ראשי עם לתעות וז"א ובית שמש קוצרי' חטים שהוא שמחה לבעלי השדות כד"א כשמחת בקציר נתוסף בהם עוד שמחה כי וישאו את עיניהם ויראו את הארון וישמחו על כן ברוב שמחה כפולה גבה לבם לראות ולהסתכל בארון וזהו וישמחו לראות ועל זה נאמר למטה ויך כו' כי ראו בארון ה' ולא נאמר מיד ויך באנשי בית שמש כו' כ"א אחר סיפור הקרבת העולה וסיפור חזרת הסרנים למקומם ומנחתם יתכן הורה שלא רצה ית' הכותם על ראייתם עד שהלכו להם סרני פלשתי' אחר עשות העולה והזבחי' פן יעלצו הפלשתים אם היו רואים פן יאמרו כי כמות זה כן מות זה כי גם ממית הארון בישראל כאשר מתו פלשתים על כן אחר אומ' וישמחו לראות סיפר ענין העולה על עצי העגלה מהפרות במקום שהעגלה מצאה לה מנוח ושהלוי' הורידו את הארון מהעגלה שגזרו לעצים וישימו אל האבן הגדולה וששבו הסרני פלשתים למקומם ואז סיפר ענין ויך באנשי בית שמש כו' וסיפר תחלה מספר הטחורים והעכברום לומר כי באלה לא חטאו המסתכלים בהם כי אם ואלה טחרי הזהב כו' כלומר ואלה מורה באצבע שהוא כי היו לעין כל אך לא כן בארון כי לא יבאו לראות כי הנה ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון כי אינו דומ' לרואים בארגז ואמר ויך שני פעמים יהיה כי אחר אומ' ויך באנשי כו' ויך בעם פירש מה המה השני ויך האמורים וגם באו' בא' באנשי ובשני בעם והוא כי ההכאה הראשונה היו באנשי' חשובים ככל אנשים שבמקרא שהם שבעים איש וההכאה השניה בעם הם חמשים אלף איש שנמשכו לראות אחר השבטים: