וישכימו בבקר כו'. ידוע כי כחות הטומאה אין להם כח אלא בלילה על כן לא היתה תפארתו ית' להכות את טומאת דגון אלא בלילה ובכן לא היה מפילו אלא בלילה ובבקר היה נמצא נופל ובשניה היו ראש דגון וכפות ידין כרותות אל המפתן ויהיה להורות כי דגון אלהיו אין לו מחשבה ולא דבור ולא מעשה כי על כן הראש שממנו המחשבה אל הלב והידים שבהם המעשה והמפתן שהוא הפתח מעין הפה שלשתן יחד רחוקות מדגון:
פסוק ה:
על כן לא ידרכו כו'. הנה הודעה זו אין לה טעם וריח אמנם אחשבה כי הוא להתריס נגד עם ה' אלה אשר מארצו יצא ארון האלהים ולא שמו לבם להתאסף עם להוציא ארון ה' מתוך טומאת הגוי' ההם אשר שנא ה' וכן ארז"ל שהקפיד הוא ית' על הדבר וזה לשונם א"ר שמואל בר רב יצחק אמר להם הקב"ה לישראל אילו תרנגולתו של א' מכם אבדה לא היה מחזר אחריה כמה מבואות עד שהיתה מביאה וארוני מחזר בשדה פלשתים ואין אתם מקפידי' עליו אף היא הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו ע"כ עוד אז"ל ר' ירמי' בשם ר' שמואל בר רב יצחק ישראל המרו את אלהי ישראל יותר מהאומות דכתיב על כן לא ידרכו כהני דגון אבל בישראל כתיב ופקדתי על הדולג על המפתן ע"כ.
פסוק ה:
הנה מדבריהם למדנו שהקפיד הוא יתבר' על שני דברים א' על שלא חשו על היות הארון בין הגוים, ב' כי מאשר כי בדו פלשתים את הבלם קצף ה' מי שבזמן הבית היו דולגים על המפתן וע"ד זה יתכן כי בראותו ית' כי הגוים האלה עשו כבוד אל הבל דגון עם ראותם כי נקצצו הראש והידים והיה כרותות אל המפתן שעין בעין ראו כי שקר נחלו ועכ"ז כבדוהו לבלתי דרוך על מפתן דגון ואתם בני אל חי לא תחושו לשים נפשכם מנגד על כבוד ה' אלהים חיים ומלך עולם להניח ארון ה' בקרב האומות ע"כ מה עשה בראות שאין חסים על כבודו הושיעה לו ימינו ותכבד יד ה' על האשדודים כו' וכן בכל מקום עד שהם שלחוהו למקומו, ובזה יתיישב מה היה שלא הכו הפלשתים עד שעבר ענין דגון שני הימים ואשר היו נזהרים כהני דגון מלדרוך על המפתן ולהורות במה נחשב דגון כי המכ' את ראש דגון הכה או את מקום חוריהם של העם בטחורי' לומר כי יחדו יהיו תמים בערכם וישלחו ויאספו את כל סרני פלשתים להתייעץ ואמרו גת יסוב אולי כעס על דגון והכהו כי שונא הוא לו ואגבו הכה את עמו לכן גת שאין שם דגון יסוב כלומר מרצונו שיסבו אותו אל דרך גת ויעשו כן ויסבו אותו אל הדרך ואז אחרי הסבו אותו ותהי יד ה' בעיר עצמה על שמשלחים אותו מאתם ולא אל ארץ ישראל ותהי בעיר מהומה גדולה מאד שהוא עיפוש האויר נרגש ונראה ויך את אנשי העיר הכאת מגפה שורפת ולהיות ששתיתת דם הטחורים היא תרופה אל השחפת השורף בפנים על כן וישתרו להם עפולים שנסתרו בפנים באופן שאין דם כי אם אדרב' מבערת יותר את אש הפנימי ועכ"ז לא השכילו כי רצון האדון הוא ישלחוהו למקומו וישלחוהו עקרון כי אמרו כי בגת ואשדוד לא הי' חפץ אולי יחפוץ בעקרון אז ויזעקו העקרונים כו' ויאספו את כל סרני פלשתי' ויאמרו אין זה כי אם שארון אלהי ישראל בישראל חפץ ועל שאין משלחים אותו למקומו הוא עושה לכן שלחו את ארון אלהי ישראל בכונת לכת לארצו והוא מעצמו ישוב למקומו וזהו שלחו את ארון אלהי ישראל כי למה שהוא ארון אלהי ישראל וישוב למקומו כלומר מעצמו ולמען יחזיקו בדבר זה כבדו יותר שם יד ה' למען יגרמו אשר היחלו: