מכות פלישתים לעומת מכות מצרים

הגמרא אומרת: 'משנגנז הארון נגנזו עמו צנצנת המן, צלוחית של שמן המשחה, ומקלו של אהרן, ושקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלישתים דורון לאלוקי ישראל'(יומא נב:), דהיינו הארגז ששלחו הפלישתים היה בדרך כלל בקודש הקדשים, וכן מבואר במקום אחר בגמרא(בבא בתרא יד.), ונגנז עם הארון. וצריך להבין מדוע הארגז ששלחו פלישתים כל כך חשוב לשים אותו בקודש הקדשים.

ונראה שיש דמיון בין המכות שהוכו פלישתים לבין מכות מצרים. בשניהם לא האמינו הגויים בה' וקיבלו עונשים מתגברים והולכים, עד שלבסוף האמינו שמאת ה' הייתה זאת והודו ה'. ופלישתים אף שלחו לו דורון והקריבו קרבנות, ומתוך כך גם עם ישראל חזר בתשובה. ולכן יש חשיבות עצומה לארגז, משום שהארגז מסמל את הודאת הפלישתים בה'.

הנה הכתוב עצמו מזכיר את הקשר למצרים: "וְלָ֤מָּה תְכַבְּדוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר כִּבְּד֛וּ מִצְרַ֥יִם וּפַרְעֹ֖ה אֶת־לִבָּ֑ם הֲלוֹא֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר הִתְעַלֵּ֣ל בָּהֶ֔ם וַֽיְשַׁלְּח֖וּם וַיֵּלֵֽכוּ׃"(שמואל א ו ו). נראה שבשני המקומות לא האמינו הגויים בה' משום שסברו שהוא מקרה טבעי לפי מזל האומה.

במכת צפרדע נאמר: "לְמָתַ֣י ׀ אַעְתִּ֣יר לְךָ֗... וַיֹּ֖אמֶר לְמָחָ֑ר"(שמות ח ה-ו) והקשה האבן עזרא: "ידוע כי מנהג כל אדם לבקש שתסור רעתו מיד!. ופירשו בשם הגאון שמואל בן חופני, שפרעה חשב: אולי מערכת השמים הביא הצפרדעים על מצרים, ומשה ידע כי הגיע עת סורם ולכן אמר לו 'התפאר עלי'(שמות ח ה), בחשבו שיאמר לו עתה להבריחם מיד, ועל כן האריך למחר.". דהיינו יש פקפוק של פרעה בניסי ה' באמרו: מקרה הוא, טבע הוא, ולא מה' היתה זאת.

וכן במכת כינים: "וַיֹּֽאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם"(שמות ח טו). ופירש אבן עזרא: "ויאמרו בעבור שראו, שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין, גם במכת הדם והצפרדע, ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן, אמרו לפרעה לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים, כי כבר פירשתי, כי פרעה לא כחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה... (כמו שאמרו פלשתים:) 'כִּ֣י לֹ֤א יָדוֹ֙ נָ֣גְעָה בָּ֔נוּ מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ׃'(שמואל א ו ט) מן השמים, על כן חזק לב פרעה. ואשר יחזק זה הפירוש, שאמרו אצבע אלהים היא, ולא אמרו אצבע ד' שהוא אלהי ישראל. כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים העתירו אל ד'..."

ונראה שבפרקנו, אותו פקפוק שפקפק פרעה, מופיע גם אצל סרני פלישתים, כמו שכבר הזכיר אבן עזרא, שבתחילת הפרשה נראה שיש ויכוח בין העם לבין הסרנים: האשדודים מבקשים לקחת את הארון מגבולם ולשלחו לישראל מפני ש"קשתה ידו עלינו"(שמואל א ה ז), דהיינו שהבינו שמה' הייתה זאת. לעומתם, הסרנים לא חוששים לכך ומעבירים את הארון לגת ומשם לעקרון, אך עדין לא סבורים שצריך להחזירו, משום שאומרים: "מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ׃"(שמואל א ו ט). אבל העם מבין ואומר: "שַׁלְּח֞וּ אֶת־אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְיָשֹׁ֣ב לִמְקוֹמ֔וֹ"(שמואל א ה יא).הסרנים לא הסכימו להחזיר את הארון עד הסוף, ויש כאן עלית מדרגה בעונש של פלישתים: בתחילה באשדוד רק "וַיַּ֤ךְ אֹתָם֙ בעפלים (בַּטְּחֹרִ֔ים)"(שמואל א ה ו), ובגת: " וַתְּהִ֨י יַד־יְהוָ֤ה ׀ בָּעִיר֙ מְהוּמָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד וַיַּךְ֙ אֶת־אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּשָּֽׂתְר֥וּ לָהֶ֖ם עפלים (טְחֹרִֽים)׃"(שמואל א ה ט), ובעקרון נוספה גם מכת מות: "כִּֽי־הָיְתָ֤ה מְהֽוּמַת־מָ֨וֶת֙ בְּכָל־הָעִ֔יר כָּֽבְדָ֥ה מְאֹ֛ד יַ֥ד הָֽאֱלֹהִ֖ים שָֽׁם׃ יב וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מֵ֔תוּ הֻכּ֖וּ בעפלים (בַּטְּחֹרִ֑ים)"(שמואל א ה יא-יב). על זאת כתב הרלב"ג: " זה אופן יושר ה' יתברך שלא רצה בתחלה לעשות רע לפלשתים על זה אבל עשה אות מה באלהיהם להישיר אותם שישיבוהו וכשראה שלא נוסרו בזה עשה באלהיהם ובהם שפטים נפלאים וזה גם כן היה בהדרגה". וכן מכות מצרים התחזקו בהדרגה.