פסוק ז:ויהי כי זעקו כו'. וישלח ה' כו' ראוי לשים לב כי אחר אומרו ויזעקו כו' היה לו לסמוך פסו' וישלח כו' כי כסו' ויהי כו' הוא מיותר ועוד כי מה היה שהנביא ההוא לא אמר גיזרה לדבריו וכן בדברי הנביא יש ייתור באומרו כי אנכי העלתי אתכם מארץ מצרים ואומר ואוציא אתכם מבית עבדים ואומר ואציל אתכם מיד מצרים יראה ענין אחר אמור זה שלש רגלים:
פסוק ז:אמנם הנה ידוע מרז"ל ההפרש שבין השב מאהבה לשב מיראה כי השב מיראה הזדונות נעשים לו כשגגות והשב מאהבה עשים לו כזכיות. ונבא אל הענין והוא כי הנה כאשר זעקו אל ה' היא חשובה מאשר עד כה חנו אל אלהי נכר והיה אפשר תהיה מאהבה אמר כי לא היתה רק מיראה וזהו ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה' היה על אודות מדין שהוא מחמת יראת מדין המצרים להם לא מאהבה באופן שהקילו אשמותם ליעשות שגגות.
פסוק ח:על כן להתם השגגות הקלים מה עשה ית' שלח איש נביא יוכיחם תוכחת מגול' באמו' להם הדין הוא שלא ישמע בקול זעקתכם כאשר אתם לא שמעתם בקולו כי הלא כה אמר ה' כו' ולא שמעתם בקולי אחר כל הטובות שהיטבתי לכם והענין כי זכות הכניעם וקבלות תוכחת הרבי' יעזור להתם חטאת בצד מה ועל כן בשומע' תוכחתי ולא עשו והיו כנכנעים שומעי' תוכחתו ואינ' משיבי' מיד ויבא מלאך ה' כו' להראות אל גדעון להצילם ולהורות שלא מאסם ה' כי אם רצונו טוב עמהם דבר עמהם כאלו הו' ית' מדב' לנוכח אתם שלא אמ' שה' דבר שהעל' אתכם מארץ מצרים כו' ולא שמעתם בקולו כי אם העתיק הנביא דבריו ית' כאלו מדבר ה' לנוכח אתם באומרו כה אמר ה' העלתי אתכם והוציא אתכם ואתנה לכם כו' ולא שמעתם בקולי וכל זה על ששבו גם שהיה מיראה כמדובר ולענין הייתורים הוא כי הודיע להם חטאתם והוא כי גדלה אשמתם בלכתם אחרי אלהי נכר אחרי ראותם גודל שליטתו ית' בבני אדם אשר בארץ המה ובמזלות שבעולם הגלגלים ובמלאכים שבעולם המלאכים שיורה שהו' לבדו המושל בכל העולמות ואין זולתו וע"כ על העול' השפל אמר אנכי העליתי אתכם ממצרים שהוא מיד פרע' וחילו ועל עילם הגלגלים אמר ואוציא אתכם מבית עבדים שהוא בשום לב שהל"ל מהיות עבדים מאי מבית אלא היינו מאמרם ז"ל שמזל מצרים היה מחייב שעבד לא ירים ראש להיות חפשי לעולם נמצא שמצרים הוא כבית של עבדים שהוא מקום קבוע להם והוא ית' שידד המזל והוציא' וזה יתכן כיין באומרו מבית עבדים שהוא ששידדתי המזל והוצאתי אתכם מבית של עבדי' ועל עולם המלאכים אמר ואציל אתכם מיד מצרים והוא הנודע מרז"ל כי שרו של מצרים מצרים שמו כמאמרם ז"ל על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם ובפסיק וירא ישראל את מצרים מת והוא כמפורש אצלנו במקומו כי זה מאמרו ית' וארד להצילו מיד מצרים שהוא מיד השר ששמו מצרים ונתקיים על הים שהי' השר מחזיק בם בתובעו דין והיו כמסורי' בידו והושיעה ה' מידו וזהו ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים שהוא השר הרי ששידד הוא ית' את המצריים שבעה"ז ואת המזל שבעולם הגלגלים ואת השר שמעולם המלאכים וזולת זה ואגרש כו' ואח' כל הטובה הזאת ואומרה לכם אני ה' אלהיכם בייחוד עם היותי מושל בכל העולמו' דרך כלל ולא שמעת' בקולי ואיך אשמע בקולכם כמדובר בסמוך:
פסוק יא:ויבא מלאך ה' כו'. וירא אליו כו' ראוי לשים לב כי פסוק הראשון הלז יראה מיותר והיה ראוי להתחיל מפסוק השני וירא אל גדעון בן יואש מלאך ה'. ב' אומרו ה' עמך גבור החיל מה שעדן לא היה ג' אומרו בי אדוני שאי אפשר לפרשו לשון בקשה לפי המשך הענין ד' אומרו ויש ה' אתנו ולמה מצאתנו כל זאת כי הלא לא אמר לו המלאך שהו' אתם כי אם עמו בלבד ואם התמיהא היא על עצמי כי צר לו בכלל העם ואמר ויש ה' אתנו כלומר בא' מכללותנו למה מצאתנו את כלנו שאני בכללם וצר לי עמהם עם שה' עמי הנה הוא דוחק בלשון. ה' אומרו ואיה כל נפלאותיו כו' כי הלא עתה היו עם כבד עון שעבדו ע"ג אחר קבל' התורה מה שאין כן במצרים וגם כי שם הית' שבוע' האבות מש"כ עתה ו' אומרו לאמר כי היא תיבה מיותר' ובלתי צודק' לפי משמעות' שהו' לאמ' לזול ז' אומרו ועת' נטשנו ה' כי הלא צרת מדין לה שבע שנים ואיך יאמר שעת' נטש' ה' ונתנ' ביד מדין ח' אומרו ויפן אליו ה' מה זו פני' והראוי יאמר ויאמר אליו ה'. ט' אומרו לך בכחך זה מה הוא הכת הזה שמור' באצבע. י' אומרו הלא שלחתיך כי אח' אומרו שילך הרי השליחות אמור וגם הראוי יאמר הנני משלחך ולא יאמר לשון עבר. י"א אומרו בי אדני למה שנה כי בתחלה אמר בי אדוני ועתה בי אדני. י"ב אומרו במה אושיע את ישראל אח' אמו' הוא יתברך והושעת את ישראל מה זו שאלה או תמיה' במה אושיע את ישראל. י"ג מה חידש לו עתה היא ית' שע"י כן נתרצ' שאם על אומרו כי אהי' עמך גם המלאך אמר לו ה' עמך. י"ד אומרו ועשי' לי אות שאתה מדבר עמי וכי כל מי שידבר ה' עמי ישאל אות שהי' ית' מדבר עמו. ט"ו אומרו שאת' בקמץ השין. י"ו מה עלה בדעתו לבשל בשר להאכיל מלאך ה'. י"ז אומרו וישלח מלאך ה' את קצ' המשענ' ויגע בבש' ובמצו' ותעל האש מן הצו' כי להעלות האש מן הצו' בצו' היה לו ליגע ולא בבשר ובמצ':
פסוק יא:אמנם הנה אין ספ' כי לא על חנ' היתה ישיב' המלאך תח' האל' טר' ידב' דב' עם גדעון אך הנה אין ספק כי ביא' המלאך אל גדעון טר' היות ה' אליו היה להכינו לדבר בו תחל' ע"י התבטל מעסקיו ויתחיל להתבודד ואח"כ יבא דבר ה' אליו והנה ידוע כי המצטער אין נבוא' שורה עליו ולא על בלתי מניח עסקי עולם ומתבודד והנה בהיות גדעון חובט חטים בגת להניס מפני מדין שהוא כי כל חפץ מדין היה לקחת החטים בגרנות על כן לגנוב דעתם הלך לחובט' בגת מקום אשר לא ילכו לבקש חטים שמה כי מי יחשוב יתן איש חטים בגת וזהו להניס משני מדין והנה בזה יעדר התבודדות כי עסוק היה ואם יקרה שבעודם מחפשים יעברו אנשים מדינים אז יבואו לשבת תחת צל האלה ההיא בצל וימצאוהו חובט חטים הלא ימצא כגנב במחתרת ויהיה מצטער נוסף על העדר התבודדות על כן לסלק הצער בא המלאך וישב תחת האלה לשומרו כי היה חובט חטים בגת בל יבאו.
פסוק יב:ולדבר ההתבודדות להכינו לשמוע את דבר ה' היחל תחלה במלאך וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל כלומר ה' איש מלחמה עמך גבור החיל להלחם באויביכ' אשר אתם יריאים מהם וממוצ' דבר הוא יבין שמשלחו לעשות חיל לצרור את המדינים ולהכות אותם.
פסוק יג:והנה גדעון לא גבה לבו להאמין כי ה' עמו בייחוד וגם נסתפק מי הוא הדובר בו אם איש נביא או מלאך מלובש כאיש האדמה כי כן נראה אליו ואם מלאך הוא יש שני סוגים יש מלאך האלהים מתואר אחר השכינה ויש למעלה הימנו נקרא מלאך ה' מתואר אחר שם ההויה ועל כן היותר קרוב בלבו היתה החלוקה הראשונה או בדרך רחוקה אפשרות השנית אך לא השלישית על כן אמר בי אדוני שהוא לשון צודק גם באיש נביא לו' להאמין כי בי ה' רחק מאד אך בי הוא אדוני הדובר בו על ראשי.
פסוק יג:ואשר אמרת ה' עמך גביר החיל אפשר להתפרש כי להיותי גבור החיל וה' עם החיל כי רבים הם אגבם גם הוא ית' עמי וגם זה רחוק כי האם יש ה' אתנו ולמה מצאתנו כל זאת ואם נהפוך כי אין ה' רק עמי ועושה יתברך כאשר עשה במצרים שהיה עם משה ועם היות' עובדי ע"ג לא עזבם כי בכל צרכם לו צר אם כן ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו.
פסוק יג:ושמא תאמר כי אין הע"ג שעובדים עתה שהוא אחר מתן תורה כע"ג של מצרים שהיתה קודם מתן תורה אינה תשובה כי הלא סיפרו לנו אבתינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה' שהוא כי ספרו לנו כדי לאמר אנחנו דורות שאחריהם בצרתינו הלא ממצרים העלנו ה' כלומר וכן נבטח בו יתב' יצילנו גם עתה והוא מאמרו ית' במצרים ולמען תספר באזני בנך ובן בנך כו' ואם אין משם ראיה לינצל כמאז מה יסכון לנו הספור ההוא לבטוח בהצלה כאשר במצרים.
פסוק יג:ושמא תאמר כי לעולם אימא לך כי מה שה' עמי הוא אגב הכלל ואינה קושיא מה שמצאתנו כל זאת כי הלא גם נפלאות מצרים היו אחר שויצעקו בני ישראל אל ה' וכן גם עתה מה שמצא אותנו היה עד כה שלא זעקו אל ה' אך עתה שויזעקו בני ישראל אל ה' מפני מדין גם לנו יעשה נפלאות להצילנו הנה גם זה אינו כי הלא ועתה שהוא אחר שזעקו נטשנו ה' וכו' והוא כי אחר הזעקה שלח ה' איש נביא שהוא פנחס כמ"ש ז"ל וחזר להוכיח' על שלא שמעו בקול ה' שהוא כי על כן גם ה' אין ראוי ישמע בקולם והוא לא שת לבו שהנביא לא גמר אומר לומר שגם ה' לא ישמע בקולם כי אם הניח הדבר בלי גיזרה שהוא כמאמרנו למעלה שלא היתה רק להכניע לבם בתוכחת להושיעם אחרי כן.
פסוק יד:אך עתה ויפן אליו ה' לדבר לנוכח עם גדעון אך הדברים היו יוצאים מפי המלאך כי היה המלאך כמעבר את דברי ה' אל גדעון והיו הדברים לך בכחך זה שהו' בכחך זה שהקטנ' את עצמך לומר שאינך כדאי שיהיה ה' עמך ועשית כל החלוקות האמורו' והושע' ואל תתמ' כי הלא שלחתיך וכביכול שלוחו של אדם כמותו ולא אמר אני משלחך כי אם לשון עבר לומר כי מאז נאמר לך ה' עמך גבור החיל היה שהייתי משלחך עם החיל שתהיו גבורים בשמוע גדעון כך אמר אין אלו דברי נביא או מלאך לומר על עצמו הלא שלחתיך כי המלאך הוא שליח ולא משלח להושיע כי הוא אינו מושי' בלעדי ה' ומה גם עתה שלוחו אך אין זה כי אם דברי האל המושיע יתברך לעד וגם שהדברים יוצאים מפי המלאך הוא מעבר אל מאמר ה' על כן אמר בלבו אחר שה' דובר בי לנוכח ואומר לי ששלחני לשאושיע את ישראל גם כן אינו כמו זר נחשב כי באמור ה' עמך הוא שאני מרכבה אל קוני אך לא יהיה אל ה' הגדול כי מה אני כי אם אל השכינה הוא שם האדנות.
פסוק טו:על כן לא אומ' בי אדוני כאשר בתחלה אלא בי אדוני הוא שם אדנות היא שכינה ששורה עלי וזהו בי אדני אך אם כך הוא צר לי כי שם זה הוא מדת הדין וצריך זכות רב ובמה אושיע לבדי את ישראל והנה ה' אמר אלי והושעת את ישראל ומה זכות יש לי ואם הכוונה היא אני עם אלפי שהאלף שאני מהם באלפי מנשה יהיה ה' אתם בהיו' ה' אתי ואני מהם הנה אם היו גבורי' בטבע ונוסף זכותי גם הו' ויגמו' הדבר אך עתה צרי' נס כפול שהם מעט וגם חלשים אין זכיתי מספקת לכל זה ואם הפירו' הוא אני עם בית אבי בלבד הנה אני הוא הצעיר ואיך יהיו הם חילי ואני גבור החיל.
פסוק טז:על כן השיב לו הוא יתברך הלא כמו זר נחשב לך לתת בידך את מדין ובקשת לפרש על אלפך או בית אביך דע לך כי אהיה עמך ובזה גם אתה לבדך תספיק כי הנה והכית את מדין כאיש אחד והוא כי הפרש גדול יש בין לוחם עם א' ללוחם עם שנים או יותר כי הלוחם עם רבים גם שלא יניף ידו כי אם על הא' הלא השני יעמוד נגדו להציל את רעהו מיד מכהו אך בהיות המלחמה עם איש אחד יקל לנצחו כי אין שני לעזרו כן הדבר הזה כי הלא אפשר יפול פחד גדעון על שרו של של מדין פן יעמוד נגדו להציל את עמו כאשר עשה עוזא שרו של מצרים לולא ה' שהיה לנו על כן אמר. לו הוא יתב' והכית את מדין כאיש אחד שאין שני להקימו כך אין שרו יוכל לעמו' נגדך כלו' כשיפקוד ה' על צבא המרום במרום תחלה באופן תדמה מלחמת מדין ללוחם את איש אחד.
פסוק יז:והנה הדבר הזה שכתבנו שהי' הוא יתב' מדבר לנוכח אתו בהשתלשלות המלא' ולא פה אל פה מלבד הכרח הכתובים מלשון ויפן וזולת זה כאשר נכתוב בס"ד גם כן מוכרת מצד עצמו כי הלא את גדעון ושמשון ויפתח קראום רז"ל קלי עולם ואיך יתכן היה ית' דובר בו בהקיץ פה אל פה ואינו מגדולי עולם אך אין זה כי אם שלא נתייחד אליו הדבו' רק בהשתלשלות המלאך ובגלל הדבר הזה נבהל ולא האמין היה דבר ה' ית' בעצמו אליו עד שאל אות כי לא ראה רק דיבר יוצא מפי המלאך וז"א אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי שאם לא כן במה אדע כי הדבור היוצא מפי המלאך הוא דבר ה' לנוכח אתי וזהו הנקד שין של שאתה בקמץ כלומר כי מה שהוא שואל הוא לראות קול ה' קמוץ תוך המלאך כמדובר.
פסוק יח:ולהביא האות אל הפועל אמר אל המלאך הדובר בו אל נא תמוש מזה עד בואי אליך כי הנסיון הוא ע"י המנחה והוא כי אם מלאך מלובש הוא ואין ה' עמו הלא יעש' כמלאכים שנתאכסנו אצל אברהם שעשו עצמם כאוכלי' כמאמר רז"ל אזלת בקרתא אזיל בנמוסיה ואם ה' עמו לא יעשה עצמו כאוכל כי אינו כבוד כלפי מעלה וגם ע"י מציאו' מעש' המלאך במנחה יכיר כי מלאך ה' הוא המתואר אל שם ההויה ואם כן גם בהשתלשלותו היה דבר ה' אליו או אם מלאך אלהים המתואר אל השכינה ואם כן הוא המדבר בהשתלשלותו הוא השכינה ובכן בהביאו הבשר והמצות והמרק ויגש אותם אז אמר לו מלאך האלהים הוא מלאך של השכינה קח את הבשר כו' לומר כי אצ"ל מלאך ה' בהיות ה' אותו כי אם גם מלאך האלהים הוא של שכינה אינו עושה עצמו כאוכל בהיו' השכינה שורה עליו על כן אמר קח כו' והנח אל הסלע ואת המרק שפוך בסלע כלו' לא אוכל כי מלאך אני ושמו יתב' בי כי אם אש רוחני תוקד בם ע"י הדובר בך מש"כ אם היה מלאך בלי הש' עמו שלא היה עושה ענין זה מבלי ישלחנו ית' לעשותו הנה שבשני דברי' הורה שלא היה מלאך לבדו בלי ה' עמו. א' במה שלא עשה עצמו כאוכל כאש' באברה'. שנית. במה שצוה לשום המצות והבשר על הסלע ולשפוך שם המרק שהוא שאש קדוש תוקד בם ולא יעצרנה המר' עם היותו מים.
פסוק כא:ועדיין אפשר להסתפק אם הכח אשר במלאך השורה עליו אם הוא מהשכינה כי מלאך האלהים ה' הוא או מאת ה' כי מלאך ה' הוא אך בראות כי נגע בקצה המשענת על הבש' והמצו' ולא הודלק בם האש מחמתו כי אם שיצא' האש מתחת הבש' והמצות מן הסלע אז תמה ואמר מה היה כי בסלע שלא נגע צמחה האש ולא מלמעלה במקום שנגע על כן אמר אין זה כי אם שזה המלאך דוב' בי מאז מלא' ה' הוא והוא נגע בבש' ובלח' לקדש' שתשלוט בם אש קדוש' מאת השכינה שלמט' משם ה' ע"כ ע"י השרו' כח קדוש בהם מאת ה' ע"י מלאך ה' יצאה אש מן הסלע המתייחס לשכינ' כנודע מענין סלע של בארה של מרים והיה זה ע"י האלהים שדבר לו לשי' אותם על הצור ועלה להקביל כח ה' אשר על הבשר והלחם והוא הנודע כו אש המזבח תוקד הוא מאת השכינה והוא ריח נחוח לה' ובראו' גדעון כן פחד ורגז ואמר אם מה שראיתי היה מלאך האלהים החרשתי אך בפועל הזה הכרתי כי מלאך ה' הו' והי' ה' עמו כמדובר.
פסוק כב:וזהו וירא גדעון כי מלאך ה' הוא אז זעק אמר אהה אדני אלהים זעק אל שם אדנות מפחדו שראה כח ה' שבו נאמר כי לא יראני האדם וחי אז אמר לו הוא יתב' שלום לך אל תירא לומר אם על מה שראית מלאך המתואר אל שם ה' גם שכח ה' בו שעל כן היה דבורו יתבר' משתלשל בו אם על מציאות זה היה ענין מקרא שכתוב כי לא יראני האדם וחי לא היית מתקיים חי כלל כי היית מת מיד אך אחר כי שלום לך עד כה אל תירא לא תמו' אז ויבן שם המזבח לה' להודו' לו יתב' על שרא' זו כחו וישלם ואז להטיב לבו קרא ה' את המזבח שלום ולהורות כי ממנו ית' היה השם הזה וסימן לשלום גדעון היה התקיים המזבח זמן רב כי עד היום הזה עודנו בעפרת כו':
פסוק כה:ויהי בלילה כו'. הנה ארז"ל כי שמנ' איסורין הותרו לו באותו הלילה חוץ וזרות ולילה ועצי אשרה ונעבד ומוקצה ואבני מזבח וכלי אשרה ואמרו כי המוקצה היה לו שבע שנים שהוקצה והלא כמו זר נחשב יצוה ית' יעשה מצוה בשמנה עבירו'. ועוד אומרו ואת הפר השני שבע שנים איך תצדק לקיחה בשנים והראוי יאמר בן שבע שנים או שהופרש שבע שנים. ועוד למה לא נזכר מה שיעשה מהשור פר הראשון ואגב אורחין נשית לב אל הקראו שור פר כי שור היינו פר:
פסוק כה:אמנם רצה הק"בה לזכות את גדעון להצליחו נגד מדין ע"י שיקדש שמו יתבר' ברבים וישים את נפשו מנגד למות על קדוש השם כי הן יזבח את תועב' עבודת' הוא השור פר שהיה נעבד לעיניהם והורס מזבח הבעל וכורת האשרה המצלה על הבעל ולא יסקלוהו וכן היה כי לולא אביו קם נגד ההמון לבלתי המית את גדעון היה מומת וההצלה בעצם היתה מאתו יתבר' כי לולא ה' שהיה לו מה היה מועיל לו אביו והורה לנו הוא יתבר' כמה גדול כח קדוש ה' ברבי' שהרשהו לעשות ח' איסורין בעת ההיא למען קדש שמו ברבים וראשונה צוה לו יקח את השור הנעבד וקראו פר השור לומ' כי הפר ההו' לא אלוה כי אם שור שאם יש לו שם זולת פר הוא שור ויזבחהו לעיניהם או כיון באומרו את פר השור לומר שהוא נעבד כי הפר הוא השור הידוע הוא העגל שנאמר בו וימירו כו' בתבנית שיר כו'.
פסוק כו:ויתכן כי באומרו ואת השני תעלהו עולה על המזבח הורה כי הראשון לא יהיה עולה על המזבח כי נשרף חוצה כפר הבא על ע"ג שהוא מפרים הנשרפים ואמר ופר השני שבע שנים והוא כי אחר שהפר הראשון יזבח לבטל מציאות הע"ג כי נעבד היה צוה יתב' דרך כפרה בצד מה יבא הפר השני שהוקצה לע"ג ויכפר בעד והוא ענין כתב אצלנו בענין הקרבנו' כי הכח טמא הנעש' בחטא הוא השור' על הב"ח ע"י סמיכה שסומך החוט' את ידיו עליו והכח ההוא הוא הנשרף באש מן השמים על המזבח ונבא אל הענין דמה שהזכרנו מרז"ל כי שבע שנים הוקצה הפר השני הלז לע"ג ואין ספק כי רוח עון ההקצאה שבע שנים דבקה בו וההוא יקרא שבע שנים והוא כולל כל זמן עבוד ישראל בימים ההם ע"ג כי על כן נאמר ויעשו בני ישראל את הרע כו' ויתנם ה' ביד מדין שבע שנים ועל כן לכפר בעד כללות עון שבע השנים ההם הוצרך הפר הזה נמצא כי בקחתו את הפר השני הלז הוא כלוקח כללות השבע שנים וזהו ויאמר לו ה' קח וכו' ופר השני שבע שנים ואחר הקיחה יעלהו עולה שיהיה כליל לאישים כפר ע"ג שנשרף. עוד יתכן על ענין הפרים הנאמרים ע"ד הפשט כי אחרי בנותו מזבח לה' ויקראהו ה' שלו' אמר לו בלילה ההו' להקריב עליו קח את כר השור כלומר פר שאינו רק שור ואין לו שם לווי ושני שהוא מוקצה כי אם שהוא שור בעלמא להקריב על המזבח הנז'.
פסוק כח:אך ופר השני שהוא מוקצה לע"ג בשבילו והרס' את מזבח הבעל כו' ובנית מזבח כו' ולקחת את הפר השני והעלית עולה וזהו אומרו ואת הפר השני העלה על המזבח הבנוי מש"כ בפר הראשון שהיה במזבח הראשין:
פסוק לא:ויאמר יואש כו'. כפל ענין האתם תריבון אם אתם תושיעון. ועוד אחר התקוממו' כל העם איך שתקו ויתיראו מן יואש והוא איש אחד, אך הוא כי אמר אליהם האתם תריבון לבעל על שהרס מזבחו ראו אם תהיו ג"כ להושיעו כלומר כי שבר נשבר את הבעל עצמו ועמדו נא והושיעוהו וזה למען ימנעו מפחדם פן ישברוהו וכן היה כי עמדו לא ענו עוד ואז ויקרא את שם בנו ירובעל ויעש כן להשתיק מעליו את המון העם החושבים שיש בבעל ממש כי יאמרו שבכל פע' שיזכי' כל איש שמו ירובעל והיו כאומרים ושואלים שירב בו הבעל כי נתץ כו' וז"א לאמ' שהוא כדי לאמר ירב בו כו'. או יאמר כי הוא לא קראו ירבעל כי אם ירב על שיובן שאדרבא יירא הבעל ממנו אלא שזה לא היה אומ' להמון כי אם לאמר לעם היה אומר להם שהוא ירב בו הבעל כי נתץ את מזבחו וזהו ויקרא לאמר כו':
פסוק לו:ויאמר גדעון כו'. יתכן שחש הוא עתה שקראוהו ירבעל שעל ששם בעל נזכר עליו אולי הפסיד ולא יושעו ישראל על ידו על כן שאל לו אות מאת ה' אם ישך מושיע בידי וכו' כאשר דברת ה' עמך ושאהיה אני גבור החיל ושתהיה עמי כלומר כי ירא אני שעתה שנזכר בי שם הבעל אילי לא תהיה עמי ובזה אינו נכשל בלשונו שאומר כאשר דברת ושואל אות ולא חש כי ההוא אמר ולא יעשה אך הוא כי אמרת ה' עמך וכן כי אהיה עמך וחושש אני אולי הפסדתי עת' וכן לא יהיה ממחוסרי אמנה בשאלת אות אחר כמה הבטחות והיה האות כי ישראל הנקראים שה תהיה הגזה משל אליהם ושאר העולם אל קרק' שהוא חומר דומ' ושאל אם יהיה טל על הגזה לבד' יהיה אות ששפע עליון יהיה בישראל ולא באויביהם להעזר ועדיין היה אפשר שינצחו בישראל אך אחרי מות קדושים מישראל וינצחו הנותרים כדרך כל המלחמות על כן חזר ושאל שיהי חורב אל הגזה לבדה שבה שהוא משל אל ישראל יהי חורב מדם חללים שלא יהרג איש ובכל הארץ שהוא משל אל האומו' ההם יהיה הלחום מדם חלליהם ואמר ויעש אלהים כן מה שלא נזכר שם בנסיון הראשון והנה רז"ל אמרו כי אין שם ה' נזכר על העדר טל מו האדמה ולפי דרכנו נאמר בשום לב אל שנותו בנסיונות אלו שלא הזכיר שם ה' כאשר עד כה כי אם שם אלהים אך הוא כי גם שנקרא ירבעל לא היה ירא מבחינ' מדת רחמים כי אם מקטרוג מדת הדין על כן ויאמר גדעון אל אלהים אם ישך מושי' כו' שהוא מדת הדין בנסיון הראשון אמר ויהי כן כנעשה מאליו שהוא כי לא היה צריך זה כי מאליו לא היה קטרוג אך בנסיון השני שהוא שלא ימות איש מישראל עם היות שלא שבו תשובה שלמה כי עדיין לילא שם אביו נפשו בכפו לו' אשר יריב לו ימות וה' עזרו היו הורגים ישראל את גדעון על שנתץ מזבח הבעל על כן הוצרכה עשיה חדשה לפנים מן שתסכים מדת הדין בדבר וזהו ויעש אלהים כן ולהורות שלא הפסיד גדעון מאיכותו על הקרא ירובעל לענין הצלחתו על כן נאמר וישכם ירובעל הוא גדעון כו' לומר עם הקר' ירבעל הוא גדעון בהוייתו הראשונה לעשות ולהצליח:
