ויעל מלאך כו'. ראוי לשום לב כי הלא יראה כי כונת הנביא לומר שהיו כפויי טובה אל אל מוציא' ממצרים והביאם אל ארץ ישראל ולפי זה אומרו אשר נשבעתי לאבותיכם לא היה צריך לאומרו. ועוד שיראה שמוכיחם על כורתם ברית עם הגוים אך לא כן היה כי אם שהשאירום ביניה' ואם התוכחת הוא שלא נתצו מזבחותיהם איך יאמר מה זו עשיתם כי הלא שב ואל תעשה הוא ועוד למה כפל ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם. ועוד מה זו שאלה לומר מה זאת עשיתם והל"ל למה זאת עשיתם. ועוד כי גזרת אומרו ואומר לא אפר וכו' היה ראוי שיאמר וגם אני אפר את בריתי ולא לומר וגם אני לא אגרש כו'. ועוד אומרו וישלח יהושע את העם כו' כי הלא ענין מלאך ה' ואשר בכו הלא היה אחרי מות יהושע ואיך מביא אחרי כן מה שכבר היה מימים ושנים וכן ענין מיתת יהושע ומקום קבורתו הלא נזכר בספרו וספר זה מתחיל ויהי אחרי מות יהושע ואיך אחר סיפור מה שאחרי מותו יספר מיתתו:
פסוק א:
אמנם הלא ספר כי לא הוריש מנשה את בית שאן כו' ואפרים לא הוריש את הכנעני זבולן לא הוריש כו' אשר לא הוריש כו' נפתלי לא הוריש כו' והנה בהיות יד הגוים תקפה תקל אשמת ישראל אך סיפר כי ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והורש לא הורישו. וראוי לדעת כי אומרו והורש לא הורישו הוא מיותר. אך הוא כי הוא יתברך רצה לנסות את ישראל להחזיק ידם אם יורישו את הכנעני אך הם לא כן עשו כי אם וישם אותו למס והורש שהיה רצונו יתבר' לא הורישו וכן ותכבד יד בית יוסף ויהיו למס ולא הורישו אז על זה ויעל מלאך ה' כו' במלאכות ה' ויאמר אעלה כו' כלומר אל יעלה על רוחכם כי קיימים אתם לעול' בארץ הלזו כי ירושה היא מאבותיכם ותנחלו לעולם כי כן נשבעתי לתתה לנחלה לבניהם באותן כי בעברכם רצוני לא תצאו ממנה כי לא כן הוא כי לא היתה השבועה כי אם להעלות אתכם ממצרים ולהביא אתכם אל הארץ בלבד וזהו ויאמר אעלה אתכם מארץ מצרים ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם כלומר כי העליה ממצרים עד הביא אתכם אל הארץ בלבד היתה השבועה אך התמדתכם בה הוא דבר שביני וביניכם.
פסוק ב:
והן אמת כי ואומ' לא אפר בריתי אתכם לעולם אך זה הוא על מנת שואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת כלומר וקרובים אתם לכרות להם ברית ואפר בריתי ואגרש אתכם והלא תאמרו הנה עד כה לא כרתנו ברית עם כל זה שתים רעות בידכ' אחת כי אמרתי את מזבחותיהם תתוצון ולא שמעתם בקולי ועל אשר אמרתי שלא תכרתו להם ברית הנה ידעתי שעד כה לא כרתתם ברית אך מה זאת עשיתם שהחזקתי ידיכם ושמתם אותם למס כלומר מה זאת שעם שאינו כריתת ברית מה היה האם דבר טוב הוא כי הלא גם זה רע וקרוב אל כריתת ברית וגם אני אעשה זאת לכם מדה כנגד מדה על שלא כרתם להם ברית גם אני לא אפר את בריתי אך וגם אמרתי כי כנגד מה שקיימתם אותם בהיות ידכם תקפה גם אני אחזיק ידם ולא אספיק בידכם לגרשם מפניכם שתחת המס והיו לכם לצדים ותחת אשר לא נתצתם מזבחותם ואלהיה' יהיו לכם למוקש סיפר הכתוב איך התפעלו ויבכו בעת ההיא גם שלא בקשו מאתו יתברך יהי אתם לגרשם.
פסוק ו:
והנה עתה לא יבצר פתחון פה מלב איש כמשיב בעד ישראל להשיב האשם אל יהושע לומר למה לא טיהר את הארץ עד בלתי השאיר שריד בשו' נחלה מכל שבט מישראל לז"א וישלח יהושע כו' והוא כי הנה יהושע בנחלת כל שבט ושבט הוריש את כל רוב כל נחלה ונחלה ומעט בכל נחלה נשאר במעט מהגוים ההם ויהושע שלחם איש לנחלתו להושיב' במה שכבר היתה נחלה שהוא ברוב המקומות שבכל שבט וזהו וישלח יהושע את העם והן אמת שאם היו אומרים לו שילך אתם עד כלה גרש יגרש את כלם היה עושה אלא שהם בטחו על היותם בני ישראל אשר ה' אתם והם יוכלו לבער כל הגלולים מן הארץ וזהו וילכו בני ישראל איש לנחלתו לרשת את הארץ כי גם אשר עדן לא היה פנוי ולא הורישו יהושע רצו הם לרשת אותו מבלי יהושע נמצא שאין אשמת דבר על יהושע כי אם על כל שבט ושבט שלא הורישו את שכניהם הרעים והנה השני דברים שאמר להם הנבי' בשם ה' שלא יספיק בידם לגרש את הגוים אשר לא הורישו. שנית שאלהיהם יהיו להם למוקש על הא' היה קושי לומר כי מיהושע נהיה הדבר וכבר תירץ הדבר כמדובר. ועל הדבר השני יש קושי אחר שהרי עברו כמה שנים ולא נוקשו באלהי העמי' ההם לז"א אין להחזיק להם טובה כי אם ליהושע וזקני דורו כי ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים כו' וזה היה שנים רבות כי הנה וימת יהושע כו' בן מאה ועשר שנים ואם היו מרגישי' מיתתו על שהיה מדריכם לעבודת ה' היה עושה רושם בהם לעבוד את ה' תמיד גם אחרי מותו אך אדרבה היו מתעצלים בהספדו עד שגעש עליהם ההר לקוברם וזהו ויקברו כו' מצפון להר געש ואר"זל שגעש עליהם ההר לקוברם וגם הועיל זכות יהושע לדור הנמצא במותו כי וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו אלא שויקם דור אחר כו' ואז ויעשו כו' כאשר יתבאר בס"ד:
פסוק ז:
ויעשו כו' ראוי לשית לב כי בכלל אומרו שעבדו את הבעלי' הו' שעשו את הרע בעיני ה'. ועוד שאחר אומרו ויעבדו את הבעלים ידוע הוא שעזבו את ה' וילכו אחרי אלהים אחרים. ועוד או' וישתחו להם כי בכלל אשר אמר ויעבדו את הבעלים היא ההשתחויה שבכלל עבודה. ועוד אומרו ויעבדו את ה' אחר שכבר נאמר למעלה. אך יאמר כי דרך היצה"ר להתחיל במעט ולהיות הולך וגדול במעשה הרע כך תחלה ויעש הרע בעיני ה' שהוא בדברים קלים בלתי קשים בעיני הבריות או בסתר שאינם נגלים רק לעיני ה' הרואה ללבב אך מזה נמשך מעט מעט עד שויעבדו את הבעלים ופירש ואמר ויעזבו כו' והוא בשו' לב כי פה נאמר ויעזבו את ה' וילכו אחרי אלהים אחרים ולמט' הוא אומר ויעזבו את ה' ויעבדו את הבעל כו' אך הוא כי בתחלה עלה בדעתם כי יותר יהיו מושגחים מדברים קרובים אליהם כהוברי השמים ודומיהם מואל עליון שעל השמים כבודו ושמו לבם ללכת אחרי אלהים אחרים לראות אם יושגחו מהם ולח דעת ולא תבונה לאמר כי ה' אלהינו משגיח בעה"ז ומציל אותנו למטה בארץ ולא יעצרנו הגשם אשר לעולם הלזה ואיכה ועזבוהו ללכת אחרי אלהים אשר הם אחרים לעובדיהם וזהו ויעזבו את ה' אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים שאין השגחה גדולה מזו בארץ מתחת וילכו אחרי אלהים אחרים ומלכתם אחריהם לראות אם יושגחו מהם נמשך כי וישתחוו להם ומזה נמשך אחר כך לעשות גם להכעיס וזהו ויכעיסו את ה' ועדיין היו עובדים גם את ה' ועוד מעט ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל ולעשתרות בלבד ולא את ה' וזהו אומרו למעלה ויעבדו וילכו כו' ופה הוא אומר ויעזבו ויעבדו כי שם הית' עזיבה ללכת אחריהם לראות אם יושגחו ופה עזיבת עבודתו לגמרי לעבוד את זולתו כמדובר:
פסוק יז:
וגם אל שופטיהם לא שמעו כו' הנה כהלכות תשובה כתב הרמ"בם כי א' מהדברים המונעים התשובה הוא המבז' את רבותיו שאינו הולך אליה' לשמוע דרך ה' ותורתו ומצותיו ואיך ישוב וכן מרגל' בפומייהו דרז"ל ובפרט על פסוק שמעו ותחי נפשכם כי כל התשובה תלויה בשמיעה שאמרו שאומר הקב"ה איני כרופא בשר ודם שאינו מרפא את המוכה בכל איבריו ברטיה אחת באחד מאבריו אלא רטיה בכל מכה אבל אני אדם מוכה בכל איבריו כלומר שחטא בכל אחד מהם וברטיה א' באזנו מתרפא כלו שהו' שפות' אזנו לשמוע את מצות ה' שמזה יבא לשמו' ולעשות ושב עד ה' וזהו שמעו ותחי נפשכ' וזה יתכן יהי' ענין הכתוב הלז כי אחרי אומרו ויקם ה' שופטים ויושיעום אמר וגם אל שופטיהם לא שמעו והלא תאמר היתכן כי אם ישמיעו להם מצות ה' ותוכחותיו שלא יקבלו וישובו דע כי הטעם הוא כי הנה זנו אחרי אלהים אחרים וישתחוו להם ועכ"ז אם היו פותחים אזנם לשמוע היו שבים כי הוא דרך התשובה אך סרו מהר מן הדרך אשר הלכו אבותם שהדרך היא לשמוע מצות ה' וע"י שלא רצו לשמוע לא עשו כן שהוא כמצות ה' הנזכרות על שלא רצו לשומען וקראו דרך אבותם הוא מ"ש ז"ל כי נשתבחו ישר' לשמוע תוכחות מוסר כאשר עשו ממשה ששמעו כל תוכחות שבמשנה תורה ואין פוצה פה ומצפצף:
פסוק כ:
ויחר אף ה' כו' אחרי אומרו למעלה כי אמר ה' כי הגוים אשר לא הורישו כל שבט ושבט מנחלתו יהיה להם למוקש ושכן היה כי ויעזבו את ה' כו' וילכו אחרי אלהים אחרים אשר סביבותיהם כו' והלא יקשה על זה שאם כן איפה שאלה הם אשר גרמו לעצמם למה אותם שלא היו בקרב נחלתם שהם חמשת סרני פלשתים והכנעני והצדוני והחוי יושב הר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבא חמת אשר כל אלה אינם בקרב נחלת השבטים כי אם ממקום שנחלו וחוצה איך נשארו והלא יאשם יהושע שלא עבר עליהם להנחילם לישראל כי הנה אלה היו לשיכים ולצנינים לישראל לזה אמר דעו איפה כי אין על יהושע אשמת דבר כי הנה על כל דברי עונות הנאמרים באמת שהיו בישראל חרה אף ה' בישראל ויאמר יען אשר עבדו כו' גם אני לא אוסיף להוריש מן הגוים אשר עזב יהושע וימת למען נסות בם את ישראל כו' וינח ה' כו' ולא נתנם ביד יהושע ואלה הגוים כו' חמשת סרני כו' ונתן טעם ואמר למה בחר ה' בגוי' ההם לנסות את ישראל ולא באותם שלא הורישו בני ישראל ויהיו בקרבם כנזכר למעלה לז"א שבחר באלה שהם כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען שהיו נופלים במלחמותם שלא בדרך טבע שאותם שידעו לא וערבו אל לבם להלחם בישראל:
פסוק כ:
או יאמר לנסות בם את ישראל לא את בני הדור הזה כי אם את כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען שהיו נופלים לפני ישראל שלא בטבע שאלה יכירו את ה' יתברך ולא יסורו ממנו רק למען היות דעת דורות בני יש' הבאים למען שדעתם הוא ללמדם מלחמה בחושבם שבטבע הדבר תלוי וינסה הוא יתברך במה שיראו שידיעת מלחמה לא תושיע למו רק ללמד מהכנעניים שקדמו לא ידעום הדורות ההם וחזר ואמר רק אשר וכו' לומר כי מתחלה לא ידעו את כל מלחמות כנען כי אם קצתם אך נמשך אח"כ כי אשר לפנים לא ידעום כלל: