פסוק א:וַה' פָּקַד, זכר אֶת שָׂרָה ואף נתן לה את ההיריון, שהתבקש מזכירה זו, כַּאֲשֶׁר אָמָר. וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.
פסוק ב:וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים, שנה לאחר ביקורם של המלאכים באוהלו.
פסוק ג:וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה, יִצְחָק, כפי שאמר לו הקדוש ברוך הוא, שכן נולד בעקבות צחוק — הן צחוקו של אברהם, הן צחוקה של שרה. מעבר לכך, טמונים בשם זה גם רמזים למהותו של האיש ולדברים העתידים לבוא עליו.
פסוק ד:וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים בפרשת המילה. יצחק היה הבן הראשון שנימול לשמונה ימים.
פסוק ה:וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.
פסוק ו:וַתֹּאמֶר שָׂרָה: צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים, זהו מאורע מוזר, משמח, העשוי להתקשר גם למשחק. כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי. נדירותו של האירוע והשמחה הכרוכה בו תעורר את כל מי שישמע עליו להשתתף בשמחתי.
פסוק ז:וַתֹּאמֶר: מִי מִלֵּל, יכול היה להגיד לְאַבְרָהָם מלים אלה: "הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה", כפי שקורה כעת?! שהרי אני נשואה לאברהם שנים רבות מאוד ולא ילדתי, ומפאת גילי לא היה כל סיכוי שאלד — כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו.
פסוק ח:וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל. לא ברור באיזה גיל היה בדיוק. לפעמים נמשכה ההנקה אף עד גיל שלוש. וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק. אברהם חגג את הפיכתו של יצחק מתינוק יונק לילד גמול, כנהוג.
פסוק ט:וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם, ישמעאל, מְצַחֵק. נראה שאין משמעותו של פועל זה כאן משחק, אלא מדובר במשמעות מינית מפורשת או רמוזה — שרה ראתה את ישמעאל עושה מעשים מגונים.
פסוק י:וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם: גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, יש לגרש את ישמעאל, אך מכיוון שהוא צעיר ויזדקק לאמו, יש לגרש גם את הגר, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי, עִם יִצְחָק. אין מדובר כאן בירושה בלבד — שהרי שרה לא היתה זכאית ומסוגלת להכתיב למי תינתן ירושתו של אברהם, אלא בעצם הקשר בין הבנים. שרה התנגדה לכך שישמעאל ויצחק יחיו באותו בית, יתיידדו ויראו עצמם כאחים.
פסוק יא:וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל אוֹדֹת בְּנוֹ, ולאו דווקא על אודות שפחתו. כנראה התקבל על דעתו יותר שאשתו תהיה מסויגת מנוכחותה של שפחתו, אך גירושו של בנו הוא שחרה וכאב לו.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ. ה' הדגיש שלא ירע לו גם על ישמעאל וגם על הגר. כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה — שְׁמַע בְּקֹלָהּ, בין שאתה מבין ומזדהה עם דבריה, ובין שאינך מבין ומזדהה — שרה מבטאת עכשיו את רצוני. לפיכך, למרות שדרישתה אינה הולמת את דעתך, עליך לציית לקולה, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. יש לך בן משרה, ולא זו בלבד, בן זה הוא שיהיה יורשך וממשיכך. גם אם ייוולדו לך ילדים ביולוגיים אחרים — רק יצחק ייקרא 'זרע אברהם'.
פסוק יג:וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ, ישמעאל אינו מושלך ככלי אין חפץ בו, כִּי זַרְעֲךָ הוּא, וזכות אביו אברהם עומדת לו. משום כך, גם מחלציו יצא עם גדול, אלא שהוא לא ייקרא זרע אברהם המיוחד.
פסוק יד:וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, הזדרז לקיים את הצו בהקדם האפשרי. וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת, נוד מַיִם, וַיִּתֵּן אֶל הָגָר, שָׂם את אלה עַל שִׁכְמָהּ, וְנתן לה אֶת הַיֶּלֶד, וַיְשַׁלְּחֶהָ. וַתֵּלֶךְ הגר, וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. לא ברור אם התכוונה להגיע לארץ מצרים, מולדתה. על כל פנים, במקום להגיע למקום יישוב, היא תעתה במדבר השמם.
פסוק טו:וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת, אזלו מי השתייה שלה, וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם, אחד משיחי המדבר, כדי שיצל עליו. תיאור זה מחזק את הסברה שישמעאל היה חולה, אולי מעולף, ולא היה מסוגל ללכת.
פסוק טז:וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, במקום רחוק, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, בטווח של יריית קשת. בקשתות שהיו מצויות באותו זמן מדובר בטווח של כמאה ושבעים מטר. מרחק זה אינו גדול מכדי להשקיף על הנעשה, אך גם אין הוא קטן, כך שיישמע קול בכיו של ילד, כִּי אָמְרָה: אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד. אינני רוצה לשבת מקרוב ולראותו גוסס. וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.
פסוק יז:וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר. וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה לָּךְ, הָגָר? אַל תִּירְאִי, תפחדי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. בכייתו וצרכיו נשמעו למעלה. בכל מקום ובכל נסיבות שבהם נתון נער זה, ה' שומר אותו.
פסוק יח:קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר, שהרי כאמור, היתה צריכה לגרור אותו, או להחזיקו עליה מפאת חולשתו, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ לתומכו, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. הוא לא ימות עתה, שהרי עם גדול עתיד לצאת ממנו.
פסוק יט:וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם. וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם, וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר. בעקבות השתייה הוא התאושש, לאחר שהתעלף מאיבוד נוזלים.
פסוק כ:וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת, עם הַנַּעַר וַיִּגְדָּל. וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת, איש ציד המיומן בירייה בקשתות.
פסוק כא:וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, שהרי מוצאה במצרים. במדבר פארן התחילו קורות חייו של ישמעאל, שהפך ברבות הימים לראש אומה גדולה.
פסוק כב:וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, לאחר שנולד לאברהם בן, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל, שם פרטי, או: תואר לתפקיד שר הצבא בלשון הפלשתית שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר. אף על פי שהם מבקשים לשוחח שיחה מדינית, הם מקדימים ואומרים: אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. ניכר שאלוקים מסייע לך, למרות שאין לך ממלכה גדולה.
פסוק כג:וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, כאן ועכשיו, אִם תִּשְׁקֹר, תשקר, או: תבגוד במחויבות שיש לך לִי וּלְנִינִי, לבני, או: לכל צאצא מצאצאי, וּלְנֶכְדִּי. כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ, שהרשיתי לך לגור בתחומי והייתי אף אחראי לשלומך במידה מסוימת, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי באופן אישי וְגם עִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ.
פסוק כד:וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ. אני מסכים להישבע שאשמור על יחסי אמון עם עמך ומדינתך.
פסוק כה:אולם בהזדמנות זו — וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ, עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. קודם לכן אברהם חפר באר מים, ועבדי אבימלך גזלו אותה. בעת ההיא בחר אברהם שלא להתלונן על כך, אבל עתה, בהזדמנות שבה מוסדרים היחסים מחדש, אברהם מזכיר עניין בלתי פתור זה. כיוון שאבימלך הצהיר על יחסיו החיוביים עם אברהם ועל החסד שעשה עמו, אברהם מצא לנכון לציין את הליקויים שהיו ביחסים אלו וביקש ליישבם.
פסוק כו:וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי, לא התלוננת בפנַי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם, המעשה כלל אינו תחת אחריותי. לא אני שלחתי את האנשים, ולא זו בלבד אלא שאפילו לא שמעתי על המאורע עד היום הזה. בדבריו אלו מודה אבימלך שהבאר שייכת לאברהם.
פסוק כז:וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ הן כדורון, הן כחלק מהסעודה הנערכת שם, וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית. ייתכן שברית זו כללה גם בעלי חיים שנבתרו לשניים.
פסוק כח:וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן. אברהם הפריש שבע כבשים מתוך מתנת הצאן והבקר.
פסוק כט:וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם: מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה? אם ברצונך לתת לי את הכבשים הללו או לתרום אותן לסעודה, מדוע הצבת אותן לחוד?
פסוק ל:וַיֹּאמֶר אברהם: כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי כעין מקדמה המוכיחה על המתנה כולה, בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת. שבע הכבשים הללו יסמלו מעין חתימה על חוזה קטן נפרד שבו תאושר שייכותה של הבאר לי ובו תתחייב שעבדיך לא ישובו לגזול אותה ממני.
פסוק לא:עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע, כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. השם מתייחס הן לשבע הכבשות הן לשבועה.
פסוק לב:וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע. וַיָּקָם משם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. שהרי קודם לכן יצאו מארצם למקום המאהל של אברהם.
פסוק לג:וַיִּטַּע אברהם אֶשֶׁל, עץ מסוים בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם. כך נהג אברהם לעשות בכל מקום שבו היה קובע את ישיבתו — היה בונה בו מזבח, מלמד את הבריות דעת ה', ומקריא את שמו בפי הבריות.
פסוק לד:אברהם לא חזר מיד לחברון, אלא — וַיָּגָר, חי כגר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים.
