פסוק ב:מפני מדין. להסתיר עצמן מפניהם:
פסוק ג:והיה אם זרע. רצה לומר, כאשר זרע והתחיל לצמוח:
פסוק ד:יבול הארץ. צמחי התבואות:
פסוק ד:עד בואך עזה. מתחלת הגבול עד אשר תבוא אל עזה, וכאלו ידבר לנוכח מול האדם היודע המקום:
פסוק ט:כל לחציכם. הם מלכי כנען אשר לחצו אתכם בהלחמם עמכם:
פסוק י:ולא שמעתם בקולי. כאומר, בעבור זה באה הרעה עליכם:
פסוק יא:אשר ליואש. ׳האלה׳ היתה של יואש, שהיה מבני אביעזר, מבני מנשה:
פסוק יא:להניס. רצה לומר, להבריח ולהטמין:
פסוק יג:בי אדני. בקש ממנו להשיבו על דבריו, ואמר לו, ואם אמת שיש ה׳ עמנו, למה אם כן מצא אותנו הרעה, ׳ואיה כל נפלאותיו׳, וכי כלו:
פסוק יג:ועתה נטשנו. ואיך אם כן תאמר שה׳ עמי:
פסוק יד:ה׳. רצה לומר, מלאך ה׳:
פסוק יד:בכחך זה. רצה לומר, בכח זה הזכות אשר למדת סניגוריא על ישראל, תוכל להושיעם:
פסוק יד:הלא שלחתיך. ועשה השליחות:
פסוק טו:אלפי. האלף שבית אבי נמנה בו, הוא הגרוע מכולן, ואנכי הוא הקטן שבבית אבי, ומי ישמע לי ללכת אחרי:
פסוק טז:כי אהיה עמך. והכל ישמעו לך:
פסוק טז:כאיש אחד. רצה לומר, מהרה ובקלות:
פסוק יז:אות. איזה מופת ופלא לדעת אשר אתה מלאך ה׳ מדבר עמי, כי לא היה רגיל בנבואה וחשב פן אין זה נבואה:
פסוק יח:והנחתי לפניך. ועשה לי בה אות:
פסוק יט:ויעש. רצה לומר, תקן ובשל:
פסוק יט:ויגש. הגיש אליו המנחה הזאת:
פסוק כא:הלך מעיניו. רצה לומר, לא ראהו עוד:
פסוק כב:כי מלאך ה׳. כי עד הנה היה מסתפק בדבר, ולזה שאל אות:
פסוק כב:אהה ה׳. רצה לומר, אתה ה׳, מילל אני כי לבי יפחד על אשר ראיתי מלאך, פניו מול פני:
פסוק כד:ה׳ שלום. רצה לומר, פה אמר לי ה׳ שלום:
פסוק כד:עודנו. עוד הוא עומד בעפרה שהיא מנחלת בני אביעזר:
פסוק כה:אשר לאביך. שהוא של אביך:
פסוק כה:ופד השני. גם קח פר השני שנתפטם לעבודה זרה זה שבע שנים:
פסוק כו:המעוז הזה. הוא הסלע האמור למעלה (פסוק כ):
פסוק כו:במערכה. רצה לומר, במקום ישר, שתוכל לערוך שם אבני המזבח:
פסוק כו:הפר השני. והפר אשר לאביו, צוה לקחתו לבל יקריבו הם לעבודה זרה, ולא הוזכר מה נעשה בו, או זהו הפר אשר לאביו, וכמו שכתוב למעלה:
פסוק כו:בעצי האשרה. להבעיר בהם האש:
פסוק כח:הבנוי. אשר נבנה זה מחדש:
פסוק כט:ויאמרו גדעון. לא פירש מי היו האומרים:
פסוק ל:וימת. רצה לומר, נמית אותו:
פסוק לא:האתם. וכי אתם תריבון בעבור הבעל, וכי אתם תושיעון אותו, בתמיה:
פסוק לא:אשר. מי אשר יריב בעבורו יומת על ידי עד הבוקר, רצה לומר, טרם יבוא הבוקר השני:
פסוק לא:אם אלהים הוא. אם יש בו אלהות, יריב בעצמו את ריבו:
פסוק לב:ויקרא לו. יואש קרא לגדעון בנו:
פסוק לג:ויעברו. את הירדן:
פסוק לד:ורוח ה׳. בא לו מה׳ רוח גבורה ואומץ הלב:
פסוק לד:ויתקע. לסימן להאסף:
פסוק לד:ויזעק. נאספו אחריו משפחת אביעזר:
פסוק לה:לקראתם. באו אל גדעון ואנשיו למולם:
פסוק לז:וידעתי. על ידי המופת הזה:
פסוק לח:ויזר. סחט להוציא הבלוע, והיה נמצץ ספל מלא: