פסוק ג:לפניו ארצה. על פניו, נפל לארץ לפני הארון:
פסוק ג:וישיבו. כי חשבו שבמקרה נפל:
פסוק ד:כרותות אל המפתן. היו כרותות ומונחות על המפתן:
פסוק ד:רק דגון. גוף העבודה זרה העשוי בדמות דג:
פסוק ה:על כן. על שמצאו על המפתן ראשו וכפות ידיו, החזיקו המפתן למקום קדוש, ולא דרכו עליו:
פסוק ה:וכל הבאים. מיתר העם:
פסוק ה:מפתן דגון. מפתן בית דגון:
פסוק ו:וישמם. במה שהכה אותם בעפולים, והיו בצורת טחורים:
פסוק ז:כי כן. אשר הארון עשה בהם שפטים ובאלהיהם:
פסוק ט:יד ה׳ בעיר. מכת יד ה׳ בעיר גת:
פסוק ט:וישתרו. העפולים, היו בהם נסתרים הרבה מבפנים, היותר מכאיבים:
פסוק י:ואת עמי. כי שרי העם היו הזועקים:
פסוק יא:מהומת מות. מלבד מכת העפולים, היתה בהם מגפת ה׳:
פסוק יב:אשר לא מתו. בהמגפה:
פסוק יב:השמים. הוא מדרך גוזמא, ורצה לומר גדלה מאוד עד למעלה: