פסוק ד:ודבורה אשה נביאה כו' תנא דבי אליהו על בעלה של דבורה עם הארץ היה אמרה לו בא ואעשה לך פתילות ולך לב"ה שבשילה אז יהיה חלקך בין הכשרים שלה' ותבא לחיי העולם הבא והיה עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש וג' שמות יש לו ברק ומיכאל ולפידות ברק על שפניו דומות לברק מיכאל ע"ש שהוא ממיך את עצמו ד"א ע"ש מלאך. לפידות ע"ש שהיתה אשתו עושה פתילות והיא מתבוננה ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה א"ל דבורה את נתכונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלם כנגד י"ב שבטים מי זיכה לו ללפידו' שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העה"ב הוי אומר דבורה אשתו עליה נאמר חכמות נשים בנתה ביתה ע"כ ואו' של פתילו' קרא לפידות אפשר על כי במספר קטן מספרם שוה ואומר שעשתה הפתילות עבות אפשר יצא להם זה מדאפקיה בהאי לישנא שקרא לפתילות לפידות על שהיו עבות כלפידים ולפי דעתם אומרו אשת לפידות הוא כי טעם שדבורה אשה נביאה היה בזכות היותה אשת מי שצוה לעשותן עבות כלפידים וזהו אשת לפידות שהוא על הפתילות. וע"ד הפשט יאמר כי הנה דבורה שתי היו מעלותיה א' שהיתה נביאה ב' שהיתה שופטת ועל שתיהן היה מן הראוי יעלו אליה כל ישראל אך להיותה אשה אפשר ימנעו על הנבואה למה שהיתה אשה נשואה לאיש ועל כן לא בכל עת היא מוכנת לנבואה כי בימי טומאתה על נדת דותה ובטהרתה על שמוש מטתה ועל המשפט גם כן ימנעו מפני הייחוד אמר כי הנה על הנבוא' אמר כי ודבורה היתה נביאה והיתה נשואה לאיש שהיא אשת לפידות כלומר ועל כן על עסק נבואה שתנבא להם לא היו עולים אליה אך על השנית כי והיא שופטה את ישראל כו' נשמרה מהייחוד כי הנה והיא יושבת תחת תמר דבורה כלומר כי אישה אין עמה תמיד אלא דבורה כלומר לבדה ועל כן היתה תחת תמר ולא בבית ולהיות שעיכוב עלותם אליה למשפט הוסר על כן ויעלו אליה בני ישראל למשפט כלו' למשפט אך לא לנבואה מן הטעם האמור כי לנבואה לא יבאו בני ישראל כי אם הפרטים הצריכים לדבר הכרחי:
פסוק ד:או מעין זה בבחינה אחרת ודבורה על דבר היותה נביאה היתה לפידות וע"כ לא יבא איש לשאול מאתה מפני הייחוד אך היה לה בחינה אחרת שהיא הדיינות על כן על דבר הנבואה והיא יושבת תחת תומר בגלוי באופן שגם דבורה שהי' גם בהיותה יחודית אין עיכב אך על דבר המשפט שבאים בעלי דינים זוגות זוגות ושליח ב"ד ועדים באופן שתמיד יש בני אדם לזה ויבאו אליה כלומר עליה בהיותה לבדה יבאו בני ישראל למשפט כי רבים יהיו:
פסוק ח:ויאמר אליה כו' הלא כמו זר נחשב כי יראה כמפקפק בנבואה. וגם ראוי לשים לב אל כפל אומרו ואם לא תלכו כו' וגם אל כפל הלך אלך. אך הנה ארז"ל על פסוק וירדת הגורן שיש יו"ד יתירה אחר התי"ו שהוא כי אמרה נעמי זכותי תרד עמך שהוא כאלו אני יורדת וע"ד זה יתכן שאמר אם תלכי עמי אזכה שאלך כי אני איני כדאי ולשלא תחשוב היא כי ההליכה עמו הוא זכותה שתלך עמו חזר ופי' ואמר ואם לא תלכי עמי שהוא את בעצמך לא אזכה להלך אז השיבה ואמרה הלך אלך עמך כלומר הליכה כפולה היא וזכותה. או יאמר הלך אלך ואומר והלכתי ולא אמר אלך כמ"ש ז"ל שלא הלכה דבורה רק לקדש ואמר אם תלכי עמי לקדש והלכתי גם הליכה יתירה שהיא גם לחצור ואם לא תלכי עמי לא אלך סתם כלומר כלל אף לקדש. או יהיה כפל אומרו ואם לא תלכי כו' וגם או' והלכתי ולא אמר אלך מקביל אל לא אלך שאחרי כן לומר אם תלכי עמי תהיה את העיקר והלכתי כלומר אני נמשך אחריך שהו' משמעות הוי"ו והיה אפשר להבין שאם לא תלך עמו שלא ימנע הוא מללכת אלא שלא תהיה היא עיקר לזה חזר ואמר ואם לא תלכי עמי לא אלך כלומר כלל אז השיבה ואמרה הלך אלך כלומר הלך כי אינך יכול להתעכב גם אם לא אלך עמך ועכ"ז אעשה רצונך ואלך עמך אך בזאת שלא תתפאר שאתה הוא המנצח כי אם ה' לבדו אל יעכב עון יוהרא זו מלהצליח כי דע מעת' כי לא יהי' ההתפארו' לך כי על כן ביד אשה ימכור ה' את סיסרא וכו':
פסוק יא:וחבר הקני כו' הנה זה הפסוק היה מקומו לפני' באומרו כי סיסרא נס ברגליו אל אהל יעל כי חבר הקני נפרד מקין כו' אך הקדמתו פה הוא להודיע איך הוא יתב' הקים דבר דבורה אשר אמרה לברק כי לא תהיה תפארתו כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא על כן מאז התחיל ברק ויזעק את זבולון כו' נתן ה' בלב חבר הקני ופרד מקין ונטה אהלו עד אלון בצעננים אשר את קדש למען תהיה שם מוכנת יעל אשתו להמי' את סיסרא כאשר יספר:
