א וַיְהִ֧י אֲרוֹן־יְהוָ֛ה בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּ֖ים שִׁבְעָ֥ה חֳדָשִֽׁים׃ ב וַיִּקְרְא֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים לַכֹּהֲנִ֤ים וְלַקֹּֽסְמִים֙ לֵאמֹ֔ר מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַאֲר֣וֹן יְהוָ֑ה הוֹדִעֻ֕נוּ בַּמֶּ֖ה נְשַׁלְּחֶ֥נּוּ לִמְקוֹמֽוֹ׃ ג וַיֹּאמְר֗וּ אִֽם־מְשַׁלְּחִ֞ים אֶת־אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אַל־תְּשַׁלְּח֤וּ אֹתוֹ֙ רֵיקָ֔ם כִּֽי־הָשֵׁ֥ב תָּשִׁ֛יבוּ ל֖וֹ אָשָׁ֑ם אָ֤ז תֵּרָֽפְאוּ֙ וְנוֹדַ֣ע לָכֶ֔ם לָ֛מָּה לֹא־תָס֥וּר יָד֖וֹ מִכֶּֽם׃ ד וַיֹּאמְר֗וּ מָ֣ה הָאָשָׁם֮ אֲשֶׁ֣ר נָשִׁ֣יב לוֹ֒ וַיֹּאמְר֗וּ מִסְפַּר֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים חֲמִשָּׁה֙ עפלי (טְחֹרֵ֣י) זָהָ֔ב וַחֲמִשָּׁ֖ה עַכְבְּרֵ֣י זָהָ֑ב כִּֽי־מַגֵּפָ֥ה אַחַ֛ת לְכֻלָּ֖ם וּלְסַרְנֵיכֶֽם׃ ה וַעֲשִׂיתֶם֩ צַלְמֵ֨י עפליכם (טְחֹרֵיכֶ֜ם) וְצַלְמֵ֣י עַכְבְּרֵיכֶ֗ם הַמַּשְׁחִיתִם֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וּנְתַתֶּ֛ם לֵאלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כָּב֑וֹד אוּלַ֗י יָקֵ֤ל אֶת־יָדוֹ֙ מֵֽעֲלֵיכֶ֔ם וּמֵעַ֥ל אֱלֹהֵיכֶ֖ם וּמֵעַ֥ל אַרְצְכֶֽם׃ ו וְלָ֤מָּה תְכַבְּדוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֧ר כִּבְּד֛וּ מִצְרַ֥יִם וּפַרְעֹ֖ה אֶת־לִבָּ֑ם הֲלוֹא֙ כַּאֲשֶׁ֣ר הִתְעַלֵּ֣ל בָּהֶ֔ם וַֽיְשַׁלְּח֖וּם וַיֵּלֵֽכוּ׃ ז וְעַתָּ֗ה קְח֨וּ וַעֲשׂ֜וּ עֲגָלָ֤ה חֲדָשָׁה֙ אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עֹ֑ל וַאֲסַרְתֶּ֤ם אֶת־הַפָּרוֹת֙ בָּעֲגָלָ֔ה וַהֲשֵׁיבֹתֶ֧ם בְּנֵיהֶ֛ם מֵאַחֲרֵיהֶ֖ם הַבָּֽיְתָה׃ ח וּלְקַחְתֶּ֞ם אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וּנְתַתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת ׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר הֲשֵׁבֹתֶ֥ם לוֹ֙ אָשָׁ֔ם תָּשִׂ֥ימוּ בָאַרְגַּ֖ז מִצִּדּ֑וֹ וְשִׁלַּחְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ וְהָלָֽךְ׃ ט וּרְאִיתֶ֗ם אִם־דֶּ֨רֶךְ גְּבוּל֤וֹ יַֽעֲלֶה֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ ה֚וּא עָ֣שָׂה לָ֔נוּ אֶת־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְאִם־לֹ֗א וְיָדַ֙עְנוּ֙ כִּ֣י לֹ֤א יָדוֹ֙ נָ֣גְעָה בָּ֔נוּ מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ׃ י וַיַּעֲשׂ֤וּ הָאֲנָשִׁים֙ כֵּ֔ן וַיִּקְח֗וּ שְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת וַיַּאַסְר֖וּם בָּעֲגָלָ֑ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם כָּל֥וּ בַבָּֽיִת׃ יא וַיָּשִׂ֛מוּ אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה אֶל־הָעֲגָלָ֑ה וְאֵ֣ת הָאַרְגַּ֗ז וְאֵת֙ עַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֔ב וְאֵ֖ת צַלְמֵ֥י טְחֹרֵיהֶֽם׃ יב וַיִשַּׁ֨רְנָה הַפָּר֜וֹת בַּדֶּ֗רֶךְ עַל־דֶּ֙רֶךְ֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ בִּמְסִלָּ֣ה אַחַ֗ת הָלְכ֤וּ הָלֹךְ֙ וְגָע֔וֹ וְלֹא־סָ֖רוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ הֹלְכִ֣ים אַחֲרֵיהֶ֔ם עַד־גְּב֖וּל בֵּ֥ית שָֽׁמֶשׁ׃ יג וּבֵ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ קֹצְרִ֥ים קְצִיר־חִטִּ֖ים בָּעֵ֑מֶק וַיִּשְׂא֣וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֗ם וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן וַֽיִּשְׂמְח֖וּ לִרְאֽוֹת׃ יד וְהָעֲגָלָ֡ה בָּ֠אָה אֶל־שְׂדֵ֨ה יְהוֹשֻׁ֤עַ בֵּֽית־הַשִּׁמְשִׁי֙ וַתַּעֲמֹ֣ד שָׁ֔ם וְשָׁ֖ם אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֑ה וַֽיְבַקְּעוּ֙ אֶת־עֲצֵ֣י הָעֲגָלָ֔ה וְאֶת־הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עֹלָ֖ה לַיהוָֽה׃ טו וְהַלְוִיִּ֞ם הוֹרִ֣ידוּ ׀ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וְאֶת־הָאַרְגַּ֤ז אֲשֶׁר־אִתּוֹ֙ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ כְלֵֽי־זָהָ֔ב וַיָּשִׂ֖מוּ אֶל־הָאֶ֣בֶן הַגְּדוֹלָ֑ה וְאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ הֶעֱל֨וּ עֹל֜וֹת וַֽיִּזְבְּח֧וּ זְבָחִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לַֽיהוָֽה׃ טז וַחֲמִשָּׁ֥ה סַרְנֵֽי־פְלִשְׁתִּ֖ים רָא֑וּ וַיָּשֻׁ֥בוּ עֶקְר֖וֹן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ יז וְאֵ֙לֶּה֙ טְחֹרֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֧יבוּ פְלִשְׁתִּ֛ים אָשָׁ֖ם לַֽיהוָ֑ה לְאַשְׁדּ֨וֹד אֶחָ֜ד לְעַזָּ֤ה אֶחָד֙ לְאַשְׁקְל֣וֹן אֶחָ֔ד לְגַ֥ת אֶחָ֖ד לְעֶקְר֥וֹן אֶחָֽד׃ יח וְעַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֗ב מִסְפַּ֞ר כָּל־עָרֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ לַחֲמֵ֣שֶׁת הַסְּרָנִ֔ים מֵעִ֣יר מִבְצָ֔ר וְעַ֖ד כֹּ֣פֶר הַפְּרָזִ֑י וְעַ֣ד ׀ אָבֵ֣ל הַגְּדוֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֤יחוּ עָלֶ֙יהָ֙ אֵ֚ת אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בִּשְׂדֵ֥ה יְהוֹשֻׁ֖עַ בֵּֽית־הַשִּׁמְשִֽׁי׃ יט וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ כִּ֤י רָאוּ֙ בַּאֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ וַיִּֽתְאַבְּל֣וּ הָעָ֔ם כִּֽי־הִכָּ֧ה יְהוָ֛ה בָּעָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה כ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֔מֶשׁ מִ֚י יוּכַ֣ל לַעֲמֹ֔ד לִפְנֵ֨י יְהוָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים הַקָּד֖וֹשׁ הַזֶּ֑ה וְאֶל־מִ֖י יַעֲלֶ֥ה מֵעָלֵֽינוּ׃ כא וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יוֹשְׁבֵ֥י קִרְיַת־יְעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הֵשִׁ֤בוּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה רְד֕וּ הַעֲל֥וּ אֹת֖וֹ אֲלֵיכֶֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיְהִי אֲרוֹן ה' בִּשְׂדֵה, במרחב פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים.
פסוק ב:
וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים שלהם, לֵאמֹר: מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן ה'? הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ. נשלח אותו בחזרה, אך לא די בכך. עלינו להביע הכנעה מסוימת בהחזרתו, שאם לא כן אין לדעת מה עוד הוא יעולל לנו.
פסוק ג:
וַיֹּאמְרוּ הכהנים והקוסמים: אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵלאַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם, כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ מתנת אָשָׁם, שתורֶה שאתם מבקשים לכפר על אשמתכם, אָז, כאשר תֵּרָפְאוּ, וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לֹא תָסוּר, סרה יָדוֹ מִכֶּם.
פסוק ד:
וַיֹּאמְרוּ: מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ? וַיֹּאמְרוּ הכהנים: כמִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּיםחֲמִשָּׁה טְחֹרֵי זָהָב, חמש צורות של טחורים עשויות זהב, וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב, כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם, לכולכם וּלְסַרְנֵיכֶם, גם לאותן ערים שהארון לא הובא אליהן.
פסוק ה:
וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי טְחֹרֵיכֶם וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ, וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד, אוּלַי יָקֵל אֶת כובד יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם.
פסוק ו:
וְלָמָּה תְכַבְּדוּ, תכבידו אֶת לְבַבְכֶם ותתעקשו כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם?! הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל ה' בָּהֶםוַיְשַׁלְּחוּם, המצרים נאלצו לשלח את ישראל וַיֵּלֵכוּ. כבר קרה דבר דומה למלך שהיה גדול מכם, לשם מה תשובו על טעויות העבר?!
פסוק ז:
וְעַתָּה קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת. לאות כבוד יַחדוּ עגלה לארון בלבד. וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, צעירות שזה עתה המליטו, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל, כלי רתמה הנתון על צוואר הבהמה בשעת החרישה, וַאֲסַרְתֶּם, קִשרו אֶת הַפָּרוֹת הללו, שלא הורגלו לשאת משא כלל, בָּעֲגָלָה, וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם, את העגלים מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה, כך שבדרך הטבע הפרות לא ירצו להתרחק.
פסוק ח:
וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן ה' וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה, וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב, הצלמים המבטאים את המכות שבאו עליכם, אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁםתָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ – מצד הארון וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ.
פסוק ט:
וּרְאִיתֶם: אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ, תוואי מסעו של הארון יַעֲלֶה אל בֵּית שֶׁמֶשׁ – אז ייוודע כי הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וְאִם לֹא, אם הפרות ישובו הביתה או יפנו לכל כיוון אחר – וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ, אלא מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ. הם הרגישו שארון האלוקים הוא שהביא עליהם את המכות, ולכן נהגו בו כבוד, ועם זאת היו מעוניינים לבדוק אם לא היה כאן צירוף מקרים גרידא.
פסוק י:
וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן, וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם, העגלים כָּלוּ, כלאו בַבָּיִת.
פסוק יא:
וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן ה' אֶל הָעֲגָלָה, וְגם אֵת הָאַרְגַּז וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב וְאֵת צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם.
פסוק יב:
וַיִּשַּׁרְנָה, הלכו ישר, בכיוון מדויק, הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ. בִּמְסִלָּה, בדרך אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול. הפרות נעו במסלול ברור ללא סטיות לעבר מקום שלא היו בו מעולם. וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, מלווים את הארון ורואים שהוא מגיע עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ.
פסוק יג:
ואנשי בֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים אז קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן, שהיה בולט לעין, כי כפי הנראה היה זהב כולו, ומעליו הכרובים – וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת.
פסוק יד:
וְהָעֲגָלָה המשיכה לנסוע עד שבָּאָה אֶל שְׂדֵה אדם בשם יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי, וַתַּעֲמֹד שָׁם. וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה, וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ קרבן עֹלָה לַה'.
פסוק טו:
וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ מהעגלה אֶת אֲרוֹן ה' וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֲשֶׁר בּוֹ כְלֵי זָהָב, וַיָּשִׂמוּ אֶל, על הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה. וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַה' בתודה על חזרתו של ארון הברית.
פסוק טז:
וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שליוו את התהלוכה הזו ממרחק רָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ לעֶקְרוֹן, היא מקום האספה, בַּיּוֹם הַהוּא, שכן התברר להם הכול, ומבחינתם הסתיים העניין.
פסוק יז:
וְאֵלֶּה טְחֹרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַה': לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד, לְעַזָּה אֶחָד, לְאַשְׁקְלוֹן אֶחָד, לְגַת אֶחָד, לְעֶקְרוֹן אֶחָד. כל אחת מהערים הראשיות של הפלשתים הביאה מתנה כזו לה'.
פסוק יח:
וְעַכְבְּרֵי הַזָּהָב הביאו הרבה יותר מהצעת הקוסמים – כמִסְפַּר כָּל עָרֵי פְלִשְׁתִּים לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים, מֵעִיר מִבְצָר וְעַד כֹּפֶר הַפְּרָזִי, כפר קטן שהוא פרוז. הם הביאו עכבר זהב כנגד כל יישוב פלשתי שבתחומי חמשת הסרנים וְעַד מקום האָבֵל, האבן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן ה', הנמצאת עַד הַיּוֹם הַזֶּה בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי.
פסוק יט:
וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה', שבדרך כלל הוא נסתר מעין אדם בקודש הקודשים, ויש סביבו אימה גדולה. אמנם אנשי בית-שמש שמחו, אך בשמחתם לא נהגו ביראת כבוד הולמת: הם השאירוהו מגולה כדי לזון עיניהם בו ולספק את סקרנותם. היו שרקדו, היו ששרו ואולי היו שהתהוללו מעט מתוך תחושת הניצחון שבחזרת הארון. וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ, חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ. וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה ה' בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה.
פסוק כ:
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ באופן דומה לדבריהם של הפלשתים: מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה?! כנראה איננו יודעים לנהוג כראוי בארון, וְלכן – אֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ? לאן נוכל להעביר אותו?
פסוק כא:
וַיִּשְׁלְחוּ אנשי בית-שמש מַלְאָכִים, שליחים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים, לֵאמֹר: הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן ה', רְדוּ אלינו והַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם. מקומכם חשוב ומכובד יותר, ואתם ראויים להחזיק בו יותר מאתנו.