פסוק א:הבכים. אמר על שם סופו, שקראו המקום ׳בכים׳:
פסוק א:אפר. מלשון הפרה ובטול:
פסוק ב:תתצון. מלשון נתיצה ושבירה:
פסוק ג:צדים. לשון צדיה, ורצונו לומר לצודד נפשות:
פסוק ט:חרס. הוא סרח האמור בספר יהושע (כב ל) ומתהפך הוא, כמו כבש כשב:
פסוק י:נאספו. ענין מיתה, כמו (במדבר כ כד) יאסף אהרן:
פסוק יג:לבעל ולעשתרות. שמות עבודה זרה:
פסוק יד:שסים. דורכים ורומסים, כמו (זכריה יד ב) ונשסו הבתים:
פסוק יד:וימכרם. מסרם, וכאלו מכרם:
פסוק טו:ויצר. מלשון צר ודוחק:
פסוק יז:זנו. המשילם לזונה העוזבת בעל נעוריה, ותאהב זולתו:
פסוק יח:ינחם. ענין הפוך מחשבה:
פסוק יח:מנאקתם. ענין צעקה מכאב לב, כמו (שמות ו ה) שמעתי את נאקת:
פסוק יח:לחציהם ודחקיהם. הוא כפל ענין במלות שונות ובא לחזק הדבר, והוא כלל גדול בדברי הנביאים:
פסוק יט:לא הפילו. לא גרעו, ודוגמתו (איוב יב ג) לא נופל אנכי מכם:
פסוק יט:ממעלליהם. ממעשיהם:
פסוק כב:נסות. מלשון נסיון: