תנ"ך על הפרק - שופטים ב - כיצד יתכן שלא הספידו את יהושע כראוי? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שופטים ב

213 / 929
היום

הפרק

וַיַּ֧עַל מַלְאַךְ־יְהוָ֛ה מִן־הַגִּלְגָּ֖ל אֶל־הַבֹּכִ֑ים וַיֹּאמֶר֩ אַעֲלֶ֨ה אֶתְכֶ֜ם מִמִּצְרַ֗יִם וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וָאֹמַ֕ר לֹֽא־אָפֵ֧ר בְּרִיתִ֛י אִתְּכֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י מַה־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם׃וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ׃וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֞ר מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׂא֥וּ הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃וַֽיִּקְרְא֛וּ שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֹּכִ֑ים וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֖ם לַֽיהוָֽה׃וַיְשַׁלַּ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּלְכ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת־יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל ׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשׁ֔וּעַ אֲשֶׁ֣ר רָא֗וּ אֵ֣ת כָּל־מַעֲשֵׂ֤ה יְהוָה֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־חֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ׃וְגַם֙ כָּל־הַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ אֶל־אֲבוֹתָ֑יו וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָֽדְעוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַם֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבְּעָלִֽים׃וַיַּעַזְב֞וּ אֶת־יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־יְהוָֽה׃וַיַּעַזְב֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּעַבְד֥וּ לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֽוֹת׃וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹֽא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם׃בְּכֹ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ יַד־יְהוָה֙ הָיְתָה־בָּ֣ם לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר לָהֶ֖ם מְאֹֽד׃וַיָּ֥קֶם יְהוָ֖ה שֹֽׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם׃וְגַ֤ם אֶל־שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֣י זָנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֜רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הָלְכ֧וּ אֲבוֹתָ֛ם לִשְׁמֹ֥עַ מִצְוֺת־יְהוָ֖ה לֹא־עָ֥שׂוּ כֵֽן׃וְכִֽי־הֵקִ֨ים יְהוָ֥ה ׀ לָהֶם֮ שֹֽׁפְטִים֒ וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ עִם־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט כִּֽי־יִנָּחֵ֤ם יְהוָה֙ מִנַּֽאֲקָתָ֔ם מִפְּנֵ֥י לֹחֲצֵיהֶ֖ם וְדֹחֲקֵיהֶֽם׃וְהָיָ֣ה ׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה׃וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶת־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽי׃גַּם־אֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן־הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר־עָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת׃לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ יְהוָ֜ה לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִם־לֹֽא׃וַיַּנַּ֤ח יְהוָה֙ אֶת־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַד־יְהוֹשֻֽׁעַ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

כיצד יתכן שלא הספידו את יהושע כראוי?

נאמר בפרקנו:

ו. וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ.
ז. וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ד' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ד' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.
ח. וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ד' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.
ט. וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ.
י. וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ד' וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.

פרשיה זו כבר הובאה כמעט באותן מלים בדיוק בסוף ספר יהושע (כד, כח-לא). נשאלת השאלה: מדוע אם כן היא מופיעה כאן שוב?

כתב רש"י (בפסוק ו): "וישלח יהושע וגו' - זה המעשה היה מוקדם, אלא לפי שבא לומר: 'ויעשו הרע' (פסוק יא), התחיל לומר כן: יהושע, כשמת וקבלו לפניו לעבוד ד', שלחם איש לנחלתו, והם עבדו את ד' כל ימיו וכל ימי הזקנים, ואחר כך: 'ויעשו בני ישראל הרע'".

א. ההתעצלות בהספדו של יהושע

כתב רש"י (בפסוק ז): "אשר האריכו ימים וגו' - ימים האריכו, שנים לא האריכו, לפי שנתעצלו בהספדו, הוא שנאמר: 'הר געש' (פסוק ט), שרעש עליהם ההר להורגן".

מקורו של רש"י הוא במסכת שבת (קה ע"ב): "אמר רב יהודה אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו, שנאמר: 'ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים, מצפון להר געש' (יהושע כד, ל), מלמד שרגש עליהן הר להורגן".

מנין למדו חז"ל שהתעצלו בהספדו של יהושע?

כתבו שם התוספות (בד"ה שרגש): "משום דלא אשכחן דכתיב ביה: 'ויבכו אותו שלשים יום' כמו במשה ואהרן (דברים לד, ח ובמדבר כ, כט)".

יש להוסיף שגם על שמואל נאמר שכל ישראל ספדו לו: שמ"א כה, א, ושם כח, ג. וכבר עסקנו בכך ביהושע פרק כ"ד.

מאמר זה יעסוק בשאלה כיצד יתכן שבני ישראל התעצלו בהספדו של יהושע.

ב. כיצד יתכן שבני ישראל לא הספידו את יהושע כראוי?

1. הסבר מרן הרב קוק לגמרא

כתב מרן הרב קוק בספרו "עין איה" למסכת שבת (שם). בתחילה הסביר הרב את המימרא "כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו", ואחר כך הסביר את ההתעצלות שהיתה בהספדו של יהושע:

כשלון זה אירע לדורו של יהושע. הכל הרגישו ביהושע את הכובש המעשי, שהביא את ישראל לארץ ירושתו, ושהפיל לפניהם עמים רבים ומלכים אדירים. אבל מתוך הפרסום הגדול של מפעלי יהושע הגלויים, נתעצלו לחדור לערכו הרוחני הגדול של יהושע, הנביא הגדול והשקדן הגדול, אשר 'לא ימוש ספר התורה' ממנו, וקיים 'והגית בו יומם ולילה'. לא עלה היתרון הפנימי, האמיתי, הרוחני, הגנוז בנשמתו של יהושע על לב המספידים, מפני שרק את המפעלים המוחשיים אשר הובלטו כל כך בחייו הדגישו, שהם באמת טפלים לגבי העיקר, הערך הרוחני הצפון של יהושע עבד ד', ועל כן רגש עליהם ההר להורגם. והובלט בזה גם כן הצד הצפון, העיקרי בקדושת יהושע וגדולתו, לעומת הצד המפורסם והרועש והגועש שבמפעליו. שבאמת הצד הפרסומי הרועש הוא הטפל בהערכתו העליונה, לעומת מה שהדור בעצלותו אז חשב את זה הצד לכל המהות ולכל העיקר של החזון הגדול של האישיות הרוממה האדירה הקדושה והנפלאה של יהושע. ומזה למדנו כלל גדול על כל המתעצל בהספדו של חכם בכל הזמנים ובכל הדורות, שמעיד על עצמו שלמעשיו המפורסמים אין להם שרש ולשד בפנימיותה של הנשמה העליונה, וממילא אין לכל תוכן חייו הערכה אמיתית של חיים... ועל כן הוא ראוי לקוברו בחייו, כמו שגעש ההר על אותו הדור להורגם, מפני ההתעצלות הזאת.

לפי הסבר הרב, בני ישראל אכן הספידו את יהושע, אלא שהם הספידו אותו רק על מעשיו הגלויים המפורסמים של כיבוש ארץ ישראל והנצחון במלחמות, אבל הם לא הספידו אותו על מעלתו כנביא וכשקדן בתורה.

הרב גם רמז שהביטוי "מצפון להר געש" רומז לכך שלא התיחסו לכל המעלות הצפונות, הנסתרות, של יהושע, אלא רק למעלות הגועשות, המפורסמות.

על מעלתו הגדולה של יהושע כנביא כתב המבי"ט בספרו "בית אלקים" (שער היסודות פרק כ"ד) שיהושע היה הנביא הגדול ביותר אחרי משה רבנו!

בשום נביא [מלבד משה רבנו] לא נאמר: 'ויאמר ד' אל פלוני לאמר' או: 'וידבר ד' אל פלוני לאמר', כי הוא מורה על הדיבור בלי אמצעי, זולת ביהושע, שכתוב בו פעמיים: 'ויאמר ד' אל יהושע לאמר' (יהושע ד, א-טו), ופעם אחת: 'וידבר ד' אל יהושע לאמר' (שם כ, א). ואפשר לומר כי מפני שתלמידו של אדם כמותו, כמו שהוכיחו ממשה עצמו, ויהושע אמר לו ד' יתברך: 'כאשר הייתי עם משה אהיה עמך' (שם א, ה), ולזה דבר לו בכמו זה הדבור שדבר למשה. גם כי לא היתה השגתו כהשגת רבו, כי 'פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה' (בבא בתרא עה ע"א).

2. הסבר מרן הרב אברהם שפירא לגמרא

הסבר דומה בגמרא אמר מרן הרב אברהם שפירא בהספדו על הרב שאול ישראלי (שם). בתחילת דבריו הביא הרב את הגמרא במסכת שבת (קה ע"ב), ושאל עליה:

יש להבין: איך זה שלא הספידו את יהושע? הספד לא היה דבר חדש. יש לו מקור בתורה, אצל אברהם אבינו: 'ויבֹא אברהם לספֹד לשרה ולבכֹתה' (בראשית כג, ב). איך יתכן שלא הספידו את יהושע בן נון, ראש הסנהדרין, מנהיגם של ישראל, שהכניס את עם ישראל לארץ ישראל?
אמנם רש"י מוסיף שם שתי מלים: 'שלא הספידוהו כראוי'. משמע שהספידו את יהושע, אבל לא מספיק, ועל זה היתה התביעה, שלא הספידו את יהושע בן נון כמו שצריך. אך גם זה צריך ביאור: מה לא היה כראוי? ועוד צריך להבין מנין למדו חז"ל שלא הספידוהו כראוי?
בפירושו לספר יהושע מבאר רש"י את ההספד שעשו ליהושע, וזה רק מגדיל את השאלה. רש"י כותב שם (יהושע כד, ל): 'על שם שהעמידו תמונת חמה על קברו, לומר: זה הוא שהעמיד החמה'. אם כן עשו זכר גדול לנס שעשה יהושע... ועכשיו יותר קשה: מה היה שלא כראוי?
צריכים לומר שהמופתים אינם נושא להספד, הספד אינו על מופתים. הספד זה על התורה, על המנעות מתורה, הספד בא על הפסד של תורה.

בדברי הרב שפירא מופיע הסבר כיצד יתכן שלא הספידו את יהושע כראוי: בני ישראל הספידו את יהושע, אבל רק על דבריו המפורסמים, ולא על התורה.

3. הסבר ה"ברכת שמעון" לגמרא

הסבר דומה בגמרא אמר הגאון הרב ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל (בהספדו על אחד מגדולי הדור) ונדפס בספרו "ברכת שמעון" (עמ' שמט):

רש"י פירש: 'המתעצל בהספדו של חכם - שלא הספידו כראוי'. ומשמעות הדברים היא שאכן הספידו את יהושע, אך לא כראוי. מעתה נצטרך לברר: מהו הספד כראוי ומהו 'שלא כראוי'?... נוכל לומר שבודאי בני ישראל הספידו את יהושע, העלו על נס את מנהיגותו וצדקותו, וסיפרו את מופתיו, את העמדת השמש בגבעון, והאבנים שירדו מן השמים. כל אלו הוזכרו בהספד על יהושע, אולם הם לא העריכו את היותו רבן של ישראל בתורה, את היותו מוסר התורה... ולא העריכו את כוחו העצמי כשר התורה. זו כוונת 'שלא הספידוהו כראוי': שלא הספידוהו במעלת חכמתו, שהתעצלו בהספדה של החכמה, אף על פי שהעלו על נס את שאר המידות, את היותו איש מופת ודגול מרבבה, צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
אולם זה כשלעצמו טעון הסבר: מדוע אם מתעצלים בהספדה של החכמה, אם אין מעלים את עמל התורה וידיעתה על נס, אין ההספד נחשב לראוי?
מאחר שתכלית ההספד היא ללמוד מדרכי הנפטר וללכת לאורם, משום כך אין ההספד כראוי אם רק מזכירים את דרגת צדיקותו וקדושתו המופלגת של הנפטר, כי אז יחשוב השומע שהדברים נשגבים ונעלים מהשגה, כי מי יכול להידמות לבעל מופת, ולאחוז במדרגות פרישות שכאלו? בכך מחטיאים את מטרת ההספד, כי האמת היא שיכול כל אדם להיות כמשה, וזאת בכח לימוד התורה, שעליה השתית רבי פינחס בן יאיר את סולמו המפורסם: תורה מביאה לידי זהירות וזריזות וקדושה ופרישות, עד רוח הקדש. ובתורה יכול כל אחד לאחוז, וממנה ובכוחה לעלות. כאשר מספידים את חכמתו של הנפטר הרי זהו הספד כראוי, כי בכך מדרבנים את השומעים למשנֶה עֲלִיָה ושקידה והשגה בתורה הקדושה, שזוהי תכלית ההספד.

לפי הסבר ה"ברכת שמעון" אכן בני ישראל הספידו את יהושע, אלא שהם הספידו אותו רק על מנהיגותו וצדקותו ומופתיו, אבל הם לא הספידו אותו על מעלתו כרבם של ישראל, כמוסר התורה וכשר התורה, באופן שיוכלו ליישם את הדברים.

יהי רצון שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ולא נצטרך להספיד, אלא להתעלות מתוך שמחה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך