א וּפְלִשְׁתִּים֙ לָֽקְח֔וּ אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וַיְבִאֻ֛הוּ מֵאֶ֥בֶן הָעֵ֖זֶר אַשְׁדּֽוֹדָה׃ ב וַיִּקְח֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ בֵּ֣ית דָּג֑וֹן וַיַּצִּ֥יגוּ אֹת֖וֹ אֵ֥צֶל דָּגֽוֹן׃ ג וַיַּשְׁכִּ֤מוּ אַשְׁדּוֹדִים֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת־דָּג֔וֹן וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ לִמְקוֹמֽוֹ׃ ד וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּקֶר֮ מִֽמָּחֳרָת֒ וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה וְרֹ֨אשׁ דָּג֜וֹן וּשְׁתֵּ֣י ׀ כַּפּ֣וֹת יָדָ֗יו כְּרֻתוֹת֙ אֶל־הַמִּפְתָּ֔ן רַ֥ק דָּג֖וֹן נִשְׁאַ֥ר עָלָֽיו׃ ה עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יִדְרְכוּ֩ כֹהֲנֵ֨י דָג֜וֹן וְכָֽל־הַבָּאִ֧ים בֵּית־דָּג֛וֹן עַל־מִפְתַּ֥ן דָּג֖וֹן בְּאַשְׁדּ֑וֹד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ו וַתִּכְבַּ֧ד יַד־יְהוָ֛ה אֶל־הָאַשְׁדּוֹדִ֖ים וַיְשִׁמֵּ֑ם וַיַּ֤ךְ אֹתָם֙ בעפלים (בַּטְּחֹרִ֔ים) אֶת־אַשְׁדּ֖וֹד וְאֶת־גְּבוּלֶֽיהָ׃ ז וַיִּרְא֥וּ אַנְשֵֽׁי־אַשְׁדּ֖וֹד כִּֽי־כֵ֑ן וְאָמְר֗וּ לֹֽא־יֵשֵׁ֞ב אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עִמָּ֔נוּ כִּֽי־קָשְׁתָ֤ה יָדוֹ֙ עָלֵ֔ינוּ וְעַ֖ל דָּג֥וֹן אֱלֹהֵֽינוּ׃ ח וַיִּשְׁלְח֡וּ וַיַּאַסְפוּ֩ אֶת־כָּל־סַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים אֲלֵיהֶ֗ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֗ה לַֽאֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ גַּ֣ת יִסֹּ֔ב אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּסֵּ֕בּוּ אֶת־אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ט וַיְהִ֞י אַחֲרֵ֣י ׀ הֵסַ֣בּוּ אֹת֗וֹ וַתְּהִ֨י יַד־יְהוָ֤ה ׀ בָּעִיר֙ מְהוּמָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד וַיַּךְ֙ אֶת־אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּשָּׂתְר֥וּ לָהֶ֖ם עפלים (טְחֹרִֽים׃) י וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים עֶקְר֑וֹן וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ עֶקְר֔וֹן וַיִּזְעֲק֨וּ הָֽעֶקְרֹנִ֜ים לֵאמֹ֗ר הֵסַ֤בּוּ אֵלַי֙ אֶת־אֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַהֲמִיתֵ֖נִי וְאֶת־עַמִּֽי׃ יא וַיִּשְׁלְח֨וּ וַיַּאַסְפ֜וּ אֶת־כָּל־סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּֽאמְרוּ֙ שַׁלְּח֞וּ אֶת־אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְיָשֹׁ֣ב לִמְקֹמ֔וֹ וְלֹֽא־יָמִ֥ית אֹתִ֖י וְאֶת־עַמִּ֑י כִּֽי־הָיְתָ֤ה מְהֽוּמַת־מָ֙וֶת֙ בְּכָל־הָעִ֔יר כָּבְדָ֥ה מְאֹ֛ד יַ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים שָֽׁם׃ יב וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מֵ֔תוּ הֻכּ֖וּ בעפלים (בַּטְּחֹרִ֑ים) וַתַּ֛עַל שַֽׁוְעַ֥ת הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיִם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
ופלשתים לקחו את ארון האלקים וגו'. ספר שפלשתים לקחו את ארון האלקים מקרב המלחמה ויביאו אותה אשדודה עירם, (ב) ומשם לקחו אותו ויביאוהו בית דגון אלהיהם וישימוהו אצלו, והיה זה בחשבם שהיו מכבדים את הארון, וכמו שאמרו במדרש שמואל (פרשה י"א) ר' יוחנן אומר כבדוהו, אמרו זה אלוה וזה אלוה, יבא אלוה וישרה אצל אלוה, ר' שמעון בן לקיש אומר כך יהיה שכרו אלא אמרו זה נוצח וזה נצוח יבא נצוח ויתעבד לנוצח. יהיה מה שיהיה ספר הכתוב הנס האלקי שנעשה שמה, (ג) שכאשר השכימו בבקר מצאו דגון נופל ארצה לפני הארון, כי לא רצה אלוה יתברך שיהיה הבעל אצל ארון הקודש. והנה האשדודים חשבו שנפל הפסל במקרה וישיבוהו למקומו, (ד) וכאשר השכימו ביום המחרת מצאו גם כן דגון נופל ארצה לפני ארון האלקים, וכדי שלא יחשבו עוד שהיה במקרה היה מהנס שמצאו שתי כפות ידיו כרותות במפתן הבית רק גוף דגון נשאר. ואחז"ל (עיין רד"ק) שדגון היה צורת דג מן הטבור ולמעלה והיו ידיו ורגליו כצורת אדם, ושזה פירוש רק דגון נשאר עליו שנשאר עליו צורת הדג, (ה) ועל כן נשאר המנהג שלא היו דורכים כהני דגון על המפתן, כי חשבו היותו מקום קדוש לפי שמצאו שם ראש דגון וכפות ידיו:
פסוק ו:
ותכבד יד ה' אל האשדודים וגו'. ספר שלא נתפייס הקדוש ברוך הוא עם השפטים אשר עשה שם באלהיהם אבל גם עשה בהם שפטים, שכבדה יד ה' להכות את האשדודים בעפולים והם הטחורים הנולדים בפי הטבעת, והוא חולי מצער מאד ויוצא ממנו דם הרבה, ונקראו עפולים לפי שהם נעשות גבוהות והוא מלשון (ישעיה ל"ב י"ד) עופל ובחן (ז) ואנשי אשדוד כאשר ראו הנס הנעשה בדגון אלהיהם ומה שנעשה בהם בעפולים, לא רצו שישב עמהם הארון, ויאמרו סרני פלשתים שיסוב ויוליכוהו לגת וכאשר היה שם היה גם כן יד ה' בגת, והיה מהומה גדולה מאד כי הכה את כל אנשי העיר למגדול ועד קטן בעפולים, והיו עוד נסתרים בפנים ולזה היו יותר קשים להרפא ויותר מכאיבים, וזהו אמרו וישתרו להם עפולים שהוא כמו ויסתרו בסמך, כי היו עפולים נסתרים. ואז שלחו הארון לעקרון וצעקו אנשי עקרון לומר הסבו אלי את ארון אלקי ישראל להמיתני ואת עמי, ומאשר אמר ואת עמי יורה שהעקרונים אשר צעקו היו שרי העיר, והם אמרו להמיתני ואת עמי, (יא) ואז נאספו סרני פלשתים כלם להתיעץ על הדבר הזה ואמרו שהטוב הוא שישלחו את הארון למקומו אל בני ישראל, ומאשר אמר ולא ימית אותי ואת עמי נראה לי שפירושו האמיתי הוא שהעקרונים שלחו ויאספו את כל סרני פלשתים, ויאמרו העקרונים אליהם שלחו את ארון אלקי ישראל וישב למקומו בטרם ימית אותי ואת עמי, רוצה לומר שרי עקרון ואת עמו, כי היתה בעיר מהומת המונים שכבדה מאד יד האלקים שם, כלומר שאין בית אשר אין שם מת, (יב) ומלבד המתים הנה האנשים הנשארים אשר לא מתו מאותו חולי הוכו בעפולים ובזה עלתה שועת העיר השמימה: